קטגוריה:דניאל ב כה

דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדַע

אֲזַי הִכְנִיס אַרְיוֹךְ בְּהִתְבַּהֲלוּת אֶת דָּנִיֵּאל לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

אריוך, שר הטבחים, שקיבל פקודה מהמלך להרוג את יועצי המלך שאינם מסוגלים לענות לו, רץ בבהלה ובמהירות למלך, והציג את דניאל.

• הוא לא ביקש שוחד,
• הוא לא ביקש הסבר לפתרון שדניאל יציג,
• הוא לא איים או הזהיר את דניאל מה יקרה לו אם הפתרון לא יתקבל,
• הוא לא הראה דאגה שהמלך יפגע בו שהוא מביא אדם חסר ערך ומבזבז את זמן המלך,
• הוא לא הראה דאגה שהוא לא מבצע את פקודת המלך, להרוג את היועצים, ומבלבל למלך את המוח,

אריוך הבין שהעניין חשוב למלך, וכל שניה שהמלך שרוי במצוקה תהיה אשמתו שהוא לא הביא את דניאל לפני המלך במהירות ובבהלה.

נראה שאריוך הימר שדניאל יביא פתרון טוב, המלך יעניק לדניאל כבוד ומשרה חשובה, וכך לאריוך יהיה חבר בממסד שיכיר לו חסד.

דִּי הַשְׁכַּחַת גְּבַר מִן בְּנֵי גָלוּתָא דִּי יְהוּד

אריוך אמר בארמית: "דִּי הַשְׁכַּחַת גְּבַר" -

• שכח (עברית) - לאבד מהזכרון, מופיע מספר רב של פעמים - ככתוב: "וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ" (ביאור:בראשית מ כג).
• שכח (בארמית) - למצוא, מופיע מספר רק של פעמים בספר דניאל ועזרא, ואין ספק שזה הפרוש בארמית.

אולם כאן יש בעיה בהטיה של המילה "הַשְׁכַּחַת" - 'אתה שכחת', 'אתה מצאת', כאשר התרגום של של"ג מפרש: "אני מצאתי".

אריוך לא חיפש ולא מצא את דניאל. הוא לא ביקש מיועצים המלך למצוא פתרון, לפני שהוא ממית אותם.
לא היתה רשות לאריוך לחפש ולמצוא. לא סביר שאריוך יודיע למלך שהוא חוטא למלך: חורג מתפקידו ונכשל לבצע את פקודת המלך, וכך מסתכן בעונש מוות.

ייתכן שאריוך אומר ומציג למלך: 'שמכל היועצים שלו, המלך שכח (אתה הַשְׁכַּחַת) איש מכובד אחד מהגלות של יהודה, ולא נתן לו הזדמנות להביא פתרון, והנה האיש שנשכח, מבקש רשות להביא למלך פתרון.'

אריוך מציג את דניאל 'כאיש מגלות יהודה', בלי להזכיר את שמו הבבלי - "בֵּלְטְשַׁאצַּר, כְּשֻׁם אֱלָהִי" (ביאור:דניאל ד ה), ואת ייחוסו לאלוהי בבל. לא ברור שהמלך ידע שהאיש המובא לפניו הוא דניאל שלו. יש כאן נסיון חוזר להשכיח שדניאל שמע את השאלה ולקח לו זמן לענות. כידוע דניאל כבר ביקר את המלך ביום הקודם ובקש הארכת זמן, ככתוב: "וְדָנִיֵּאל נִכְנַס וּבִקֵּשׁ מִן הַמֶּלֶךְ, כִּי יִתֶּן לוֹ זְמָן, וְאֶת הַפִּתְרוֹן יַגִּיד לַמֶּלֶךְ" (ביאור:דניאל ב טז), אבל לא נאמר שאריוך שמע או ידע מה ביקש דניאל מהמלך.

בארמון המלך היו נערים מהרבה עמים. מלך בבל הגלה עמים נוספים, ולא רק את ממלכת יהודה. אולם נראה שממלכת יהודה היתה חשובה לנבוכדנצר, הן הוא הביא את נכבדי הגלות לבירתו ולארמונו.
אריוך מציג את דניאל כ'איש', שלפי חוקי חמורבי, מיצג אדם חופשי במעלה גבוה, ממלכות עמו, כשם שנאמר: "וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ, לְאַשְׁפְּנַז רַב סָרִיסָיו: לְהָבִיא מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וּמִזֶּרַע הַמְּלוּכָה" (ביאור:דניאל א ג), וכך דניאל הגיע לבבל. אריוך מנסה להסתיר שהוא מכיר את דניאל, ורק קורא לו איש מגלות יהודה.

במידה מסוימת, ייתכן שאריוך מנסה להגן על דניאל, ומאפשר לו פגישה עם המלך:

• אם המלך יכעס על הפתרון שהאיש הזה מביא, אז דניאל יכול להסתלק מהארמון, והמלך לא ידע מי היה האיש שהרגיז אותו.
• אריוך לא מציג את האיש כאחד מיועצי המלך, שעל ראשו יש כבר פסק דין מוות, וכך אריוך מסכן את המלך להיות חשוף לאדם מיואש וכועס.

דִּי פִשְׁרָא לְמַלְכָּא יְהוֹדַע

המלך למעשה דרש לדעת מי מהיועצים שלו הוא נביא אמת, שאלוהים מדבר איתו, ומי נביא שקר שחייב במוות לפי חוק חמורבי מספר 2.
והדרך למצוא זאת היא לגלות מה המלך חלם, ככתוב: "אֶת הַחֲלוֹם וְאֶת פִּתְרוֹנוֹ תַּגִּידוּ" (ביאור:דניאל ב ו). פתרון לבד בלי החלום עצמו, אינו מספק את המלך.

אולם דניאל אמר לאריוך: "הַכְנִיסֵנִי לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ, וְאֶת הַפִּתְרוֹן לַמֶּלֶךְ אַגִידָה" (ביאור:דניאל ב כד), ואת דיברי דניאל אריוך חוזר מילה במילה: "אֲשֶׁר יוֹדִיעַ אֶת הַפִּתְרוֹן לַמֶּלֶךְ".
דניאל ידע שהוא חלם חלום, והאמין שהחלום שלו הוא מסר מאלוהים מה חלם המלך, ואת זה הוא יגיד למלך, אולם הוא לא אמר זאת לאריוך, ולכן אריוך לא היה יכול להתחיב למלך שהאיש יביא גם את החלום ולא רק את הפתרון.
ייתכן שדניאל חשש להגיד לאריוך שאלוהים דיבר איתו פן אריוך יחשוב שהוא משוגע ולא ירשה לו להכנס.

יְהוּד ... יְהוֹדַע

אריוך עושה משחק מילים "יְהוּד ... יְהוֹדַע" - יהודה בה' ויהודה בע'.
אריוך חיבר את דברי לאה: "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה, עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ, יְהוּדָה" (ביאור:בראשית כט לה), את השם המפורש של אלוהים, ואת המילה 'לדעת' - שכולן קשורות אחת לשניה.

להיות יהודי: במשמעות לדעת, מביא ברכה לאוהביו.