המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"חזה ציון" - ואת מי תראה בלבך להחשב מלוכה ושררה את ציון אשר היא קרית בית וועד לנו
"בל יצען" - בל ישח ודומה לו אילון בצעננים (שופטי' ד') ומתרגם מישור אגניא והם נקעים שבשדות שקורין (פושי"ע בלע"ז) כמו אגני דארעא מקרי שהמים נאספים שם מן ההרים והגבשושיות ובי"ת של בצעננים אומר אני שאינה נשרשת בתיבה אלא משמשת היא
"בל יסע יתדותיו" - היתדות שקושרין בו מיתרי האהל בל יסע אותם מן הארץ ממקום תקיעתם כמו ויסיעו אבנים גדולות (מלכים א ה) וכן ויסעם עם הבריח (שופטים טז) ל' תלישה
"נוה שאנן" - שיהיה מדור שקט ואוהל אשר לא יהיה נע ממקומו כי יעמוד תחתיו ועד זמן רב לא יהיו נעקרים יתדות האהל וכל חבלי האהל הקשורים ביתדות לא יהיו נעתקים מן היתדות
"קרית מועדנו" - העיר אשר אנחנו מתוועדים ומתכנסים שמה ברגל
"חזה ציון" - אבל תראה את ציון ולא תגלה ממנה
מצודת ציון
"חזה" - ענין ראיה
"מועדנו" - מלשון וועד ואסיפה
"נוה" - ענין מדור
"שאנן" - ענין השקט ושלוה כמו שאנן מואב (ירמיהו מח)
"יצען" - ענין עקירה והנעה ממקום למקום כמו ושלחתי לו צועים וצעהו (שם)
"חזה ציון", רק ציון תחזה איך שתהיה "קרית מועדנו" שילכו כולם אליה לרגל, (תחת שתחלה הושיבו מלכי ישראל שומרים על הדרכים שלא ילכו לרגל) "ועיניך תראנה ירושלם", הגם שלא תוכל לצייר לך ירושלים כציור קרית מלך רב ונורא שי"ל מחנות רבות וערי מבצר, הנה תצייר אותה בציור אחר יותר יפה, כאילו הוא "נוה" למרבץ צאן והוא "שאנן" ושקט ודבר אין לה עם אדם, ובתוכה תראה אהל של הרועה שהוא חזקיה, שהוא כציור רועה צאן, אשר "אם האהל בל יצען" ויתרגש בפנימותו (היינו אם ילך בדרכי ה' ויהיה לבבו שלם עם אלהיו) אז "בל יסע יתדתיו, ואף חבליו" הקושרים את האהל בל ינתקו:
ביאור המילות
"חזה ציון, תראינה ירושלם". שאננות ירושלים תראה העין, וקדושת ציון מקום המקדש והשכינה רק חזיון הנפש היה.
"ויצען", מענין צועה ברוב כחו (לק' ס"ג) זועת הרוח הפנימי:
