קטגוריה:במדבר טו כ
נוסח המקרא
מהדורת הכתיב: ראשית ערסתכם חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אתה
המהדורה המנוקדת: רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ.
פרשני המקרא
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | רֵישׁ אָצְוָתְכוֹן חַלְּתָא תַּפְרְשׁוּן אַפְרָשׁוּתָא כְּמָא דְּמַפְרְשִׁין מִן אִדְּרָא כֵּן תַּפְרְשׁוּן יָתַהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | שֵׁירוּי אַצְוַותְכוֹן חַלְתָא חַד מִן עֶשְרִין וְאַרְבָּעָה תִּפְרְשׁוּן אַפְרָשׁוּתָא לְכַהֲנָא כְּמָא דִמְפָרְשִׁין מִן אִדְרָא הֵיכְדֵין תִּפְרְשׁוּן יָתָהּ: |
רש"י
"חלה" - טורטי"ל בלע"ז
"כתרומת גורן" - שלא נאמר בה שיעור ולא כתרומת מעשר שנא' בה שיעור אבל חכמים נתנו שיעור לבעל הבית אחד מעשרים וארבעה ולנחתום אחד מארבעים ושמונה
מפרשי רש"י
[יג] אבל חכמים נתנו בה שיעור. פירוש, אל יקשה לך מה שאמרתי שאין לה שיעור, ותנן במסכת חלה (פ"ב מ"ז) שיש לה שיעור, היינו שחכמים נתנו בה שיעור, אבל מדין תורה אין לה שיעור:
[יד] מקצתה ולא כולה. ואם תאמר, ואכתי יש לומר כי הראשונה שבעיסות יש להפריש מקצתה, והשאר כולם פטורים, כי "מראשית עריסותיכם" רצה לומר ראשונה שבעיסות תתנו מקצתה, ואין זה קשיא, דלכך כתב (פסוק כ) "ראשית עריסותיכם", כדי להקשות קראי אהדדי; כתיב "ראשית עריסותיכם", דמשמע כולה, וכתיב "מראשית", דמשמע מקצתה, אלא על כרחך האי "ראשית עריסותיכם" אינו רוצה לומר ראשונה שבעיסות, אלא פירושו ראשית העיסה - קודם שתאכלו ממנו - תתנו תרומה. וכן פירוש "[מ] ראשית עריסותיכם" - קודם שתאכלו ממנה - תתנו תרומה. והשתא לא קשיא קראי אהדדי, דהאי "ראשית עריסותיכם" דכתיב בקרא אין פירושו שיתנו העיסה, אלא קודם שתאכלו ממנה - יתנו תרומה לה' מקצתה. ומהשתא נמי לא יקשה לך שמא ראשונה שבעיסה קאמר, דהא אין פירוש "ראשית עריסותיכם" ראשית העיסה, אלא ראשית קודם שתאכלו תתנו תרומה, ולא איירי בעיסה ראשונה. וכן "מראשית עריסותיכם", מראשית העיסה, קודם שתאכלו, יפרישו מקצתה:
ועיין לקמן בפרשת תבא (דברים פכ"ו אות ב) למה דרשינן כאן "מראשית" 'מקצתה ולא כולה', ולקמן בפרשת תבא (דברים כ"ו, ב') דרשינן ["מראשית"] שאין כל המינין חייבים בביכורים, ולא דרשינן שלא יעשה כל האילן בכורים, כמו שדרשו כאן שלא יעשה כל העיסה חלה:
[טו] נאמר תתנו שיהא בה כדי נתינה. אף על גב דרש"י פירש למעלה (פסוק כ) שאין לה שיעור, יש לפרש דהכא למצוה הוא דקאמר, אבל בודאי שם חלה חל עליה אפילו נתן לו פחות מכדי שיעור נתינה. ובכל מקום דכתיב "ונתן" לא דרשו רז"ל שיהא שיעור נתינה, חוץ מכאן, לפי ששם בכל מקום מורה הנתינה שיתן לאותו שיש לו ליתן, כמו גבי גט, דכתיב (דברים כ"ד, ג') "ונתן", ואין צריך שיהא בו נתינה, מפני שאמר שצריך ליתן הגט לאשה. אבל הכא דכתיב "תתנו לה' תרומה", ואין זה אלא הרמה, שלא היו נותנין לה', אלא הרמה לשם. ושני בלישנא לכתוב "תתנו", לומר שיהא בו שיעור נתינה. והא דכתיב אצל תרומה גדולה (ר' להלן יח, יב) "כל חלב יצהר וכל חלב תירוש ודגן ראשיתם אשר יתנו לה' תרומה", התם כתיב "אשר יתנו", ובא להגיד שאם נתן יותר מכדי נתינה הוא גם כן לכהן, ולא תאמר שאין לכהן רק כדי חיובו, דהיינו חטה אחת (חולין דף קלז:), ולא יותר מכדי חיובו, שהרי לא צריך להפריש יותר, לכך כתיב "כל אשר יתנו" - אפילו כדי נתינה - הוא לכהן, אבל אינו מחויב להפריש כדי נתינה. אבל בכאן כתיב "תתנו", שמחויב לתת כדי נתינה. והרא"ם פירש דהוי (כאן) אסמכתא, כיון דמצאנו גבי גט "ונתן", וכן גבי תרומה גדולה. ואין זה נכון, כי חילוק מבואר הוא, דכאן כתיב "תתנו לה'" כדלעיל:
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
חַלָּה – טורטי"ל [tortel = עוגה עגולה] בְּלַעַז.
כִּתְרוּמַת גֹּרֶן – שֶׁלֹּא נֶאֱמַר בָּהּ שִׁעוּר, וְלֹא כִּתְרוּמַת מַעֲשֵׂר שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ שִׁעוּר. אֲבָל חֲכָמִים נָתְנוּ שִׁעוּר, לְבַעַל הַבַּיִת – אֶחָד מֵעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה, וְלַנַּחְתּוֹם – אֶחָד מֵאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה (ספרי קי; ]]משנה חלה ב ז|חלה פ"ב מ"ז]]).
רשב"ם
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
וע"ד הקבלה מצות החלה שהיא מצוה יחידה בעיסה תרמוז לכנסת ישראל שכתוב בה (שיר ו) אחת היא יונתי תמתי, והיא המעשר והתרומה, כי נקראת תרומה שנאמר חלה תרימו תרומה, ונקראת ראשית שנאמר ראשית עריסותיכם, כי היא כלולה מן החכמה העליונה הנקראת גם כן ראשית שהיא ראשית הראשית הנרמזת במלת בראשית.
ואם תשכיל זאת תדע עקר הטעם במה שאין חיוב המצוה מן התורה אלא בארץ ובזמן שהשכינה שורה במקדש, זהו בביאת כלכם ולא בביאת מקצתכם, ואולי מפני זה הוקבעו בכתוב הזה עשר תיבות.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מדרש ספרי
• לפירוש "מדרש ספרי" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
ראו גם
ויקי על הפסוק
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
הפרשת חלה - קרבן מנחה ביתי
בכל פעם שמכינים לחם בבית, צריך להפריש חתיכה קטנה מהבצק. בזמן בית המקדש, התרומה הזאת היתה ניתנת לכהנים, אולם בימינו יש לשרוף אותה באש או לקבור אותה.
מצוות הפרשת חלה נזכרת ב (במדבר טו כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה, כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ".
בתחילתו של אותו פרק נזכרים דיני המנחות והנסכים שיש להקריב עם הקרבנות, (במדבר טו ד): "וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לה' מִנְחָה סֹלֶת עִשָּׂרוֹן בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן".
הסמיכות בין הפסוקים רומזת, אולי, שהפרשת החלה היא מעין הקרבת קרבן מנחה. אחד מסוגי המנחות היה בצק של סולת בלולה בשמן. הכהן היה לוקח קומץ מהמנחה ושורף אותו על המזבח, ויקרא ו ז: " "וְזֹאת תּוֹרַת הַמִּנְחָה הַקְרֵב אֹתָהּ בְּנֵי אַהֲרֹן לִפְנֵי ה' אֶל פְּנֵי הַמִּזְבֵּחַ. " "וְהֵרִים מִמֶּנּוּ בְּקֻמְצוֹ מִסֹּלֶת הַמִּנְחָה וּמִשַּׁמְנָהּ וְאֵת כָּל הַלְּבֹנָה אֲשֶׁר עַל הַמִּנְחָה וְהִקְטִיר הַמִּזְבֵּחַ רֵיחַ נִיחֹחַ אַזְכָּרָתָהּ לה'" ", ואת השאר היו אוכלים הכהנים, (ויקרא ו ט): "וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו, מַצּוֹת תֵּאָכֵל, בְּמָקוֹם קָדֹשׁ, בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ".
כיום, כשבית המקדש חרב, "שולחנו של אדם מכפר עליו" (בבלי מנחות צז.) ; תפקידם של הכהנים בבית המקדש הפך להיות תפקידו של כל אדם ואדם בביתו הפרטי. כך, במקום קרבנות בבית המקדש ישנן תפילות, במקום הדלקת נר במקדש יש נר של חנוכה , במקום נטילת ידי הכהנים מהכיור יש נטילת ידיים מנטלא, ובמקום הקרבת הקומץ מקרבן המנחה - לוקחים קומץ של בצק ושורפים אותו, ואת השאר אוכלים בני הבית.
מקורות
על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2013-03-29.
- דף מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מקראות גדולות על הפסוק
- ביאור מפורט של הפסוק
- דפים באתר ויקיטקסט המקשרים לפסוק
ויקי על הפרק
באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
קטגוריות־משנה
קטגוריה זו מכילה את 3 קטגוריות המשנה המוצגות להלן, ומכילה בסך הכול 3 קטגוריות משנה. (לתצוגת עץ)
ד
ה
דפים בקטגוריה "במדבר טו כ"
קטגוריה זו מכילה את 30 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 30 דפים.