בראשית רבה טו ז
<< · בראשית רבה · טו · ז
מה היה אותו האילן שאכל ממנו אדם וחוה? ר"מ אומר: חטים היו. כד לא הוה בר נש דיעה, אינון אמרין: לא אכל ההוא אינשא פיתא דחיטי מן יומוי.
רבי שמואל בר ר' יצחק בעי קמי רבי זעירא אמר לו: אפשר חטים היו? אמר לו: הין. אמר לו: והכתיב עץ! אמר לו: מתמרות היו כארזי לבנון.
אמר רבי יעקב בר אחא: איתפלגון רבי נחמיה ורבנן.
רבי נחמיה אמר המוציא לחם מן הארץ, שכבר הוציא לחם מן הארץ. ורבנן אמרי: מוציא לחם מן הארץ, שהוא עתיד להוציא לחם מן הארץ, שנאמר (תהלים עב) יהי פסת בר בארץ.
לפת - תרין אמוראין פליגי. רבי חנינא בר יצחק ורבי שמואל בר אמי, חד אמר: לפת, לא פת היתה?! וחורנה אמר: לפת, לא פת היא עתידה להיות?!
רבי ירמיה בריך קמיה דרבי זירא: המוציא לחם מן הארץ. וקלסיה כרבי נחמיה, אתמהא?! אלא, שלא לערב את האותיות.
רבי יהודה בר אלעאי אמר: ענבים היו, שנאמר (דברים לב): ענבימו ענבי רוש אשכלות מרורות למו. אותן האשכלות הביאו מרורות לעולם.
רבי אבא דעכו אמר: אתרוג היה, הדא הוא דכתיב (בראשית ג): ותרא האשה כי טוב העץ וגו'. אמרת צא וראה, איזהו אילן שעצו נאכל כפריו? ואין את מוצא, אלא אתרוג.
רבי יוסי אומר: תאנים היו, דבר למד מענינו. משל לבן שרים שקלקל עם אחת מן השפחות, כיון ששמע השר טרדו והוציאו חוץ לפלטין והיה מחזר על פתחיהן של שפחות ולא היו מקבלות אותו, אבל אותה שקלקלה עמו, פתחה דלתיה וקבלתו. כך בשעה שאכל אדם הראשון מאותו האילן, טרדו הקדוש ברוך הוא והוציאו חוץ לג"ע והיה מחזר על כל אילנות ולא היו מקבלין אותו. ומה היו אומרים לו? אמר רבי ברכיה: הא גנב, דגנב דעתיה דברייה! הדא הוא דכתיב (תהלים לו): אל תבואני רגל גאוה, רגל שנתגאה על בוראו. ויד רשעים אל תנידני, לא תיסב מני עלה, אבל תאנה שאכל מפירותיה, פתחה דלתיה וקבלתו, הדא הוא דכתיב ויתפרו עלה תאנה.
מה היתה אותה התאנה? רבי אבין אמר: ברת שבע, דאמטיית ז' ימי אבלא לעלמא.
רבי יהושע דסכנין בשם ר"א אמר: ברת אליתא, דאמטיית אליתא לעלמא.
רבי עזריה ורבי יהודה בר סימון בשם ריב"ל אמר: ח"ו לא גלה הקדוש ב"ה אותו אילן לאדם, ולא עתיד לגלותו, ראה מה כתיב (ויקרא כ): ואשה אשר תקרב אל כל בהמה וגו'. אם אדם חטא בהמה מה חטאת?! אלא, שלא תהא בהמה עוברת בשוק ויאמרו: זו היא הבהמה שנסקל פלוני על ידה, ואם על כבוד תולדותיו חס המקום, על כבודו על אחת כמה וכמה אתמהא?!.