ביאור:אגדות החורבן

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

>> התרגום נעשה בדרך כלל כתרגום מילולי לארמית, בכדי לשמור על הקרבה ולאפשרות הבנה של המילים בארמית למי שישווה את שני הנוסחים <<

בבלי

היחס לבר כוכבא

רבא אמר [על המשיח] דמורח ודאין (=מריח ודן) דכתיב (ישעיהו יא, ג) "ולא למראה עיניו ישפוט (ישעיהו יא, ד) ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ". בר כוזיבא מלך תרתין שנין ופלגא (= שני שנים וחצי) אמר להו לרבנן: אנא משיח. אמרו ליה: במשיח כתיב דמורח ודאין (=מריח ודן). נחזי אנן (=נראה אנחנו), אי מורח ודאין. כיון דחזיוהו דלא מורח ודאין קטלוהו (=הרגוהו). (סנהדרין צג ב).

בשל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים (גיטין נה ב)

אמר רבי יוחנן: מהו שכתוב (משלי כח, יד) "אשרי אדם מפחד תמיד, ומקשה לבו יפול ברעה?" בשל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים. בשל תרנגול ותרנגולת חרב הר המלך. בשל יצול עגלה חרבה ביתר.

בשל קמצא ובר קמצא חרבה ירושלים. אותו האיש שאוהבו קמצא ובעל ריבו בר קמצא הכין סעודה. אמר לו לבן ביתו, לך והבא לי את קמצא, הלך והביא לו את בר קמצא. בא מצאהו שהיה יושב, אמר לו: מכיוון שאותו אדם [אתה], הוא בעל ריבו של אותו אדם [שלי], מה אתה עושה כאן? קום וצא! אמר לו: הואיל ובאתי עזבני, ואתן לך את כסף מה שאכלתי ושתיתי. אמר לו: לא. אמר לו: אתן לך את הוצאות חצי הסעודה כולה. אמר לו: לא. אמר לו: אתן את הוצאות כל הארוחה כולה. אמר לו: לא. אחזו בידו, הקימו והוציאו.

אמר: הואיל והיו יושבים חכמים בסעודה ולא גערו בו, יוצא מכך שהיה נוח להם [שהסכימו]. אלך ואלשין עליהם לבית המלכות. הלך ואמר לקיסר: מרדו בך היהודים. אמר לו: מי אמר? אמר: שלח להם קרבן, וראה אם מקריבים אותו. שלח בידיו עגל משולש [מובחר]^[1]. בזמן שבא, הטיל בו מום בניב שפתיים^[2] ויש אומרים בדוקין שבעין, מום שלנו נחשב מום, ולהם [לרומאים] לא נחשב מום.

חשבו חכמים להקריב משום שלום מלכות, אמר להם רבי זכריה בן אבקולס: יאמרו בעלי מומין קריבין לגבי מזבח? חשבו חכמים להורגו, שלא ילך ויאמר [לרומאים], אמר להם רבי זכריה: יאמרו מטיל מום בקודשים יהרג? אמר רבי יוחנן: ענוותנותו [סבלנותו] של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו.

בשל תרנגול ותרנגולת חרב הר המלך (גיטין נז א)

בשל תרנגול ותרנגולת חרב הר המלך. שהיו נוהגים כשהיו מוציאים חתן וכלה, מוציאים לפניהם תרנגול ותרנגולת כלומר פרו ורבו כתרנגולים. יום אחד חלף גדוד רומאים. לקחו מהם [את התרנגולים]. התנפלו היהודים על הרומאים והיכום. באו אמרו לקיסר: מרדו בך היהודים. בא עליהם.

היה בהם [באנשי ביתר] אותו בר דרומא^[3], שהיה קופץ מיל והורג בהם [ברומאים]. הוריד הקיסר את כתרו והושיבו על הארץ. אמר: אדון העולם כולו, אם נוח לך, לא תמסור לאותו האדם [אותי], לו ולמלכותו ביד אדם אחד. הכשילו פיו לבר דרומא ואמר: "הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו". ודוד גם אמר כך? אמרו כך, דוד בשאלה שאל [לעומת בר דרומא שהתריס]. עלה לבית הכסא, בא נחש ושמט למעיו ומת. אמר [הקיסר] הואיל והתרחש לי נס, בזמן הזה אעזבם. עזבם והלך.

נעמדו ואכלו ושתו והדליקו נרות עד שנראתה [בלילה] חותמת הטבעת במרחק של מיל. אמר שמחים היהודים למפלתי. חזר ובא עליהם. אמר רבי יוסי שלש מאות אלפים שולפי חרב עלו להר המלך והרגו בהם שלשה ימים ושלוש לילות. ובאותו צד חתונות ומסיבות ולא ידעו אלו מאלו.

בשל יצול עגלה חרבה ביתר (גיטין נז א)

בשל יצול [דופן - רש"י] מרכבה^[4] חרבה ביתר. שהיו נוהגים שכאשר היה נולד תינוק נוטעים ארז וכאשר נולדת תינוקת נוטעים ברוש, וכאשר היו מתחתנים כורתים את העצים ועושים מהם חופה. יום אחד עברה בת הקיסר. נשבר יצול המרכבה. כרתו הרומאים ארז והעלו לה. התנפלו עליהם והיכו אותם. באו אמרו לקיסר מרדו בך היהודים. בא עליהם.

חורבן ביתר

"גדע בחרי אף כל קרן ישראל" (איכה ב, ג). א"ר זירא א"ר אבהו א"ר יוחנן אלו שמונים [אלף] קרני מלחמה שנכנסו לכרך ביתר בשעה שלכדוה, והרגו בה אנשים ונשים וטף, עד שהלך דמן ונפל לים הגדול. שמא תאמר קרובה היתה, רחוקה היתה מיל. תניא, רבי אליעזר הגדול אומר: שני נחלים יש בבקעת ידים, אחד מושך אילך, ואחד מושך אילך, ושיערו חכמים שני חלקים מים ואחד דם. במתניתא תנא: שבע שנים בצרו עובדי כוכבים את כרמיהן, מדמן של ישראל בלא זבל.

הקול קול יעקב (נז ב)

(בראשית כז, כב) הקול קול יעקב והידים ידי עשו הקול זה אדריינוס קיסר שהרג באלכסנדריא של מצרים ששים רבוא על ששים רבוא כפלים כיוצאי מצרים קול יעקב זה אספסיינוס קיסר שהרג בכרך ביתר ארבע מאות רבוא ואמרי לה ארבעת אלפים רבוא והידים ידי עשו זו מלכות הרשעה שהחריבה את בתינו ושרפה את היכלנו והגליתנו מארצנו.

קצוצי תפילין בביתר

אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן: ארבעים סאה קצוצי תפילין נמצאו בראשי הרוגי ביתר. רבי ינאי ברבי ישמעאל אמר: שלש קופות של ארבעים ארבעים סאה. במתניתא תנא: ארבעים קופות של שלש שלש סאין. ולא פליגי, הא דרישא הא דדרעא. אמר רבי אסי: ארבעה קבין מוח נמצאו על אבן אחת. עולא אמר תשעת קבין. אמר רב כהנא ואיתימא שילא בר מרי: מאי קראה (תהלים קלז, ח) בת בבל השדודה אשרי שישלם לך וגו' אשרי שיאחז ונפץ את עולליך אל הסלע:

בני ציון

(איכה ד, ב) בני ציון היקרים המסולאים בפז מאי מסולאים בפז אילימא דהוו מחפי בפיזא והאמרי דבי רבי שילא תרתי מתקלי איסתירי פיזא נחות בעלמא חדא ברומי וחדא בכולי עלמא אלא שהיו מגנין את הפז ביופיין מעיקרא חשיבי דרומאי הוו נקטי בליונא דגושפנקא ומשמשי ערסייהו מכאן ואילך מייתו בני ישראל ואסרי בכרעי דפורייהו ומשמשי אמר ליה חד לחבריה הא היכא כתיבא אמר ליה (דברים כח, סא) גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת אמר כמה מרחיקנא מדוכתא פלן אמר ליה אינגד פוסתא ופלגא אמר ליה אי מטאי לגביה לא איצטריכי לך.

תינוקות ביתר

אמר רב יהודה אמר שמואל משום רבן שמעון בן גמליאל: מאי דכתיב (איכה ג, נא) עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי ארבע מאות בתי כנסיות היו בכרך ביתר, ובכל אחת ואחת היו בה ארבע מאות מלמדי תינוקות, וכל אחד ואחד היו לפניו ארבע מאות תינוקות של בית רבן, וכשהיה אויב נכנס לשם, היו דוקרין אותן בחוטריהן, וכשגבר אויב ולכדום כרכום בספריהם והציתום באש:

הרעב בירושלים

שלח עליהם את נירון קיסר, כשבא זרק חץ למזרח - בא ונפל בירושלים, למערב - בא ונפל בירושלים, לארבע רוחות השמים - בא ונפל בירושלים. אמר לו לתינוק, פסוק לי פסוקיך. אמר לו (יחזקאל כה, יד) "ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל וגו'". אמר: הקדוש ברוך הוא, מבקש להחריב ביתו, ומבקש לקנח ידיו באותו האיש [בי]. ברח, והלך ואתגייר ויצא ממנו רבי מאיר.

שלח עליהם את אספסינוס קיסר. בא צר עליה [על ירושלים] שלוש שנים. היו בה אלו שלשה עשירים: נקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע ובן ציצית הכסת. נקדימון בן גוריון שנקדה לו חמה בעבורו. בן כלבא שבוע שכל הנכנס לביתו כשהוא רעב ככלב יוצא כשהוא שבע. בן ציצית הכסת שהיתה ציצתו נגררת על גבי כסתות. ויש אומרים שהייתה כסתו מוטלת בין גדולי רומי. אחד אמר להם: אני אפרנס אותם בחיטים ושעורים. אחד אמר ביין, במלח ובשמן. ואחד אמר בעצים. ושבחו חכמים לעצים, שרב חסדא [היה אומר]: כל אקלידי היה מוסר לבני ביתו חוץ מעצים, שאמר רב חסדא שאוצר אחד של חיטים צריך ששים אוצרות של עצים. היה להם [יכולת] לפרנס [את העיר] עשרים ואחד שנים.

היו בהם אלה הבריונים, אמרו להם חכמים: נצא ונעשה שלום אתם [הרומאיים], לא הניחום. אמרו להם [הבריונים]: נצא ונעשה מלחמה אתם, אמרו להם חכמים: לא יעלה בידינו הדבר. עמדו הבריונים ושרפו לאותם אוצרות של חיטים ושעורים, והיה רעב [בעיר].

יבנה וחכמיה^[5] (גיטין נו א)

אבא סקרא^[6], ראש בריוני ירושלים, בן אחותו של רבן יוחנן בן זכאי, שלח אליו [ריב"ז], בוא בחשאי אצלי. בא. אמר לו [ריב"ז]: עד מתי תעשו כך, ותהרגו לעולם ברעב? אמר לו [אבא סקרא]: מה אעשה, שאם אומר להם דבר יהרגו אותי. אמר לו: תראה לי תיקון שאצא [מחוץ לעיר], אולי אפשר שתהיה הצלה קטנה. אמר לו אחוז [הצג] עצמך כחולה, ויבואו כל העולם וישאלו בך ותביא דבר מסריח אצלך ויאמרו שמתת. ויבואו בך תלמידך [מתחת למיטת המת], ולא יעלה אליך [להחזיק במיטתך] אדם אחר, שלא להרגיש בך שאתה קל, שהם יודעים שחי קל ממת. עשה כך. נכנס בו [מתחת למיטה] רבי אליעזר מצד אחד ורבי יהושע מצד שני^[7] . כשהגיעו לפתח [העיר], ביקשו [השומרים] לדוקרו [ברמחים], אמר להם [אבא סקרא], יאמרו [הרומאים] רבם דקרו? ביקשו לדוחפו, אמר להם: יאמרו רבם דחפו? פתחו לו את השער. יצא.

כשהגיע לשם [למחנה הרומאים], אמר [לאספסיאנוס]^[8]: שלום עליך מלך, שלום עליך מלך^[9]. אמר לו: התחייבת שתי מיתות. האחת שאינני מלך וקראת לי מלך^[10]. והשנייה אם קראת לי מלך, עד עתה מדוע לא באת אצלי? אמר לו: שאמרת לא מלך אני, תהיה מלך אתה, שאם אינך מלך, לא תמסר ירושלים בידך, שכתוב (ישעיהו י, לד) "והלבנון באדיר יפול" ואין אדיר אלא מלך דכתי' (ירמיהו ל, כא) והיה "אדירו ממנו וגו'" ואין לבנון אלא ביהמ"ק שנאמר (דברים ג, כה) "ההר הטוב הזה והלבנון"^[11], ושאמרת אם מלך אני, מדוע לא באת אצלי עד עכשיו? בריונים שהיו בה [בירושלים] לא עזבוני [לבוא]. אמר לו: אם חבית של דבש ונחש כרוך עליה, לא היו שוברים את החבית בשביל [להרוג] נחש?^[12] שתק. קרא עליו רב יוסף ואם תאמר רבי עקיבא: (ישעיהו מד, כה) "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל". היה צריך לומר לו, נוטלים צבת ונוטלים לו לנחש והורגים אותו, והחבית עוזבים אותה.

בינתיים בא שליח מרומי ואמר לו: קום, שמת קיסר ואמרו אלו חשובי רומי [הסנאט] להושיבך בראשם. סיים לנעול נעל אחת. רצה לנעול נעל שנייה ולא עלתה. רצה לחלוץ לקודם ולא יצא. אמר: מה זה? אמר לו: אל תצטער! שמועה טובה באה לך שכתוב (משלי טו, ל) "שמועה טובה תדשן עצם". אלא מה תיקונך? יביאו אדם שלא מתיישבת דעתך ממנו, ויחלוף לפניך, שכתוב (משלי יז, כב) "ורוח נכאה תיבש גרם". עשה כך; עלה [נעלו השני]^[13]. אמר לו: ומאחר שחכמת כל זאת, עד עכשיו מדוע לא באת לפני? אמר לו: ולא אמרתי לך? אמר לו אני גם אמרתי לך^[14]. אמר לו: הלוך אלך ואדם אחר אשלח [לפקד על המצור], בקש ממני משהו שאתן לך. אמר לו: תן לי יבנה וחכמיה^[15], ושושלת דרבן גמליאל^[16] ותרופה לרבי צדוק. קרא עליו רב יוסף ואם תאמר רבי עקיבא (ישעיהו מד, כה) "משיב חכמים אחור ודעתם יסכל", צריך היה לומר לו לעוזבם בזמן הזה [ולא להחריב את ירושלים], והוא חשב אולי כל זאת לא יעשה, והצלה קטנה גם לא תהיה. תרופה שריפאה לו לרבי צדוק מה הייתה? יום ראשון השקוהו במי סובין, למחרת במים סובין גס מעורבבים בקמח, למחרת מי קמח, עד שהתרחבו מעיו קצת קצת.

ירושלמי

היחס לבר כוכבא

תני ר' שמעון בן יוחי: עקיבה רבי היה דורש: (במדבר כד, יז) "דרך כוכב מיעקב" - דרך כוזבא מיעקב. ר' עקיבה כד הוה חמי בר כוזבה הוה אמר^[17]: דין הוא מלכא משיחא^[18], א"ל ר' יוחנן בן תורתא: עקיבה יעלו עשבים בלחייך, ועדיין בן דוד לא יבא.

המצור וגבורת אנשיו של בר כוכבא

א"ר יוחנן: קול אדריינוס קיסר הורג בביתר שמונים אלף ריבוא. א"ר יוחנן: שמונים אלף זוג של תוקעי קרנות היו מקיפין את ביתר, וכל אחד ואחד היה ממונה על כמה חיילות, והיה שם בן כוזבה והיה לו מאתים אלף מטיפי אצבע. שלחו חכמים ואמרו לו: עד אימתי אתה עושה את ישראל בעלי מומין? אמר להן וכי היאך איפשר לבדקן? אמרו לו כל מי שאינו רוכב על סוסו ועוקר ארז מן לבנון, לא יהיה נכתב באיסרטיא שלך. היו לו מאתים אלף כך ומאתים אלף כך, וכד דהוה נפק לקרבא, הוה אמר: ריבוניה דעלמא לא תסעוד ולא תכסוף (תהלים ס, יב) - "הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא בצבאותינו".

הסיבה לכישלון המרד

שלש שנים ומחצה עשה אדריינוס, מקיף על ביתר. והוה ר' אלעזר המודעי יושב על השק ועל האפר, ומתפלל בכל יום ואומר: "רבון העולמים אל תשב בדין היום. אל תשב בדין היום". בעא אדריינוס מיזל ליה. אמר ליה חד כותיי^[19]: לא תיזיל לך, דאנא חמי מה מיעבד, ומשלים לך מדינתא. עאל ליה מן ביבא דמתינתא, עאל ואשכח רבי אלעזר המודעי. קאים מצלי. עבד נפשיה לחיש ליה בגו אודניה^[20]. חמוניה בני מדינתא ואייתוניה גבי בן כוזבא^[21]. אמרון ליה חמינן ההן סבא משתעי לחביבך, אמר ליה: מה אמרת ליה ומה אמר לך? אמר ליה: אנא אמר לך, מלכא קטל לי. ואי לא אנא אמר לך, את קטל יתי. טב לי מלכא קטל יתי ולא את. אמר ליה: אמר לי דאננא משלים מדינתאי^[22]. אתא גבי רבי אלעזר המודעי^[23]. אמר ליה: מה אמר לך הדין כותייא? אמר ליה: לא כלום. מה אמרת ליה: א"ל לא כלום. יהיב ליה חד בעוט וקטליה. מיד יצאת בת קול ואמרה (זכריה יא): "הוי רעי האליל עזבי הצאן, חרב על זרועו ועל עין ימינו זרועו יבוש תיבש ועין ימינו כהה תכהה" - הרגת את רבי אלעזר המודעי, זרוען של כל ישראל ועין ימינם, לפיכך זרועו של אותו האיש, יבש תיבש ועין ימינו כהה תכהה. מיד נלכדה ביתר, ונהרג בן כזובה. אתין טעינון רישיה גבי אדריינוס. אמר לון: מאן קטל הדין? אמר ליה חד כותייא: אנא קטלתיה. אמר לי: חמי לי פטומיה^[24]. חמי ליה פטומיה. אשכח חכינה^[25] כרוכה עליו. אמר אילולי אלהא דקטלי, מאן הוה יכיל קטלי? וקרא עליו (דברים לב) "אם לא כי צורם מכרם וה' הסגירם".

ההרס בביתר

והיו הורגין בהם והולכין, עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו. והיה הדם מגלגל סלעים משאוי ארבעים סאה, עד שהלך הדם בים ארבעת מיל. אם תאמר שהיא קריבה לים, והלא רחוקה מן הים ארבעים מיל. אמרו: שלש מאות מוחי תינוקות מצאו על אבן אחת, ומצאו שלש קופות של קצוצי תפילין של תשע תשע סאין^[26], ויש אומרים תשע על שלש שלש סאין.

תני רשב"ג אומר: חמש מאות בתי סופרים היו בביתר, והקטן שבהן אין פחות מחמש מאות תינוקות. והיו אומרים [התינוקות]: אם באו השונאים עלינו, במכתובים הללו אנו יוצאין עליהן, ומנקרים את עיניהם, וכיון שגרמו עונות, היו כורכים כל אחד ואחד בספרו ושורפין אותו, ומכולם לא נשתייר אלא אני. וקרא על גרמיה (איכה ג) "עיני עוללה לנפשי מכל בנות עירי".

כרם גדול היה לאדריינוס הרשע, שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל, כמן טיבריא לציפורי, והקיפו גדר מהרוגי ביתר מלא קומה ופישוט ידים, ולא גזר עליהם שיקברו, עד שעמד מלך אחר וגזר עליהם שיקברו. אמר רב חונה משניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב. הטוב שלא נסרחו, והמטיב שניתנו לקבורה.

הסיבה לחורבן ביתר

תני ר' יוסי אומר: נ"ב שנה עשת ביתר, לאחר חרבן בהמ"ק.

ולמה חרבה, על שהדליקה נרות לאחר חורבן בהמ"ק. ולמה הדליקה נרות, שהיו בוליוטי ירושלים, יושבים באמצע המדינה. וכדו דהוון חמין בר נש סליק לירושלם, הוון אמרין ליה: בגין דשמעינן עלך, דאת בעי מתעבדה ארכינטס ובולבוטס והוא אמר: לון לית בדעתי. בדיל דשמעינן עלך דאת בעי מזבנה אוסייא דילך, והוא אמר לון לית בדעתי. והוה חבריה א"ל: מה את בעי מן דין כתוב ואנא חתם, והוה כתוב וחבריה חתם. והוון משלחין אוניתא לבר בייתה ואמרין ליה: אין אתא פלניא מעול לאוסייא דידיה לא תשבקיניה דהיא זבינה גבן. וכיון דהוה שמע מינהון כן הוה אמר הלוואי איתבר רגליה דההוא גברא, ולא סלק לירושלם הדא היא דכתיב (איכה ד) "צדו צעדינו מלכת ברחובותינו". "צדו צעדינו" - אצדי אורחתיה דההוא בייתא. "קרב קצינו" - קרב קיציה דההוא בייתא. "מלאו ימינו" - מלא יומיי דההוא בייתא. אוף אינון לא נפקין טבאות (משלי יז) "שמח לאיד לא ינקה".

שני אחים הוון בכפר חריבה, והוון רומים אזלין עליהון, ומקטלין לון, ואמרין: כל סמא דמילתא ניתי כלילא על רישיהון. אמרין מבדקינן אוף, חד זמן מנפקין, פגע ביה חד סב^[27], אמר לון ברייכון סעודינכון, אמר לא יסעיד ולא יסמוך (תהילים ס) הלא אתה אלהים זנחתנו.

שני ארזים היו בהר המשחה. תחת אחד מהן היו מוכרין ארבע חנויות טהורות, והאחד היו מוציאין ממנו ארבעים סאה גוזלות בכל חודש וחודש, ומהן היו מספיקין קינים לכל ישראל. טור שמעון הוה מפיק תלת מאוון דגרבין דמרקיע לקייטא כל ערובות שובא. ולמה חרב? יש אומר מפני הזנות, ויש אומרים שהיו משחקין בכדור.

איכה רבה

שלוש משמרות (א מד)

אדריאנוס שחיק עצמות, הושיב שלש משמרות.
חדא בחמתא, וחדא בכפר לקיטיא, וחדא בבית אל דיהוד.
אמר: דערוק מן הכא יתצד מן הכא. ודערוק מן הכא יתצד מן הכא.
והוה מפיק כרוזין ומכריזין ואומרים:
"אן דאית יהודאי ייתי, מלכא בעו למיתן ליה מיחא",
והוון כרוזין משמיעין יתהון וצדין יהודאין,
הדא הוא דכתיב: (הושע ז) "ויהי אפרים כיונה פותה אין לב וגו'."

הטבח בבקעת בית רמון

שאיל מחזרה אייתין צלו שלא תנסבין,
אילין דבחיין דאיתבוננו לא נפוקו,
ואילין דלא איתבוננו, נכנסו כולהון לבקעת בית רמון.
אמר לשר צבא שלו:
עד שאני אוכל קרן גלוסקאן זו וירך דתרנגול זה,
אבקש אחד מהן ולא אמצא.
מיד הקיפם לגיונותיו והרגום.
והיה הדם בוקע והולך עד שהגיעו לקפרוס נהר,
ורוח הקדש צווחת ואומרת:
על אלה אני בוכיה.

אוכלי הבשר

אילין דהוי חבושין מנהון אכלין בשר קטילהון, בכל יום מנפיק אחד מינייהו ומייתי להון ואינון אכלין. יומא חדא אמר ייזיל בר נש מינן, אי משכח כלום מייתי ואנן אכלין, מן דנפק אשכחיה לאבוה דקטיל, נסביה וטמריה ויהב סימן עלוי. עאל ואתא. אמר להו:לא אשכחיה כלום, אמרי: ייזיל בר נש חורן, אי משכח כלום ואנן אכלין. מן דנפק ההוא בר נש הלך לריחיה, חפש ואשכחיה לההוא דקטיל, אייתיה ואכלוניה מן דאכלון. אמר לו: מנו אייתית דין קטלא? אמר להו: מן זוית פלונית. אמר ליה: ומה סימן יהב עלוי? אמר ליה: סימן פלן. עני הוא בריה, ואמר ווי ליה לההוא גברא, דמן בשרא דאבוי אכיל, לקיים מה שנאמר: (יחזקאל ה) לכן אבות יאכלו בנים בתוכך וגו'.

היחס לבר כוכבא (ב ד)

אמר רבי יוחנן: ר' היה דורש (במדבר כד, יז): "דרך כוכב מיעקב" אל תקרי כוכב אלא כוזב. רבי עקיבא כד הוה חמי ליה להדין בר כוזיבא, הוה אמר היינו מלכא משיחא. אמר ליה רבי יוחנן בן תורתא: עקיבא, יעלו עשבים בלחייך ועדיין אינו בא. אמר רבי יוחנן: (בראשית כז, כב): "הַקֹּל קול יעקב" - קול אדריאנוס קיסר הרג בביתר שמונים אלף רבוא בני אדם. ושמונים אלף תוקעי קרנות היו צרין על ביתר, והיה שם בן כוזיבא והיו לו מאתים אלף מקוטעי אצבע. שלחו לו חכמים: עד מתי אתה עושה לישראל בעלי מומין? אמר להם: והיאך יבדקו? אמרו לו: כל מי שאינו עוקר ארז מלבנון, אל יכתב באסטרטיא שלך. והיו לו מאתים אלף מכאן ומכאן, ובשעה שהיו יוצאין למלחמה היו אומרים: 'לא תסעוד ולא תסכיף'. הדא הוא דכתיב (תהלים ס, יב): "הלא אתה אלהים זנחתנו ולא תצא אלהים בצבאותינו". ומה היה עושה בן כוזיבא? היה מקבל אבני בליסטרא באחד מארכובותיו, וזורקן והורג מהן כמה נפשות. ועל זה אמר רבי עקיבא כך.

חורבן ביתר

שלש שנים ומחצה הקיף אדריאנוס קיסר לביתר, והיה שם רבי אלעזר המודעי עסוק בשקו ובתעניתו, ובכל יום ויום מתפלל ואומר: רבונו של עולם אל תשב בדין היום. ולבסוף נתן דעתו לחזור. אתא חד כותאי ומצאו ואמר לו: אדוני כל יומין דהדא תרנגולתא מתגעגע בקיטמא לית את כביש לה^[28], אלא המתן לי, דאנא עביד לך, דתכבישנה יומא דין^[29]. מיד עליל ביה בבוביה דמדינתא, ואשכחיה לרבי אלעזר, דהוה קאים ומצלי. עבד גרמיה לחיש באודניה דרבי אלעזר המודעי. אזלון ואמרון לבר כוזיבא, חביבך רבי אלעזר, בעי לאשלמא מדינתא עם אדריאנוס. שלח ואתייה לההוא כותאי. אמר ליה מאי אמרת ליה? א"ל אין אנא אמר לך, מלכא קטיל ליה לההוא גברא. ואין לית אנא אמר לך, את קטיל ליה לההוא גברא. אבל מוטב ליקטליה ההוא גברא לגרמיה, ולא תתפרסין מיסטירין דמלכותא. בן כוזיבא סבר בדעתיה דבעי לאשלמא מדינתא. כיון דחסל ר' אלעזר צלותיה. שלח ואייתיה. אמר לו: מה אמר לך הדין כותאי? א"ל: לית אנא ידע מה לחיש לי באודנאי, ולא שמעת ליה כלום דאנא בצלותי קאימנא, ולית אנא ידע מה הוה אמר. נתמלא רוגזיה לבן כוזיבא, יהב ליה חד בעיטא ברגליה וקטליה. יצאתה בת קול ואמרה (זכריה יא, יז): "הוי רועי האליל, עוזבי הצאן, חרב על זרועו, ועל עין ימינו". אמרה לו, אתה סימית זרוען של ישראל, וסימית עין ימינן, לפיכך זרועו של אותו האיש יבש תיבש, ועין ימינו כהה תכהה. מיד גרמו עונות, ונלכדה ביתר, ונהרג בן כוזיבא. ואיתיאו רישיה לגבי אדריאנוס. אמר מאן קטליה לדין? אמר ליה חד גונתאי, אנא קטלתיה לדין. א"ל: זיל ואייתיה לי. אזל ואייתיה ואשכח עכנא כריכא על צואריה. א"ל אילו לא אלהיה קטליה לדין, מאן הוה יכיל ליה? וקרא עלוי (דברים לב, ל): "אם לא כי צורם מכרם".

היו הורגים בהם עד ששקע הסוס בדם עד חוטמו והיה הדם מגלגל אבנים של ארבעים סאה והולך בים ארבעה מילין ואם תאמר שקרובה לים והלא רחוקה מן הים ארבעה מילין וכרם גדול היה לו לאדריאנוס שמונה עשר מיל על שמונה עשר מיל כמן טבריא לציפורי והקיפו גדר מהרוגי ביתר ולא גזר עליהם שיקברו עד שעמד מלך אחד וגזר עליהם וקברום.

ר' הונא אמר יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה נקבעה הטוב והמטיב הטוב שלא הסריחו והמטיב שנתנו לקבורה.

הסיבה לחורבן ביתר

חמשים ושתים שנה עשתה ביתר אחר חורבן הבית ולמה נחרבה על שהדליקו נרות לחורבן בית המקדש, ולמה הדליקו אמרו הבוליוטין שבירושלים היו יושבין באמצע המדינה, וכד הוה סליק חד מנהון לצלאה, אמר ליה בעית לעיבדא בוליוטין א"ל לא בעית לאיעבדא ארכונטיס אמר להו לא אמרי ליה מן בגין דשמענא דאית לך חדא איסיא את בעי מזבנא יתיה לי א"ל לית בדעתי והוה כותב ומשלח אונותיה לבר ביתיה אין אתי גבר פלוני לא תשבקיניה מיעל לאיסיא דהוא מזבנא לי והוה אמר ההוא גברא הלואי איתברת רגליה דההוא גברא ולא סליק להדא זויתא הדא הוא דכתיב צדו צעדינו צדיאה אורחא מלהלכא באילין פלטייאתא קרב קיצנו קיצא דההוא ביתא מלאו ימינו יומא דההוא ביתא אף אינון לא פשת להון טב דכתיב (משלי יז, ה): "שמח לאיד לא ינקה".

א"ר יוחנן: שלש מאות מוחי תינוקות נמצאו על אבן אחת ושלש מאות קופות של קצוצי תפילין נמצאו בביתר וכל אחת ואחת מחזקת שלש סאין וכשאתה בא לחשבון אתה מוצא שלש מאות סאין. אמר רבן גמליאל חמש מאות בתי סופרים היו בביתר וקטן שבהם לא היה פחות משלש מאות תינוקות והיו אומרים אם יבואו השונאים עלינו במכתבין הללו אנו יוצאין ודוקרין אותם. וכיון שגרמו העונות ובאו השונאים, כרכו כל אחד ואחד בספרו, ושרפו אותם ולא נשתייר מהם אלא אני, וקרא על עצמו "עיני עוללה לנפשי וגו'"

הסיבה לכשלון בקרב

שני אחין היו בכפר חרוכא, ולא הוון שבקין רומאי עבר תמן, דלא הוו קטלי יתיה^[30]. אמרי כל סמא דמילה ניתי כלילא דאדריאנוס, וניתיב בראשו של (אלו) שמעון, דהא רומאי אתון מן דנפקין. פגע בהון חד סבא^[31]. אמר להון: ברייא בסעדיכון מן אלין. אמרו ליה: לא נסעוד ולא נכסיף. מיד גרמו עונות ונהרגו, ואייתיאו רישיהון לגבי אדריאנוס^[32]. אמר: מאן קטיל אילין^[33]? א"ל: חד גונתאי אנא קטילת להון. א"ל: זיל אייתי לי פיטומייהו^[34]. אזל אשכח עכנא כריכא על צואריהון^[35]. אמר: אילו אלההון דאילין לא קטיל להון^[36], מאן הוה יכיל למיקטלינון^[37], וקרא עליהון "אם לא כי צורם מכרם".

הסיבה לחורבן העיירות

שני ארזים היו בהר המשחה ותחת אחד מהן היו ארבע חנויות של מוכרי טהרות ומן האחד היו מוציאין מ' סאה גוזלות לכל חדש ומהן היו ישראל מספיקין לקנים טור שמעון הוה מפיק תלת מאה גרבין ולמה חרבו אי תימא מן הזונות והלא לא היתה אלא ריבה אחת והוציאוה משם א"ר הונא משום שהיו משחקין בכדור בשבת עשרת אלפים עיירות היו בהר המלך לרבי אלעזר בן חרסום היה האלף אחד מהם וכנגדן היו לו אלף ספינות בים. שלשה עיירות היה טימס שלהם עולה לירושלים כבול שיחין ומגדלא; ולמה חרוב כבול מפני המחלוקת שיחין מפני כשפים מגדלא מפני הזנות.

שלשה עיירות היו בדרום והיו מוציאות כפלים כיוצאי מצרים; ואלו הן: כפר ביש, כפר שחליים, כפר דיכרין. כפר ביש- למה נקרא שמה כפר ביש? דלא הות מקבלא אכסניא. כפר שחליים- למה נקרא שמה כפר שחליים? דהוו מרבין בניהון כאילין תחלוסייא. כפר דיכרין- למה נקרא שמה כפר דיכרין? דכל איתתא דהות תמן הות ילדה בנין דיכרין וכל איתתא דהות בעיא למילד נקבה הוה נפקא לבר מן קרתא והות ילדה נקבה וכל איתתא אחריתא דהות בעיא למילד בר דכר הוה אתיא תמן והות ילדה זכר וכדו כד את נצעהון בשתין רבוון דקניי לא נסיין להון.

א"ר יוחנן קפצה לה ארץ ישראל רב הונא אמר ג' מאות חנויות של מוכרי טהרות היו במגדלא דצבעייא ושלש מאות חנויות של אורגי פרוכות היו בכפר נמרה ור' ירמיה בש"ר חייא בר אבא אמר שמונים אחים כהנים היו נשואים לשמונים כהנות אחיות בלילה אחד תלונהו בחדא גפנא חוץ מאחים בלא אחיות חוץ מאחיות בלא אחים חוץ מלויים וחוץ מישראל שמונים אלף פרחי כהונה נהרגו על דמו של זכריה ר' יודן שאל לרבי אחא היכן הרגו את זכריה בעזרת ישראל או בעזרת נשים א"ל לא בעזרת ישראל ולא בעזרת נשים אלא בעזרת כהנים ולא נהגו בדמו לא כדם צבי ולא כדם איל תמן כתיב (ויקרא יז, יג): "ואיש איש מבית ישראל אשר יצוד ציד חיה וגו' וכסהו בעפר" ברם הכא כתיב (יחזקאל כד, ז): "כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר" וכל כך למה (שם, ח)"להעלות חמה לנקום נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות".

חורבן בית ראשון

ז' עבירות עברו ישראל באותו היום. הרגו כהן ונביא ודיין ושפכו דם נקי וחללו את השם וטמאו את העזרה ושבת ויום הכפורים היה וכיון שעלה נבוזראדן חזייה לדמיה דזכריה דהוה קא רתיח אמר להון מאי היא אמרו ליה דם פרים וכבשים אייתי פרים וכבשים ולא אידום אייתי כל מיני דמים ולא אידום אמר להון אי אמריתו לי מוטב ואי לא אנא מסריקנא לבישרא דהנך אינשי במסריקין דפרזלא ולא אמרו ליה והשתא דאמר להו הכי אמרו ליה מה נכסי מינך נבייא כהנא הוה לן והוה מוכיח לן לשום שמיא קבילו ולא קבלינן מיניה אלא קאימנא עילויה וקטלינן ליה אמר להון אנא מפייסנא ליה אייתי סנהדרי גדולה שחט עילויה ולא נח שחט סנהדרי קטנה עילויה ולא נח אייתי פרחי כהונה שחט עילויה ולא נח שחט תינוקות של בית רבן עילויה ולא נח אמר לו זכריה טובים שבעמך איבדתי רצונך שיאבדו כולם לאלתר נח והרהר נבוזראדן הרשע תשובה ואמר ומה מי שמאבד נפש אחת מישראל כך כתיב בו (בראשית ט, ו): "שופך דם האדם באדם דמו ישפך" אותו האיש שאיבד נפשות הרבה עאכ"ו מיד נתמלא הקב"ה רחמים ורמז לדם ונבלע במקומו.

שמונים אלפים פרחי כהונה בקעו בחיילותיו של נבוכדנאצר ובידן מגיני זהב הלכו להם אצל ישמעאלים והוציאו להם מיני מלוחים ונודות מנופחות אמרו להם נשתה קדמיי אמרו להן אכלו קדמיי ולבתר כן אתון שתיין מן דאכלון הוה נסיב כל חד וחד מינייהו זיקא ויהב ליה בפומיה והוה רוחא עליל בכריסה ובקעה ליה הה"ד (ישעיה כא, יג): "מַשָּׂא בַּעְרָב בַּיַּעַר בַּעְרַב תָּלִינוּ אֹרְחוֹת דְּדָנִים" (יד): "לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם יֹשְׁבֵי אֶרֶץ תֵּימָא בְּלַחְמוֹ קִדְּמוּ נֹדֵד" מי נתון ביער הלבנון בערב תלינו אלא ארחות דדנים ארחהון דבני דדנייא עבדין כן וכי כן עבד אבוהון לאבוכון מה כתיב באבוכון (בראשית כא, יט): "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר" ואתם לא קיימתם "לִקְרַאת צָמֵא הֵתָיוּ מָיִם" וכי מטיבותהון אייתן לגביכון.

הסיבה לחורבן

(טו): "כִּי מִפְּנֵי חֲרָבוֹת נָדָדוּ" מפני חרבו של נבוכדנצר נדדו "מִפְּנֵי חֶרֶב נְטוּשָׁה" מפני שלא היו שומרים שמיטותיהן כראוי כמה דאת אמר (שמות כג, יא): "וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ" "וּמִפְּנֵי קֶשֶׁת דְּרוּכָה" ע"י שלא היו שומרים שבת כראוי כמה דאת אמר (נחמיה יג, טו): "בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹּרְכִים גִּתּוֹת בַּשַּׁבָּת" "וּמִפְּנֵי כֹּבֶד מִלְחָמָה" מפני שלא היו נושאין ונותנין במלחמתה של תורה דכתיב בה (במדבר כא, יד): "על כן יאמר בספר מלחמות ה'" דא"ר יוחנן מגיבתון ועד אנטיפרס ששים ריבוא עיירות היו וקטנה שבהן זו בית שמש הדא היא דכתיב (ש"א ו, יט): "וַיַּךְ בְּאַנְשֵׁי בֵית שֶׁמֶשׁ וגו'" וכדון אפילו מאה קני לית בה א"ר יוחנן משמרתה היתה קטנה במשמרות והיתה מוציאה שמונים אלף פרחים כמה פולמסאות עשה אדריאנוס תרין אמוראין חד אמר חמשים ושתים וחד אמר חמשים וארבעה א"ר יוחנן אשרי מי שראה במפלתה של תרמוד למה שהיתה שותפת בשתי חורבנות ר' יודן אמר בחורבן ראשון העמידה שמונים אלף קשתין ובשני העמידה ארבעים אלף קשתין רבי הונא אמר בחורבן אחרון הם כראשון:

דוב אורב (ג ד)

דוב אורב הוא לי
דוב אורב הוא לי - זה נבוכדנצר.
ארי במסתרים - זה נבוזראדן.

דבר אחר:
דוב אורב - זה אספסיאנוס.
ארי במסתרים - זה טרכינוס.

אדריאנוס (ג ר)

ראיתה ה' עותתי שפטה משפטי. חד יהודאי עבר קדם אדריאנוס ושאל בשלמיה. אמר ליה: מאן את? אמר ליה: יהודאי. אמר ליה: ואית יהודאי עבר קדם אדריאנוס ושאיל בשלמיה? אמר: איזילו וסבו ראשיה.

עבר אוחרן חמא מה איעביד בקדמייא ולא שאל בשלמיה. אמר ליה: מאן את? אמר ליה: יהודאי. אמר ליה: ואית יהודאי עבר קדם אדריאנוס ולא שאל בשלמיה? אמר ליה: איזילו וסבו רישיה.

אמר לו סנקליטין שלו: לית אנן ידעין מה אילין עובדי דאת עביד. דשאיל בשלמך מיתקטיל, דלא שאיל בשלמך מתקטיל. אמר להון: ואתון בעיין מלכה יתי איך אנא בעי למקטלה בשנאי? ורוח הקדש צווחת ואומרת: ראיתה ה' עותתי ראיתה כל נקמתם וגו':

על ההרים דלקונו

על ההרים דלקונו ר' איבו אמר: שהיו דולקין אחר המעביות.

על צוארנו נרדפנו

אדריאנוס שחיק עצמות פקיד ואמר: אי דאתינן משכחנן שערא ביהודאי, ארימון ראשיה מיניה. הדא הוא דכתיב: על צוארנו נרדפנו.

הערות שוליים

1. על פי רש"י שנולד שלישי, על פי תוספות בריא וטוב כמו שליש
2. יש המפרשים שפה עליונה
3. כבר עמדו על כך רבים שסיפורו של בר דרומא דומה מאוד לסיפורו של בר כוכבא על אף פער השנים שביניהם
4. בארמית ריספק - על פי רש"י מדובר במרכבת נשים
5. גרסה אחרת קיימת באבות דרבי נתן ד#ה
6. אבא סכין כנראה קשור לסיקריקים
7. רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן חנניא המוזכרים במסכת אבות ב' ה'
8. במקור זה לא מוזכר שם המצביא, לעומת הגרסה באבות דרבי נתן שם הוא מוזכר פעמיים
9. יוסף בן מתתיהו מספר סיפור זה על עצמו
10. על פי רש"י ואתה מתעלל או לועג לי
11. רש"י: בית המקדש נקרא לבנון שמלבין עוונותיהם של ישראל
12. שתי דרכים להבין א. היהודים הייתם צריכים להרוס את החומות בכדי שיהיה אפשר לפגוע בבריונים. ב. אנחנו הרומאים צריכים להרוס את העיר בכדי לחסל את הבריונים
13. הקיסר קיבל את האורח בזמן שהוא נועל נעליים, והדבר מסמל את יחסו של הקיסר למנהיג היהודים
14. במשל על הנחש
15. לשמור על התורה שלא תאבד
16. לשמור על שושלת מלכות בית דוד
17. כשהיה רואה את בר כוזבה היה אומר
18. זה הוא מלך המשיח
19. שומרני
20. עשה עצמו לוחש בתוך אוזנו
21. ראו בני המדינה והביאוהו אצל בר כוכבא
22. שאני משלים עם הרומאים
23. בא בר כוכבא אצל רבי אלעזר
24. גופו או גידו-ירכו
25. נחש
26. תשע כפול תשע = 81
27. זקן אחד
28. כל הימים שהתרנגולת הזו מגעגעת בעפר אין אתה יכול לכבוש אותה
29. אלא המתן לי שאני אעשה לך שתכבשנה ביום הזה
30. ולא היו עוזבים רומאי שיעבור אצלם, שלא היו הורגים אותו
31. פגש בהם אחד זקן
32. והביאו ראשם אצל אדריאנוס
33. מי הרג אלו
34. לך והבא לי גופם
35. הלך ומצא נחש כרוך על צווארם
36. אם אלוה של אלו לא היה הורג אותם
37. מי היה יכול להורגם