קטגוריה:דברים כג ג

מלבי"ם - התורה והמצוה

קיב.

לא יבא ממזר . כבר בארנו ש"לא יבא בקהל", פי' שלא ישא בת ישראל. ולשאר דבר הוא כישראל גמור. ממזר ת"ח, קודם לכה"ג עם הארץ.

והוראת שם "ממזר", פי' הרמב"ן שהוא כנוי לאיש המוזר מאחיו ויודעיו, שלא נודע מאין הוא בא. כי אביו יתבייש מלהודע אליו, והנה הוא ממזר בעיר מולדתו. והחזקוני מפרש "ממזר", מי שבא ממוזר לאמו, ר"ל שלא הותר לאביו לבא על אמו. ובגמ' יבמות ובספרי כאן, דרשו "מום זר", ולא ראיתי מי שיפרש זאת. ע"כ נ"ל שיתפרש,

• או שהמום של זה הוא מפני שזר אביו לאמו, כמו שמפ' החזקוני.

• או שהמום מזרע שנזרע.

• או שהוא מום שהוא זר לבני ישראל, שאין מצוי ביניהם שיולד ע"י איסור ביאה. כמאמרם ז"ל, "אחד היה בהם, ופרסמו הכתוב".

• ובעל הכתב והקבלה כ', כי כל העריות נתכנו בשם "תועבה". וזר הוא בלשון ערבי "תעיבה". כמו והיה לכם לזרא , ורוחי זרה .

וטעם פלוגתת ר"ע וחבריו מפ' ביבמות. דר"ע מפ' ולא יגלה כנף אביו , כר"י באנוסת אביו, שאינה אלא בלאו. וסמיך ליה לא יבא ממזר - נלמוד מזה לכל חייבי לאוין, שהולד ממזר. ור"ש התימני יפרש כחכמים, דבשומרת יבם הכתוב מדבר, שהיא אשת אחי אביו שהוא בכרת. ולכן אמר, שרק הבא מחייבי כריתות הוא ממזר. ור"י יסבור, שלא יקח איש את אשת אביו שהוא מיותר, לא בא להשמיענו דאין קדושין תופסין בא"א (=באשת איש) , כאשר כתבנו לעיל. רק בא להורות, שאין ממזר אלא מא"א וכדומה, שהוא במיתת ב"ד.