ביאור:שמות לט יז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


"שְׁתֵּי הָעֲבֹתֹת הַזָּהָב" - בעברית מיידעים צירוף סמיכות על ידי יידוע הסומך בלבד - היה צריך להיות "שתי עבותות הזהב"?

ב-60 מקומות במקרא ישנה תופעה דומה ויש לה כמה הסברים שונים:

1. הראב"ע מסביר שהיה צריך להית כתוב "שתי העבותות, עבותות הזהב", ועל פי גישתו הפרשנית, 'מושך עצמו ואחר עימו', רכיב תחבירי שמשמש פעמיים במשפט מושמט לעיתים בפעם השניה.

2. מבנה תמורה - החוקרים ז'ואון ומוראוקה מסבירים שלשון המקרא נוטה למשפטים שימניים כגון (יחזקאל מא כב) "המזבח עץ" (=המזבח הוא עץ). בגלל היקש בין הנושא לנשוא, יכולים גם לומר 'המזבח העץ' (=המזבח של עץ), ומבנה כזה יכול להפוך לצירוף שמני במבנה תמורה.

3. הצירוף נתפס כיחידה אחת (כמו שילדים אומרים בימינו "הבית הספר", או תלמידי חכמים שאומרים "הקצות החושן").


ראו גם: רד"ק לירמיה כה, טו.