קטגוריה:בראשית יח ז

עריכה

אלשיך

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

שלש לשונות בחרדל. וראוי לדעת למה שלשה בהמות ולא היו שלשה נתחים טובים מאחת או משתים. ועוד שאם כן מאי לעשות אותו אותם מיבעי ליה. וכן אומרו ובן הבקר אשר עשה, כי אם שלשה היו היה לו לומר ובן הבקר רך וטוב אשר עשה. ועוד אומרו ויקח חמאה כו' ובן הבקר כו' כי מי שקיים אפילו ערובי תבשילין יתן לפני האורחים בשר וחלב:

אך הנה יקרה יזמין איש שנים או שלשה אורחים ויאכילם וישקם היטב, אך כל כוונתו על הגדול שבהם ואגבו יאכלו כל השאר, ואם הם שווי הערך יעשה בשביל כל אחד ואחד. כדבר הזה אמר אברהם הנה בעיני יקרה נפש כל אחד מהם, ולא שכל החרדה הזאת היתה בשביל האחד ואגבו אעשה לשאר. ועל כן שחט שלש בהמות, בהמה אחת לכבוד כל אחד ואחד. ואם יעשה שלשה נתחי בשר ויתן לפני כל אחד, במה יודע איפה כי שלשה בהמות שחט, אחד אל כל אחד, אם לא היו שלשה לשונות, כי הלא אין שלשה לשונות בפחות משלשה בהמות, כי אינן כנתח שימצאו שנים או שלשה דומים זה לזה בבהמה אחת או בשתים. והנה להיותו זקן וגם לזכות את ישמעאל בנו, מה עשה עמד ויחלק הלשונות. האחד לקח לבשל הוא, והשני נתן לנער ישמעאל לחנכו במצות וזהו "ויקח בן בקר", אך "רך וטוב ויתן" שניהם "אל הנער" לעשות אותם. אך להיות אברהם זריז במצות יותר, על כן "וימהר" הוא "לעשות אותו" מיד, הוא את בן הבקר האחד:

(ח) ובראותו כי הנער לא עשה עדיין את הרך וטוב כי לא מיהר כמוהו, והוא עשה ורצה לתת לפניהם מהרה, על כן לא המתין עד שיעשה אותם הנער. ואז אמר אם אחתוך הלשון לשלשה חלקים אינו כבוד, ומה גם שרצה להורות שלכל אחד נותן מנה אחת לבדו, ולא יראה שלא החשיב רק את האחד ואגבו זימן את השאר. וגם בימים ראשונים כל אורח היה נותן לפניו מנתו בפני עצמו. על כן מה עשה לקח "חמאה" לתת לפני האחד, "וחלב" לשני, "ובן הבקר" לשלישי. "אשר עשה", כי אשר נתן לעשות הנער לא עשאו עדיין, כי הוא מיהר לעשות את שלו כאומרו וימהר לעשות אותו:

ולהיות שהיה מסתפק אם היו מלאכים כמו שכתבנו, עם שהיה זקן וחולה ומצטער להיות בעמידה, עם כל זה לראות אם יאכלו או אם הסתלק המאכל מלפניהם, על כן לא סר מלעמוד עליהם. והם בראותם כי "והוא עומד עליהם" כלומר הוא הידוע שהוא זקן וחולה, ותחת העץ חוץ מאהלו, על כן בושו ממנו "ויאכלו", ולא סלקו המאכל מאליו:

או נדקדק הוי"ו של "והוא", והענין מה שכתבנו שהיתה שכינה עליו כי עשה מרכבה ממנו, וזהו אומרו "והוא" כלומר לא הוא בלבד, כי אם "והוא" נוסף על זולתו. וזהו אומרו "והוא" בוי"ו כלומר עם השכינה הנזכרת לעיל, ועל כן בושו והכלמו ויאכלו: או יאמר דרוש אחר, הכתוב אצלנו בשערים, על מאמרם ז"ל (שמות רבה כח א) שכשעלה משה למרום ורצו לפגוע בו מלאכי השרת, אמר להם הקב"ה אי אתם בושים ממנו אמש ירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו וכו', שכתבנו שכיוון הוא יתברך להורות למלאכים כי היו צריכין כלם לגמילות חסדים של אברהם, שעל ידי חסדו מתקיים גם עולם המלאכים, ועל כן רצה יתברך כי שם יאכלו להורות כי נהנים הם מגמילות חסדו, כי גדול הוא מהם ומקיימם. וזה הורה יתברך בהניח אותם ועשות מרכבה ממנו, כי בזה נכנעו הם ויאכלו ולא עשו כמלאך את גדעון. וזה יאמר "והוא עומד עליהם", שהוא מרכבה אל השכינה והם למטה. וזהו "והוא עומד עליהם" במעלה, ואיך הוא עליהם הוא כי הם "תחת העץ" ולא תחת השכינה כמוהו, ועל כן