המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
[יב] איה המקום שתאמר עליו מזה באתי. דאם לא כן מאי "אי מזה". ומה שהלשון כך 'איזה המקום שתאמר עליו מזה' ואין הלשון 'מאיזה באתה', מפני כי זה הלשון רצה לומר מה תעשה בכאן, ואז שואל "אי מזה באת" כלומר איה המקום שתאמר עליו מזה באתי לשאלת מה תעשה בכאן, ודרך להשיב מזה המקום באתי לכאן לצורך דבר זה, ולפיכך השיבה הגר "מפני שרי גברתי אנכי בורחת", שמזה תלמוד כי לא היתה השאלה רק מה ענינך לכאן:
אי מזה — כמו "איה", וכן "אי הבל" (בראשית ד ט). וטעם מזה, מקום, כאילו אמר: אי מזה מקום באת?
בורחת — נפתח הרי"ש בעבור אות הגרון שהוא אחריו, וכן: "בורחת כל העיר" (ירמיהו ד כט); "והיא כפורחת" (בראשית מ י); "ברחת ובמזרה" (ישעיהו ל כד); וכן: "יודעת איש" (במדבר לא יז), בעבור אותיות הגרון שהם אחה"ע, וכן משפט הלשון, אין זר אתנו:
הגר שפחת שרי. כבר היינו יודעים כי שפחת שרי היתה שכבר הזכיר למעלה ולה שפחה מצרית ושמה הגר.
אבל יתכן לפרש כי המלאך הזכיר שפחת שרי לשני ענינים, הא' להורות שאין דבור המלאך בא אל המצרית הזאת כי אם לכבוד שהיתה שפחת שרי. והשני לקיים השפחות והעבדות שתהיה משועבדת לשרי כל ימיה, וכמו שאמר לה שובי אל גברתך וגו', וגם זרעה עתידין שיהיו משועבדין לזרעה של שרה באחרית הימים.
"אי מזה באת ואנה תלכי" כלומר הביטי וראי מאיזה מקום נסעת כי היית במקום קדוש ובבית צדיקים והנך הולכת בח "ל אל מקום טמא ואנשי רשע:
" אנכי בורחת" איני הולכת אל מקום מכוון מאתי אלא יצאתי כדי לברוח:
(ח) "הגר שפחת שרי", העיר אזנה שהיא עדיין שפחה לשרי וחפשה לא נתן לה. ע"כ שימי אל לבך" אי מזה באת" ממקום קדוש כזה, "ואנה תלכי" למצרים מקום הטומאה והזמה, ורצה שתתעורר לשוב מצד אושר הנפש, והיא לא שמה לב על זה ותאמר" מפני שרי גברתי אנכי ברחת" שהענוי מספיק אצלה שתברח ולא תחוש על אושר נפשה:
ברחת. ב' במסורה הכא ואידך מקול פרש ורומי קשת בורחת כל העיר. מפני ששרה הבריחה את ישמעאל לפיכך ברחו ישראל מפניו כי רומי קשת הוא ישמעאל כדכתיב ביה רובה קשת:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית. ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית טז ח.
סביר להניח שהגר ברחה בלילה, ולכן לא ידעו שהיא ברחה ולא רדפו אחריה. היא ברחה למעיין שנמצא לצד הדרך לשור אשר במצרים וחיכתה לשיירה. בינתיים היא התחבאה, אך מלאך חיפש ומצא אותה.
סביר שהמלאך חשש להפחיד אותה, מה שעלול היה לגרום לה לברוח ממנו בחושך ליפול ולהיפצע, ושמא גם ולהפיל את עוברה, ואז בשובה היא תצטרך להסביר לאברם ושרי מה קרה לה.
המלאך בנה את דבריו בחוכמה רבה:
הוא פנה להגר בשמה ומעמדה: "הָגָר שִׁפְחַת שָׂרַי" – מכאן הגר הבינה שהאיש הזה שמצא אותה יודע ששמה הוא הגר ושהיא שפחת שרי, וזאת למרות שהיא לא מכירה אותו. הגר לא יכלה לשקר בעניין. היא הבינה שהיא נתפסה ושאם האיש יסגיר אותה צפוי לה העונש המגיע לעבד נמלט.
הוא שאל: שאל: "אֵי מִזֶהּ בָאת וְאָנָה תֵלֵכִי" – המלאך לא האשים אותה בדבר. השאלה היא נייטרלית, כפי שאלוהים שאל את אדם: "אַיֶּכָּה" (בראשית ג ט), ואת קין: "אֵי הֶבֶל אָחִיךָ" (בראשית ד ט). הגר היתה יכולה לענות את האמת או לשקר ולומר שהיא רק הלכה להביא מים לגבירתה.
הגר עונה: "מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת" - היא אומרת את האמת. היא לא מאשימה את שרי או מפרטת מה גרם לה לברוח ולאן היא הולכת. היא לא מתנצלת. היא תקבל את הדין אם המלאך יחליט להסגיר אותה. ניתן להסיק שהגר רצתה לברוח למצרים, אבל היא כנראה היתה מוכנה ללכת לכל מקום, מוכנה להיות שפחה לכל גבר שמוביל שיירה (עשיר), הכל מלבד לחזור לשרי, הרי היא היתה מוכנה לחטוף את בנו של אברם ובכך להעניש אותו.