המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"ושמתיך" - אני אשים אותך ישראל להיות כחרב של גבור ההורגת ומשכלת כי תהרוג בהם הרג רב
"ועוררתי בניך ציון" - אתה ציון אעיר אני את בניך להלחם על בניך ועל מלחמת גוג ומגוג יאמר כי עמו יבוא כי אחים הם כמ"ש בני יפת גומר ומגוג ומדי וגו' (בראשית י)
"מלאתי אפרים" - עשרת השבטים הקרואים בשם אפרים בו אשים כל ידי במלואה כאלו היה קשת לירות בו בכח רב והוא ענין מליצה
"כי דרכתי לי" - את יהודה אדרוך לי כקשת ר"ל הוא יחשוב לי לכלי זיין להרוג האויב על ידו
מצודת ציון
"דרכתי" - הדרך לדרוך ברגל על הקשת למותחו היטב לירות למרחוק
"קשת" - כקשת
"מלאתי" - זה הלשון יאמר על אחיזת הקשת בכח כמו ויהוא מלא ידו בקשת (מלכים ב ט)
"כי דרכתי לי יהודה קשת", הגדה אחת היא מה שיהיה בימי בית שני שינצחו בני יהודה את בני יון ע"י תשועת ה' שלא כדרך הטבע, ויהודה יהיה כקשת דרוכה ביד ה' ללחום עם היונים, והגדה שניה היא "קשת מלאתי אפרים", שלעתיד לבא בעת גוג ומגוג יתעוררו בני אפרים שהם עשרת השבטים (שהם לא היו בבית שני) והם יהיו קשת ה' ללחום עם גוג ומגוג, והמאמרים מקבילים "כי דרכתי לי יהודה קשת ועוררתי בניך ציון על בניך יון", זה היה בימי בית שני שאז נלחמו בני ציון ושבט יהודה, "קשת מלאתי אפרים ושמתיך כחרב גבור", שאז יהרגו בני אפרים בחרב הקשת את חיל גוג ומגוג הצובאים עליהם:
ביאור המילות
"דרכתי, קשת מלאתי". יצייר את מלחמת יהודה בימי החשמונאים שיהודה הוא הקשת ביד ה' וה' דורך אותו, כי אז הגם שהיה ענין נסיי בכ"ז היה דרך מלחמה טבעיית, וכאילו ה' מורה חציו מרחוק באמצעות הקשת שהוא יהודה הנדרך לירות אל לב היונים, ועז"א ועוררתי בניך ציון שה' היה המעורר ומחזק לבם למלחמה, ומלחמת אפרים לעתיד מצייר שהם ביד ה' כחרב שהגבור אוחז בו והורג מקרוב, ועז"א ושמתיך כחרב גבור, ודריכת הקשת נתן לאפרים עצמו כמ"ש קשת מלאתי:
