המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"יונקתו" - ענפיו הרכים תיבש אותם השלהבת עד שיסורו ממקומם וינועו ברוח פיו של המנשב כדרך דבר היבש אשר לרוב קלותו יתנדנד ברוח קימעא ר"ל בדבר קל יאבד הצלחתו
"לא", והגם "שלא יסור מני חשך", שמרוב פחדו מתירא לשבת במקום אור, בכ"ז ימצא שם "שלהבת אשר תיבש את יונקתו", שהוא הענף הלח היונק ליחות האדמה, "ויסור ברוח פיו", שרוח פיו בעצמו תיפח על השלהבת והיונק היבש עד שיסור משם ויכלה ולא ימצא עוד, והמליץ בזה על איוב שנפלה אש מן השמים ותבער בצאן ובנערים, וכן רמז אליו תחלה במ"ש שהתירא ששודד יבואנו וצפוי הוא אלי חרב, שמכ"ז פחד איוב תמיד, וכ"ז בא עליו ע"י שבא וכשדים כמ"ש כי פחד פחדתי ויאתיני:
