קטגוריה:בראשית מג ל

<< | ספר בראשית • פרק מ"ג • פסוק ל' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב: וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה

המהדורה המנוקדת: וַיְמַהֵר יוֹסֵף כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה.

המהדורה המוטעמת:

וַיְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַחֲמָיו֙ אֶל־אָחִ֔יו וַיְבַקֵּ֖שׁ לִבְכּ֑וֹת וַיָּבֹ֥א הַחַ֖דְרָה וַיֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּה׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יְמַהֵ֣ר יוֹסֵ֗ף כִּֽי־נִכְמְר֤וּ רַחֲמָי/ו֙ אֶל־אָחִ֔י/ו וַ/יְבַקֵּ֖שׁ לִ/בְכּ֑וֹת וַ/יָּבֹ֥א הַ/חַ֖דְרָ/ה וַ/יֵּ֥בְךְּ שָֽׁמָּ/ה׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וְאוֹחִי יוֹסֵף אֲרֵי אִתְגּוֹלַלוּ רַחֲמוֹהִי עַל אֲחוּהִי וּבְעָא לְמִבְכֵּי וְעָאל לְאִדְּרוֹן בֵּית מִשְׁכְּבָא וּבְכָא תַּמָּן׃
ירושלמי (יונתן):	וְאוֹחִי יוֹסֵף אֲרוּם רָחְשׁוּ רַחֲמוֹי עַל אָחוֹי וּבְעָא לְמִבְכֵּי וְעַל לְקִיטוֹנָא דְבֵי מְדַמְכָא וּבְכָא תַמָן:
ירושלמי (קטעים):	לְקִיטוּנָה וְשִׁזְגֵי:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"כי נכמרו רחמיו" - שאלו יש לך אח מאם אמר לו אח היה לי ואיני יודע היכן הוא יש לך בנים א"ל יש לי עשרה א"ל ומה שמם אמר לו בלע ובכר וגו' אמר לו מה טיבן של שמות הללו א"ל כולם על שם אחי והצרות אשר מצאוהו בלע שנבלע בין האומות בכר שהיה בכור לאמי אשבל ששבאו אל גרא שנתגייר באכסניא ונעמן שהיה נעים ביותר אחי וראש אחי היה וראשי היה מפים מפי אבי למד וחפים שלא ראה חופתי ולא ראיתי אני חופתו וארד שירד לבין האומות כדאיתא במס' סוטה מיד נכמרו רחמיו

"נכמרו" - נתחממו ובלשון משנה (ב"מ עד) על הכומר של זיתים ובלשון ארמי (פסחים נא) משום מכמר בשרא ובמקרא עורנו כתנור נכמרו נתחממו ונקמטו קמטים קמטים מפני זלעפות רעב כן דרך כל עור כשמחממין אותו נקמט ונתכווץ

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[כז] כולם על שם אחי וצרותיו אשר מצאו אותו. ומה שקרא בנימין שמות בניו דוקא בשמות אלו - לפי שאלו י' שמות - חמשה מהם מורים על מעלת יוסף, וחמשה מהם על צרותיו, וזה יותר צער אחר שהיה לו חמשה שמות שנקרא לו על שם המעלה והגיעו לו הצרות, שהצרה הפך המעלה, וזה כי נקרא לו "אחי" על שם שהיה אחד מן השבטים החשובים, ונקרא עוד "ראש" על שם שהיה ראש המטה. ונקרא עוד "בכר" שהיה בכור לאמו, שזהו חשיבות בפני עצמו. "מופים" מפי אביו למד, מזה נודע שהוא עיקר תולדותיו של יעקב, שכל מה שקבל משם ועבר מסר לו, ובשביל זה הוא עיקר תולדותיו כדלעיל. ו"נעמן" שכל מעשיו נעימים. וכנגד שהיה "אחי" - עתה היה גר באכסניא שאין לו אח וקרוב. וכנגד שהיה "ראש" - עתה ירד בין האומות. וכנגד שמפי אביו למד והיה עיקר תולדות אביו - עתה לא ראה אביו בשמחתו. וכנגד שהיו מעשיו נעימים - עתה שבאו אל, באו עליו יסורין כאילו לא היו מעשיו טובים. וכנגד שהיה בכור שהוא עיקר - עתה נבלע בין האומות. ולכך "בלע" ו"בכר" זה אצל זה, "אשבל גירא נעמן אחי" גם כן זה אצל זה, "ראש מופים חפים וארד" זה אצל זה. ולא זכר חמשה המורים על המעלה ביחד וחמשה המורים על הצרה ביחד, שרצה לחלק ולהפריד הרע שלא יחזק, לכך ד' טובים ביחד באמצע, ולא תמצא רק שני שמות מורים על הרע ביחד. ולא היו כל החמשה המורים על הטוב באמצע ביחד - ושני שמות רעים ביחד לפניהם ושלשה אחריהם, שאם כן היה מתחזק ברע, כי שלשה הוא חזקה (יבמות דף סד:). וכן יש במדרש (סוטה דף לו:) כי ראוי היה יוסף לצאת ממנו שנים עשר שבטים אלא שיצא הזרע מבין אצבעותיו, לכך לא העמיד שנים עשר שבטים, ואפילו הכי כולם יצאו מאחיו בנימין, ונקראים כולם על שם יוסף. והיה לבנימן עשרה בנים - וליוסף שני בנים - נקראים על שמו, הרי י"ב כנגד שנים עשר שבטים:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו – שְׁאָלוֹ: יֵשׁ לְךָ אָח מֵאֵם? אָמַר לוֹ: אָח הָיָה לִי וְאֵינִי יוֹדֵעַ הֵיכָן הוּא. יֵשׁ לְךָ בָּנִים? אָמַר לוֹ: יֵשׁ לִי עֲשָׂרָה. אָמַר לוֹ: וּמַה שְּׁמָם? אָמַר לוֹ: "בֶּלַע וָבֶכֶר" וְגוֹמֵר (בראשית מו,כא). אָמַר לוֹ: מַה טִּיבָן שֶׁל שֵׁמוֹת הַלָּלוּ? אָמַר לוֹ: כֻּלָּם עַל שֵׁם אָחִי וְהַצָּרוֹת אֲשֶׁר מְצָאוּהוּ. בֶּלַע, שֶׁנִּבְלַע בֵּין הָאֻמּוֹת. בֶּכֶר, שֶׁהָיָה בְּכוֹר לְאִמּוֹ. אַשְׁבֵּל, שֶׁשְּׁבָאוֹ אֵל. גֵּרָא, שֶׁנִּתְגַּיֵּר בְּאַכְסַנְיָא. וְנַעֲמָן, שֶׁהָיָה נָעִים בְּיוֹתֵר. אֵחִי וָרֹאשׁ, אָחִי הָיָה וְרֹאשִׁי הָיָה. מֻפִּים, מִפִּי אָבִי לָמַד. וְחֻפִּים, שֶׁלֹּא רָאָה חֻפָּתִי וְלֹא רָאִיתִי אֲנִי חֻפָּתוֹ. וָאָרְדְּ, שֶׁיָּרַד לְבֵין הָאֻמּוֹת, כִּדְאִיתָא בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה (דף ל"ו ע"ב). מִיָּד נִכְמְרוּ רַחֲמָיו.
נִכְמְרוּ – נִתְחַמְּמוּ; וּבִלְשׁוֹן מִשְׁנָה: "עַל הַכּוֹמֶר שֶׁל זֵיתִים" (ב"מ ע"ד ע"א); וּבְלָשׁוֹן אֲרַמִּי: "מִכְמַר בִּשְׂרָא" (פסחים נ"ח ע"א). וּבַמִּקְרָא, "עוֹרֵנוּ כְּתַנּוּר נִכְמָרוּ" (איכה ה,י): נִתְחַמְּמוּ וְנִקְמְטוּ קְמָטִים קְמָטִים, "מִפְּנֵי זַלְעֲפוֹת רָעָב"; וְכֵן דֶּרֶךְ כָּל עוֹר, כְּשֶׁמְּחַמְּמִין אוֹתוֹ נִקְמָט וְנִתְכַּוֵּץ.

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

כי נכמרו — בערו ויקדו, וכן: "עורנו כתנור נכמרו" (איכה ה, י):

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

כי נכמרו רחמיו: כמנהג האחים מאב ואם. ובמדרש: כי נכמרו רחמיו אל אחיו, שאלו יש לך אח מאם? אמר לו אח היה לי ואיני יודע היכן הוא. יש לך בנים? אמר לו עשרה בנים יש לי. אמר לו: ומה שמם? (בראשית מו, כא): "בלע ובכר ואשבל וגו'", אמר לו: ומה טיבן של שמות אלו? אמר לו: על שם אחי והצרות שמצאוהו, בלע על שם שנבלע בין האומות, בכר על שם שהיה בכור לאמו, ואשבל שנשבה לבין האומות, גרא על שם שגר בארץ אחרת בין האומות, ונעמן על שם שהיו מעשיו נעימים, אחי שהיה אחי מאב ואם, וראש שהיה גדול ממני ועטרה לראשי, מפים על שלמד תורה מפי אבי כל מה שלמד משם ועבר, וחפים שנתחפה עד היום הזה, דבר אחר מפים וחפים הוא לא נתיפה בחופתי ואני לא נתיפיתי בחפתו, וארד על שם שאמר אבינו (בראשית לז, לה): "כי ארד אל בני אבל שאולה", ויש אומרים שהיו פניו דומים לורד, מיד ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה, וכן הוא נדרש גם כן במסכת סוטה (דף לו:):

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"ויבך שמה" שחשב בצרת אביו ואחיו:

ראו גם

ויקי על הפסוק

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מג ל.

כִּי נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת

ביאור:רחמים = רגש של הזדהות עם הזולת והשתתפות בצערם

למה רחמים?

'רחמים' מהמילה 'רחם' - רחם אם - להצטער, שמביא לרצון: להקל, לעזור, לחמול, למחול, לסלוח.

התמלא רחמים: התעוררו רחמיו, חָמַל, חָס, לִבּוֹ נכמר, נִכְמְרוּ רחמיו, רִחֵם (מילוג).
מעורר רחמים: אֻמְלָל, דַּךְ, מוּכֶה גּוֹרַל, מִיקְרוֹבּ, מִסְכֵּן, עָלוּב, פָּתֶטִי (מילוג).

יוסף בכה כי נכמרו רחמיו אל אחיו, הוא לא בכה: משמחה, אהבה, התרגשות, געגועים, זכרונות.
על מה יוסף הצטער? - שחלומו התגשם? שהוא מציל את משפחתו? שאביו חי? שאחיו חי? שאביו נתן לבנימין ללכת? שהאחים הביאו אותו? שהוא עומד לפגוע בו?

הנושא לא ברור - למה "נִכְמְרוּ רַחֲמָיו אֶל אָחִיו"?

אנו רואים שבנימין למרות גילו מעל עשרים, ולמרות שיש לו עשר בנים קוראים לו "הַקָּטֹן", "בְּנִי" ו"הַנַּעַר". בנימין נולד בלידה קשה וארוכה שגרמה למותה של רחל אימו, ובכל הסיפור בנימין לא דיבר אפילו פעם אחת. הוא שתק כל הזמן. לא שאלו אותו ולא הסבירו לו. הוא לא הצטרף לשיחות בדבר מסעו למצרים, הוא לא דיבר עם יוסף, הוא לא הגיב כאשר גביע הכסף נמצא באמתחתו והוא היה בסכנת מוות, הוא לא ביקש רחמים מיוסף אלא יהודה דיבר בשבילו, ולא סיפר ליעקב איך יוסף הגיע למצרים למרות שהיה נוכח כאשר יוסף סיפר זאת לאחיו. לא נראה שבנימין הבין מה קורה סביבו, וייתכן שהוא היה ילד מיוחד, מוגבל, ולכן יוסף הצטער וריחם עליו.

חז"ל (בבלי בבא בתרא פרק ב) טוענים ש"בנימין הוא אחד מארבעת האנשים שלא חטאו כל ימיהם, יחד עם ישי, עמרם וכלאב (אחד מבני דוד)", וכמובן אדם כפי שמתואר לע"ל לא מסוגל לחטוא, כי אין לו יכולת ליצור כוונה פלילית.

עוצמת הזעזוע הראשוני, למראה מצבו של בנימין, גרמה ליוסף לבכות, אולם אחרי שהוא רחץ פניו הוא חזר "וַיִּתְאַפַּק" (ביאור:בראשית מג לא) מבכי, כלומר ההתרגשות והצער נמשכו זמן קצר ויוסף קיבל את המצב. בתפילתו של יעקב, מיד אחרי שהוא מאשר לקחת את בנימין, יעקב אמר: "וְאֵל שַׁדַּי יִתֵּן לָכֶם רַחֲמִים לִפְנֵי הָאִישׁ" (ביאור:בראשית מג יד), להראות לנו שגם יעקב חשב שבנימין זכאי לרחמים ולהבנה בגלל מצבו.

רש"י מסכים שיוסף ריחם והצטער, אולם הוא מסביר שיוסף ריחם על עצמו, לאחר שבנימין הסביר את שמות בניו שכולם, לפי רש"י, מראים שבנימין זכר והתגעגע ליוסף.

בגלל המילה "אֶל אָחִיו" ולא 'על אחיו', התרגום המקובל לאנגלית של המילים "נִכְמְרוּ רַחֲמָיו" בפסוק הוא: "his heart yearned toward his brother", הרגיש קירבה עם רגשות חזקים.

וַיְבַקֵּשׁ לִבְכּוֹת וַיָּבֹא הַחַדְרָה וַיֵּבְךְּ שָׁמָּה

יוסף לא ביקש רשות לבכות. יוסף רצה לבכות, הוא הרגיש שאין ביכולתו לעצור את דמעותיו, לכן הוא מיהר לחדר אחר, ושם הוא בכה. יוסף בכה מספר פעמים, אולם לא נראה שהאחים הבינו את יציאתו הפתאומית, את זמן העדרותו, ואת מראהו בשובו.