קטגוריה:משלי ד ג

דקויות

1. על-פי הפשט, הדובר הוא שלמה, המספר על דברי החכמה שקיבל מאביו דוד ומאמו בת-שבע. פירוש זה מעורר מספר שאלות:

א. מה זה כי בן הייתי לאבי, והרי כל אדם הוא בן לאביו?

- יש שפירשו: "בן אהוב הייתי לאבי" (מצודות), ויש שפירשו: "בן - שרשו בנה, ובא במובן המדויק על הבונה בית אביו: שהגם שאצל אבי לא הייתי בן יחיד, מכל מקום הייתי אצ""לו הבן העיקרי, הבונה בית אביו, לישב על כסאו תחתיו" (מלבי"ם).

ב. מדוע שלמה נקרא רך?

- רך = עדין, רגיש, מושפע בקלות מכוחות חיצוניים; שלמה נקרא רך גם במקומות נוספים, כגון (דברי הימים א כב ה): "וַיֹּאמֶר דָּוִיד: שְׁלֹמֹה בְנִי נַעַר וָרָךְ", וכן דברי הימים א כט1.

ג. מדוע שלמה נקרא יחיד לפני אמי, והרי שלמה לא היה בנה היחיד של בת-שבע, (דברי הימים א ג ה): "וְאֵלֶּה נוּלְּדוּ לוֹ בִּירוּשָׁלָיִם: שִׁמְעָא וְשׁוֹבָב וְנָתָן וּשְׁלֹמֹה, אַרְבָּעָה לְבַת שׁוּעַ בַּת עַמִּיאֵל"?

- ייתכן ששלמה היה בנה הראשון של בת-שבע (אחרי אותו בן שנוצר בחטא ונפטר בגיל 7 ימים), ולכן במשך תקופה מסויימת הוא היה יחיד.

אומר שלמה: כיורש העצר, הבן העיקרי, הייתי הרבה עם אבי; כבן הרך, העדין והרגיש, הייתי הרבה עם אמי, ובתקופה מסויימת הייתי גם בנה היחיד; ולכן זכיתי ללמוד משניהם חכמה רבה, שאותה אני מעביר לכם (מלבי"ם).

2. בכיוון אחר, יש שפירשו שה"דובר" הוא עובר במעי אמו: "למה הולד דומה במעי אמו? לפנקס שמקופל, ומונח ידיו על שתי צדעיו, שתי אציליו על ב' ארכובותיו, וב' עקביו על ב' עגבותיו, וראשו מונח לו בין ברכיו, ופיו סתום, וטבורו פתוח, ואוכל ממה שאמו אוכלת ושותה ממה שאמו שותה, ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו, וכיון שיצא לאויר העולם נפתח הסתום ונסתם הפתוח, שאלמלא כן אינו יכול לחיות אפילו שעה אחת... ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי: יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה" (רבי שמלאי, בבלי נדה ל ב)

3. ויש שפירשו את הפסוק כמשל לעם ישראל: "הנה, הייתי בן לאבי, ורמז בזה לעם ישראל, שהוא בן לשם יתברך, היותו נער ורך כשאמר לו השם יתברך אלו הדברים, והייתי אז יחיד לפני אמי, כי אומה אחרת לא קבלה התורה זולתי, וזה היה בעת קטנותי, בצאתי ממצרים, כי במעט זמן העתיקני השם יתברך לאמונתו, ולזאת הסבה אמר גם-כן לפי הנמשל הנביא "זכרתי לך חסד נעוריך", ואמר: לפני אמי לפי המשל, והוא גם-כן לפי הנמשל, רמז אל השכל הפועל, אשר באמצעותו השפיע השם יתברך התורה לישראל, ובאמצעותו הגיעה הנבואה" (רלב"ג).

הקבלות

הדובר מתאר את דברי החכמה שזכה ללמוד מאביו, בזכות העובדה שהיה בנם האהוב של אביו ואמו. תיאור זה יכול להתאים לשלמה, שהיה בנו של דוד מאשתו האהובה בת-שבע (ראו בפירוש לפסוקים הבאים);

אולם, אותו תיאור יכול להתאים גם ליוסף, שהיה בנו של יעקב מאשתו האהובה רחל:

הדוברים בקטע יכולים להיות דוד ובת-שבע, שלימדו את שלמה בנם להשקיע בחכמה ובתבונה כדי לנצח במרוץ לכתר המלוכה*;

אולם אותו נאום בדיוק יכול להתאים גם ליעקב ורחל, שלימדו את יוסף, בנם הרך, להשקיע בחכמה ובתבונה, והן בסופו של דבר הביאו אותו למלוכה. הקטע מתאים בתוכנו לדברים שנאמרו על יוסף, לפי התורה או המדרש:

• (בראשית לז ג): "וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו כִּי בֶן זְקֻנִים הוּא לוֹ, וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים"*- לפי התרגום "ארי בר חכים הוא לה", על-פי פירוש חז"ל למושג "זקן = זה קנה חכמה".

• "כיון שראה יוסף את עצמו בכך, התחיל אוכל ושותה מסלסל בשערו ואומר 'ברוך המקום שהשכיחני בית אבי'." (תנחומא פרשת וישב סימן ח; מהדורת סנונית).
• חז"ל מספרים, שיעקב לימד את בנו האהוב חכמה בינה ודעת. בזכות חכמתו, זכה יוסף להגיע לשלטון במצרים, (בראשית מא לט): "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יוֹסֵף 'אַחֲרֵי הוֹדִיעַ אֱלֹהִים אוֹתְךָ אֶת כָּל זֹאת, אֵין נָבוֹן וְחָכָם כָּמוֹךָ'"*.

שניהם, שלמה ויוסף, היחידים במקרא שזכו לשני התארים "נבון וחכם" (וראו: יוסף - בבואה של שלמה ויצירתו החכמתית, ד"ר נסים אליקים, בית המדרש הוירטואלי).