ביאור:בראשית מא נה
בראשית מא נה: "וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מא נה.
וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם[עריכה]
ברגע זה פרעה הודה לאלוהים וליוסף שהצילו אותו ממות. העם כבר בא בצעקות, אבל פרעה היה מוכן ובשמחה הוא שלח אותם ליוסף.
- "וַתִּרְעַב כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם" בפרוש נאמר שהיה רעב בארץ מצרים. למרות שהיו מחסנים בערים, האנשים היו רעבים. כנראה יוסף חיכה לודא שיש באמת רעב, שהספקנים יראו שיש רעב ולא ימציאו הסברים למה למעשה אין רעב.
- העם צעק, אבל לא מרד, לא העלה בנינים באש, לא התקיף את המחסנים. כנראה הם פחדו מאוד מהרעב, מפרעה, ומיוסף, הן יוסף היה איש עברי זר, והוא לא היה מתבייש להרוג מצרים שחורגים מהחוק.
- "וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם" - רואים שיוסף, כמשנה למלך, לא מנע גישה של העם לפרעה. פרעה לא נסגר בביתו ולא ראו אותו, אלא הופיע לפני העם הצועק, וענה להם ישירות או בעקיפין.
- "וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם " - פרעה לא נסע בכל ארץ מצרים. לאנשים בבירה הוא ענה, אבל לכל מצרים כנראה הוא שלח שליחים או מכתבים חתומים.
הָעָם[עריכה]
יוסף אסף אוכל בערים, כך שלחקלאים בערים היה אוכל, בפקדון, שמור בממגורות שהם בנו 'וחימשו' בתבואה (ביאור:בראשית מא מח).
מכאן ניתן להבין 'שהעם', הם אנשי העיר שפרעה סיפק להם אוכל: שרים, פקידים, כהנים, חילים, שוטרים, ככתוב: "כִּי חֹק לַכֹּהֲנִים מֵאֵת פַּרְעֹה, וְאָכְלוּ אֶת חֻקָּם אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם פַּרְעֹה" (ביאור:בראשית מז כב).
בצורה זאת יוסף האכיל את הכהנים, והם היו חייבים להכיר בנשואיו לאסנת שגם הוא אחד מהם והוא ומשפחתו זכאים לכבוד כמוהם.
לְכוּ אֶל יוֹסֵף אֲשֶׁר יֹאמַר לָכֶם תַּעֲשׂוּ[עריכה]
פרעה היה אל במצרים, והנה הוא מודה שאין ביכולתו לעזור לעמו - לא בקסם, ולא בנס - אין ביכולתו לבטל את הרעב.
פרעה מסיר אחריות מעצמו, ומעניק את כל הנהלת חלוקת הלחם ליוסף. פרעה ממשיך להאמין ביוסף והיה מרוצה ממנו שינהל את החלוקה בהצלחה.
פרעה מסביר לעם שהם לא יקבלו חינם את הלחם. הם יצטרכו לעשות את דברי יוסף. לא ברור אם פרעה ידע מה יוסף יעשה, אבל מה שיוסף יחליט פרעה מסכים עם זה.
תוכניתו של יוסף: (כמוסבר ב"ילקוט מעם לועז")
- בערים חילקו למשפחות ממה שנאסף בעיר. היה ידוע שהאוכל חייב להספיק לשבע שנים כך שהמנות הוקצבו בהתאם.
- זרים, ממדינות אחרות, באו לבירה לקבל לחם ישירות מיוסף.
- רק ראשי משפחות היו רשאים לבוא לקחת תבואה למשפחה המצומצמת שלהם.
- ראש המשפחה היה חייב לבוא עם חמור אחד בלבד. הוא לא היה יכול להביא שיירה של גמלים ועבדים ולקחת כמות גדולה.
- שמות הבאים וגודל משפחתם נרשם במצרים כדי לדעת כמה המשפחה קיבלה.
- תשלום עבור התבואה התפרסם כדי שהקונים יהיו מוכנים לתשלום. התשלום היה קבוע - לא יותר ולא פחות, ואין עמידה על המקח.
כל זה נועד למנוע שוק שחור והפקעת מחירים. בגלל ריבוי האנשים לאורך כל הדרך, שסחבו כמויות קטנות, לא נוצרה בעיה של שודדי דרכים. התוכנית היתה מיועדת לגרום לאחיו, בני יעקב, לבוא למצרים, אליו, לקנות אוכל ולהשתחוות לו.