קטגוריה:דניאל א כא

וַיְהִי דָּנִיֵּאל עַד שְׁנַת

עַד שְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ הַמֶּלֶךְ

כורש מלך פרס ומדי כבש את בבל העיר בשנת ___ למלכותו, והנצחון הזה העביר לרשותו אל כל מנהיגי העמים שהיו בני ערובה בבל, ואת כל ממלכות שהיו כפופות למעצמת העל בבל.

כורש העניק ליהודים רשות לשוב לירושלים, להקים את בית המקדש ולבנות את חומות העיר.
אחרי הכיבוש, כורש מלך עוד ארבע שנים, בנו מלך שנה אחת, ואחריו עלה נכדו, אחשורוש, הוא המלך של מגילת אסתר.

לא ברור מהמשפט האם דניאל נפטר כאשר כורש היה בשנה הראשונה למולכו בפרס, או בשנה הראשונה לאחר כיבוש בבל כאשר הוא הכריז על הקמת הבית השני.

וַיְהִי דָּנִיֵּאל עַד שְׁנַת

לא ברור אם המילה "וַיְהִי" שהוא היה, או 'ויחי' שהוא חי. אולם למעשה אין הבדל בין המילים: הוא היה חי.

המילה לא מעידה על כוחו בממלכת בבל לפני הכיבוש, או כבודו אצל כורש מלך פרס. מהמשפט אי אפשר לדעת אם הוא היה זקן, חולה או מת בכבוד.
ניתן להבין שהיו איתו אנשים שנתנו לו כבוד, כי לפחות ידועה שנת פטירתו.

דניאל היה נער צעיר, ילד, "בִּשְׁנַת שָׁלוֹשׁ לְמַלְכוּת יְהוֹיָקִים מֶלֶךְ יְהוּדָה" (ביאור:דניאל א א) כאשר הוא הובא לנבוכדנצר מלך בבל.
יהויקים מלך אחת עשרה שנה, כלומר במותו של יהויקים, אחרי כ8 שנים הוא היה כבן 18.
יהויכין בנו מלך רק שלושה חודשים ונבכוכנצר מינה את "מַתַּנְיָה דֹדוֹ תַּחְתָּיו; וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ, צִדְקִיָּהוּ" (מלכים ב כד יז).
צדקיהו מלך "אַחַת עֶשְׂרֵה שָׁנָה" ונבוכדנצר כבש את ירושלים והרג את צדקיהו. דניאל היה כבן 29.
זמן קצר אחר כך, "[ב]שְׁנַת תְּשַׁע עֶשְׂרֵה שָׁנָה לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל" (מלכים ב כה ח) חיליו שרפו את בית המקדש והרסו את חומות העיר.
נבוכדנצר נפטר בשנת 37 לגלות יהויכין, ככתוב: "יְהִי בִשְׁלֹשִׁים וָשֶׁבַע שָׁנָה לְגָלוּת יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה ... נָשָׂא אֱוִיל מְרֹדַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל בִּשְׁנַת מָלְכוֹ אֶת רֹאשׁ יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מִבֵּית כֶּלֶא" (מלכים ב כה כז). דניאל היה אז כבן 55. "וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס, ... וַיַּעֲבֶר קוֹל בְּכָל מַלְכוּתוֹ, וְגַם בְּמִכְתָּב לֵאמֹר: ... וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַם אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וְיָעַל" (דברי הימים ב לו כב-כג).

מכיוון שמחורבן הבית עד החרזת כורש, מקובל שעברו שבעים שנה, ככתוב, "כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה שָׁבָתָה, לְמַלֹּאות שִׁבְעִים שָׁנָה" (דברי הימים ב לו כא), אז דניאל היה כבן מאה במותו, לאחר שזכה לשמוע את הכרזת כורש.