קטגוריה:משלי יח י

דקויות

בו ירוץ צדיק - למה דווקא צדיק?

1. כי לא כל אחד רשאי לפעול בשם ה' - רק אדם צדיק = הנותן לכל אחד את המגיע לו ואינו לוקח את שאינו מגיע לו: "מי שיש לו עוונות - יש לו לפחד מעוונותיו... כי עניין הביטחון - ליראים על דרך אחת, וליתר העם על דרך אחרת" (ר' יונה, פירוש שני). מי שאינו צדיק, צריך קודם-כל לשפר את מעשיו כך שיהיה צדיק, ורק אחר-כך להתחבר אל ה', שהרי, (משלי טו ח): "זֶבַח רְשָׁעִים תּוֹעֲבַת ה', וּתְפִלַּת יְשָׁרִים רְצוֹנוֹ"*.

2. ויש שפירשו להיפך, כי כל אדם הבוטח בה' נחשב צדיק: "והזכיר כי הבוטח בה' - צדיק ייאמר לו, כי הביטחון - מן המדרגות העליונות במידת היראה" (ר' יונה, פירוש ראשון).

הקבלות

מהו שם ה' ואיך אפשר לרוץ בו?

1. הביטוי מגדל עוז שם ה' מזכיר את מגדל בבל, (בראשית יא ד): "וַיֹּאמְרוּ: הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם, פֶּן נָפוּץ עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ": "מול המגדל האנושי, בא המגדל האלוהי... מול ה'שם' שרוצים בני האדם לעשות לעצמם, יש את "שם ה". ואחרון – מול "פן נפוץ..." בא "בו ירוץ" וזה לא רק חרוז אלא הרץ פונה אל המרחבים, ממש כמו הנפוץ... אם כך, המסר הוא כי אל לו לאדם להעמיד את עצמו במרכז ההוויה ולא לבטוח בעצמו, שהרי זה כעבודת אלילים ממש" (חגי הופר, "מגדל בבל - קריאה סמלית", אתר הניווט בתנ"ך).

מגדל בבל האנושי נבנה כדי לעשות שם לאדם, והוא גורם לקיבעון - פן נפוץ; לעומת זאת, שם ה' הוא מגדל עז המעודד את הצדיק לרוץ ולהתפתח.

2. אפשר לפרש את הפסוק בעזרת הקבלה לסיפור אחר על אדם שרץ בשם ה', שמואל א יז22-51: "וַיִּטֹּשׁ דָּוִד אֶת הַכֵּלִים מֵעָלָיו עַל יַד שׁוֹמֵר הַכֵּלִים, וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא וַיִּשְׁאַל לְאֶחָיו לְשָׁלוֹם... וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי 'אַתָּה בָּא אֵלַי בְּחֶרֶב וּבַחֲנִית וּבְכִידוֹן, וְאָנֹכִי בָא אֵלֶיךָ בְּשֵׁם ה' צְבָאוֹת, אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר חֵרַפְתָּ'...וְהָיָה כִּי קָם הַפְּלִשְׁתִּי וַיֵּלֶךְ וַיִּקְרַב לִקְרַאת דָּוִד, וַיְמַהֵר דָּוִד וַיָּרָץ הַמַּעֲרָכָה לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי... וַיָּרָץ דָּוִד וַיַּעֲמֹד אֶל הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֶת חַרְבּוֹ וַיִּשְׁלְפָהּ מִתַּעְרָהּ וַיְמֹתְתֵהוּ וַיִּכְרָת בָּהּ אֶת רֹאשׁו": דוד מדגיש שהוא נלחם בשם ה': זו אינה מלחמה פרטית או לאומית, אלא מלחמה לכבוד ה', נגד גוליית שחירף את ה'.

אותה רוח לחימה בשם ה' הייתה עבורו כמו מגדל עוז: היא נתנה לו כוח להתמודד עם גוליית, שהיה גבוה כמו מגדל. ואותה רוח לחימה נתנה לו את הכוח לרוץ שלוש פעמים, מתחילת הסיפור ועד סופו; ובסופו של דבר הוא גם נשגב = התחזק וניצח את אויבו.

לפי זה, משמעות הפסוק במשלי היא: כאשר אדם פועל בשם ה' ולכבוד ה', הוא מקבל כוח וגבורה כמו מגדל חזק ומבוצר, ובעזרתו הוא יכול לפעול במהירות ולהתגבר על אויביו. שם ה' מסמל את אהבת ה' (כמו הביטוי בלשון ימינו: "לשם שמיים"). אדם ש רץ בשם ה' הוא אדם שמתכוון, תוך כדי שהוא רץ לבצע את משימתו, שהמעשה שלו יביא כבוד ונחת רוח לה', ואינו חושב על התועלת האישית שלו.

רעיון דומה חוזר בסיפורים נוספים בתנ"ך, לדוגמה, במלחמת אהוד השופט בעגלון מלך מואב, (שופטים ג כ): "וְאֵהוּד בָּא אֵלָיו... וַיֹּאמֶר אֵהוּד 'דְּבַר אֱלֹהִים לִי אֵלֶיךָ!'..." - אהוד נכנס לחדרו הפרטי של מלך מואב, וכשהיו לבדם, קרא אליו בשם ה', "דבר אלהים לי אליך!", שלף את חרבו, הרג את המלך ורץ בחזרה לארץ ישראל, שם אסף את בני ישראל ופתח במלחמת השחרור מהשיעבוד המואבי*. גם במקרה זה, שם אלהים היה מגדל עוז, שאפשר לעם ישראל להתגבר על המואבים החזקים מהם.

3. ויש שפירשו, ששם ה' מסמל את הבטחון בה': "משען שם ה' הוא כמגדל חזק ועוד יותר, כי המתחזק במגדל הנה יושב בו כלוא ולא יפנה ללכת אנה ואנה, אבל במשען שם ה' ירוץ הצדיק בכל מקום שירצה ומתחזק שם" (מצודות). פירוש זה מתאים לפסוק נוסף שבו נזכר השורש שגב, (משלי כט כה): "חֶרְדַּת אָדָם יִתֵּן מוֹקֵשׁ, וּבוֹטֵחַ בה' יְשֻׂגָּב"*.

לפי אותו פירוש, אפשר לפרש שהריצה מסמלת גם קיום של מצוות בזריזות: "בבטחון ה' יתברך יימצא כוח בנפש הצדיק לרוץ... כי יחליף כוח לטרוח ולעבוד גם לילה גם יומם לפני השם ולא ילאה, כי ליבו בטוח בשם ויודע כי נאמן בעל מלאכתו לשלם שכר פעולתו, על כן יהיו ימי העבודה בעיניו כימים אחדים..." (הרב יונה גירונדי, ודומה לזה הגר"א). פירוש זה מתאים לפסוק נוסף שבו נזכרה ריצה, (ישעיהו מ לא): "וְקוֹיֵ ה' יַחֲלִיפוּ כֹחַ, יַעֲלוּ אֵבֶר כַּנְּשָׁרִים; יָרוּצוּ וְלֹא יִיגָעוּ, יֵלְכוּ וְלֹא יִיעָפוּ"

4. ויש שפירשו ששם ה' מסמל את התפילה, שבה מזכירים את שם ה': "ייוושע האדם מן הצרה בזכרו" "שם ה'" "ובהתפללו לפניו... ולא יירא מן המכשול" (הרב יונה גירונדי). פירוש זה מתאים לפסוק נוסף המדבר על התגברות על אויבים חזקים, (תהלים כ ח): "אֵלֶּה בָרֶכֶב וְאֵלֶּה בַסּוּסִים, וַאֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה' אֱלֹהֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד".

5. ויש שפירשו ששם ה' מסמל דווקא את הדבקות השכלית-העיונית במחשבות על ה': "ודבקות האדם בו הוא מצד השגתו לפי מה שאפשר מנימוס הנמצאות המושכלות אל השם יתברך, אשר שפע ממנו מציאותו בבריאתו העולם, ובו הוא עומד תמיד, כי הוא שמו, על הצד שביארנו בספר מלחמות ה'..." (רלב"ג). פירוש זה מתאים לפסוק נוסף שבו נזכרה ריצה, (משלי ד יב): "בְּדֶרֶךְ חָכְמָה הוריתיך... בְּלֶכְתְּךָ לֹא יֵצַר צַעֲדֶךָ, וְאִם תָּרוּץ לֹא תִכָּשֵׁל"*, וכן ל(תהלים צא יד): "כִּי בִי חָשַׁק וַאֲפַלְּטֵהוּ, אֲשַׂגְּבֵהוּ כִּי יָדַע שְׁמִי"*.

6. ואפשר גם לפרש שם ה' במשמעות מוחשית - האותיות של שם ה'. אדם צדיק רואה תמיד את האותיות של שם ה' מול עיניו, גם כאשר הוא רץ וממהר לעסקיו, כך שבכל מעשיו הוא מודע לנוכחות של ה'. המודעות התמידית הזאת מזכה אותו בהגנה ובעוצמה מאת ה' - ונשגב. פירוש זה מתאים לדבריו של דוד ב(תהלים טז ח): "שִׁוִּיתִי ה' לְנֶגְדִּי תָמִיד, כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט"*- אני תמיד משווה את שם ה' מול עיניי, וכך אינני מתמוטט.

כמו מגדל עוז מבוצר, כך גם שם ה' שומר על האדם כאשר הוא רואהו מול עיניו; אולם מגדל-עוז מחייב את האדם החוסה בו להישאר במקום אחד, ושם ה' עדיף כי בו הצדיק יכול גם לרוץ ועדיין להיות מוגן ונשגב.

7. מגילת אסתר היא אחד משני הספרים היחידים במקרא שבו לא נזכר שם ה'. כל סיפור המגילה מתרחש כביכול בעולם האנושי ללא כל מעורבות אלהית. אפילו הגיבורים היהודים, מרדכי ואסתר, אינם מזכירים בפירוש את שם ה'. באופן מפתיע, שם ה' נרמז במרכז המגילה. ברגע הקריטי, כשאסתר משליכה את חייה מנגד, באה אל המלך בניגוד לחוק, ולא ברור אם המלך יהרוג אותה או ירחם עליה - ברגע הזה, אסתר מזכירה את שם ה' בראשי-תיבות, (אסתר ה ד): "וַתֹּאמֶר אֶסְתֵּר 'אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב, יָבוֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן הַיּוֹם אֶל הַמִּשְׁתֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לוֹ'"*. כלפי חוץ, אסתר באה כאשה המפתה את המלך לעשות את רצונה. אך בסתר, אסתר היא צדיקה הבאה בשם ה', מתחזקת ונשגבת בו.