"קדמיתא כאריה וגפין די נשר לה" - היא כאריה ולה כנפי נשר זו היא מלכות בבל שהיתה מושלת באותה שעה וכך ראה אותה ירמיהו שנאמר עלה אריה מסבכו (ירמיהו ד ז) ואומר הנה כאשר ידאה וגו' (שם מח)
"עד די מריטו גפה" - נמרטו כנפיה זו היא רמז למפלתה
"ונטילת מן ארעא" - ל' נסתלק מן הארץ רמז שתבטל המלכות מן הארץ
"חזה" - רואה הייתי עומדת על עמדה עד אשר נתלשו כנפיה ונשאת מן הארץ ממקום איתן וחוזק מעמדה בעזר טיסת כנפיה שהנה להועיל לבל תפול
"ועל רגלין" - ועמדה על רגליה לבד כבן אדם כי מעתה לא היה לה עוד עזר מטיסת הכנפים לעמוד בחוזק רב
"ולבב" - וניתן לה לבב בן אדם שאין לה לב אמיץ כלב האריה והוא מרמז על מלכות בבל שנאמר בנבוכדנצר עלה אריה מסובכו (ירמיהו ד') ואף עליו נאמר הנשר הגדול (יחזקאל יז) וסופה עדי אובד
"קדמיתא כאריה," הראשונה שעלתה מן הים [כי לא עלו כא' רק זאח"ז] היה בצורת אריה, וכבר פי' חז"ל שרומז על מלכות בבל שמשלה אז, והיא היתה מולכת בכפה כאריה שהוא גבור בבהמה ולא ישוב מפני כל והוא מלך על כולם, כי האחרים היו פחותים ממנו כמו שהתבאר בחלום נבוכדנצר שהוא רישא דדהבא, והתבאר במרכבת יחזקאל שראה את החיה הזאת גם למעלה בצורת אריה, שכן אשור ובבל היה דגלם צורת אריה, עלה אריה מסבכו, ה' כאריה ישאג, כמש"ש." וגפי די נשר לה," זה מורה על מעופו בקלות לכבוש את העולם [כמ"ש חבקוק א'] כנשר חש לאכול, ויחזקאל המשילו לנשר ארך הכנפים," חזי הוית עד די מריטו גפיה," בעת שראה מלכות בבל כבר היו כנפיו נמרטים, כי בימי בלשאצר לא עשו חיל ולא נשאו כנפים עוד לכבוש ארצות ומדי ופרס לחמו בשעריהם ולא עצרו כח נגדם שכבר היו כנפיהם מרוטות בעת ההיא, "ונטילת מן ארעא," ראה מיתת בלשאצר שניטל מן האדמה ונהרג, ועל רגליו כאנש הקימת, אז לא היתה עוד ארי טורף ושואג כי הוקמו על שתי רגלים שהם בבל וכשדים לבד ולא בתואר אריה רק בתואר רגלי אנוש חלושים ורפויי כח, ואח"כ "ולבב אנש יהיב לה", נעשו חלשים ורכי לבב כבני אדם, כי אח"כ נשבת כל גבורתם ונשבתו מהיות עוד בין החיות:
