קטגוריה:בראשית ה א

עריכה

דון יצחק אברבנאל

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

זה ספר תולדות אדם ביום ברא וגו'. עד סוף הסדר והשאלות אשר יפלו בפסוקים הם אלו:

השאלה הא' באמרו זה ספר תולדות אדם כי אין זה התחלת ספר לשיאמר עליו זה ספר. והיה ראוי שיאמר אלה תולדות אדם כמו אלה תולדות נח אלה תולדות השמים ודומיהם:

השאלה הב' באמרו ביום ברוא אלהים אדם, והיא כי אמרו זה ספר תולדות אדם בהכרח יפורש על כל התולדות שנמשכו בדורות ואיך יאמר הכתוב א"כ שכלם נולדו ביום ברא אלהים אדם ורש"י פירש מלמד שביום שנולד אדם הוליד וכן הוא בב"ר (פרשה כ"ב) אבל זה לא אמרו אלא על קין והבל ותאומותיהן והם לא נזכרו כאן בפרשה כי אם שת ולא הולידו ביום שנברא כי אם בהיותו בן ק"ל שנה ואיך צדק א"כ ביום ברא אלהים אדם:

השאלה הג' מה ראה הכתוב לומר במקום הזה בדמות אלהים עשה אותו וזכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם כי הנה כל זה כבר נזכר בפרשיות של מעל' ולא היה צורך ממנו לענין השתלשלות הדורות וגם מה ענין אמרו אחרי כל זה ביום הבראם ויראה שהוא כפול ומותר אחר שכבר אמר ביום ברוא אלהים אדם:

השאלה הד' מהו אמרו בשת ויולד בדמותו בצלמו כי אם אמר זה על דמות הגוף ותואר איבריו הנה לא היה זו מעלה גדולה לשת וגם שאר הבנים יהיו כן. ואם אמר בדמותו בצלמו על השכל הנה אין האדם מוליד את בנו בשכלו כי השכל לא ישמש בהולד אלא אם נפרש ויולד שהיא מענין למוד ויכחיש לידת שת ואין כפירה גדולה מזו וכבר נלכד בזה הנרבוני בפירושו לספר המורה:

השאלה הה' מה היתה הסבה באריכות ימי הראשונים שנזכרו בתורה ולמה היו השנים בהם הולכים ומתמעטים אחר המבול בחיי הדורות. והנה אזכור אח"ז בבאור הדרוש דעת הרב המורה ודעת הרמב"ן בענין הזה:

השאלה הו' בענין חנוך שנאמר בו ויתהלך חנוך את האלהים אחרי הולידו את מתושלח שלש מאות שנה כי אם אמר זה על צדקתו ויושרו כלשון את האלהים התהלך נח למה תלה ענינו בלידת משותלח ומה ענין אמרו שלש מאות שנה ולמה לא נאמר בו וימת כמו שנאמר בשאר הראשונים ואם נפרש ויתהלך חנוך את האלהים שמת ורוחו שבה אל האלהים אשר נתנה קשה אמרו אח"כ ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים. ועוד שלמה זה מצא חן חנוך שנקראת מיתתו בשם הליכה ולקיחה ולא בשם מיתה.

השאלה הז' למה זה בכל א' מהראשונים שנזכרו בזאת הפרשה. נאמרו ד' הודעות. האחת זכרון הבן שהוליד. והשני לכמה שנים מחייו הוליד. והג' כמה ימים ושני' חיה אחר שהוליד. והד' כמה היו כל ימי חייו בין קודם ההולדה בין אחריה כי הנה היה די כשיזכור למי הוליד וכמה שנים חיה ומה לנו לדעת לכמה שנים הוליד וכמה שנים אחרי ההולדה. ואחרי שהזכיר כל זה מה צורך להודיע עוד מספר ימיו אשר חי כי מבואר הוא אם כבר ידענו לכמה שנים הוליד וכמה שנים חיה אח"כ והנה בדורות שאחר המבול לא נזכר כל זה.

השאלה הח' מה ענין אמרו בסוף זכרון כל א' מהראשונים האלה וימת כי הנה באמרו ויהיו כל ימי פלוני אשר חי כך וכך שנים מבואר הוא שאחריהם מת ולמה הוצרך עוד לומר וימת אף כי בתולדות אשר יזכור הכתוב מנח עד אברהם נזכרה התולדה שהוליד כל א' מהם ולכמה שנים הוליד וכמה שנים חיה אחר שהוליד אבל לא נאמר בשום א' מהם וימת.

השאלה הט' בקריאת למך את שם בנו נח לאמר זה ינחמנו ממעשינו וגו' והוא כי מי הגיד ללמך שבנו זה ינחמם ממעשיהם ומן האדמה אשר אררה ה'. ורש"י כתב שעד שלא נולד נח לא היה להם כלי מחרישה והוא הכינן להם. אבל עדין יקשה מי הגיד ללמך אביו שכן יהיה והראב"ע כתב שידע למך כל זה ע"י אדם הראשון כי נביא הוא אבל זה לא נזכר בכתוב. וכתב עוד או שידעו בחכמת התכונה. וגם זה לא יתכן שאם היה יודע אותה חכמה למה זה לא ידע שיהיה המבול בימיו וידע הנחמה ממנו כי הנה הכוכבים יותר יורו על תגבורת היסודות מעל דבר אחר. וקרוב לזה הדעת מהראב"ע כתב הרלב"ג ויקשה אליו דבר זה.

השאלה הי' מה הם בני האלהים ומה הם בנות האדם שנזכרו בפרשה וידוע שכלם זכרים ונקבות הי' בני אדם הראשון. ורש"י פי' בני האלהים על השרים והשופטים ובנות האדם הן בנות האדם וכן בבראשית רבה (פרשה כ"ו) אבל עדין יקשה למה קראן פה בני אלהים. והראב"ע כתב שבני האלהים היו יודעי' דעות אלהיות ירצה מערכות הכוכבים ושראו בחכמתם הנשים הנאותות להוליד בנים חזקים ולקחום. ואלה דברי רוח הם. ובפרקי ר' אליעזר פירשו בני האלהים על המלאכים. ושנקראו נפילים שנפלו ממקום קדושתן מן השמים והזכירו זה ג"כ במסכ' יומא אבל הוא כפי העיון הטוב דבר בלתי מתקבל בפשט הכתוב כי המלאכי' הרוחניים שהם נבדלים מכל חומר ואין להם נטיה גשמית ולא אפשרו' חטא ואיך בהיותם שכלים נבדלים ישנו טבעם וישובו אנשים או שרים בדברי קצת אלא שדברי חז"ל יש להם סוד ואינו כפי הפי' וכבר היה זה צריך אל פירוש ואינו מזה המקום ואם יפרשו נפילים על הענקים בעבור שהיו מפילים לב הרואה אותם מפחדם עדין תשאר השאלה מהיכן באו ויצאו הענקים ההם בדור והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות כלם.

ואומר שהאל יתברך הודיע בתורתו לישראל עם קרובו ג' אבות והתחלות אנושיות שהיו להם. אחת והיא הראשונה וכוללת היא אדם הראשון ובאו ספוריו בסדר בראשית. והשנית שהיא יותר מיוחדת היא נח ובאו עניניו וספוריו בסדר תולדות נח. והשלישי' שהיא יותר מיוחדת הוא אברהם והתחיל לזכור מעשיו וספוריו בסדר לך לך ונמשכו בשאר הסדרים שאחריו. ואמנם ערך ההתחלות האלה ואופן התיחסותם אל האומה ידמה להתחלות הצוריות שיעשו מציאות איש האדם וקיומו שהם ג' ראשיות הצומחת והמרגשת והמשכלת. והיה ערך אדם הראשון אל האומה כיחוס הצומחת אל אישי האדם. ונח היה בערך ההיולנית המרגשת אליו. ואברהם אבינו היה במדרג' הצור' האנושי' המדבר' לו והיה אדם ונח ואברה' זה אחר זה בגבוליה' כמו שבענין יצירת הולד האנושי יקרה כמו שזכר הפלוסו'. והעובר יהיה בימי' הראשוני' במדרגת הצומח ואין לו שום פעל' נפשיית כ"א קבול המזון כי להיותו עדין נעדר הכלים החיוניי' אין בו צורה אחרת זולתי הצומחת והוא אז כאחד מהצמחים ואחרי מ' יום שכבר הצטיירו בו הכלים הנפשיים תחול עליו צורה אחרת יותר שלימה היא הצורה החיוני' אשר תכלול פעלות ההרגש והחיות עם פעולות ההזנה באופן יותר משובח. ואחרי גמר יצירתה בהיות הכלים כלם על שלמותם תחול בו הצורה האנושית המשכלת שתכלול פעולת ההשכל' עם פעולת שאר הצורות כלן באופן יותר שלם וראוי שנבאר עתה איך יתדמה ענין אדם הראשון אל האומה בענין הצורה הצומחת אל אישי האדם המתהוה. ואומר שכאשר עניני אדם הראשון וספוריו נמצא בהם עשרה דברים מורים על היותו בערך האומה בצורת ההזנה אל האיש המתהוה והם מולדתו ושמו ויצירת אשתו וברכתו ומאכלו ומקום מושבו ומלבושיו וחטאו וענשו ובניו אם כמולדתו לפי שבזה היה האדם עץ השדה כי כמו שהעץ והצמח נולדים מהאדמה ככה אדם הראשון נברא ממנה. ואם מפאת שמו שנקרא אדם נגזר מהאדמה להיותו נוצר ממנה כצמחים. ואם מפאת יצירת אשתו כי כמו שבהלקח ענף מענפי העץ יצמח ממנו עץ אחר ונצר משרשיו יפרה ככה מצלע אדם נבראת האשה. ואם מפאת ברכתו לפי שנ' פרו ורבו ומלאו את הארץ כי עשיית הפרי וההולדה בדומה הוא מפעולות הנפש הצומחת כאלו הוא תכליתה. ואם מפאת מאכלו לפי שנתן לו לאכול כל עשב וכל עץ זורע זרע כאלו המזון היה דומה לנזון ולא נתן לו בשר ב"ח לאכול כאש' נתן לנח להיות המאכל מתיחס לאוכל אותו. וגם בתחלת בריאתו נתן לו הנהגה במאכל להיותו הפועל היותר נאות אליו. ואם מפאת מקום מושבו שהיה הגן מקום נטיעת העצים בעלי פרי כמו שנזכר בכתוב. ואם מפאת לבושו כמו שנ' ויתפרו עלי תאנה ויעשו להם חגורות כאלו נתכסו בעלים בעצי השדה. ואם מפאת חטאו לפי שהיה בענין הצמחים ולקיחת המאכל מהם שהוא פועל הנפש הצומחת להזנה ולגדול ולהולדה בדומה שהם פעולותיה ולא ניתן לאדם מצוה אתרת כ"א על ענין המזון ואזהרת האכילה מהצמחים ההם והיה חטאו שאכל מהעץ אשר הוזהר עליו. ואם מפאת ענשו לפי שהיה בקללת האדמה קוץ ודרדר ושיאכל את עשב השדה. ואם מפאת בניו שהיו שלשה קין והבל ושת לפי שידוע הוא שבצמיחה יוכללו ג' כחות. הראשון הוא ההזנה ותתחיל בצומח מתחלת ברייתו עד סוף כלותו והשני בענין הגדול והמשכו מהמזון יותר ממה שיצטרך לתמורת ההתכה כדי שמאותו התוספת יגדל גוף הצומח בכל מרחקיו ופעולת ההזנה תגדל לפעולת הגדול בטבע ותתמיד אחריה זמן יותר ארוך. והג' היא ההולדה בדומה שלא תבא כי אם אחרי הגדול. והיה ההשארות והנצחיות לדבר במינו כלו מפאת הפעולה הזאת. ולזה כלו ידמה ענין בני אדם כי קין נולד ראשונה דומה לפעולת ההזנה שתקדם בטבע ובזמן לשאר הפעולות ולזה היה עובד אדמה וקונה מזונות ממנה. והבל נולד סמוך אליו מורה על פעולת הגדול שתתחבר לפעולת ההזנה ונכרתו ימיו בימי קין ועל ידו כמו שתפסק פעולת הגדול על פני ההזנה ובסבה. והבן. הג' הוא שידומה אל הפעולה הג' שהיא ההולדה המשארת שארית במינו כי ממנו הושתת העולם ולפי שזמן ההולדה בדומה כפי הראוי אחרי זמן הגדול ויעמוד במקומו לתוספת לקיחת המזון אמרה חוה כי שת לי אלהים זרע אחר תחת הבל כי הרגו קין. וכמו שבזמן הפסד האיש ומותו לא ישאר שארית ונצחיות מההזנ' והגדול אלא מההולד' בדומה כי בו יתקיים המין ככה לא נשאר זרע כלל מהבל וגם לא מקין שצמח' זרעו בימי המבול וישאר אך נח ובניו זרע שת שבהם נתקיי' המין. הנה אם כן שלש' בני אדם ירמוז לג' כחות של הנפש הצומח' הדומה אליו. ולהיות אדם בערך הצורה הצומחת הכוללת לכל בעל נפש לכן היה הוא השרש והעקר הראשון אשר ממנו צמחה האומה הישראלית וכן שאר אומות המין האנושי שהיו כלם כענפים אליו. והוא הגזע. והשרש אשר יצאו ממנו כלם. ואמנם איך נתדמה ההתחלה השנית שהיא כח אל הצורה החיונית המרגשת. יתבאר בתחלת תולדות נח. וכן יתבאר בתחלת סדר לך לך איך היה אברהם ההתחל' הג' דומה אל הצורה המשכלת. ואחרי הצעת הקדמה הזאת האמתית בענינה כוללת הסתעפות הדורות אבאר הפסוקים.

זה ספר תולדות אדם וגו'. עד ויקרא את שמם אדם ביום הבראם. הנה התחילה הפרשה הזאת בלשון זה ספר תולדות אדם ולא אמר אלה תולדות אדם לסבות. ראשונה להודיע שכל מה שקדם עד פה ממלאכת ששת הימים ומנוחת יום השביעי ואם מספור אדם ואשתו וקללותיהם ואם מספור קין והבל ושת ומדרגותיהן בחיים גם את זה לעומת זה עשה האלהים. ונכתב בתורתו להיותו הקדמה והצעה הכרחית לכללות התורה והם כלם תולדות השמים והארץ. אבל מכאן ואילך התחילה התורה בענין יותר פרטי והוא לספר תולדות אדם ר"ל אותם העשרה דורות שהיו ממנו עד נח. ואחר כן תספר ג"כ התולדות שהיו מנח עד אברהם. וכן תספר אחריו תולדות אברהם וזרעו שהם שלשלת התחלות האומה אשר זכרתי ומפני זה התחילה הפרשה הזאת זה ספר תולדות אדם כי ספר מלשון ספור כאלו אמר נעזוב עניני טבע העולם בכללו הרמוז בספורים שנזכרו ובספר תולדות אדם הראשון כאלו היה זה ספר אחר כי כל מה שקדם לזה היו תולדות השמים והארץ וגם הוא ספר תולדות אדם. ויש בזה ג"כ כוונה שנית והיא שבפרשת אלה תולדות השמים והארץ ופרשת והאדם ידע את חוה אשתו באותה הספורים מלבד פשוטיהם שהם אמת כפי מה שקרו הדברים יש עוד רמזים וענינים למין האנושי כלו ומצד הרמז והסימן ההוא נזכר תמיד שם אדם בה"א הידיעה האדם כמו שזכרתי להיות מורה על המין ג"כ. אמנם מכאן ואילך וספר השתלשלות הדורות מאדם ועד נח והם תולדות ממש כפי פשוטיהם כי אין בהם רמז ולא סימן לדבר אחר עד שמפני זה נזכר תמיד בפרשה הזאת שם אדם מבלי ה"א הידיעה להעיר שעל שם אדם הפרטי הרמוז אליו נאמרו התולדות האלה לא בדרך רמז על האדם הכולל המיניי ומפני זה התחילה הפרשה הזאת זה ספר תולדות אדם רוצה לומר שזהו ספור פשוט מבלי רמיזה ולא צורה מתולדות אדם פרטי הראשון שנברא במינו ואולי שלזה כוונו במה שאמרו בב"ר זה ספר תולדות אדם אלה הם תולדות ואין הראשונים תולדות ומה הם אלוהות. רצו בזה שעניני קין והבל שנזכרו למעלה היו רמז לכחות וטבעי בני אדם אשר כנו בשם אלוהות אבל התולדות האלה אשר נזכרו בפרשה היו תולדות ממש. גם כיון זה הכתוב כוונה שלישית והו' להבדיל בין התולדות שנזכרו בפרשה של מעלה מקין והבל ובין התולדות שיזכר בפרשה הזאת שאותם של מעלה היו תולדות חוה שנוטים לטבעה ברדיפת המותרות והמפורסמות ולא היו הם תולדות אדם כפי טבע שלמותו אבל התולדות שיזכר כאן היו תולדות אדם ולא תולדות חוה לפי שהיו האנשים הנזכרי' בהשתלשלות הזה אנשי חיל יראי אלהים אנשי אמת כמו שיתבאר וכדי להבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור אמר כאן זה ספר תולדות אדם. וכן אמרו בפרק עושין פסים. אמר רבי אליעזר בן עזריה כל אותם שנים שהיה אדם בנדוי הוליד שדין ורוחין ולילין שנאמר ויחי אדם מאה ושלשים שנה ויולד בצלמו בדמותו מכלל דעד השתא לאו בדמותיה אוליד וכן אמרו בפרקי רבי אליעזר מכאן אתה למד שלא היה קין לא מזרעו ולא מדמותו ולא נולד בדמותו עד שנולד שת. ולא היתה כוונת השלמים האלה בשדין ורוחות דעות כוזבות שהיו לאדם בימים ההם כמו שחשב הרב המורה שאם היה כן יתחייב שהיתה הולדות שת שנשתלם אדם בעיונו וחשב דעות אמתיות קיימות. ויביא זה להכחיש פשט ההשתלשלות חלילה כי הפרשה הזאת היא כלה כפי פשוטה. אבל אמרו שדין ורוחין ולילין על הבנים והבנות שהוליד אדם קודם שת כי היה קין שד כפי רשעתו ומעשיו. והבל היה רודף רוח ברדיפת הכבוד והתאוה וההנהגה והתאומות שנולדו עמהם היו הלילין להיות כלם בנים ובנות תולדות חוה ולא תולדות אדם כמו שהיו שת וזרעו. והותרה בזה השאלה האחת. ואמנם אמרו ביום ברוא אלהים אדם נראה לי שאינו חוזר לספור תולדות אדם אבל כאשר בא לספר השתלשלות הדורות התחיל מאדם עצמו שהיה ראשון המין ואב היחס ועל זה אמר (בראשית ה' ג') בדמות אלהים עשה אותו ר"ל שלא היה אדם בתולדותיו כי לא נולד מאיש כמוהם אבל בדמות אלהים עשה אותו מבלי מולידים אחרים. והודיע גם כן שבאותו יום שברא אלהים אדם מיד עשה אותו בשלמות החכמה בדמותו כאלו אמר באותו יום שברא אלהים אדם לא נולד עיר פרא אבל בדמות אלהים בשכלו ובדעתו עשה אותו וגם כן באותו יום שברא אלהים אדם ברא גם כן את אשתו וברכם והוא אמרו זכר ונקבה בראם ויברך אותם. ומה טוב אמרו עשה אותו בלשון יחיד עם היות שאמר זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם בלשון רבים. כי הנה גלה בזה שהדמות השכלי האלהי שנאמר על ההשגה והידיעה בפועל קנה בבריאתו אדם בלבד לא חוה אשתו כי הוא אשר נעשה בדמות אלהים עם היות שלענין הפריה ורביה זכר ונקבה בראם וגם לענין החברה בכלל שיהיו לעזר ולהועיל זה לזה קרא את שמם אדם וכמו שביארתי למעלה. ואחשוב שאמר ויקרא את שמם אדם ביום הבראם לפי שהאדם יקרא כן באמת בהיותו בדעתו שכלו ושניו. ואם קודם שלמותו יקרא אדם הוא בבתינת הכח אשר לו על זה עד שהמון העם לא יקראו את הילד הקטן אדם עד שיגדל וישלם ויאמרו שנעשה אדם ולפי שאדם וחוה אשתו כמו שאמרו חז"ל נבראו כבן עשרים שנה שלמים בגופיהם ואבריהם ובדעתם מלבד החכמה שנתוספה באדם לכן אמר הכתוב ויקרא את שמם אדם ביום הבראם רוצה לומר שבאותו יום עצמו שנבראו לא קראם נערים ולא ילדים כי אם אדם לפי שהיו שלמים בחושיהם החצוניים והפנימיים כלם והותרו במה שפירשתי בזה השאלה הב' והג':