קטגוריה:משלי יא טז

דקויות

1. הפסוק מציג את אחד מיתרונותיו של הכבוד על-פני העושר: כדי לתמוך בעושר שלא יאבד, דרושים עריצים = אנשים חזקים ומפחידים, שיאבטחו וישמרו על העושר מפני אויבים ושודדים; אך כדי לתמוך בכבוד אין צורך בעריצים, גם אשת חן = אישה יפה ועדינה יכולה לשמור על כבודה בעצמה. הכבוד הוא פנימי ונמצא עם האיש או האישה בכל מקום שהם, ואין צורך לשכור מאבטחים שישמרו עליו עבורם. ישנם פסוקים נוספים על עדיפות השם הטוב על העושר, ראו ב(משלי כב א): "נִבְחָר שֵׁם מֵעֹשֶׁר רָב מִכֶּסֶף וּמִזָּהָב חֵן טוֹב"*.

2. אפשר גם לקרוא אשת חן תִתָּמֵך כבוד - כאשר אישה מתנהגת בכבוד, החן שלה נשמר, כלומר, הכבוד תומך בחן שלה; לעומת זאת, אישה שמפקירה את עצמה, גם היופי שלה כבר נעכר, לא נשמר. ועריצים יִתָּמְכוּ עשר - כל עוד לעריצים יש כסף, הם יכולים לשחד אנשים ובכך לשלוט בעם, כלומר, העושר תומך בהם (יעל 13.09.2005). וראו גם ב(משלי יא כב): "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר, אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם"*

הקבלות

ישנה הקבלה בין הפסוק שלנו לפסוק הבא*:

• "אֵשֶׁת" || "אִישׁ";

• "חֵן" || "חָסֶד": כמו ב([[{{{2}}}]]): "הִנֵּה נָא מָצָא עַבְדְּךָ חֵן" "בְּעֵינֶיךָ וַתַּגְדֵּל" "חַסְדְּךָ אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמָּדִי...", (אסתר ב יז): "וַיֶּאֱהַב הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר מִכָּל הַנָּשִׁים, וַתִּשָּׂא חֵן וָחֶסֶד לְפָנָיו מִכָּל הבתולות...";

• "תִּתְמֹךְ" || "גֹּמֵל": תמך = גמל = עזר, היטיב.

• "כָּבוֹד" || "נַפְשׁוֹ": כמו ב(בראשית מט ו): "בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי, בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי...", (תהלים ז ו): "יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי, וְיַשֵּׂג וְיִרְמֹס לָאָרֶץ חַיָּי, וּכְבוֹדִי לֶעָפָר יַשְׁכֵּן סֶלָה", ואולי ב(משלי טו לב): "פּוֹרֵעַ מוּסַר מוֹאֵס נַפְשׁוֹ, וְשׁוֹמֵעַ תּוֹכַחַת קוֹנֶה לֵּב; יִרְאַת ה' מוּסָר חָכְמָה, וְלִפְנֵי כָבוֹד עֲנָוָה".

• "וְעָרִיצִים" || "וְאַכְזָרִי."

שני הפסוקים מביעים אותו רעיון, אחד בלשון נקבה ואחד בלשון זכר: אישה ואיש העושים מעשים טובים, מעשים של חנינה וחסד עם הבריות, למעשה עוזרים לעצמם - הם תומכים ומחזקים את כבודם, גומלים ומיטיבים עם נפשם.