משנה סוכה ה
סוכה פרק ה', ב: משנה • תוספתא • ירושלמי • בבלי
<< · משנה · סדר מועד · מסכת סוכה · פרק חמישי ("החליל חמישה") · >>
משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·
נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת
לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן
משנה א
החליל חמשה וששה.
זהו החליל של בית השואבה, שאינו דוחה לא את השבת ולא את יום טוב.
אמרו, כל מי שלא ראה שמחת בית השואבה, לא ראה שמחה מימיו.
משנה ב
במוצאי יום טוב הראשון של חג, ירדו לעזרת נשים, ומתקנין שם תיקון גדול.
ומנורות של זהב היו שם, וארבעה ספלים של זהב בראשיהן וארבעה סולמות לכל אחד ואחד, וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדים של שמן של מאה ועשרים לוג, שהן מטילין לכל ספל וספל.
משנה ג
מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן מהן היו מפקיעין, ובהן היו מדליקין, ולא היתה חצר בירושלים שאינה מאירה מאור בית השואבה.
משנה ד
חסידים ואנשי מעשה היו מרקדים לפניהם באבוקות של אור שבידיהן, ואומרים לפניהן דברי שירות ותשבחות.
והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובחצוצרות ובכלי שיר בלא מספר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, כנגד חמשה עשר שיר המעלות שבתהילים, שעליהן לויים עומדין בכלי שיר ואומרים שירה.
ועמדו שני כהנים בשער העליון שיורד מעזרת ישראל לעזרת נשים, ושתי חצוצרות בידיהן.
קרא הגבר , תקעו והריעו ותקעו.
הגיעו למעלה עשירית , תקעו והריעו ותקעו.
הגיעו לעזרה, תקעו והריעו ותקעו.
היו תוקעין והולכין , עד שמגיעין לשער היוצא מזרח.
הגיעו לשער היוצא ממזרח, הפכו פניהן למערב ואמרו: אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל ה' ופניהם קדמה, והמה משתחוים קדמה לשמש, ואנו ליה עינינו.
רבי יהודה אומר, היו שונין ואומרין: אנו ליה, וליה עינינו.
משנה ה
אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש, ואין מוסיפין על ארבעים ושמונה.
בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות (במקדש). שלש לפתיחת שערים, ותשע לתמיד של שחר, ותשע לתמיד של בין הערבים.
ובמוספין היו מוסיפין עוד תשע.
ובערב שבת היו מוסיפין עוד שש; שלש להבטיל העם ממלאכה, ושלש להבדיל בין קדש לחול.
ערב שבת שבתוך החג היו שם ארבעים ושמונה. שלש לפתיחת שערים, שלש לשער העליון, ושלש לשער התחתון, ושלש למילוי המים, ושלש על גבי מזבח, תשע לתמיד של שחר, ותשע לתמיד של בין הערבים, ותשע למוספין, שלש להבטיל את העם מן המלאכה, ושלש להבדיל בין קדש לחול.
משנה ו
יום טוב הראשון של חג היו שם שלשה עשר פרים ואילים שנים ושעיר אחד.
נשתיירו שם ארבעה עשר כבשים לשמונה משמרות.
ביום הראשון, ששה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד.
בשני, חמשה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד.
בשלישי, ארבעה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד.
ברביעי, שלשה מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד.
בחמישי, שנים מקריבין שנים שנים, והשאר אחד אחד.
בששי, אחד מקריב שנים, והשאר אחד אחד.
בשביעי, כולן שוין.
בשמיני, חזרו לפיס כברגלים.
אמרו, מי שהקריב פרים היום, לא יקריב למחר, אלא חוזרין חלילה.
משנה ז
בשלשה פרקים בשנה היו כל המשמרות שוות: באמורי הרגלים, ובחילוק לחם הפנים. בעצרת אומרים לו, הילך מצה הילך חמץ.
משמר שזמנו קבוע, הוא מקריב תמידין, נדרים ונדבות ושאר קרבנות צבור, ומקריב את הכל.
יום טוב הסמוך לשבת, בין מלפניה בין מלאחריה, היו כל המשמרות שוות בחלוק לחם הפנים.
משנה ח
חל (להיות) יום אחד להפסיק בינתים, משמר שזמנו קבוע, היה נוטל עשר חלות, והמתעכב נוטל שתים.
ובשאר ימות השנה, הנכנס נוטל שש, והיוצא נוטל שש.
רבי יהודה אומר, הנכנס נוטל שבע, והיוצא נוטל חמש.
הנכנסין חולקין בצפון, והיוצאין בדרום.
בלגה לעולם חולקת בדרום, וטבעתה קבועה, וחלונה סתומה.
הֶחָלִיל חֲמִשָּׁה וְשִׁשָּׁה.
- זֶהוּ הֶחָלִיל שֶׁל בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה,
- שֶׁאֵינוֹ דּוֹחֶה לֹא אֶת הַשַּׁבָּת וְלֹא אֶת יוֹם טוֹב.
- אָמְרוּ:
- כָּל מִי שֶׁלֹּא רָאָה שִׂמְחַת בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה,
- לֹא רָאָה שִׂמְחָה מִיָּמָיו.
בְּמוֹצָאֵי יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג,
- יָרְדוּ לְעֶזְרַת נָשִׁים,
- וּמְתַקְּנִין שָׁם תִּקּוּן גָּדוֹל.
- וּמְנוֹרוֹת שֶׁל זָהָב הָיוּ שָׁם,
- וְאַרְבָּעָה סְפָלִים שֶׁל זָהָב בְּרָאשֵׁיהֶן,
- וְאַרְבָּעָה סֻלָּמוֹת לְכָל אֶחָד וְאֶחָד,
- וְאַרְבָּעָה יְלָדִים מִפִּרְחֵי כְּהֻנָּה,
- וּבִידֵיהֶם כַּדִּים שֶׁל שֶׁמֶן שֶׁל מֵאָה וְעֶשְׂרִים לֹג, שֶׁהֵן מַטִּילִין לְכָל סֵפֶל וְסֵפֶל.
מִבְּלָאֵי מִכְנְסֵי כֹּהֲנִים וּמֵהֶמְיָנֵיהֶן,
- מֵהֶן הָיוּ מַפְקִיעִין, וּבָהֶן הָיוּ מַדְלִיקִין;
- וְלֹא הָיְתָה חָצֵר בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁאֵינָהּ מְאִירָה מֵאוֹר בֵּית הַשּׁוֹאֵבָה.
חֲסִידִים וְאַנְשֵׁי מַעֲשֶׂה הָיוּ מְרַקְּדִים לִפְנֵיהֶם בַּאֲבוּקוֹת שֶׁל אוֹר שֶׁבִּידֵיהֶן,
- וְאוֹמְרִים לִפְנֵיהֶן דִּבְרֵי שִׁירוֹת וְתִשְׁבָּחוֹת.
- וְהַלְוִיִּם בְּכִנּוֹרוֹת וּבִנְבָלִים וּבִמְצִלְתַּיִם וּבַחֲצֹצְרוֹת וּבִכְלֵי שִׁיר בְּלֹא מִסְפָּר,
- עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים,
- כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה עָשָׂר שִׁיר הַמַּעֲלוֹת שֶׁבִּתְהִלִּים;
- שֶׁעֲלֵיהֶן לְוִיִּים עוֹמְדִין בִּכְלֵי שִׁיר וְאוֹמְרִים שִׁירָה.
- עַל חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מַעֲלוֹת הַיּוֹרְדוֹת מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים,
- וְעָמְדוּ שְׁנֵי כֹּהֲנִים בַּשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן שֶׁיּוֹרֵד מֵעֶזְרַת יִשְׂרָאֵל לְעֶזְרַת נָשִׁים,
- וּשְׁתֵּי חֲצוֹצְרוֹת בִּידֵיהֶן.
- קָרָא הַגֶּבֶר, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.
- הִגִּיעוּ לְמַעֲלָה עֲשִׂירִית, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.
- הִגִּיעוּ לָעֲזָרָה, תָּקְעוּ וְהֵרִיעוּ וְתָקְעוּ.
- הָיוּ תּוֹקְעִין וְהוֹלְכִין, עַד שֶׁמַּגִּיעִין לְשַׁעַר הַיּוֹצֵא מִזְרָח.
- הִגִּיעוּ לְשַׁעַר הַיּוֹצֵא מִמִּזְרָח, הָפְכוּ פְנֵיהֶן לַמַּעֲרָב, וְאָמְרוּ:
- אֲבוֹתֵינוּ שֶׁהָיוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה,
- אֲחוֹרֵיהֶם אֶל הֵיכַל ה' וּפְנֵיהֶם קֵדְמָה, וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִים קֵדְמָה לַשֶּׁמֶשׁ;
- וְאָנוּ – לְיָהּ עֵינֵינוּ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר, הָיוּ שׁוֹנִין וְאוֹמְרִין:
- אָנוּ לְיָהּ, וּלְיָהּ עֵינֵינוּ.
אֵין פּוֹחֲתִין מֵעֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת בַּמִּקְדָּשׁ,
- וְאֵין מוֹסִיפִין עַל אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה.
- בְּכָל יוֹם הָיוּ שָׁם עֶשְׂרִים וְאַחַת תְּקִיעוֹת (בַּמִּקְדָּשׁ):
- שָׁלֹשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים,
- וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר,
- וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם.
- וּבַמּוּסָפִין הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד תֵּשַׁע .
- וּבְעֶרֶב שַׁבָּת הָיוּ מוֹסִיפִין עוֹד שֵׁשׁ:
- שָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל הָעָם מִמְּלָאכָה,
- וְשָׁלֹשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל.
עֶרֶב שַׁבָּת שֶׁבְּתוֹךְ הַחַג,
- הָיוּ שָׁם אַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה:
- שָׁלֹשׁ לִפְתִיחַת שְׁעָרִים,
- שָׁלֹשׁ לַשַּׁעַר הָעֶלְיוֹן,
- וְשָׁלֹשׁ לַשַּׁעַר הַתַּחְתּוֹן,
- וְשָׁלֹשׁ לְמִלּוּי הַמַּיִם,
- וְשָׁלֹשׁ עַל גַּבֵּי מִזְבֵּחַ,
- תֵּשַׁע לְתָמִיד שֶׁל שַׁחַר,
- וְתֵשַׁע לְתָמִיד שֶׁל בֵּין הָעַרְבָּיִם,
- וְתֵשַׁע לְמוּסָפִין,
- שָׁלֹשׁ לְהַבְטִיל אֶת הָעָם מִן הַמְּלָאכָה,
- וְשָׁלֹשׁ לְהַבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחֹל.
יוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חָג הָיוּ שָׁם שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פָּרִים וְאֵילִים שְׁנַיִם וְשָׂעִיר אֶחָד.
- נִשְׁתַּיְּרוּ שָׁם אַרְבָּעָה עָשָׂר כְּבָשִׂים לִשְׁמוֹנָה מִשְׁמָרוֹת.
- בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, שִׁשָּׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
- בַּשֵּׁנִי, חֲמִשָּׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
- בַּשְּׁלִישִׁי, אַרְבָּעָה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
- בָּרְבִיעִי, שְׁלֹשָׁה מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
- בַּחֲמִישִׁי, שְׁנַיִם מַקְרִיבִין שְׁנַיִם שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
- בַּשִּׁשִּׁי, אֶחָד מַקְרִיב שְׁנַיִם, וְהַשְּׁאָר אֶחָד אֶחָד.
- בַּשְּׁבִיעִי, כֻּלָּן שָׁוִין.
- בַּשְּׁמִינִי, חָזְרוּ לְפַיֵּס, כְּבָרְגָלִים.
- אָמְרוּ, מִי שֶׁהִקְרִיב פָּרִים הַיּוֹם, לֹא יַקְרִיב לְמָחָר, אֶלָּא חוֹזְרִין חָלִילָה.
בִּשְׁלֹשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה הָיוּ כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בְּאֵמוּרֵי הָרְגָלִים, וּבְחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים.
- בַּעֲצֶרֶת אוֹמְרִים לוֹ, הֵילָךְ מַצָּה, הֵילָךְ חָמֵץ.
- מִשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ,
- הוּא מַקְרִיב תְּמִידִין, נְדָרִים וּנְדָבוֹת, וּשְׁאָר קָרְבְּנוֹת צִבּוּר,
- וּמַקְרִיב אֶת הַכֹּל.
- יוֹם טוֹב הַסָּמוּךְ לַשַּׁבָּת, בֵּין מִלְּפָנֶיהָ בֵּין מִלְּאַחֲרֶיהָ,
- הָיוּ כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת בְּחִלּוּק לֶחֶם הַפָּנִים.
חָל לִהְיוֹת יוֹם אֶחָד לְהַפְסִיק בֵּינְתַיִם,
- מִשְׁמָר שֶׁזְּמַנּוֹ קָבוּעַ הָיָה נוֹטֵל עֶשֶׂר חַלּוֹת,
- וְהַמִּתְעַכֵּב נוֹטֵל שְׁתַּיִם.
- וּבִשְׁאָר יְמוֹת הַשָּׁנָה,
- הַנִּכְנָס נוֹטֵל שֵׁשׁ, וְהַיּוֹצֵא נוֹטֵל שֵׁשׁ.
- רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר:
- הַנִּכְנָס נוֹטֵל שֶׁבַע, וְהַיּוֹצֵא נוֹטֵל חָמֵשׁ.
- הַנִּכְנָסִין חוֹלְקִין בַּצָּפוֹן, וְהַיּוֹצְאִין בַּדָּרוֹם.
- בִּלְגָּה לְעוֹלָם חוֹלֶקֶת בַּדָּרוֹם,
- וְטַבַּעְתָּהּ קְבוּעָה,
- וְחַלּוֹנָהּ סְתוּמָה.
נוסח הרמב"ם
(א) החליל - חמישה, ושישה,
- זה חליל - של בית השאובה,
- שאינו דוחה -
- לא את השבת,
- ולא את יום טוב.
- שאינו דוחה -
- זה חליל - של בית השאובה,
- אמרו:
- כל מי שלא ראה - שמחת בית השאובה,
- לא ראה שמחה - מימיו.
(ב) מוצאי יום טוב הראשון - של חג,
- היו יורדין - לעזרת הנשים,
- ומתקנים שם - תיקון גדול.
- ומנורות של זהב - היו שם.
- וארבעה ספלים - של זהב,
- היו שם - בראשיהם.
- וארבעה - סולמות,
- על כל מנורה, ומנורה.
- וארבעה ילדים - מפרחי כהונה,
- ובידיהם - כדי שמן,
- של מאה ועשרים לוג.
- והם מטילין -
- לתוך - כל ספל, וספל.
- ובידיהם - כדי שמן,
- וארבעה ספלים - של זהב,
(ג) מבלאי - מכנסי הכהנים, ומהמייניהם,
- היו מפקיעין,
- ובהם - היו מדליקין.
- היו מפקיעין,
- לא הייתה חצר - בירושלים,
- שלא הייתה מאירה - מאור בית השאובה.
(ד) חסידים, ואנשי מעשה -
- היו מרקדין לפניהם - באבוקות,
- ואומרין לפניהם - דברי תושבחות.
- והלויים -
- בכינורות, ובנבלים, ובמצלתיים,
- ובכל כלי שיר - בלא מספר,
- על חמש עשרה מעלות,
- היורדות מעזרת ישראל - לעזרת הנשים,
- כנגד חמש עשרה "שיר המעלות" - שבתלים,
- שעליהם - הלויים עומדים,
- ואומרים - בשיר.
- בכינורות, ובנבלים, ובמצלתיים,
- עמדו - שני כהנים,
- בשער העליון - היורד מעזרת ישראל לעזרת הנשים,
- ושתי חצוצרות - בידם.
- קרא הגבר -
- תקעו - והריעו, ותקעו.
- הגיעו למעלה עשירית -
- תקעו - והריעו, ותקעו.
- הגיעו לעזרה -
- תקעו - והריעו, ותקעו.
- היו תוקעין, והולכין -
- עד שמגיעין - לשער היוצא למזרח.
- הגיעו - לשער היוצא למזרח,
- הפכו פניהם למערב - ואמרו:
- "אבותינו היו במקום הזה -
- אחוריהם - אל היכל ה',
- ופניהם קדמה, והמה משתחוויתם קדמה לשמש (יחזקאל ח טז),
- ואנו - ליה עינינו".
- רבי יהודה אומר:
- שונים אותה, לומר:
- "ואנו - ליה,
- וליה - עינינו".
- הפכו פניהם למערב - ואמרו:
- בשער העליון - היורד מעזרת ישראל לעזרת הנשים,
(ה) [ג] *הערה 1: אין פוחתין -
- מעשרים ואחת תקיעה - במקדש.
- ולא מוסיפים - על ארבעים ושמונה.
- בכל יום -
- היו שם - עשרים ואחת תקיעה.
- שלש - לפתיחת שערים.
- ותשע - לתמיד של שחר.
- ותשע - לתמיד של בין הערבים.
- ולמוספין - מוסיפין עוד תשע.
- ולערב השבת - מוסיפין עוד שש.
- שלש - להבטיל את העם מן המלאכה.
- ושלש - להבדיל בין קודש לחול.
- ערב שבת - שבתוך החג,
- היו שם - ארבעים ושמונה תקיעות.
- שלש - לפתיחת שערים.
- ושלש - לשער העליון.
- ושלש - לשער התחתון.
- ושלש - למילוי המים.
- ושלש - על גבי המזבח.
- ותשע - לתמיד של שחר.
- ותשע - לתמיד של בין הערבים.
- ותשע - למוספין.
- ושלש - להבטיל את העם מן המלאכה.
- ושלש - להבדיל בין קודש לחול.
(ו) [ד] ביום טוב הראשון - של חג,
- היו שם -
- שלשה עשר פרים,
- ואילים שנים, ושעיר אחד.
- נשתיירו שם -
- ארבעה עשר כבשים - לשמונה משמרות.
- היו שם -
- ביום הראשון -
- שישה מקריבים - שנים, שנים.
- והשאר - אחד, אחד.
- בשני -
- חמישה מקריבים - שנים, שנים.
- והשאר - אחד, אחד.
- בשלישי -
- ארבעה מקריבים - שנים, שנים.
- והשאר - אחד, אחד.
- ברביעי -
- שלשה מקריבים - שנים, שנים.
- והשאר - אחד, אחד.
- בחמישי -
- שנים מקריבים - שנים, שנים.
- והשאר - אחד, אחד.
- בשישי -
- אחד מקריב - שנים.
- והשאר - אחד, אחד.
- בשביעי -
- יד כולם - שוה.
- בשמיני -
- חזרו לפיס - כרגלים.
- אמרו:
- מי שהיה מקריב פרים - היום,
- לא היה מקריב - למחר,
- אלא - חוזרים חלילה.
(ז) [ה] בשלשה פרקים בשנה -
- היו כל המשמרות - שווים,
- באימורי הרגלים,
- ובחילוק לחם הפנים.
- ובעצרת אומרים:
- "הא לך מצה - הא לך חמץ,
- הא לך מצה - הא לך חמץ".
- משמר - שזמנו קבוע,
- הוא מקריב - תמידים, נדרים, ונדבות.
- וכל קרבנות הציבור -
- הוא מקריב - את הכל.
- בזמן שיום טוב - סמוך לשבת,
- בין מלפניה, בין מלאחריה,
- היו כל המשמרות - שווים,
- בחילוק לחם הפנים.
- היו כל המשמרות - שווים,
- בין מלפניה, בין מלאחריה,
(ח) [ו] חל יום אחד להפסיק - בינתיים,
- משמר - שזמנו קבוע,
- הוא נוטל - עשר חלות.
- והמתעכב - נוטל שתים.
- משמר - שזמנו קבוע,
- ובשאר כל השנה -
- הנכנס - נוטל שש.
- והיוצא - נוטל שש.
- רבי יהודה אומר:
- הנכנס - נוטל שבע.
- והיוצא - נוטל חמש.
- הנכנסים - חולקין בצפון.
- והיוצאין - חולקין בדרום.
- בלגה -
- לעולם - חולקת בדרום.
- טבעתה - קבועה.
- וחלונה - סתומה.
הערות
- הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם
פירושים
- פירוש המשניות לרמב"ם
- רבי עובדיה מברטנורא
- פירוש תוספות יום טוב
- עיקר תוספות יום טוב
- פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל)
- פירוש מלאכת שלמה
- רש"ש
- מפרשי המשנה
משנה סוכה, פרק ה':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב