קטגוריה:בראשית לח כא

<< | ספר בראשית • פרק ל"ח • פסוק כ"א | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב: וישאל את אנשי מקמה לאמר איה הקדשה הוא בעינים על הדרך ויאמרו לא היתה בזה קדשה

המהדורה המנוקדת: וַיִּשְׁאַל אֶת אַנְשֵׁי מְקֹמָהּ לֵאמֹר אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ וַיֹּאמְרוּ לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה.

המהדורה המוטעמת:

וַיִּשְׁאַ֞ל אֶת־אַנְשֵׁ֤י מְקֹמָהּ֙ לֵאמֹ֔ר אַיֵּ֧ה הַקְּדֵשָׁ֛ה הִ֥וא בָעֵינַ֖יִם עַל־הַדָּ֑רֶךְ וַיֹּ֣אמְר֔וּ לֹא־הָיְתָ֥ה בָזֶ֖ה קְדֵשָֽׁה׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יִּשְׁאַ֞ל אֶת־אַנְשֵׁ֤י מְקֹמָ/הּ֙ לֵ/אמֹ֔ר אַיֵּ֧ה הַ/קְּדֵשָׁ֛ה הִ֥וא בָ/עֵינַ֖יִם עַל־הַ/דָּ֑רֶךְ וַ/יֹּ֣אמְר֔וּ לֹא־הָיְתָ֥ה בָ/זֶ֖ה קְדֵשָֽׁה׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וּשְׁאֵיל יָת אֲנָשֵׁי אַתְרַהּ לְמֵימַר אָן מְקַדַּשְׁתָּא דְּהִיא בְעֵינַיִם עַל אוֹרְחָא וַאֲמַרוּ לֵית הָכָא מְקַדַּשְׁתָּא׃
ירושלמי (יונתן):	וּשְׁאַל יַת אִינְשֵׁי אַתְרָהּ לְמֵימַר הָאַן מַטְעִיתָא דְהִיא בִּסְכוֹת עַיְינִין עַל אוֹרְחָא וַאֲמָרוּ לָא הֲוָת הָכָא מַטְעִיתָא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"הקדשה" - מקודשת ומזומנת לזנות

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

הַקְּדֵשָׁה – מְקֻדֶּשֶׁת וּמְזֻמֶּנֶת לִזְנוּת.

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

מתוך: רשב"ם על בראשית לח (עריכה)

'(כא). 'הקדשה: מיועדת ומזומנת לכל באיה כדכתיב וגם קדש היה בארץ, ולא תהיה קדשה מבנות ישראל:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(כ - כג) "וישלח יהודה". הנה במה ששלח יהודה י"ל שהיה תכליתו למלא את דברו והבטחתו, וי"ל שהיה העקר בעיניו לקחת את הערבון מידה, ויש נ"מ ביניהם אם היה העקר למלא דברו א"צ לחפש אחריה, כי עליה היה מוטל שתמצא שם בפתח עינים לקחת הגדי, ואם הוא שלח והיא לא נמצאה במקום המיועד כבר קיים את הבטחתו מצדו, והיא שנתה במה שלקחה לעצמה את הערבון תחת הגדי; אבל אם עקר כוונתו לקחת הערבון, צריך הוא לחפש אחריה, ובזה יש ג"כ חילוק אם היה כוונתו לקחת הערבון מפני שחותמו ופתילו יקרים בעיניו, ובפרט שחותם וטבעת לא מושלי אינשי שהוא סימן רע, כמ"ש חז"ל בזה, היה צריך לדרוש אחריה מאת אנשי מקומה אף שיסובב ממנו בזיון שנמצאו חפציו ביד זונה, אבל אם תכלית כוונתו לקחת הערבון כדי שלא ימצא ביד האשה פן תתפאר שי"ל חותמו של יהודה באתננה, לא היה לו לדרוש אחריה מאת אנשי מקומה, שלהסיר ספק בזיון אין מן העצה שיבזהו תיכף, שהדרישה אחריה היא עצמה מפרסם הדבר והנה יהודה שלח על הכוונה "לקחת הערבון מיד האשה", היינו שלא ימצא הערבון בידה שתתפאר בו, ורעהו העדולמי לא דייק את דבריו וחשב שעקר מגמת יהודה שרוצה בהערבון עצמו שהוא יקר בעיניו, ולכן שאל את אנשי מקומה, וספר ליהודה שלא מצא אותה, וגם דרש עליה מאת אנשי מקומה ואמרו לא היתה בזה קדשה, ע"ז אמר יהודה שלא שלח מפני שרוצה דוקא בהערבון שאינו חשוב בעיניו, ועז"א תקח לה, רק ששלח כדי שלא יהיה בידה, פן תפרסם הדבר ותראה את חותמו ומטהו, וא"כ אין טוב לשאל עליה, שעי"ז בעצמו "נהיה לבוז" תכף ומה שנוגע מה שהבטחתי לה ומוצא שפתי לא אשנה, "הנה שלחתי הגדי הזה" ושמרתי הבטחתי, רק "אתה לא מצאתה" במקום שהיה ראוי שתהיה שם והיא שנתה לא אנכי:

ראו גם

ויקי על הפסוק

ביאור ויקי

עריכה

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לח כא.

אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה

אחרי שחירה חיפש בעצמו, הולך עם הגדי ממקום למקום, הוא התיאש והחליט לפנות לאנשים ולשאול.

אַיֵּה הַקְּדֵשָׁה הִוא בָעֵינַיִם עַל הַדָּרֶךְ

חירה הגדיר אותה כ"קְּדֵשָׁה" ונתן לה כבוד. המקצוע הזה בצורה הזו היה מקובל כך שלא היה עלבון לקדשה.
חירה הלך עם הגדי. אנו יודעים שזה תשלום עבור זנות, אבל לאנשים לא היה המידע הזה, והם פשוט ראו אדם מחפש קדשה כדי לתת לה מתנה. אם האנשים היו מבינים שהוא מחפש זונה, ייתכן שבשמחה הם היו מביאים אותה לזונה אחרת, הן לבטח הגדי נראה יפה.

לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה

האנשים, ברבים ביחד בפומבי, אמרו את האמת. תמר לא היתה קדשה, וחוץ ממעשיה עם יהודה, היא לא עשתה דבר כדי להתפרסם בעיר כקדשה. הבטחון בהצהרתם הוא בלתי מסויג. הם לא אמרו לא ראינו, לא שמענו, תשאל מישהו אחר, לך למקדש המקומי. האנשים פסקו חד וחלק: "לֹא הָיְתָה בָזֶה קְדֵשָׁה." אל תשאל יותר, אל תעליב אותנו, אל תעשה מאיתנו שקרנים.