קטגוריה:בראשית יט יב
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ויאמרו האנשים אל לוט עד מי לך פה חתן ובניך ובנתיך וכל אשר לך בעיר הוצא מן המקום
המהדורה המנוקדת: וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים אֶל לוֹט עֹד מִי לְךָ פֹה חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַרוּ גּוּבְרַיָּא לְלוֹט עוֹד מָא לָךְ הָכָא חַתְנָא וּבְנָךְ וּבְנָתָךְ וְכֹל דְּלָךְ בְּקַרְתָּא אַפֵּיק מִן אַתְרָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמָרוּ גוּבְרַיָא לְלוֹט אִית טוּב מַאן לָךְ בְּקַרְתָּא קָרִיב אוֹ אָחָא הָכָא חַתְנָךְ בְּנָךְ בְּנָתָךְ הַנְפֵּק מִן אַתְרָא: |
רש"י
"חתן ובניך ובנותיך" - אם יש לך חתן או בנים ובנות הוצא מן המקום
"ובניך" - בני בנותיך הנשואות ומ"א עוד מאחר שעושין נבלה כזאת מי לך פתחון פה ללמד סניגוריא עליהם שכל הלילה היה מליץ עליהם טובות קרי ביה מי לך פה
מפרשי רש"י
[יז] ובניך בני בנותיך. דאין לומר בנים ממש - דהא בודאי מלאכים היו, ויודעים היו שאין לו בנים, כדמוכח קרא (פסוק יד) שלא רצה לוט להציל רק חתניו, ואם כן למה אמר "ובניך". והרא"ם פירש מדכתיב "חתן ובניך ובנותיך" דייק, דהוי למכתב 'בניך ובנותיך', אלה בניך שהם מחתן קאמר, דהיינו בני בנותיך:
[יח] שכל הלילה היה מליץ עליהם. ואם תאמר הרי לעיל משמע דלוט היה אומר שהיו רשעים, ויש לתרץ דודאי רשעים היו, אבל שיהיו חייבים לאבד אותם - זה אינו, ולפיכך היה מליץ:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ – וְאִם יֵשׁ לְךָ חָתָן אוֹ בָּנִים וּבָנוֹת, "הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם".
וּבָנֶיךָ – בְּנֵי בְנוֹתֶיךָ הַנְּשׂוּאוֹת. וּמִדְרַשׁ אַגָּדָה: "עוֹד" – מֵאַחַר שֶׁעוֹשִׂין נְבָלָה כָזֹאת, "מִי לְךָ" פִּתְחוֹן פֶּה לְלַמֵּד סַנֵּיגוֹרְיָא עֲלֵיהֶם? שֶׁכָּל הַלַּיְלָה הָיָה מֵלִיץ עֲלֵיהֶם טוֹבוֹת. קְרֵי בֵיהּ: "מִי לְךָ פֶה".
רשב"ם
(יג) וישלחנו: משקל דגש ואע"פ שכל שליחות של שלוחים החוזרים כתב בהם וישלח משקל רפי, באילו כתב משקל דגש לפי שהוא שילוח של השחתה כדכתיב ושן בהמות אשלח בם ישלח בהם ערוב:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
רמב"ן
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
אלשיך
ראוים לינצל, ולמה אמר עוד מי לך פה חתן:
אך המה ידעו את אשר יקרה לו עם בנותיו שיוליד שני בנים מהן. וזהו שאמרו לו "עוד מי לך פה" כלומר אל תחוש אל מי שילך חוץ מהבית, כי הלא "עוד מי לך, פה" הוא ולא בחוץ, כלומר כי אין לך זולת אלה כי כל חתניך שבחוץ לא לך יהיו כי היו כלא היו, כי הנה במה שיש לך פה הוא "חתן ובניך ובנותיך". כי חתן שלך בעצם הוא פה וגם בניך ובנותיך. והוא כי הוא עצמו ובנותיו, ממנו ומהן יש חתן, כי הוא חתן לעצמו, ובנים הן עמון ומואב, ובנותיך הן השתי בנות, כי הוא בעל בנותיו והבנים בניו והבנות בנותיו. ועם כל זה "כל אשר לך בעיר הוצא מן המקום", אולי יועיל למו, כלומר כי הוא יראה כי אין בם מועיל.
ואז יצא "וידבר אל חתניו" כו' ויהי הדבר כל כך להם כמו זר שאפילו לא חשבו כי אם שהיה הוא "מצחק" ולא מלבו:ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רבי עובדיה מברטנורא
• לפירוש "רבי עובדיה מברטנורא" על כל הפרק •
ראו גם
ויקי על הפסוק
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יט יב.
כֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר הוֹצֵא מִן הַמָּקוֹם
אלוהים לא שמר את תוכניתו בסוד, הרי הוא כבר גילה לאברהם וללוט. אלוהים לא רצה להרוג את האנשים אפילו שהם היו רעים. המלאכים אמרו ללוט להזהיר את משפחתו, והרי שהם היו יכולים להזהיר את כל העיר לברוח או לבקש רחמים מאלוהים.
אלוהים הבין שהמקום היה "כְּגַן יְהוָה כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם" (ביאור:בראשית יג י), ולכן האנשים נעשו רעים ולא רצו שזרים יפלשו לעירם. הדרך היחידה למנוע שאנשים חדשים יבואו למקום ויעשו רעים מחדש היתה להחריב את המקום כולו, כדברי המלאכים: "כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנו,ּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶהּ" (ביאור:בראשית יט יג). ואכן כך נעשה כמודגש ל-"צֶמַח הָאֲדָמָה" (ביאור:בראשית יט כה).
חָתָן וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ
המלאכים השתמשו במילה "חָתָן" ביחיד, אולם בהמשך נאמר שלוט מדבר אל חתניו ברבים, "ויְַדַבֵּר אֶל חֲתָנָיו לֹקְחֵי בְנֹתָיו" (ביאור:בראשית יט יד), כלומר היה לו יותר מחתן אחד.
"ובָּנֶיךָ ובְּנֹתֶיךָ" במי מדובר? אלו היו הבנות של לוט והנכדים והנכדות שלו, כפי שלבן קרא לבנותיו, נכדיו ונכדותיו: "הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי" (ביאור:בראשית לא מג). כלומר, לבנותיו הנשואות של לוט היו בנים ובנות. ללוט לא היו בנים, כי לבטח הוא היה הולך אליהם בהתחלה, לפני חתניו, ולא היה מוותר להם בקלות להשאר בעיר.
וְכֹל אֲשֶׁר לְךָ בָּעִיר
לוט קיבל רשות להזהיר את משפחתו, חבריו, עבדיו, צאנו, רכושו. לוט קיבל זמן להעמיס את כל רכושו ולהתחיל לצאת מהעיר. המלאכים לא הגבילו את לוט, וכך כל המוזהרים היו יכולים להזהיר את משפחתם ותוך זמן קצר כל העיר תדע ותברח. לוט רק הלך להזהיר את חתניו ואחר כך לא עשה כלום, אלא חיכה לבוקר והמשיך להתמהמה. לוט בחר לתת לאנשי סדום למות ברשעתם, ואפילו היה מוכן שהוא ומשפחתו ימותו עם אנשי העיר.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "בראשית יט יב"
קטגוריה זו מכילה את 10 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 10 דפים.