המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וְחִשַּׁב֙ אֶת־שְׁנֵ֣י מִמְכָּר֔וֹ וְהֵשִׁיב֙ אֶת־הָ֣עֹדֵ֔ף לָאִ֖ישׁ אֲשֶׁ֣ר מָֽכַר־ל֑וֹ וְשָׁ֖ב לַאֲחֻזָּתֽוֹ׃
"וחשב את שני ממכרו" - כמה שנים היו עד היובל כך וכך ובכמה מכרתיה לך בכך וכך עתיד היית להחזירה ביובל נמצאת קונה מספר התבואות כפי חשבון של כל שנה אכלת אותה שלש שנים או ארבע הוצא את דמיהן מן החשבון וטול את השאר וזהו
"והשיב את העודף" - בדמי המקח על האכילה שאכל ויתנם ללוקח
[מ] לאיש אשר מכר לו המוכר הזה שבא לגאלו. אבל אין פירושו ללוקח השני, כמשמעות "והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו", דמשמע שמכר לו הלוקח לאיש, דזה לא יתכן, דלא דבר הכתוב כלל שהלוקח הראשון מכרה ללוקח השני, ואיך יאמר "לאיש אשר מכר לו" - הלוקח הראשון. ואם תאמר, "לאיש אשר מכר לו" למה לי, לכתוב 'והשיב את העודף', זה לא קשיא, דבערכין פרק המוכר (ל.) ובתורת כהנים יליף מזה דלעולם אינו מחשיב רק עם אותו שמכר לו האיש הזה שבא לגואלו, דהוא לוקח הראשון, ואם מכרה לראשון במנה, ולוקח ראשוןמכרה לאחר במאתים, אינו עושה חשבון רק במנה, כמו שמכרה בעל השדה, לכך אמר "לאיש אשר מכר לו":
ואומרו וחשב וגו'. הנה לצד שהמכר הוא בעונותינו כאומרו (ישעיהו נ', א') הן בעונותיכם נמכרתם והעון הוא חוב על האדם, בשעת קריעת השטר צריך לעשות חשבון החוב שעליו ולפרוע הנשאר, והוא אומרו וחשב את שני ממכרו השנים שנשאר הבית מכור ויתנכה לפי שיעור השנים מעונות ישראל, והעודף ישיב על דרך אומרם ז"ל (יומא דף פו:) במשפטי התשובה ותיקוניה תשובת המשקל אם אדם נהנה מהעון יסגף עמו כשיעור מה שנהנה מהחטא ובזה יפרע חובו, וכמו כן יעשה אדון העולם כשיתקרב זמן הגאולה, והוא מאמרם ז"ל (סנהדרין צ"ח) שיהיו חבלי משיח, ובזה ושב לאחוזתו פירוש חוזר אל הקדוש ברוך הוא, גם על ישראל על דרך אומרו (דברים ל', ג') ושב ה' את שבותך ואמרו ז"ל (מגילה דף כט.) ישיב לא נאמר אלא ושב וגו':
[ג] "וחשב את שני ממכרו"-- שָנִים הוא מחשב ואינו מחשב חדשים. מנין שאם רצה לעשות חדשים שנה יעשה? תלמוד לומר "וחשב".
"והשיב את העודף לאיש אשר מכר לו"-- מנין אתה אומר מכרה לראשון במנה ומכר הראשון לשני במאתים, מנין שאינו מחשב אלא עם הראשון? תלמוד לומר "לאשר מכר לו".מכרה לראשון במתאים ומכר הראשון לשני במנה, מנין שאינו מחשב אלא עם האחרון? תלמוד לומר "לאיש"-- לאיש אשר בתוכה, דברי רבי.
[ד] ר' דוסתאי בן יהודה אומר מכרה לו מִמָנֶה מָנֶה והשביחה, והרי היא יפה מִמָאתים מאתים; מנין שאינו מחשב אלא מִמָנֶה מנה? תלמוד לומר "העודף"-- העודף שבידו.מכרה לו במאתים והכסיפה והעמידה על מנה, מנין שאין מחשבין אלא במנה? תלמוד לומר "והשיב את העודף"-- העודף שבקרקע.
