קטגוריה:שמות י כא

<< | ספר שמות • פרק י' • פסוק כ"א | >>

נוסח המקרא

ויאמר יהוה אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה נְטֵה יָדְךָ עַל הַשָּׁמַיִם וִיהִי חֹשֶׁךְ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ.

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל־הַשָּׁמַ֔יִם וִ֥יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה יָֽדְ/ךָ֙ עַל־הַ/שָּׁמַ֔יִם וִ֥/יהִי חֹ֖שֶׁךְ עַל־אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְ/יָמֵ֖שׁ חֹֽשֶׁךְ׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת וסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה.

לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה אֲרֵים יְדָךְ עַל צֵית שְׁמַיָּא וִיהֵי חֲשׁוֹכָא עַל אַרְעָא דְּמִצְרָיִם בָּתַר דְּיִעְדֵּי קְבַל לֵילְיָא׃
ירושלמי (יונתן):	וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֲרֵים יַת יְדָךְ עַל צֵית שְׁמַיָא וִיהִי חֲשׁוֹכָא עַל אַרְעָא דְמִצְרַיִם בִּקְרִיצְתָּא וְיַעֲדֵי בְּקַדְמֵתָא חֲשׁוֹךְ לֵילְיָא:
ירושלמי (קטעים):	וִיהוֹן מְמַשְׁמְשִׁין בַּחֲשׁוֹכָא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"וימש חשך" - ויחשיך עליהם חשך יותר מחשכו של לילה וחשך של לילה יאמיש ויחשיך עוד

"וימש" - כמו ויאמש יש לנו תיבות הרבה חסרות אל"ף לפי שאין הברת האל"ף נכרת כ"כ אין הכתוב מקפיד על חסרונה כגון (ישעיהו יג) לא יהל שם ערבי כמו לא יאהל לא יטה אהלו וכן (ש"ב כב) ותזרני חיל כמו ותאזרני ואונקלוס תרגם לשון הסרה כמו לא ימיש בתר דיעדי קבל ליליא כשיגיע סמוך לאור היום אבל אין הדבור מיושב על הוי"ו של וימש לפי שהוא כתוב אחר ויהי חשך ומ"א פותרו לשון (דברים כח) ממשש בצהרים שהי' כפול ומכופל ועב עד שהי' בו ממש

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[יז] ויחשוך עליהם חושך יותר מחשיכה של לילה. פירוש דלא הוי צריך למכתב "וימש חושך", אלא "וימש חושך" מלתא בפני עצמו, שתמיד תהיה החשיכה מוספת והולכת, כי חושך היום יהיה יותר מחשכת הלילה שלפני בוא החשיכה, וחושך הלילה עוד יותר. ויש לפרש גם כן מה שפרש"י 'ויחשיך עליהם חושך' הוא פירש של "ויהי חושך", ואין זה פירוש של "וימש חושך", ומפני שכתב "ויהי חושך" משמע הוויית חושך שלא היה לפני זה, על כרחך חשיכה של יום יותר מחשיכת לילה, "וימש חושך" חשיכה של לילה יאמיש עוד:

[יח] אין הדבור מיושב על וי"ו של וימש חושך. כי הוי"ו של "וימש" משמע שהוא מחובר אל "ויהי חושך", והיה החושך קודם ואחר כך "וימש חושך", ולפי תרגום אונקלוס היה "וימש חושך" קודם "ויהי חושך", ואין זה במשמע של "וימש" עם הוי"ו של החבור. אבל נראה כי אונקלוס שתרגם 'בתר דיעדי קבל ליליא' כאילו "וימש" בא לפרש שלא תאמר שהיה החושך של מצרים כעין חשיכת לילה, והיה עושה הקב"ה שלא יראו את אור השמש, לכן אמר "ויהי חושך על ארץ מצרים וימש חושך" של הלילה של מצרים, כלומר שהיה ניכר הסרת לילה, כי חושך אחר היה שלא מענין חושך הלילה, ואילו כתב 'ויהי חושך כשימש חושך' היה משמע כשהגיע העת להסתלק חושך של לילה היה עדיין חושך זה על מצרים, כי נוכל לפרש כשימוש חושך, היינו כשיסור החושך בכל עולם, דהיינו כשעבר הלילה - אז יהיה חושך של מצרים, אבל מפני שכתב "וימש" רוצה לומר שחושך של מצרים יסתלק ויהיה חושך אחר, נלמוד ענין החושך של מצרים. זה נוטה למדרש רז"ל שהיה חושך מצרים עב והיה בו ממש, ולכך כתב "וימש חושך" שיסתלק החושך. וכך יתפרש הוי"ו לדעת אונקלוס - "ויהי חושך על ארץ מצרים", לא שיהיה להם החושך של הלילה שלא יראו אור היום, רק "וימש חושך" שיסור חושך לילה ויהי להם חושך. ואונקלוס תרגם הענין, לכך תרגם 'בתר דיעדי קבל ליליא', ומצאנו כמה ווי"ן בענין זה, והם וי"ו הביאור:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

וְיָמֵשׁ חֹשֶׁךְ – וְיַחֲשִׁיךְ עֲלֵיהֶם חֹשֶׁךְ יוֹתֵר מֵחֶשְׁכּוֹ שֶׁל לַיְלָה, וְחֹשֶׁךְ שֶׁל לַיְלָה יַאֲמִישׁ וְיַחֲשִׁיךְ עוֹד.
וְיָמֵשׁ – כְּמוֹ "וְיַאֲמֵשׁ". יֵשׁ לָנוּ תֵיבוֹת הַרְבֵּה חֲסֵרוֹת אָלֶ"ף, לְפִי שֶׁאֵין הֲבָרַת הָאָלֶף נִכֶּרֶת כָּל כָּךְ – אֵין הַכָּתוּב מַקְפִּיד עַל חֶסְרוֹנָהּ. כְּגוֹן (ישעיהו יג,כ): "וְלֹא יַהֵל שָׁם עֲרָבִי", כְּמוֹ "לֹא יַאֲהֵל" – לֹא יַטֶּה אָהֳלוֹ. וְכֵן (שמ"ב כב,מ): "וַתַּזְרֵנִי חַיִל", כְּמוֹ "וַתְּאַזְּרֵנִי". וְאוּנְקְלוּס תִּרְגֵּם לְשׁוֹן הֲסָרָה, כְּמוֹ "לֹא יָמִישׁ" (להלן יג,כב): "בָּתַר דְּיִעְדֵּי קְבַל לֵילְיָא", כְּשֶׁיַּגִּיעַ סָמוּךְ לְאוֹר הַיּוֹם. אֲבָל אֵין הַדִּבּוּר מְיֻשָּׁב עַל הַוָּי"ו שֶׁל "וְיָמֵשׁ", לְפִי שֶׁהוּא כָתוּב אַחַר "וִיהִי חֹשֶׁךְ". וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה פּוֹתְרוֹ לְשׁוֹן "מְמַשֵּׁשׁ בַּצָּהֳרַיִם" (דברים כח,כט), שֶׁהָיָה כָפוּל וּמְכֻפָּל וְעָב עַד שֶׁהָיָה בוֹ מַמָּשׁ (שמות רבה יד,א).

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

וימש חשך: ויאמש חשך, כמו ולא יהל שם ערבי כמו לא יאהל, כלומר החשך של לילה יאמש ויאפיל זמן מרובה, שלא האירה הלילה עד שלשת ימים:

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

נטה ידך על השמים. וכן במעשה ויט משה את ידו על השמים, בשניהם היה לו לומר אל השמים כי משה לא נטה ידו על השמים ממש כמו שעשה על הים שכתוב בו ויט משה את ידו על הים.

אבל יתכן לפרש כי מפני שהגלגלים גשמים וכל מעשה הטבע נכללים בהם על כן אמר על השמים כי כח האות והמופת למעלה מכחות הגלגלים שהם טבע ולמעלה מהם אין שם הטבע תופש בהם רק אותיות ההויה ומפני זה הזכיר על השמים ויהי, כי אותיות ההויה על השמים. ולא תמצא שיזכיר הכתוב על השמים כי אם בשתי מכות בלבד והם הברד והחשך יאמר בהם הכתוב נטה את ידך על השמים ויהי ברד נטה ידך על השמים ויהי חשך לומר שאע"פ שנשתלשלו מן השמים והם הם בדרך מקרה העולם כח הנס בהם למעלה מן השמים, ומזה הזכיר בכל אחד ואחד לשון הויה ויהי ברד ויהי חשך שהם אותיות ההויה למעלה מן הטבע ומן הידוע שבאותיות ההויה יוכל אדם לשנות הטבע. ומה שהזכיר בכאן במכת החשך ויט משה את ידו ולמעלה במכת הברד הזכיר ויט משה את מטהו הכל הולך אל מקום אחד כי במכת הברד המשיך משה כח אצילות מן המטה הנרמז באלפ"א בית"א ט"ן י"ם והוא המלכות הבוקע ים לפני משה ומזה הזכיר מיד וה' נתן קולות וברד והוא כלשון (בראשית יט) וה' המטיר על סדום וכן אמר מיד וימטר ה' ברד על ארץ מצרים, ומשם גם כן המשיך כח במכת החשך, ועל כן הזכיר בו יד כי נקראת היד הגדולה והאש הגדולה אשר החשך הזה לקוח ממנה ועל כן נדונו בו המצריים גם רשעי ישראל במדת הדין.

ותמצא בפרשה ג' פעמים חשך ויהי חשך וימש חשך ויהי חשך אפלה, לרמוז כי ג' מיני חשך הם ואלו הם עלטה אפלה ערפל, עלטה הוא חשך של בין הבתרים שנאמר (בראשית טו) ועלטה היה, אפלה הוא חשך של מצרים שנאמר ויהי חשך אפלה, ערפל הוא חשך של מתן תורה שנאמר (שמות כ) ומשה נגש אל הערפל.

וימש חשך, פירש ויחשיך חשך והוא מלשון אמש והכונה שיחשיך עליהם החשך יותר מחשך הלילה, או יהיה וימש מלשון (שמות יג) לא ימיש ענין הסרה כלומר אחר שיוסר חשך הלילה. ומכאן שמכת החשך התחיל באור הבקר אחר שעבר הלילה, שאילו התחיל מן הלילה היו המצריים חושבים שהיה הלילה ארוך שעור שלשה ימים ולא היה בזה פרסום האות וכדי שיתפרסם אצל הכל לא חלה המכה עד שיוסר חשך הלילה ונתבאר לכל שהוא יום ואז בא החשך ומזה תרגם אונקלוס בתר דיעדי קבל ליליא. וכן באר אליהוא (איוב לד) לכן יכיר מעבדיהם, והפך לילה וידכאו ר"ל יהפך אור הבקר ללילה וידכאו הרשעים, ואמר (שם) תחת רשעים ספקם במקום רואים, כלומר הרשעים והם המצריים ספקם תחתם כלו במקומותם כלשון ולא קמו איש מתחתיו באיזה מקום רואים כלומר במקום האור.

ובמדרש וימש חשך, נתן בו ממש, עשו אותו מלשון (דברים כח) ממשש בצהרים. זהו שאמר הכתוב (תהלים קה) שלח חשך ויחשיך, משל למה הדבר דומה למלך שסרח עליו עבדו ואמר לאחד מעבדיו צא והכהו חמשים, והלך והכהו מאה והוסיף משלו כך יתברך שמו שלח החשך על מצרים ונתוסף חשך משלו הוי אומר שלח חשך ויחשיך. ויהי חשך אפלה מהיכן היה החשך רבי יהודה ור' נחמיה רבי יהודה אומר מחשך של מעלה שנאמר (תהלים יח) ישת חשך, ר' נחמיה אומר מחשך של גיהנם שנאמר (איוב י) ארץ עיפתה כמו אפל צלמות ולא סדרים וגו'. שבעה ימים שמש החשך שנאמר ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים שלשת ימים, לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים, אחרים, הרי ו' ימים שלשה ימים היה קל וג' ימים היה אפל כבד העומד אינו יכול לישב היושב אינו יכול לעמוד ויום השביעי כתוב (שמות יד) ויהי הענן והחשך חשך למצרים ואור לישראל בכל מקום שהם ומזה אמר במושבותם כי היה ראוי הכתוב לומר ולכל בני ישראל היה אור בארץ גושן כמשפטו בכל, אבל הזכיר במושבותם להורות כי אף בבית המצרי אשר שם ישראל שם היה אור לישראל.

ובאור המדרש הזה והסבה שבמכת החשך והממש שנתן בו הוא שאין להבין שהחשיך השמש בגלגלו אך עמד באורו ותקפו כל ימי החשך כשאר הימים ועולם כמנהגו נוהג, אבל הענין הזה היה שהושחר האויר בכל ארץ מצרים כי נסתתמו שביליו ויסגור ה' בעדם מהכנס האור בהם כי בידוע שאור השמים נכנס ובוקע באויר וכשם שהקול נכנס ובוקע בו עד שיגיע לאזני השומע כן אור השמש נכנס ובוקע בשבילי האויר ובנתיבותיו עד שיראה הרואה אותו צח ובהיר והכנס אור השמש באויר הוא סבת ראותנו אור השמש והקב"ה בטל סבה זו במצרים כל ימי החשך ומנע מהכנס אור השמש באויר ואז חזר האויר שחור ולא יכלו לראות אור השמש והכוכבים מפני ששבילי האויר ונתיביו סגורים מהכנס האור בהם ואחר שחזר האויר שחור הכבידו הקב"ה כ"כ עד שהיה בו ממש והיו מרגישים אותו במשוש והיושב לא יוכל לקום ולא לפרוש את ידיו ואלו היו פרושות לא יוכל להשיבם אליו והיה אור לישראל מפני שלא נסגרו להם שבילי האור והיה האור נכנס באויר במושבותם והיו רואים וזה היה סבת החשך למצרים והאור לישראל.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"נטה ידך על השמים" על אותו החלק מהאויר הנקרא שמים, כמבואר בפרשת בראשית: " וימש חושך" ויסיר את החשך הטבעי של לילה. כי אמנם חשך הלילה הוא אויר מוכן לקבל האור, והוא חשוך בהעדר האור בלבד. אמנם זה החשך יהיה אויר בלתי מוכן לקבל האור לרוב עביו, ולא יפול עליו העדד האור בהיותו בלתי מוכן אליו, ולפיכך "לא ראו איש את אחיו" כי לא הספיק לזה אור נר ואבוקה:

דון יצחק אברבנאל

עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק •

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך וגו' עד פרשת החדש הזה לכם ראש חדשים וראיתי אני לשאול בפסוקים האלה שאלות:

השאלה הא' באמרו ויהי חשך על ארץ מצרים וימש חשך ולא ידענו מה הכוונה בימש חשך אם הוא מלשון והיית ממשש בצהרים כדברי חז"ל או אם וימש הוא כמו ויאמש או שיהיה בא חשך אחר והיה סר ובא חשך שני כמו שפרשוהו המפרשים כי כל הפירושים האלה לא יתכנו בפשט הכתוב ולמה אמר וימש חשך בלשון יחיד גם שבמעשה מצאנו שהיה חשך אבל לא נזכר יותר וימש חשך:

השאלה הב' באמרו לא ראו איש את אחיו ולא קמו איש מתחתיו שלשת ימים כי איך יתכן זה ולא יאירו חשכתם בנרות ובעמוד האש לילה והנה באישון לילה ואפלה יאירו הנרות כחום היום:

השאלה הג' באמרו גם אתה תתן בידינו וגו' וגם מקננו ילך עמנו והיה ראוי לומר בהפך רוצה לומר מקננו ילך עמנו בראשונה וגם אתה תתן בידינו זבחים ועולות והוא לא אמר כן אבל ראשונה אמר מה שהוא יתן בידם ואח"כ שילכו עמהם כל מקניהם ועוד כי הנה לא מצינו שפרעה נתן בידיהם זבחים ועולות ולא נתקיימו אם כן דברי משה ויעודיו:

השאלה הד' איך מלאו לבו לפרעה לומר למשה אל תוסף ראות פני כי ביום ראותך פני תמות הלא ידע שגואלו חזק ושנתקיימו כל דבריו ושהיה בידו להמית ולהחיות ושאר הפעמים שבא לפניו ידוע שלא בא ברשותו:

השאלה הה' בדבר ויאמר ה' אל משה עוד נגע אחד אביא אל פרעה ולא ביאר לו ענין הנגע ההוא אשר יביא ונעתק לצוותו דבר נא באזני העם וישאלו וגו' והיה ראוי שמיד אחרי אמרו עוד נגע אחד וגו' יאמר ענין הנגע כחצות הלילה אני יוצא וגו':

השאלה הו' למה זה לא היתה התראה במכת בכורות לא בגלוי כי לא נצטוה משה להתרות בפרעה בהיותו יוצא המימה ולא בסתר כי לא נאמר לו במכה הזאת בא אל פרעה כדרכו בשאר המכות בהיות המכה הזאת הגדולה שבהן והיותר עיקרית שמפניה היתה היציאה והגאולה משם:

השאלה הי' באמרו יתברך למשה לא ישמע אליכם פרעה למען רבות מופתי בארץ מצרים וכבר נעשו המופתים כולם ומה הם אשר ירבו אחרי זה וכמ"ש מיד ומשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה לפני פרעה. ורש"י כתב למען רבות מופתי מכת בכורות וקריעת ים סוף ולנער את המצריים. ואינו נכון כי כבר נאמרה לו מכת בכורות וקריעת ים סוף לא היה בארץ מצרים:

והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו השאלות האלה כלם:

ויאמר ה' אל משה נטה ידך על השמים ויהי חשך וגו' עד פרשת החדש הזה לכם כבר זכרתי למעלה שמפני רוח ים חזק מאד שחדש הקב"ה להסרת הארבה העלה אידים מכופלים על כל גבול מצרים ולא נהפכ' למטר כי טבע מצרים היה מונע את העננים מהמטיר ולכן נשארו העננים ההם על מצרים בעובי גדול ומכופל שלשת ימים רצופים ולא עברו משם והלאה לפי שאותו הרוח החזק לא עבר משם לסבות שזכרתי ולכן נתחדשה מכת החשך אחרי מכת הארבה וצוה השם למשה נטה את ידך רוצה לומר במטך או מבלתו על השמים כלומר כנגד האויר שיראו בו השמים וביאר לו שאותה נטיית יד שיעשה ירמוז ויכוין לשני דברים הפכיים הא' שיהיה מונע ניצוצות השמש משירבו על הארץ כאלו באותה הנטיה יהיה אומר לחרס ולא יזרח ובעד כוכבים יחתום כי תהיה נטיית יד משה מונעת העברת אור השמש על הארץ ועל זה אמר ויהי חשך על ארץ מצרים והדבר הב' שיחויב וירמוז נטיית ידו היה שעובי העננים והאידים ההם לא יהיה על ארץ גושן וכאלו משה רבינו בידו ירמוז ויאמר לעננים שלא יזיקו ולא יחשיכו בארץ שישראל יושב בה ועל זה באמת נאמר וימש חשך והוא מלשון הסרה ומגזרת לא ימיש עמוד הענן יומם לא ימיש מתוך האהל רוצה לומר שגם כן נטיית יד משה תסיר החשך ממקום אחר כי הוא יעשה החשך במצרים והוא יסירהו מארץ גושן וכן נאמר בספור המעשה ויט משה את ידו על השמים ויהי חשך אפלה בכל ארץ מצרים ג' ימים והיה החשך כל כך עב ומכופל עד שהנרות שהיו מדליקין היה החשך מעבה אותם כמו שיקרה במערות העמוקות אשר תחת הארץ ובמחילות העפר. וכן העומדים בהררי חשך לא יעמוד להם שם אור נר ולא אש כי לא היה חושך מצרים אפיסת אור השמש בלבד כמו הלילה ולכן לא ראו איש את אחיו הקרוב אליו ולא קמו איש מתחתיו ג' ימים כי היה החושך מכבה את הנר ורשעים בחושך ידמו. אמנם לכל בני ישראל היה אור במושבותם שהוא ארץ גושן כי שם לא היה נכנס איד העב הקטורי ההוא אשר היה במצרים. וזהו מה שאמר עוד וימש חושך כי משה בידו הביא החושך במצרים ובידו הסירו מארץ גושן והותרו בזה שתי השאלות הראשונות הא' והב'. והנה בכל ג' ימי החושך לא יכול פרעה לדבר אל משה. אבל אחרי שעברו קרא אל משה והנה לא חלה פניו שיעתיר בעדו לפי שכבר עברה המכה אבל מבלי צער המכה וצרתה אמר אל משה מעצמו לכו עבדו את ה' רק צאנכם ובקרכם יוצג ר"ל יעמוד במקומו ערבון עד שובכם. וטפכם ילך עמכם. כמו שאמרתם בנערינו ובזקנינו בבנינו ובבנותינו. אבל משה רבינו לא נתפייס בזה. ואמר גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות וגו' וגם מקננו ילך עמנו ופי' המאמר אצלי כך הוא שאמר משה רבינו לפרעה. איך תאמר גם צאנכם ובקרכם יוצג וישאר בארץ בערבון עד שובנו וממה נעשה אם כן הזבחים והעולות האם אתה פרעה מלבד שתתן לנו רשות ללכת גם תתן בידינו זבחים ועולות. באמת לא תתן אותם כי היא תועבת מצרים ולו הונח שתתן אותם מה שהוא בלתי איפשר האם אנחנו נעשה אותם לה' אלהינו באמת לא נעשה כי הנה זבח רשעים תועבה ואתנן זונה ומחיר כלב לא נביא לה' אלהינו והוא אמרו בתמיהה ועשינו לה' אלהינו כלומר הזבחים והעולות שתתן בידנו ואנחנו לא נעשה קרבן משלך הנה הוא מחויב אם כן שאם נלך לא לבד הבנים והטף אבל גם מקננו ילך עמנו כדי שממנו נקח לזבוח לה' ואם תאמר הוליכו קצתו הצריך לזבוח וישאר כאן רובו זה אי איפשר לפי שאנחנו לא נדע מה נעבוד אם יהיה הזבח רב או מעט ולכן צריך שלא תשאר פרסה כי אולי יצטרך לזבוח כלו והיה לפי זה הפירוש וגם מקננו ילך עמנו במקום אבל וכבר הביא רבינו יונה השימוש הזה לוא"ו והביא מזה השורש (בראשי' מב) לא אדוני ועבדיך באו לשבר אוכל כלומר לא אדוני שאנחנו מרגלי' אבל עבדיך באו לשבר אוכל. וכן (תהלים ז) אם גמלתי שולמי רע ואחלצה צוררי ריקם אבל אחלצה. וכן (דברי' יא) הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה רוצ' לומר אבל הארץ וככה וגם מקננו. אבל גם מקננו ילך עמנו כי אחרי אשר ירחיק שיתן פרעה בידיהם עולה או זבח חייב להוליך מקניהם עמהם וזה הוא פירוש נכון ומתיישב והותרה בו השאלה הג'. והנה פרעה חשב שמשה היה בודה מלבו הדברים האלה והוא היה מחדשם עכשיו שלא צוהו השם בזה כי לא יעלה על הדעת שיצוה השם שבהיותם הולכים דרך ג' ימים לחוג את חג ה' ילך מקניהם עמהם עד בלתי השאיר פרסה כל שכן שמשה תמיד אמר בשם ה' שלח את עמי ויעבדוני ואין המקנה עם ה' ולזה נתחזק לב פרעה בחשבו שמשה בדאי הוא אמר לו בחרי אף לך מעלי אל תוסף ראות פני רוצה לומר אחרי שאני עשיתי כל מצות ה' אלהי ישראל ואתה מוסיף דברים אשר לא צוה ולא עלו על לבו נתחייבת בנפשך ואתה בן מות ועל כן גזרתי עליך שלא תוסיף לראות את פני כיון שכבר עשיתי ככל אשר צויתני בשם אלהיך כי אין לך דבר עמי עוד ואם תעבור על דברי תמו' כיון שאתה עובר את מצות המלך ואתה כמורד במלכו ובאלהיו. הנה אם כן לא אמר פרעה כזה למשה בכל הפעמים שבא אליו לפי שהיה בא בשם ה' אבל עתה שחשב בלבו שהיה מוסיף בדברים מלבו גזר עליו כן והותרה השאלה הד'. ומשה השיבו כן דברת לא אוסיף עוד ראות פניך כי נוצצה במשה רוח הקודש בהיותו לפני פרעה ממכת בכורות שיביא עליו מיד וידע משה שהיא האחרונה במכות מצרים ושאז יצא העם ויגאלו משם ולזה השיב לפרעה כן נכון וקיים הוא או פירוש אמת דברת מגזרת כנים אנחנו והיתה כונתו לומר אמת דברת שלא אוסיף עוד ראות פניך כי לא אצטרך אליו ולא אכבדך עוד אבל אתה תראה פני וכמו שאמר וירדו כל עבדיך אלה אלי ואיפשר לפרש שמשה מעצמו באף ובחימה השיב זה לפרעה ושהקב"ה להצדיק דבר נביאו ועצת מלאכיו ישלים אחרי שהשיב כן היה דבר ה' אליו במקום ההוא עוד נגע אחד אביא על פרעה ועל מצרים שהוא מכת בכורות אשר יזכור והודיע השם למשה שבבוא המכה אחרי כן ישלח אותם מזה רוצה לומר ממצרים ושלא יחשוב שיתן להם זמן לצאת וללכת כי הנה במהירות נמרץ וברהיטה גדולה ישלחם והוא אמרו כשלחו כלה גרש יגרש אתכם מזה רוצה לומ' כשלחו אתכם יהיה עת כליה ולכן גרש יגרש אתכם מזה וכמו שאמר קומו צאו מתוך עמי ואיפשר לפרש כשלחו כלה כאשר ישלח אתכם כלה הנגע ואח"כ יגרש שלא תחשוב שישלח אתכם בטרם שיכלה הנגע וינצל ממנו אבל זה וזה יהיה מנוגע בתכלית הנגע ואחר כך ישלח אתכם. גם נוכל לפרש כשלחו שחוזר לנגע כשלחו הנגע כלה במצרים שימותו בכוריהם. אז גרש יגרש אותו נגע או פרעה הנזכר אתכם מזה וכלל הענין שהודיעו שתהיה בהלה גדולה ומהירות נמרץ ולא יוכלו להתמהמה ומפני זה צוהו מיד דבר נא באזני העם רוצה לומר עתה קודם בוא מכת בכורות ואותה בהלה שלא יראה איש את אחיו. דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו המצרים ואשה מאת רעותה כלי כסף וכלי זהב ושמלות והם התכשיטין באמרם שיצטרכו אליהם לענין החג וספר הכתוב שעם היות מהראוי שהמצריים ישנאו ליהודים בסבת המכות שנאה גדולה ואיך ישאלו אליהם תכשיטיהם הנה לא היה כן כי ה' נתן את חן העם בעיני מצרים שהיו חשובים מאד בעיניהם. ומפני שראו בהם ההשגחה הפרטית רצו להתאהב בהם בחשבם שינצלו מן הפגעים בעבורם וזה היה סבה שהשאילו אותם כל מה ששאלו מהם ועזר לזה גם כן שאם היו מסופקים אם היהודים לא ישיבו הכלים לבעליהם בטחו במשה רבינו עליו השלום שהיה גדול מאד בעיני עבדי פרעה ובעיני מצרים אך לא בעיני פרעה שביקש להמיתו והיו אומרים אם לא ישיבו ישראל מה שיקבלו נדבר למשה והוא יסיר החמס ויעשה בהם משפט וצדק. הנה התבאר שבאו הפסוקים האלה במקום הזה קודם ספור ענין המכה בפרטיותה להודיע למשה מהירות יציאתם אחרי בוא המכה ולכן צריך קודם בואה לדבר אל העם על השאלה שהיא ענין הכרחי כדי שמצרים אח"כ ירדפו אחריהם בעבורה וזה קשור הפסוקים והותרה בו השאלה הה'. והנה משה רבינו כשהודיעו השם ענין הנגע שיביא ממכת בכורות שמה בהיותו לפני פרעה ראה להודיעו את פרעה ועבדיו ולכן לא נאמר לו במכה הזאת בא אל פרעה ולא השכם בבוקר והתיצב לפני פרעה לפי שבהיותו לפניו נאמרה לו והוצרך מיד לדברם אל פרעה לפי שכבר נגזר עליו שלא יוסיף עוד ראות פניו והיה מפני זה מחוייב שיגידה ויערכה קודם שיצא משם גם לא ראה משם במכה הזאת להתרות לפרעה ולומר כה אמר ה' שלח את עמי ויעבדוני כמנהגו בשאר המכות לפי שכבר אמר פרעה לכו עבדו את ה' גם טפכם ילך עמכם ויודע היה משה מתחילת שליחותו שעם מכת בכורות יצאו ולזה לא נצטרך להתראה כ"א להגיד לו את רעתו והותרה בזה השאלה הו'. והוא אמרו כה אמר ה' כחצות הלילה וגו' כי הנה הפסוקים בספור המכות האלה בקצתם יספר בפרט הודעת אותם השם למשה ויקצר בספור הגדתם אל פרעה ובקצתם בהפך שיקצר הכתוב בספור הודעתם השם למשה ויאריך בהגדת משה אותם לפרעה וכן היה במכת בכורות כי בדברי השם למשה קצר הכתוב באמרו נגע אחד וגו' ואין ספק שאז הודיעו ענין המכה וקצר הכתוב מזכרונה שם אבל ספר איך הגידה משה לפרעה בכל פרטיה והגבלת זמנה וזה הוא כחצות הליל' שהוא כמו בחצות הליל'. וכן כצאתי את העיר ודרך הדרש ידוע והענין כלו שבאותה שעה שאז היה רגע כניסת השמש בראש מזל טלה והוא רגע תקופת ניסן תהיה המכה ואמרו אני יוצא בתוך מצרים ענינו גזרתו וכחו יצא ויגלה בתוך מצרים. והוא על דרך (מיכ' א) הנה ה' יוצא ממקומו רוצה לומר כי עתה יודע בגוים כי אני משגיח בפרטי בני אדם וכמו שדרשו חז"ל (ב"מ דף ס"א) אני שהבחנתי בין טפה של בכור ובין טפה שאינה בכור והנה לא פירש משה לפרעה אי זו לילה תהיה אבל לישראל פירש הלילה כמו שאמר ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה ובפרשה הג' אמר ויהי בחצי הלילה רוצה לומר הנזכר כי תכלית היעוד כאן הוא אמרו ומת כל בכור בארץ מצרים שימותו מיתה פתאומית בלי חולי כמנהג המיתה הדברת שיחנק החום הטבעי אשר בלב מפני שאיפת הרוח הנפסד במזגו והוא קרא בכור כל גדול הבית והנכבד שבו והוא אמרו מבכור פרעה ושהיה עתיד לישב על כסאו למלך אחרי מותו עד בכור השפחה המעותד לטחון אחרי הריחים וגם כל בכור בהמה כי בעבור שנתדמו המצרים לבהמות יער נכללו עמהן במכה הזאת ולהיות המכה הזאת פתאומית וכוללת בכל בתי מצרים תהיה צעקה גדולה בכל ארץ מצרים וספר הכתוב שגם במכה הזאת היתה הפלאה עצומ' שלא די שקרובי המתים במגפה לא קמו להרוג את היהודים בשלהם הצער הגדול הזה אבל גם הכלבים עזי נפש לא היה אחד מהם משנן לשונו לצעוק נגדם ולנשכם ואיפש' שרמז בזה למצריים שלא עצרו כח להתרעם ולזעק לישראל והוא אמרו למאיש ועד בהמה. וכל זה להודיע אשר יפלא ויבדיל ה' בין מצרים להרגם ובין ישראל לגאלם ואמר משה לפרעה שכאשר יהיה האות הזה ירדו כל עבדיו אליו לחלות פניו שיצא הוא וכל עמו. והנה לא אמר וירדת אתה כמו שהיה הדבר בעת המעשה כדי לחלוק כבוד למלכות. ואמנם אמרו ויאמר ה' אל משה לא ישמע אליכם פרעה וגו' ומשה ואהרן עשו וגו' הוא להודיע שלא יחשוב אדם שכל הסרבנות שנמצא בפרעה עד כה היה דבר שנתחדש לידיעה האלהית שלא ידע מקודם או בסבת התרשלות משה ואהרן בענין המופתים כי הנה השם אמר למשה הכל והיה זה בתחלת שליחות שלא ישמע אליהם פרעה והכל היה גלוי לפניו כדי שירבו מופתיו בארץ מצרים ומפני זה היה שמשה ואהרן עשו את כל המופתים האלה לפני פרעה בהשתדלות ופרסום עצום ולא שמעו אליהם כי מאת השם היה הסבה לחזק את לבו בתתו לו בכלל חוזק ואבירות לב כגבורים לא שמנע ממנו דרכי התשובה אלא שנתן לו בעבעו מזג חזק ובריא אולם שמפני זה היה לבו אמיץ בגבורים והוא רוצה לומר פרעה ברשעתו לא רצה לשלח את ישראל מארצו בחמדת העבודה שהיו עובדים אותו וזאת היתה הסבה בכל מכות מצרים והותרה בזה השאלה הז':

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"ויהי חשך". הרי"א כתב מפני שרוח ים לח מאד, העלה [ע"י הרוח שנשב ממנו] אדים עבים על כל גבול מצרים, ולא נהפכו למטר כי טבע ארץ מצרים מונע את העננים

מהמטיר לכן נשארו העננים על מצרים בעובי גדול ומכופל והיה החשך כ"כ עב ומכופל עד שהיה מכבה הנרות שהדליקו בו כאשר יהיה במערות העמוקות שתחת הארץ, וכן העומדים בהררי חשך לא יעמוד שם אור אש ואור נר, שלא היה חשך העדרי רק חשך ממשי, וכבר כתבתי [למעלה פ' וארא] שאין דעתי נוחה ממה שבקש שלשלת סבות טבעיות לנסי ה' אלה, שלא היה להם קשר עם מסובבי הטבע, רק שע"י נטית יד של משה נעשה חדשה בארץ שנתעבה האויר ונתמלא אדים ערפליים במדרגה גדולה עד שימנעו שם נצוצי האורה להבקיע בתוכו ואח"כ נתעבה האויר יותר עד שלא קמו איש מתחתיו כי לא יכלו לנשום ולשאוף אויר העב ההוא, וכן אמרו חז"ל שהחשך היה בו ממש, ובאשר בג' ימים הראשונים לא ראו איש את אחיו ובג' השניים לא קמו איש מתחתיו כמ"ש חז"ל וכמו שמבואר ממה שכפל שלשת ימים, שמבואר אצלי באילת השחר [כלל קל"ח] שהשם הנשנה

אינו השם הראשון ור"ל שלשת ימים אחרים, לכן אמר יהי חשך, ר"ל בג' ימים הראשונים ואח"כ ויאמש חשך, שיוסיף חשכה באמש שואה ומשואה מעוף צוקה ואפלה מנודח:

כלי יקר

עריכה

• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •

וימש חשך. לשון הסרה, יען כי מטבע הבריאה שכל אדם יש לו יום אף לילה, מה עשה הקב"ה הסיר חשכת סתם לילה מן גבול ישראל ונתן אותו על ארץ מצרים, ועל כן היה למצרים חושך כפול, ובסבה זו גם ביום רשעים בחשך ידמו כי לא היה לו זמן לשמש כי אם ביום שהרי הלילה בלאו הכי אפילה, ובסבה זו היה לבני ישראל אור במושבותם גם בלילה, רמז לדבר ולכל בני ישראל היה ד' תיבות אלו סופם אותיות לילה, ואח"כ כתיב אור במושבותם כאילו אמר שגם לילה היה אור לישראל, כמ"ש (תהלים קלט, יא) ולילה אור בעדני. וזה"ש רש"י שהחשך היה כפול היינו כמדת יום ולילה.

ומה שמקשה רש"י למה הביא עליהם חשך ולא הקשה רש"י כן בכל המכות, לפי שבכל המכות אלו היה פרעה רוצה לשוב בתשובה בעוד המכה משמשת היה יכול, אבל כאן לא קמו איש מתחתיו כל ג' ימים ואף אם היה רוצה לשוב תוך ג' ימים לא היה יכול, ולמה תצא כזאת מלפניו ית', כי אע"פ שכבר הקשה ה' את לבו היינו לפי שהוא מעצמו הקשה לבבו בעוד שהיתה המכה משמשת ע"כ דין הוא להקשות לבבו אחר סור המכה, אבל במכת החשך אף אם היה רוצה לשוב בעוד שהמכה משמשת לא היה יכול, ולמה הביא ה' מכה זו למנוע ממנו דרך התשובה אלא משום רשעי ישראל וכו'