קטגוריה:משלי טו כח

דקויות

הגה - שני פירושים

1. הגה = חשב / דיבר (מצודת ציון): הצדיק "חשוב ויבין מה יענה, קודם שישיב דבר" (רש"י, וכן מלבי"ם), או "לב הצדיקים יהגה ויתעסק תמיד לענין ולתועלת" (רלב"ג). "לא יוציא דבר מפיו עד שיחשוב מקודם מה שידבר, כמו שכתוב לב צדיק יהגה לענות" (ר' אלעזר אזכרי, קיצור ספר חרדים, פרק ג).

2. הגה = הסיר סיגים, כמו ב(משלי כה ד): "הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף, וַיֵּצֵא לַצֹּרֵף כֶּלִי"*, (שמואל ב כ יג): "כַּאֲשֶׁר הֹגָה מִן הַמְסִלָּה". הצדיק מסיר את כל הפסולת ממחשבותיו, לפני שהוא אומר אותן. כולנו חושבים לפעמים דברים רעים על הזולת, אבל לפני שפותחים את הפה לדבר - יש להסיר את הרוע, כך שהדברים ייצאו נקיים וענייניים. ולכן נאמר ב(משלי י כ): "כֶּסֶף נִבְחָר לְשׁוֹן צַדִּיק, לֵב רְשָׁעִים כִּמְעָט"*.

לענות - חמישה פירושים

1. להשיב, מלשון "מענֶה" (רוב המפרשים);

2. להועיל, מלשון "עניין" (רלב"ג);

3. להיכנע, מלשון "ענוה"; הצדיק הוגה דברי תפילה בהכנעה וענוה, ולכן בפסוק הבא, (משלי טו כט): "רָחוֹק ה' מֵרְשָׁעִים, וּתְפִלַּת צַדִּיקִים יִשְׁמָע" , ודומה לזה בתרגום יונתן על הפסוק: "לבא דצדיקא רנן בהימנותא".

4-5. ועל-דרך הדרש: לייסר ולהוכיח, מלשון "עינוי"; ואולי גם לעורר מוטיבציה לפעולה, מלשון "הנעה": הצדיק פועל מהלב (בניגוד לרשע המשתמש בפה) - הוא אפילו לא מדבר, אלא רומז לשומע כיצד להתעורר מעצמו. הוא משתמש ברגשות כדי לעורר את ליבו של השומע. לפעמים הוא אפילו מענה מעט את השומע, אולם לא מתוך רוע, אלא כדי לעורר ולהניע אותו לפעולה. זאת מלאכת מחשבת, כי צריך להרהר ולהגות בדרך פעולתו.

מעבר לכך, הצדיק מעורר בשומע את ה-יֶהְגֶּה שלו, בלשון עתיד! מלאכת המחשבת של הצדיק ההוגה הוא לעורר בצד השני להגות מצד עצמו, בעתיד. כמו אדם הזורק אבן קטנה לתוך המים, וכך יוצר מעגלים הולכים וגדלים של אדווה. הצדיק הוגה תמיד; המשיב יהגה גם בעתיד, ואף ישוב בתשובה שלמה (ע"פ גליה).

יביע - שלושה פירושים

הביע = דיבר בשטף כמו מעיין נובע (אבן עזרא, מצודות):

1. הרשע אינו חושב לפני שהוא מדבר, אינו משתדל להסיר סיגים מדבריו, ואינו מכניע את עצמו לה' לפני התפילה, אלא "שופך" מפיו את כל הרוע שיש בליבו (מצודות).

2. הרשע אינו מתעניין בליבו וברגשותיו של השומע, אלא נותן לכל הרוע לבעבע מתוכו כמו רעל (ע"פ גליה).

3. ועל-דרך הדרש, החצי השני של הפסוק ממשיך את חציו הראשון: לאחר שהצדיק עורר את הרשע לתשובה, הרשע מתוודה, מביע בפיו את כל הרעות, וכך מנקה את ליבו מהרע.