עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
בִּכּוּרֵ֞י כׇּל־אֲשֶׁ֧ר בְּאַרְצָ֛ם אֲשֶׁר־יָבִ֥יאוּ לַיהֹוָ֖ה לְךָ֣ יִהְיֶ֑ה כׇּל־טָה֥וֹר בְּבֵיתְךָ֖ יֹאכְﬞלֶֽנּוּ׃
"כח ""בכורי כל אשר בארצם וגו' לך יהיה", בבכורים לא נתפרש כלל במקומם שינתנו לכהן ועז"א ללמדך שיהיו נתונים לכהן, ומ"ש אשר בארצם, שזה נתפרש במקומו שאין מביאין בכורים מח"ל, פי' חז"ל שמלמד שחלה עליהם קדושה במחובר לארץ:
ביכורי כל אשר בארצכם. בא הכתוב ולימד על הביכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע. שהיה בדין הואיל וקדושה חלה על הביכורים וקדושה חלה על התרומה אם למדתי על התרומה שאין קדושה חלה עליו במחובר לקרקע אף ביכורים לא תהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע ת"ל ביכורי כל אשר בארצם בא הכתוב ולימד על הביכורים שתהא קדושה חלה עליהם במחובר לקרקע שיהו נתונים לכהן: כל טהור בביתך יאכל. למה נאמר והלא כבר נאמר כל טהור בביתך יאכל אותו ומה ת"ל כל טהור בביתך יאכלנו להביא את בת ישראל המאורסת לכהן שתהא אוכלת בתרומה. משמע מביא את הארוסה או אינו מדבר אלא בנשואה כשהוא אומר כל טהור בביתך יאכל אותו הרי נשואה אמורה הא מה ת"ל כל טהור בביתך יאכלנו להביא את בת ישראל המאורסת לכהן שתהא אוכלת בתרומה. משמע מביא את הארוסה ומביא את תושב ושכיר ומה אני מקיים מקרא שמות יב תושב ושכיר לא יאכל בו תושב שאינו ברשותך אבל שכיר שהוא ברשותך יאכל בו ומה אני מקיים כל טהור בביתך יאכל אותו חוץ מתושב ושכיר או אף תושב ושכיר ת"ל עוד במקום אחר ויקרא כב תושב כהן ושכיר לא יאכל קודש בין ברשותך בין שאין ברשותך. קדושין י וכבר שלח ר' יוחנן בן בג בג אצל ר' יהודה בנציבים אמר לו שמעתי עליך שהיית אומר על בת ישראל המאורסת לכהן שהיא אוכלת בתרומה. שלח לו ואתה מוחזקני בך שאתה בקי בחדרי תורה ולדון בק"ו אי אתה יודע ומה שפחה כנענית שאין קונה אותה לאכול בתרומה כספה מאכילה בתרומה. בת ישראל שביאתה קונה אותה לאכול בתרומה אינו דין שיהא כסף קונה אותה שתהא אוכלת בתרומה. אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים שם וש"נ אין ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה עד שתכנס לחופה נכנסה לחופה אף על פי שלא נבעלה אוכלת בתרומה ואם מתה בעלה יורשה:
