קטגוריה:משלי ח ו
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: שמעו כי נגידים אדבר ומפתח שפתי מישרים
המהדורה המנוקדת: שִׁמְעוּ כִּי נְגִידִים אֲדַבֵּר וּמִפְתַּח שְׂפָתַי מֵישָׁרִים.
וּמִפְתַּ֥ח שְׂ֝פָתַ֗י מֵישָׁרִֽים׃
פרשני המקרא
רש"י
רלב"ג
מצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"נגידים" - ר"ל דברים חשובים ונכבדים.
"ומפתח שפתי" - מה ששפתי פותחים לדבר המה דברים מישרים. וכפל הדבר במ"ש.
מצודת ציון
"נגידים" - שרים וחשובים.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) טעמי המצות וסודם,
- ב) ענינים מקובלים שהם סודות וצפונות, כמו סתרי תורה ומעשה בראשית ומעשה מרכבה, ובכל אחד כפלים לתושיה, כמ"ש אליכם אישים אקרא וקולי אל בני אדם, ענינים רמים וגבוהים שנאמרו לאישים גדולי העם וחכמיהם, וענינים פשוטים שנאמרו להמון, והיה על תורת הפה שהיא רוב התורה שרובה על פה אמר "שמעו כי נגידים אדבר", שתורת הפה שבו דברתי בארך כל הלכות המצות ופרטיהן ופירושיהם שזה מצויין במלת וידבר, הם נגידים, שהנגיד הוא הפוקד על העם וכן באו כפוקדים ומצוים לעשות, וכן כמו שהנגיד הוא הגדול והנכבד בעם כן כולם ענינים גדולים והלכות גדולות וקבועות, הנמסרים לנגידי העם ומוריהם, וזה נגד אליכם אישים אקרא, ובכ"ז "גם מפתח שפתי מישרים", שהשפה תציין הדבר הפשוט הנגלה, ומפתח השפה היא התחלת הדבור הפשוט שהוא מיוחד אל ההמון הבלתי מבינים דברים נגידים וגדולים, הוא ג"כ מישרים, שגדר המישרים הם דברי יושר המתקבלים אל השכל אשר כל אדם חזו בישרם ויבינו בם ביושר לבב:
ביאור המילות
(ו-ח) "אדבר, אמרי פי", עיין הבדלם בס' התו"ה ויקרא (סי' ג') באורך.
" נפתל, ועקש". הנפתל הוא יותר מן עקש, ובא אחריו, דור עקש ופתלתל. ובשלילה מוסיף שאין בם אף עקש:הגאון מווילנה
• לפירוש "הגאון מווילנה" על כל הפרק •
ואמר כאן שישה פסוקים, נגד:
- מקרא,
- ומשנה,
- וגמרא,
- ומדרשות,
- ואגדות, שבאגדות הן ב':
- מוסר,
- וסודות.
ואמר כאן נגד מקרא:
"כי נגידים אדבר", כלומר כי דבריי היו עם שרים. ודרך המדבר עם שר, שאינו מדבר דברים מיותרים, אלא כל דיבור ודיבור הוא לצורך גדול, כן על כרחך דברי.
והיינו, שכל הדברים האלה דיבר עם משה ואהרן, אך לישראל היה באמירה, כמו שנאמר (שמות ו י): "וידבר ה' אל משה לאמור", וכמו שפירשתי למעלה.
ועוד: "כי נגידים אדבר" - כל דבריי הם שרים ונגידים, ולכן שמעו כל דבריי.
"ומפתח שפתיי מישרים" - כלומר, כמו שנאמר (יהושע י יג): "על ספר הישר", ואמרו (עבודה זרה כה:): "זה בראשית גו'", "ומפתח שפתיי", שהוא התחלת התורה, והוא נקרא ישר.
ראו גם
ויקי על הפסוק
תרגום מצודות: שמעו, כי אדבר נגידים (דברים חשובים ונכבדים); ומה ששפתיי פותחים לדבר, המה דברים מישרים. וכפל הדבר במילים שונות.
תרגום ויקיטקסט: "שמעו, כי אל נגידים (מלכים) אני מדברת; אני פותחת את שפתיי ופונה אליהם ישירות, בלי להתבייש -"
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי ח ו.
דקויות
איך אפשר לדבר נגידים?
נגיד = מלך, מנהיג; אם כך, איך אפשר "לדבר נגידים"?
1. נגיד הוא חשוב ונכבד; בדרך כלל הכוונה לאדם חשוב ונכבד, אולם בפסוק זה הכוונה לדיבור חשוב ונכבד. החכמה אינה עוסקת בקטנות אלא בדברים חשובים (רש"י, מצודות), דברים שיש להם השלכה על ניהול המדינה כולה.
2. נגיד הוא פוקד ומצוה; בדרך כלל הכוונה לאדם שפוקד ומצוה על העם, אולם בפסוק זה הכוונה לדיבור שפוקד ומצוה על הבריות, כלומר, מצוה והלכה מעשית; החכמה אינה עוסקת רק בעניינים תיאורטיים, אלא גם בענייני הוראה וציווי מעשי (מלבי"ם).
3. יש שפירשו נגיד מלשון נגד- = לפני העיניים; כמו שממילת היחס "נוכח-" נוצר התואר דברים נכוחים (ישרים, שצדקתם גלויה לכל), כך ממילת היחס "נגד-" נוצר התואר דברים נגידים, שמשמעותו דומה - דברים ישרים, שנמצאים מול העיניים (דעת מקרא).
- אולם, התואר "נגיד" לא נזכר במשמעות זו בשום מקום אחר בתנ"ך - כאמור, בכל שאר התנ"ך, נגיד הוא מלך.
4. ולדעתי: נגידים אדבר = אל הנגידים אדבר = אדבר אל המנהיגים; או בשינוי סדר המילים - "שמעו, נגידים, כי אדבר". החכמה אינה מיועדת רק לאנשים פשוטים, אלא גם ובעיקר למנהיגי העם, ודבריה "כולם עניינים גדולים... הנמסרים לנגידי העם ומוריהם" (מלבי"ם. ורמ"ד ואלי שילב את שני הפירושים). ואכן, בהמשך נזכרים בפירוש המלכים, הרוזנים, השרים והשופטים (פסוקים 15-16).
בשלושת הפסוקים הבאים מתארת החכמה שלושה עקרונות של הנהגה חכמה: אמת (פסוק 7), צדק (פסוק 8) ונכוחה = שקיפות (פסוק 9).
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "משלי ח ו"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.