קטגוריה:בראשית יב ו
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד אלון מורה והכנעני אז בארץ
המהדורה המנוקדת: וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַעֲבַר אַבְרָם בְּאַרְעָא עַד אֲתַר שְׁכֶם עַד מֵישְׁרֵי מוֹרֶה וּכְנַעֲנָאָה בְּכֵן בְּאַרְעָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְעָבַר אַבְרָם בְּאַרְעָא עַד אֲתַר שְׁכֶם עַד אֲתַר שְׁכֶם עַד מֵישַׁר דַהֲוָה מַיְירִי וּכְנַעֲנָאֵי בְּכֵן הֲווֹ בְּאַרְעָא דְעַד כְּדוֹן לָא מָטָא זִמְנָא דִבְנֵי יִשְרָאֵל לְמֵירְתָהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | מִשְׁרֵי חֲזוּזָא: |
רש"י
"עד מקום שכם" - להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם
"אלון מורה" - הוא שכם הראהו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו ישראל שבועת התורה
"והכנעני אז בארץ" - היה הולך וכובש את א"י מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו שנאמר (בראשית יד) ומלכי צדק מלך שלם לפיכך ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם
מפרשי רש"י
[יא] להתפלל וכו'. דאם לא כן למה "עד מקום שכם" דווקא:
[יב] הוא שכם. דאם לא כן הרי לא הלך רק עד שכם, אלא שהוא שכם, וכתב לך "אילון מורה" מפני שהראה לו שיקבלו ישראל שם שבועת התורה, ואצל זה כתיב אילון מורה-"הלא המה בעבר הירדן אצל אלוני מורה" (ר' דברים יא, ל). ואם תאמר למה הראה לו מקום הר גריזים והר עיבל יותר משאר מקומות, אם בשביל קבלת התורה - די הוי כשיאמר לו הדברים בעל פה, ולמה הוצרך להראות לו, אלא נראה שהראה לאברהם מעלת הארץ שבא לשם, שיש מקומות בארץ ישראל קשורים במעלה העליונה הן לברכה הן לקללה, והראה לו הר גריזים והר עיבל ששם קבלו התורה על ידי ברכה וקללה, ואיך אלו המקומות קשורים בכח האלקים למעלה. ובלאו הכי נמי לא קשה, כי המקום גורם (סנהדרין דף יד:), שכיון שבא למקום שיהיה לעתיד כל אלו הדברים הגדולים - באה עליו הנבואה מכל אלו הדברים:בד"ה הראהו הר כו' אלוני ממרא נ"ב דמורה הוא לשון תורה ואלוני מלשון אלה ודוק מהרש"ל: שם נ"ב פרש"י הל"ל ויהי כבואם מצרימה פירש דעיקר עניינו בשרה איירי דלקחוה לבית פרעה אבל לעיל גבי כי הקריב לבא לק"מ דאיירי באברהם כאשר הקריב אז היה מתיירא ודיבר אל שרה אשתו וק"ל מהרש"ל:עד וכו' להתפלל וכו' - דקשה ליה דהרי מן הכתובים נראה שלא חנה שם בשכם ולא נטע אהלו וא"כ ל"ל שהזכיר הכתוב ביאתו בשכם טפי מכל שאר מקומות שנכנס בהם עד שהגיע ההרה מקדם לבית אל ששם נטע אהלו א"ו דכוונת הכתוב להודיע שהליכתו שם היתה לאיזה תכלית ואיך לומר שלא היה שם אלא תכלית זה לבד להתפלל על בני יעקב דא"כ מאי האי דהדר וכתב עד אלון מורה וה"נ ליכא למימר דהליכתו היתה לבד להראותו הר גריזים וכו' דא"כ לימא עד אלון מורה אשר בשכם מאי עד עד ש"מ תרתי:והכנעני וכו' הולך וכובש וכו' - דק' לרש"י דמשמע דליכא שום קשר ושייכות כאן להודעה זו שהכנעני אז בארץ לכך פי' שהוא נקשר עם הפ' שאח"ז ומ"ש היה הולך וכובש ר"ל שלא כבש כל הארץ בפעם אחת שהרי ראינו אח"כ ומלכי צדק מלך שלם הרי שבירושלים עדיין היה מלך שם אלא שהיה הולך וכובש מעט מעט. ומה שהקש' הרא"ם ז"ל ממה שפי' רש"י גבי וחברון שבע שנים נבנתה וכו' וכתב הרב דאגדות חלוקות הך עייך מ"ש לעיל בפ' בראשית ועוד נלע"ד ליישבן באופן אחר דלעולם בחלקו של שם נפלה כל הארץ ומיהו כשכנען היה הולך וכובש במלחמה את הארץ חם אביו היה עדיין חי והוא היה בונה לו את הערים ומשמע להו לרבנן הכי דאיש א' בנאן שתיהן צוען וחברון מדכתיב שבע שנים נבנתה לפני צוען משמע דחד גברא הבונה לשתיהן א"נ הכי קים להו דתרווייהו חם בנאן:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
עַד מְקוֹם שְׁכֶם – לְהִתְפַּלֵּל עַל בְּנֵי יַעֲקֹב, כְּשֶׁיָּבֹאוּ לְהִלָּחֵם בִּשְׁכֶם (בראשית רבה לט,טו).
אֵלוֹן מוֹרֶה – הוּא שְׁכֶם. הֶרְאָהוּ הַר גְּרִיזִים וְהַר עֵיבָל, שֶׁשָּׁם קִבְּלוּ יִשְׂרָאֵל שְׁבוּעַת הַתּוֹרָה (סוטה ל"ב ע"א).
וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ – הָיָה הוֹלֵךְ וְכוֹבֵשׁ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל מִזַּרְעוֹ שֶׁל שֵׁם. שֶׁבְּחֶלְקוֹ שֶׁל שֵׁם נָפְלָה כְּשֶׁחִלֵּק נֹחַ אֶת הָאָרֶץ לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (להלן יד,יח): "וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם". לְפִיכָךְ: "וַיֹּאמֶר אֶל אַבְרָם לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת" (להלן פסוק ז) – עָתִיד אֲנִי לְהַחֲזִירָהּ לְבָנֶיךָ שֶׁהֵם מִזַּרְעוֹ שֶׁל שֵׁם.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
אלון — כמו "אלה" (ישעיהו ו יג), והם עצים. ויש אומרים: שדה, כמו "איל פארן" (בראשית יד ו).
מורה — יש אומרים שהוא "ממרא" בעל ברית אברם (בראשית יד יג). ויתכן שהוא אחר, ויהיה אלון מורה שם מקום.
והכנעני אז בארץ — יתכן שארץ כנען, תפשה כנען מיד אחר; ואם איננו כן, יש לו סוד, והמשכיל ידום:רמב"ן
והוא ענין גדול הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה, ואמרו (תנחומא ט): כל מה שאירע לאבות סימן לבנים.
ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת. וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו.
ודע כי כל גזירת עירין מלאכים כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים, ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות. כמאמר ירמיהו שצוה לברוך: "וְהָיָה כְּכַלֹּתְךָ לִקְרֹא אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה תִּקְשֹׁר עָלָיו אֶבֶן וְהִשְׁלַכְתּוֹ אֶל תּוֹךְ פְּרָת. וְאָמַרְתָּ כָּכָה תִּשְׁקַע בָּבֶל" וגו' (ירמיהו נא סג-סד). וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת (מלכים ב יג יז) "וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע: יְרֵה, וַיּוֹר, וַיֹּאמֶר: חֵץ תְּשׁוּעָה לַה' וְחֵץ תְּשׁוּעָה בַאֲרָם". ונאמר שם (פסוק יט) "וַיִּקְצֹף עָלָיו אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לְהַכּוֹת חָמֵשׁ אוֹ שֵׁשׁ פְּעָמִים אָז הִכִּיתָ אֶת אֲרָם עַד כַּלֵּה, וְעַתָּה שָׁלֹשׁ פְּעָמִים תַּכֶּה אֶת אֲרָם"
ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ, ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו, והבן זה. ואני מתחיל לפרש הענינים בפרט בפסוקים בעזרת השם.
"ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם" - היא עיר שכם כן זה שם המקום ההוא, ושכם בן חמור על שם עירו נקרא. וכתב רש"י: נכנס לתוכה עד מקום שכם להתפלל על בני יעקב כשיבואו מן השדה עצבים, ונכון הוא. ואני מוסיף כי החזיק אברהם במקום ההוא תחלה, וקודם שנתן לו את הארץ נרמז לו מזה כי בניו יכבשו המקום ההוא תחלה קודם היותם זוכים בו וקודם היות עון יושב הארץ שלם להגלותם משם. ולכן אמר "והכנעני אז בארץ". וכאשר נתן לו הקב"ה הארץ במאמר, אז נסע משם ונטע אהל בין בית אל ובין העי, כי הוא המקום אשר כבש יהושע בתחלה.
ויתכן שהזכיר הכתוב "והכנעני אז בארץ" להורות על ענין הפרשה, לומר כי אברם בא בארץ כנען ולא הראהו השם הארץ אשר יעדו, ועבר עד מקום שכם, והכנעני הגוי המר והנמהר אז בארץ ואברם ירא ממנו ולכן לא בנה מזבח לה'. ובבואו במקום שכם באלון מורה נראה אליו השם, ונתן לו הארץ, וסרה יראתו, כי כבר הובטח בארץ אשר אראך ואז בנה מזבח לה' לעבדו בפרהסיא.
"ואלון מורה" - זהו במקום שכם ונקרא גם כן "אלוני מורה" כמו שכתוב (דברים יא ל) "מוּל הַגִּלְגָּל אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה", ושם הר גריזים והר עבל בשכם וקרוב לירדן שבאו שם בתחילת ביאתם בארץ, אבל "אלוני ממרא" הוא מקום אשר הוא בארץ חברון רחוק מן הירדן, ודע כי בכל מקום שיאמר הכתוב "אלוני ממרא" שם "ממרא" הוא על איש אמורי שהמקום ההוא שלו, כמו שנאמר (להלן יד יג) "וְהוּא שֹׁכֵן בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא הָאֱמֹרִי אֲחִי אֶשְׁכֹּל וַאֲחִי עָנֵר". וכל "אלון מורה" ו"אלוני מורה" נקרא המקום ההוא על שם איש ששמו "מורה", אבל זה כנעני הוא מארץ הכנעני היושב בערבה, וכשיזכיר הכתוב ממרא סתם הוא שם העיר כמו שנאמר (להלן לה כז) "וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן", "עַל פְּנֵי מַמְרֵא הִוא חֶבְרוֹן" (להלן כג יט), כי האיש אשר לו אלוני נקרא על שם העיר.
וכן שכם בן חמור כשם העיר שכם, ובבראשית רבה (מב ח) על דעתיה דרבי יהודה אתרא הוא דשמיה ממרא, ועל דעתיה דרבי נחמיה גברא הוא דשמיה ממרא .רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והכנעני אז בארץ. על דרך הפשט הכנעניים אומה חזקה היו יושבי הארץ ההיא, ולפי שהיה אברהם מתפחד מהם הרבה בהיותו עובר בארצם, ע"כ לא היה בונה מזבח עד שבא אל מקום שכם ונראה לו ה' ית' ואמר לו לזרעך אתן את הארץ הזאת, ואז נסתלק פחדו, והוברר לו הענין כי זאת הארץ אשר הבטיחו עליה ובנה מזבח לה' על בשורת הארץ, זהו שאמר ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. ואמר אז ולא אמר מאז, כי מימות נח נתנה הארץ ההיא לכנעני העבד המקולל, ורצה להפקידה בידו כדי שלא יחזיק בה אחר. ועוד תכלול מלת אז כי הארץ ההיא אקלים שביעי, וכן הוא רביעי ואמצעי. וזהו שאמר שלמה על המדה הידועה (משלי לא) וחגור נתנה לכנעני, כי החגור באמצע הגוף.
ועוד יתכן לומר מפני שלא אמר יושב בארץ כשם שהזכיר למטה בסמוך והכנעני והפרזי אז יושב בארץ כי אין הכונה על אומה היושבת, רק על הכח הממונה עליה, ויאמר הכנעני על הכח של מעלה שנקרא כנעני על שם האומה, והוא אלהי האומות שהזכיר יהושע לישראל ואמר (יהושע כד) בחרו לכם היום את מי תעבדון אם את אלהים אשר עבד אבותיכם אשר מעבר הנהר ואם את אלהי האמרי אשר אתם יושבים ארצם ואנכי וביתי נעבוד את ה', כי כן מצינו בשר של מצרים שנקרא מצרים על שם האומה, זהו שכתוב (שמות יד) והנה מצרים נוסע אחריהם ולא אמר נוסעים.
וידוע מדרך הקבלה גם חכמי המחקר מסכימים בזה, כי הדבר הדבק נקרא על שם הנדבק בו, גם הנדבק נקרא ע"ש הדבק, וכן מצינו שכחן של ישראל נקרא ישראל וזהו שכתוב (תהלים כד) מבקשי פניך יעקב סלה כן דרשו רז"ל (תהלים קיח) יאמר נא ישראל סבא. מכאן כי הדבק נקרא על שם הדבר הנדבק, והנדבק על שם הדבק. ועם זה יתבררו לך כמה ענינים שבתורה. ואין לך לתמוה אם נקרא המלאך או הנביא בשם המיוחד או מקום המקדש ג"כ, והוא מה שדרשו ז"ל שנקרא שמו של משיח ה' שנא' (ירמיה כג) וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. וכן ירושלים שכתוב בה (יחזקאל מח) ושם העיר מיום ה' שמה, אל תקרי שמה אלא שמה. וכן המלאכים שנקראים תמיד בשם המיוחד.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
לעסוק בה ולקיים מצותיה כי היא מיוחדת לכך, כמפורש אצלנו בפרשת ראה על פסוק כי אתם עוברים את הירדן כו' ושמרתם לעשות את החוקים כו'. ונבא אל הענין, והוא כי שני דברים נתעתד אברהם לקבל בכניסתו לארץ. אחד מראה, כאשר כתבנו למעלה (פסוק א) כי לא נאמר וירא ה' אל אברם עד היותו בתוכה. שנית לקבל מתנת הארץ. אמר הנה "ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם", שהוא יותר מחצי שיעור כל אדמת הקדש מצפונה של ארץ ישראל שנכנס משם עד שכם, ועם כל זה לא נראה אליו ה' ולא נתנה לו הארץ "עד" הגיעו לאלון מורה, הוא מקום מעותד לקבלת ישראל את התורה באלה ושבועה, כדבר שנאמר שם ונתת את הברכה על הר גריזים כו' הלא המה בעבר הירדן כו' אצל אלוני מורה. ואמר כי אז בהגיעו אל המקום ההוא, עם היות קצת מניעה אל השראת הקדושה והשפע מרעת יושבי בה, כי הלא "והכנעני אז בארץ" כי טמאים הם וימלאו אותה גלולים בתועבותיהם, עם כל זה נצטרפה זכות הארץ עם זכות התורה העתידה לקבל אותה זרע אברם, ששרתה עליו רוח ה' (ז) "וירא אליו ה'", וגם "ויאמר לזרעך אתן את הארץ הזאת", כי שם הוא מקום יחס אל מתנה זו על התורה ועל העבודה אשר יקבלו שמה, כי לכך ניתנה למו ועל מנת כן, כנודע:
(ח) והנה כנגד שתי מתנות טובות אשר ניתנו לו אז שם, אחת השגת מראה שוירא אליו ה', עם היות המקום בלתי מוכן עדיין על גלולי העמים אלילים, שנית מתנת הארץ. ראה בחזיונו כי שם מקומות קרובים זה לזה, שבאחד מהם היו עתידים ישראל להבריח הקדושה ולשום שם טומאת עבודה זרה - שהוא הפך המתנה האחת - הוא בית אל, כי שם יתן ירבעם אחד מעגליו. ובשני היו עתידים לעשות דבר המונע קבלת מתנת הארץ, הוא העי, על מעל החרם אשר ימעול שם עכן. על כן, עם שעיקר בנין המזבח היה על המראה בזכות הארץ, חס גם כן להגן מעתה בצד מה בל יכביד הוא יתברך עונש העונות ההם לבל ימנע תיקון לגאול הארץ, על כן "נטה אהלה" בין שני המקומות "בית אל מים והעי מקדם", על דבר החרם בדבר עכן. "ויבן שם מזבח" כלומר "שם" בארץ ההיא למען תהיה נוחה ליכבש, ועל דבר בית אל המעותד לקרא שם בשם עבודה זרה, על כן הקדים "ויקרא בשם ה'" מעתה. ובזה יתכן לתת טעם למה היו טועים יותר ישראל אחר העגל אשר שם ירבעם בדן מאחר אשר שם בבית אל, כי הועיל בצד מה לזה קריאת שם אברם בשם ה'. עם שיש טעם זולת זה בספר הזוהר, כי זכר ונקבה עשאם ואת
הנקבה נתן בדן, ועל כן היתה מושכת בטומאתה את העם יותר:כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד ירמוז כי אברהם היה עובר ולא היה מחזיק עצמו בחשיבות אלא עברי, על דרך אומרו (לקמן י"ד י"ג) אברם העברי. וטעם אומרו והכנעני וגו' ולא הספיק במה שאמר בפסוק שלפני זה ארצה כנען, כאן הודיע זמן שנכנסה לרשות הכנעני, ומה שקדם ואמר ארצה כנען, אין ראיה, כי קראה כן על שם העתיד:
או אפשר שרמז בשם כנען על דרך מה שדרשו ז"ל (ילקוט) בפרשת שלח לך וגו' ארץ כנען שרמז אל ישראל שבאו מאברהם בן מאה שנה ושרה בת תשעים שנה הרמוזים בחשבון תיבת כנען לזה הוצרך להודיע והכנעני אז בארץ:
עוד ירצה בהודעת והכנעני לומר פתח הזכיה בארץ כי הכנעני היה אז בארץ שהוא עבד דכתיב (לעיל ט' כ"ה) עבד עבדים יהיה לאחיו אין לו קנין וכל התופס בקנייניו מבני שם או יפת יזכה בהם ובאדמתם, ובא הקב"ה וזיכה הדבר לאברהם, וזולת זה אם לא היה הכנעני אז בארץ אלא מבני יפת לא היה מקום להוציאם מידם אחר שזכו בה. ורז"ל אמרו (תו"כ פ' קדושים) כי של בני שם היתה ואברהם מבני שם זכה קודם בה, ולדרכם הודיע ה' כי לא זכה להיותו כנעני יד עבד כיד רבו:
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
אלון מורה הוא שכם ששם הראהו הר גריזים והר עיבל ששם יקבלו ישראל שבועת התורה וכו'. קשה מנא לו דבר זה י"ל דנפקא ליה מדכתיב אלון שהוא לשון אלה ומורה לשון הוראה והרי הוא כאילו כתיב אלון ההוראה כמו שאמר ששם קבלו שבועת התורה: והכנעני אז בארץ הולך וכובש את ארץ ישראל מזרעו של שם שבחלקו של שם נפלה וכו'. קשה שהרי בפ' שלא לך כתב שבנה חם חברון לכנען בנו ונראה שבחלקו של כנען נפלה ואיך אומר בכאן שבחלקו של שם נפלה. י"ל שארץ ישראל שבצד דרום לבדה נפלה בחלקו של שם ולפי' היה אברם הלוך ונסוע הגנבה אבל שאר ארץ ישראל נפלה בחלקו של חם ואעפ"י שכתוב ויעלו בנגב ויבא עד חברון דמשמע שגם חברון היתה בצד הנגב אין זו הוכחה שכן פי' המקרא ויעלו המרגלים לצד דרום כלומר מנגב למחנה ישראל: והכנעני אז בארץ. נראה דכתו' זה הפסוק לישב מה טעם העתיק אברהם את עצמו משם אחרי שנראה אליו ה' שם והיה המקום מוכן לנבואה ולכך כתב והכנעני אז כארץ שהיה עושה מלחמה ולכך נסע משם. מהר"ר:
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יב ו.
והכנעני (והפריזי) אז (יושב) בארץ
המילה אז היא תיאור זמן - באותו זמן היה הכנעני בארץ, ולא בזמן אחר. אולם בזמן מתן תורה כן היו כנענים בארץ!
1. אפשר לפרש שהכוונה "אז ולא קודם": "והכנעני אז בארץ - היה הולך וכובש את א"י מזרעו של שם, שבחלקו של שם נפלה כשחלק נח את הארץ לבניו, שנאמר (בראשית יד) ומלכי צדק מלך שלם; לפיכך "ויאמר אל אברם לזרעך אתן את הארץ הזאת", עתיד אני להחזירה לבניך שהם מזרעו של שם" ( רש"י ) .
רש"י מסתמך, כנראה, על מקורות חיצוניים המלמדים שארץ ישראל נפלה בחלקם של בני שם. ראו למשל ספר היובלים פרקים ח-ט , ובסוף פרק י : "(מא) וכנען ראה את ארץ הלבנון עד נחל מצרים כי טובה היא מאוד, ולא הלך אל ארץ נחלתו מערבה לים. (מב) וישב בארץ לבנון ממזרח וממערב לארץ הירדן ועש שפת הים לארכו. (מג) ויאמרו אליו חם אביו וכוש ומצרים אחיו לאמור: "הן נאחזת בארץ לא לך, אשר לא נפלה לנו בגורל. (מד) לא תעשה כן, כי אם תעשה כה אז נפול תפול בחרב גם אתה גם בניך בארץ והייתם לאלה. (מה) כי בחוזק החרב נאחזתם, ובחזקת החרב יפלו בניך ונכרת לעולם. (מו) אל תשב בארץ מגורי שם, כי לשם ולבניו נפלה בגורל לנחלה. (מז) ארור אתה וארור תהיה מכל בני נוח, באלה אשר נשבענו לפני השופט הקדוש ולפני אבינו נח." (מח) ולא שמע בקולם, וישב בארץ לבנון מן חמת עד לבוא מצרימה, הוא ובניו עד היום הזה, על כן קרא לארץ ההיא כנען".
- אולם, בספר בראשית, בפרק המתאר את 70 צאצאיו של נוח, נאמר בפירוש שכל הארץ מלבנון ועד עזה וים המלח היתה גבול הכנעני, (בראשית י יט): "וַיְהִי גְּבוּל הַכְּנַעֲנִי: מִצִּידֹן בֹּאֲכָה גְרָרָה עַד עַזָּה, בֹּאֲכָה סְדֹמָה וַעֲמֹרָה וְאַדְמָה וּצְבֹיִם עַד לָשַׁע".
אפשר גם לפרש שהכוונה היא "והכנעני גם אז היה בארץ" – לא רק עכשיו. ויש עוד פירושים (ראו מלבי"ם, דעת-מקרא; וראב"ע פירש: "ייתכן שארץ כנען כבשה כנען מיד עם אחר. ואם אינו כן – יש לו סוד, והמשכיל יידום").
2. חכמי המדרש פירשו: "והכנעני אז בארץ - עד עכשיו נתבקש להם זכות בארץ" ( בראשית רבה לט טו ) . הם כנראה פירשו, שהמילה אז משמעה "אז ולא עכשיו": אז היתה להם זכות להיות בארץ, ועכשיו (בזמן מתן תורה) כבר התמלאה סאת עוונותיהם, וכבר אין להם זכות; הם אמנם עדיין גרים בארץ, אבל באופן זמני בלבד.
3. ע"פ הפשט, הפסוק מהווה רק הקדמה לפסוק הבא, (בראשית יב ז): "וַיֵּרָא ה' אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת". מכיוון שהכנעני היה אז בארץ, וכנען קולל ע"י נוח, לקח ה' את ארצו ונתן אותה לאברם. המילה אז משמעה "באותו זמן שבו אברם הגיע לארץ וה' נראה אליו"; היא לא באה כניגוד לתקופה קודמת או מאוחרת יותר, אלא רק כדי להדגיש את הקשר להבטחת הארץ לאברם.
4. ואפשר גם לפרש שהכוונה "אז ולא עכשיו", כדברי הרמב"ן בסוף פירושו לבראשית יג ז. כדי להסביר פירוש זה, נקרא את הפסוק:
בראשית יג ז: "ויהי ריב בין רעי מקנה אברם ובין רעי מקנה לוט; והכנעני והפרזי אז ישב בארץ"
בפסוק הזה נזכר לא רק הכנעני אלא גם הפריזי. והסיבה לכך היא פשוטה: בפסוק שראינו מפרק יב מדובר על האזור של שכם, ובפרק יג מדובר על האזור של בית-אל (בראשית יג ג: "וילך למסעיו... עד המקום אשר היה שם אהלה בתחילה בין בית - אל ובין העי"). באזור שכם (בצפון הר-אפרים) היה רק הכנעני, ובאזור של בית-אל (בדרום הר-אפרים) היו גם הכנעני וגם הפריזי. מכאן אפשר להסיק שתי מסקנות:
- כשהתורה אומרת "בארץ" היא לא מתכוונת לכל ארץ ישראל אלא רק לאזור שבו הסתובב אברם באותו זמן – אזור הר-אפרים (שכם ובית-אל).
- כשהתורה אומרת "הכנעני" היא לא מתכוונת באופן כללי לכל עממי כנען אלא רק לאחד מעממי-כנען (כמו ש"הפריזי" הוא רק אחד מעממי כנען), וחשוב לה לציין איזה מבין עממי כנען היה בכל אזור בארץ.
הנקודה האחרונה היא חשובה, כי יש הרבה אנשים שנוטים להתייחס אל עממי כנען כאל גוש אחד: "מה זה כבר משנה אם היו שם כנענים או חיתים? זה אותו דבר...". כדי להראות שזה לא אותו דבר נסטה קצת מהנושא כדי לחקור את ההבדלים בין עממי כנען השונים, כפי שהם מתגלים בפסוקי התנ"ך .
נחזור לימי אברהם
התורה מדגישה, שכאשר אברם הגיע לארץ – לאזור של שכם – הוא נתקל דווקא בכנענים, וגם אחר-כך – כשהלך לאזור בית-אל – הוא נתקל בכנענים ובפריזים. לפי מה שהסברנו עד כאן, אפשר להציע כמה הסברים לחשיבות של העובדה הזאת:
- התורה רוצה להדגיש, שאברם נתקל בראשית-דרכו בעמים שוחרי-שלום – לא אנשי-מלחמה כמו האמורים . זה בוודאי עזר לו מאד למלא את הייעוד שלשמו נשלח לארץ – לבנות מזבחות לה' (בראשית יב ז) ו"לקרוא בשם ה'" (בראשית יב ח). לאחר מכן המצב השתנה: כשאברם הלך דרומה יותר, והגיע לאזור חברון (בראשית יג יח), הוא פגש שם גם אמורים (בראשית יד יג), ונקלע בעל-כרחו למלחמה שבין האמורים (ועמים נוספים) לבין ארבעת המלכים המסופוטמיים (ע' למעלה בפרק 1), ומאותה המלחמה והלאה לא בנה אברם שום מזבח (חוץ מהמזבח שעליו עקד את יצחק בנו).
- התורה רוצה להדגיש שאברם נתקל בראשית-דרכו באנשים 'בינוניים' מבחינה רוחנית – לא מושחתים מאד (כמו האמורים והחיתים ) ולא צדיקים (כמו החיווים ). דווקא באנשים האלה, 'הקולות הצפים', היה חשוב מאד להשקיע מאמצים כדי לקרב אותם לעבודת ה' – וזה היה עיקר משימתו של אברם באותו זמן.
- בבראשית יג ז מתואר הריב בין רועי-מקנה-אברם לרועי-מקנה-לוט, ומיד לאחר מכן אומר הכתוב "והכנעני והפריזי אז יושב בארץ", כדי ליצור ניגוד – שאר יושבי הארץ היו אנשים שלווים, ורק הרועים של אברם ולוט, שני המהגרים הכשדיים, הפרו את השלווה [ראו פירוש ספורנו לפסוק]. זה בוודאי פגע בתדמית של אברם ולוט, ולכן היה כל-כך חשוב לאברם שהם ייפרדו ולא יריבו.
אפשר להציע עוד כמה הסברים, אבל מה שחשוב לענייננו הוא שהפסוקים "והכנעני אז בארץ" ו"והכנעני והפריזי אז יושב בארץ" מתייחסים דווקא לעממי-כנען שישבו באזור שבו עבר אברם – אזור הר-אפרים – ההר שבין שכם לבית-אל.
בימי מתן תורה
עכשיו נראה אלו עמים ישבו באזור הר-אפרים בימי מתן תורה. המידע הזה מופיע בדברי המרגלים:
במדבר יג כט: "עמלק יושב בארץ הנגב, והחתי והיבוסי והאמורי יושב בהר, והכנעני יושב על הים ועל - יד הירדן"
בתקופה זו אזור ההר היה מאוכלס בעמים אחרים – החתי, היבוסי והאמורי – ולא הכנעני והפריזי! הכנעני לא ישב באזור ההר אלא באזורים הנמוכים – מישור-החוף ובקעת-הירדן. [גם בדברים יא ל נזכר "הכנעני היושב בערבה" – כלומר במישור שליד הירדן. ואני הצעיר תמה על מפרשי 'דעת-מקרא', שכתבו בפירוש לפסוק "והכנעני אז בארץ" שהוא מדבר על "הכנעני היושב בערבה"! זה לא מתאים לתקופה וגם לא מתאים לאזור שבו נמצא אברם].
והפריזי בכלל נעלם מהשטח. [יהושע מכנה את הר-אפרים "ארץ הפרזי והרפאים" (יהושע יז טו), ומכאן ניתן אולי להסיק שהפריזי שישב שם בעבר נכחד מהעולם, כמו הרפאים.
לפי זה, כמו שאמרנו, המילה אז מתפרשת כפשוטה – "אז ולא עכשיו" – בלי שום דוחק.
נספח - בימי הכיבוש וההתנחלות
במאמר התייחסתי רק למצב שהיה בארץ בימי מתן-תורה ולא למצב שהיה בארץ כ40 שנה אחר-כך – בימי הכיבוש וההתנחלות. בתקופה הזאת המצב היה שונה במקצת -- היו כנענים ופריזים בהרי-הגליל ובהרי-יהודה:
- בהרי-הגליל -- כמו שכתוב בפרשת מלחמת-מלכי-הצפון (יהושע יא ג-ב): " "ואל המלכים אשר מצפון" "," "בהר ובערבה נגב כנרות" "..." "הכנעני ממזרח ומים" "," "והאמרי" "," "והחתי" "," "והפרזי" "," "והיבוסי בהר" "," "והחוי תחת חרמון בארץ המצפה" ".
- בהרי-יהודה -- כמו שכתוב בתחילת ספר שופטים (שופטים א י-ג): יהודה מבקש משמעון אחיו " "עלה אתי בגרלי ונלחמה בכנעני" "," "והלכתי גם אני אתך בגורלך" ", והם מכים את "הכנעני והפרזי", ואז יורדים "להלחם בכנעני יושב ההר והנגב והשפלה", ומכים את "הכנעני היושב בחברון".
מקורות ופירושים נוספים
שכם, אלון מורה
בפסוק שלנו, מקומה של שכם נקרא אלון מורה (שכם עצמה עדיין לא היתה קיימת - היא הרי נקראה על-שם בנו של חמור, בימי יעקב). השם הזה נזכר גם בהמשך התורה, בקשר לפרשת הברכה והקללה, (דברים יא ל): "הֲלֹא הֵמָּה בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן, אַחֲרֵי דֶּרֶךְ מְבוֹא הַשֶּׁמֶשׁ, בְּאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי הַיֹּשֵׁב בָּעֲרָבָה, מוּל הַגִּלְגָּל, אֵצֶל אֵלוֹנֵי מֹרֶה". גם חכמי המשנה קישרו בין הדברים, ראו משנה סוטה ז ה . וגם רש"י: "ויעבר אברם בארץ - נכנס לתוכה. עד מקום שכם - להתפלל על בני יעקב כשיבאו להלחם בשכם. אלון מורה - הוא שכם; הראהו הר גריזים והר עיבל, ששם קבלו ישראל שבועת התורה" ( רש"י ) .
שכם לאור מכתבי אל עמארנה / דפנה שלזינגר, טללי אורות י, ה'תשס"ב .
" ""ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם" - אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בענין אברהם יצחק ויעקב והוא ענין גדול הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים ולכן יאריכו הכתובים בספור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים ויחשוב החושב בהם כאלו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת וכולם באים ללמד על העתיד כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלשת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבא לזרעו ודע כי כל גזירת עירין כאשר תצא מכח גזירה אל פועל דמיון תהיה הגזרה מתקיימת על כל פנים ולכן יעשו הנביאים מעשה בנבואות כמאמר ירמיהו שצוה לברוך והיה ככלותך לקרוא את דברי הספר הזה תקשור עליו אבן והשלכתו אל תוך פרת ואמרת ככה תשקע בבל וגו' (ירמיה נא סג סד) וכן ענין אלישע בהניחו זרועו על הקשת (מלכים ב יג טז-יז) ויאמר אלישע ירה ויור ויאמר חץ תשועה לה' וחץ תשועה בארם ונאמר שם (פסוק יט) ויקצוף עליו איש האלהים ויאמר להכות חמש או שש פעמים אז הכית את ארם עד כלה ועתה שלש פעמים תכה את ארם ולפיכך החזיק הקב"ה את אברהם בארץ ועשה לו דמיונות בכל העתיד להעשות בזרעו והבן זה ואני מתחיל לפרש הענינים בפרט בפסוקים בעזרת השם."
""ויעבור אברם בארץ עד מקום שכם" - היא עיר שכם כן זה שם המקום ההוא ושכם בן חמור על שם עירו נקרא וכתב רש"י נכנס לתוכה עד מקום שכם להתפלל על בני יעקב כשיבואו מן השדה עצבים ונכון הוא ואני מוסיף כי החזיק אברהם במקום ההוא תחלה וקודם שנתן לו את הארץ נרמז לו מזה כי בניו יכבשו המקום ההוא תחלה קודם היותם זוכים בו וקודם היות עון יושב הארץ שלם להגלותם משם ולכן אמר והכנעני אז בארץ וכאשר נתן לו הקב"ה הארץ במאמר אז נסע משם ונטע אהל בין בית אל ובין העי כי הוא המקום אשר כבש יהושע בתחלה ויתכן שהזכיר הכתוב והכנעני אז בארץ להורות על ענין הפרשה לומר כי אברם בא בארץ כנען ולא הראהו השם הארץ אשר יעדו ועבר עד מקום שכם והכנעני הגוי המר והנמהר אז בארץ ואברם ירא ממנו ולכן לא בנה מזבח לה' ובבואו במקום שכם באלון מורה נראה אליו השם ונתן לו הארץ וסרה יראתו כי כבר הובטח בארץ אשר אראך ואז בנה מזבח לה' לעבדו בפרהסיא."
""ואלון מורה" - זהו במקום שכם ונקרא גם כן "אלוני מורה" כמו שכתוב (דברים יא ל) מול הגלגל אצל אלוני מורה ושם הר גריזים והר עבל בשכם וקרוב לירדן שבאו שם בתחילת ביאתם בארץ אבל "אלוני ממרא" הוא מקום אשר הוא בארץ חברון רחוק מן הירדן ודע כי בכל מקום שיאמר הכתוב "אלוני ממרא" שם "ממרא" הוא על איש אמורי שהמקום ההוא שלו כמו שנאמר (להלן יד יג) והוא שוכן באלוני ממרא האמורי אחי אשכול ואחי ענר וכל "אלון מורה" ו"אלוני מורה" נקרא המקום ההוא על שם איש ששמו "מורה" אבל זה כנעני הוא מארץ הכנעני היושב בערבה וכשיזכיר הכתוב ממרא סתם הוא שם העיר כמו שנאמר (להלן לה כז) ויבא יעקב אל יצחק אביו ממרא קרית הארבע היא חברון על פני ממרא היא חברון (להלן כג יט) כי האיש אשר לו אלוני נקרא על שם העיר וכן שכם בן חמור כשם העיר שכם ובבראשית רבה (מב ח) על דעתיה דרבי יהודה אתרא הוא דשמיה ממרא ועל דעתיה דרבי נחמיה גברא הוא דשמיה ממרא." " ( רמב"ן ) .
"עד מקום שכם עד אלון מורה. הראהו קבלת התורה והשבועה שבהר גריזים והר עיבל. הראה לו קבלת התורה להורות שבזכות קבלת התורה זכה לייעוד לזרעך אתן את הארץ כמ"ש (תהלים קה.מד) ויתן להם ארצות גוים ועמל לאמים יירשו בעבור ישמרו חקיו ותורתיו ינצורו. וכלפי שאמר למעלה ומקללך אאר הורה שזה יהיה עד אלון מורה ולא עד בכלל כי כל המברכים והמקללים שבהר גריזים והר עיבל יהיו בהסכמת השי"ת ולא יאור את המקללים ההם כי קללתם היא לשם התכלית וברכה תחשב" ( כלי יקר ) .
תגובות
והכנעני אז בארץ = לאמור נאחז חזק בארץ ומושל בה בגבורה
- -- daian moshe, 2012-01-30 18:55:50
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2012-01-30.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית יב ו"
קטגוריה זו מכילה את 19 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 19 דפים.