ביאור:דניאל ה א

דניאל ה א: "בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא עֲבַד לְחֶם רַב לְרַבְרְבָנוֹהִי אֲלַף, וְלָקֳבֵל אַלְפָּא חַמְרָא שָׁתֵה."

תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְאֶלֶף שָׂרָיו, וּלְעֻמַּת הָאֶלֶף יַיִן שָׁתָה.

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ה א.

בֵּלְשַׁאצַּר מַלְכָּא[עריכה]

זה בלשאצר בנו של אֱוִיל מְרֹדַךְ נכדו של נְבוּכַדְנֶצַּר. באותה העת היו שני מלכים יחדיו בבבל, האחד שמו נבונאיד או אֱוִיל מְרֹדַךְ, שכעת הוא במלחמה רחוקה [ולכן לא מוזכר כלל בתנ"ך], והשני בנו בלשאצר, שהוא המלך כאשר אין אביו בבבל.

חכמינו לא הזכירו את כל שושלת בבל לשמותיה לשנותיה, כי הם לא עבדים של בבל ולא סופריה ולא גזבריה. כל מה שנחשב להם הוא חישוב 70 שנות הגלות והיתר טפל. לכן תמצא בדברי חוקרי דברי הימים מלכים רבים נוספים.

דברי הם על דרך פשט המקרא וסברת הלב, והשואל ילך בדרכים אחרות.

עֲבַד לְחֶם רַב לְרַבְרְבָנוֹהִי[עריכה]

נראים דברי חכמינו שמרד בה' ולא סתם כי שיכור היה.

בעת הזאת תמו שבעים שנים למלכות בבל [אולי גם בעצם היום הזה], וה' אמר בפי ירמיה (כט י) כֹה אָמַר ה' כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. כלומר בשנה הזאת בני ישראל עתידים לשוב אל ארצם. ואכן באותה השנה הם שבו אל ארצם בעזרא כאשר דבר ה' ביד ירמיהו.

אולי אמר בלשאצר 'הנה הם עודם פה ואיה א-להיהם', או אולי שגה והבין את הכתוב שם כמדבר על בית המקדש ואמר 'איה מקדשם ואיה א-להיהם'.

א-להי ישראל ידוע היה בכל האומות ולכן לא העז אדם לגעת באוצרות מקדשו, אך עתה אומר בלשצאר 'עתה ידעתי כי שקר הוא ושקר דבריו' ולכן מוציא את כלי המקדש.

דברי הם על דרך פשט המקרא וסברת הלב, והשואל ילך בדרכים אחרות.

[חסרה כותרת][עריכה]

בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ עָשָׂה מִשְׁתֶּה גָדוֹל לְאֶלֶף שָׂרָיו, וּלְעֻמַּת הָאֶלֶף יַיִן שָׁתָה. (פסוק א)

בֵּלְשַׁאצַּר צִוָּה בְּטַעַם הַיַּיִן לְהָבִיא כְלֵי הַזָּהָב וְהַכֶּסֶף, אֲשֶׁר הוֹצִיא נְבוּכַדְנֶצַּר אָבִיו מִן הַהֵיכָל אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלַיִם, וְיִשְׁתּוּ בָהֶם הַמֶּלֶךְ וְשָׂרָיו, נָשָׁיו וּפִילַגְשָׁיו. (פסוק ב)

בחז"ל מגילה יא ב מבואר שבלשאצר עשה משתה והוציא את כלי בית המקדש כיון שחשב שכבר עברו 70 שנה לנבואה שבני ישראל יחזרו מהגלות וכיוון שהם עדיין לא חזרו, כנראה שבית המקדש לא יבנה יותר. וזהו החשבון.

חשבון שבעים שנות גלות בבל ע"פ מגילה יא ב וע"פ ספר ספר דורות הקצר לר' שלמה בניזירי.

המלך	שנות מלכותם	חשבון השנים	מלכי בבל פרס ומדי	שנות מלכותם	טעויות המלכים בחשבון ה-70 שנה.
יהויקים בן יאשיהו	11 שנה	11	נבוכדנאצר מלך בבל	נבוכדנאצר עלה על יהויקים פעמיים. פעם ראשונה: בשנת ה-5 ליהויקים שהיא השנה ה-2 לנבוכדנאצר. פעם שנייה: בשנת 11 ליהויקים שהיא שנת 8 לנבוכדנאצר. ואז יהויקים מת ומלך יהויכין בנו.	ירמיהו הנביא ניבא ירמיהו כט "כִּי כֹה אָמַר יְהוָה כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם, וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה". ישנם כמה אפשריות להסביר מתי נגמרים השבעים שנה. אפשרות ראשונה: "לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה לתחילת מלכות בבל" 70 שנה מאז שהתחילה מלכות בבל. דהיינו מאז שמלך נבוכדנאצר. וזוהי היתה טעות בלשאצר. אפשרות שניה: "לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה" 70 שנה מאז שנבוכדנאצר כבש את יהויקים ומלך על ישראל. וזה היה בשנה שניה למלכות נבוכדנאצר. לפי זה כלים ה-70 שנה, שנה אחרי החשבון של בלשאצר. וזוהי היתה טעות דניאל. דניאל ט. ועיין שם דניאל ט כה שהוא לא טעה לגמרי, וגם פקידה זו מרומזת בדברי ירמיהו. אפשרות שלישית: "לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה ללקיחת בני ישראל בגלות" 70 שנה מאז שנבוכדנאצר כבש את יהויכין ולקח חלק מעם ישראל בגלות. וזו היתה טעות אחשורוש. אפשרות רביעית: "לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה לחורבן בית המקדש". 70 שנה מאז שנבוכדנאצר החריב את בית המקדש. וזוהי האמת.
יהויכין בן יהויקים	שלשה חודשים	-	נבוכדנאצר מלך בבל	בשנת 8 למלכותו הגלה נבוכדנאצר את יהויכין ועמו 18 אלף איש. ובתוכם עשרת אלפים "החרש והמסגר". (חכמים גדולים בתורה) והמליך את צדקיהו.	-
צדקיהו	11 שנה	11	נבוכדנאצר מלך בבל	בשנת 19 למלכותו כבש נבוכדנאצר את צדקיהו והחריב את בית המקדש. עור את צדקיהו ושם אותו בכלא בבל.	מחורבן בית המקדש מתחיל החשבון האמיתי של הנבואה שאחרי 70 שנה יבנו את בית המקדש מחדש.
-	-	26	נבוכדנאצר מלך בבל	אח"כ נבוכדנאצר מלך עוד 26 שנה. סך הכל 45 שנה.	-
-	-	23	אוויל מרודך בן נבוכדנאצר	מלך 23 שנה.	-
-	-	2	בלשאצר בן אוויל מרדך. וי"א בן נבוכדנאצר.	מלך 2 שנים.	עד כאן עברו 70 שנה מאז שנבוכדנאצר מלך. ובלשאצר חשב שעברו השבעים שנה שניבאו לבני ישראל לצאת מהגלות והם לא יצאו יותר. לכן הוא עשה משתה והוציא את כלי המקדש והשתמש בהם. בּוֹ בַּלַּיְלָה של המשתה הוּמַת בֵּלְשַׁאצַּר הַמֶּלֶךְ הַכַּשְׂדִּי והתחילה מלכות פרס ומדי. והתקיימה נבואת ירמיהו ירמיהו כה וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם יְהוָה אֶת עֲוֹנָם וְעַל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים, וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם.
-	-	1	דריוש המדי	מלך שנה 1.	בדניאל ט מסופר שדניאל חשב בתחילה שבסוף שנה זו של מלכות דריוש נגמרים ה-70 שנה של גלות בבל. עד שהתבונן בספרים והגיע למסקנא שאת ה-70 שנה מונים מחורבות ירושלים.
-	-	3	כורש הגדול מלך פרס. שהרשה לבנות את בית המקדש.	מלך 3 שנים.	כורש נתן רשיון לבנות את בית המקדש בשנה הראשונה למלכותו והתחילו לבנותו עזרא א. וצרי יהודה ובנימין שכנעו את המלך שיבטל את הרשיון, וכך הוא עשה. עזרא ד ועיין בדניאל ט כה שבדברי ירמיהו "כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד אֶתְכֶם" מרומז גם על פקידה זו של כורש שחלק מעם ישראל חזרו מהגלות.
-	-	14	אחשורוש מלך פרס. היה נשוי לנינת נבוכדנאצר ושתי. ואחרי שהרגה נשא את אסתר המלכה.	מלך 14 שנים.	בשנת שלש למלוך אחשורוש עברו 70 שנה מאז שנבוכדנאצר כבש את יהויכין ולקח חלק מעם ישראל בגלות. ואחשורוש חשב שעברו השבעים שנה שניבאו לבני ישראל לצאת מהגלות והם לא יצאו יותר. לכן הוא הוציא את כלי המקדש והשתמש בהם.
-	-	2	דריוש הפרסי. י"א שהיה בן אסתר.	מלך 36 שנים עד שהובס בידי אלכסנדר מוקדון. ואחר כל מלך עוד 6 שנים.	בשנה השניה לדריוש עברו באמת השבעים שנה מאז שנחרב בית המקדש. ואז גמרו לבנותו.