ישעיהו ב
תנ"ך > ישעיהו > א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו
לחץ כאן להצגת התוכן ↓
א הדבר אשר חזה ישעיהו בן אמוץ על יהודה וירושלם ב והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגוים ג והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר יהוה אל בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר יהוה מירושלם ד ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה
ה בית יעקב לכו ונלכה באור יהוה ו כי נטשתה עמך בית יעקב כי מלאו מקדם ועננים כפלשתים ובילדי נכרים ישפיקו ז ותמלא ארצו כסף וזהב ואין קצה לאצרתיו ותמלא ארצו סוסים ואין קצה למרכבתיו ח ותמלא ארצו אלילים למעשה ידיו ישתחוו לאשר עשו אצבעתיו ט וישח אדם וישפל איש ואל תשא להם י בוא בצור והטמן בעפר מפני פחד יהוה ומהדר גאנו יא עיני גבהות אדם שפל ושח רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא יב כי יום ליהוה צבאות על כל גאה ורם ועל כל נשא ושפל יג ועל כל ארזי הלבנון הרמים והנשאים ועל כל אלוני הבשן יד ועל כל ההרים הרמים ועל כל הגבעות הנשאות טו ועל כל מגדל גבה ועל כל חומה בצורה טז ועל כל אניות תרשיש ועל כל שכיות החמדה יז ושח גבהות האדם ושפל רום אנשים ונשגב יהוה לבדו ביום ההוא יח והאלילים כליל יחלף יט ובאו במערות צרים ובמחלות עפר מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ כ ביום ההוא ישליך האדם את אלילי כספו ואת אלילי זהבו אשר עשו לו להשתחות לחפר פרות ולעטלפים כא לבוא בנקרות הצרים ובסעפי הסלעים מפני פחד יהוה ומהדר גאונו בקומו לערץ הארץ כב חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא
א הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם. ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל הַגּוֹיִם. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.
ה בֵּית יַעֲקֹב לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְהוָה. ו כִּי נָטַשְׁתָּה עַמְּךָ בֵּית יַעֲקֹב כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶם וְעֹנְנִים כַּפְּלִשְׁתִּים וּבְיַלְדֵי נָכְרִים יַשְׂפִּיקוּ. ז וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵין קֵצֶה לְאֹצְרֹתָיו וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו. ח וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ אֱלִילִים לְמַעֲשֵׂה יָדָיו יִשְׁתַּחֲווּ לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו. ט וַיִּשַּׁח אָדָם וַיִּשְׁפַּל אִישׁ וְאַל תִּשָּׂא לָהֶם. י בּוֹא בַצּוּר וְהִטָּמֵן בֶּעָפָר מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹ. יא עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵל וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. יב כִּי יוֹם לַיהוָה צְבָאוֹת עַל כָּל גֵּאֶה וָרָם וְעַל כָּל נִשָּׂא וְשָׁפֵל. יג וְעַל כָּל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים וְעַל כָּל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁן. יד וְעַל כָּל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל כָּל הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת. טו וְעַל כָּל מִגְדָּל גָּבֹהַ וְעַל כָּל חוֹמָה בְצוּרָה. טז וְעַל כָּל אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁ וְעַל כָּל שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּה. יז וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָם וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁים וְנִשְׂגַּב יְהוָה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּא. יח וְהָאֱלִילִים כָּלִיל יַחֲלֹף. יט וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִים וּבִמְחִלּוֹת עָפָר מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ. כ בַּיּוֹם הַהוּא יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹ וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִים. כא לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִים מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץ. כב חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָם אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹ כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּא.
א הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר חָזָ֔ה יְשַֽׁעְיָ֖הוּ בֶּן־אָמ֑וֹץ עַל־יְהוּדָ֖ה וִירוּשָׁלִָֽם׃ ב וְהָיָ֣ה׀ בְּאַחֲרִ֣ית הַיָּמִ֗ים נָכ֨וֹן יִֽהְיֶ֜ה הַ֤ר בֵּית־יְהוָה֙ בְּרֹ֣אשׁ הֶהָרִ֔ים וְנִשָּׂ֖א מִגְּבָע֑וֹת וְנָהֲר֥וּ אֵלָ֖יו כָּל־הַגּוֹיִֽם׃ ג וְֽהָלְכ֞וּ עַמִּ֣ים רַבִּ֗ים וְאָמְרוּ֙ לְכ֣וּ׀ וְנַעֲלֶ֣ה אֶל־הַר־יְהוָ֗ה אֶל־בֵּית֙ אֱלֹהֵ֣י יַעֲקֹ֔ב וְיֹרֵ֙נוּ֙ מִדְּרָכָ֔יו וְנֵלְכָ֖ה בְּאֹרְחֹתָ֑יו כִּ֤י מִצִּיּוֹן֙ תֵּצֵ֣א תוֹרָ֔ה וּדְבַר־יְהוָ֖ה מִירוּשָׁלִָֽם׃ ד וְשָׁפַט֙ בֵּ֣ין הַגּוֹיִ֔ם וְהוֹכִ֖יחַ לְעַמִּ֣ים רַבִּ֑ים וְכִתְּת֨וּ חַרְבוֹתָ֜ם לְאִתִּ֗ים וַחֲנִיתֽוֹתֵיהֶם֙ לְמַזְמֵר֔וֹת לֹא־יִשָּׂ֨א ג֤וֹי אֶל־גּוֹי֙ חֶ֔רֶב וְלֹא־יִלְמְד֥וּ ע֖וֹד מִלְחָמָֽה׃
ה בֵּ֖ית יַעֲקֹ֑ב לְכ֥וּ וְנֵלְכָ֖ה בְּא֥וֹר יְהוָֽה׃ ו כִּ֣י נָטַ֗שְׁתָּה עַמְּךָ֙ בֵּ֣ית יַעֲקֹ֔ב כִּ֤י מָלְאוּ֙ מִקֶּ֔דֶם וְעֹֽנְנִ֖ים כַּפְּלִשְׁתִּ֑ים וּבְיַלְדֵ֥י נָכְרִ֖ים יַשְׂפִּֽיקוּ׃ ז וַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְאֹצְרֹתָ֑יו וַתִּמָּלֵ֤א אַרְצוֹ֙ סוּסִ֔ים וְאֵ֥ין קֵ֖צֶה לְמַרְכְּבֹתָֽיו׃ ח וַתִּמָּלֵ֥א אַרְצ֖וֹ אֱלִילִ֑ים לְמַעֲשֵׂ֤ה יָדָיו֙ יִֽשְׁתַּחֲו֔וּ לַאֲשֶׁ֥ר עָשׂ֖וּ אֶצְבְּעֹתָֽיו׃ ט וַיִּשַּׁ֥ח אָדָ֖ם וַיִּשְׁפַּל־אִ֑ישׁ וְאַל־תִּשָּׂ֖א לָהֶֽם׃ י בּ֣וֹא בַצּ֔וּר וְהִטָּמֵ֖ן בֶּֽעָפָ֑ר מִפְּנֵי֙ פַּ֣חַד יְהוָ֔ה וּמֵהֲדַ֖ר גְּאֹנֽוֹ׃ יא עֵינֵ֞י גַּבְה֤וּת אָדָם֙ שָׁפֵ֔ל וְשַׁ֖ח ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְהוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ יב כִּ֣י י֞וֹם לַיהוָ֧ה צְבָא֛וֹת עַ֥ל כָּל־גֵּאֶ֖ה וָרָ֑ם וְעַ֖ל כָּל־נִשָּׂ֥א וְשָׁפֵֽל׃ יג וְעַל֙ כָּל־אַרְזֵ֣י הַלְּבָנ֔וֹן הָרָמִ֖ים וְהַנִּשָּׂאִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־אַלּוֹנֵ֥י הַבָּשָֽׁן׃ יד וְעַ֖ל כָּל־הֶהָרִ֣ים הָרָמִ֑ים וְעַ֖ל כָּל־הַגְּבָע֥וֹת הַנִּשָּׂאֽוֹת׃ טו וְעַ֖ל כָּל־מִגְדָּ֣ל גָּבֹ֑הַ וְעַ֖ל כָּל־חוֹמָ֥ה בְצוּרָֽה׃ טז וְעַ֖ל כָּל־אֳנִיּ֣וֹת תַּרְשִׁ֑ישׁ וְעַ֖ל כָּל־שְׂכִיּ֥וֹת הַחֶמְדָּֽה׃ יז וְשַׁח֙ גַּבְה֣וּת הָאָדָ֔ם וְשָׁפֵ֖ל ר֣וּם אֲנָשִׁ֑ים וְנִשְׂגַּ֧ב יְהוָ֛ה לְבַדּ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַהֽוּא׃ יח וְהָאֱלִילִ֖ים כָּלִ֥יל יַחֲלֹֽף׃ יט וּבָ֙אוּ֙ בִּמְעָר֣וֹת צֻרִ֔ים וּבִמְחִלּ֖וֹת עָפָ֑ר מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְהוָה֙ וּמֵהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃ כ בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יַשְׁלִ֣יךְ הָאָדָ֔ם אֵ֚ת אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וְאֵ֖ת אֱלִילֵ֣י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֤ר עָֽשׂוּ־לוֹ֙ לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֔ת לַחְפֹּ֥ר פֵּר֖וֹת וְלָעֲטַלֵּפִֽים׃ כא לָבוֹא֙ בְּנִקְר֣וֹת הַצֻּרִ֔ים וּבִסְעִפֵ֖י הַסְּלָעִ֑ים מִפְּנֵ֞י פַּ֤חַד יְהוָה֙ וּמֵהֲדַ֣ר גְּאוֹנ֔וֹ בְּקוּמ֖וֹ לַעֲרֹ֥ץ הָאָֽרֶץ׃ כב חִדְל֤וּ לָכֶם֙ מִן־הָ֣אָדָ֔ם אֲשֶׁ֥ר נְשָׁמָ֖ה בְּאַפּ֑וֹ כִּֽי־בַמֶּ֥ה נֶחְשָׁ֖ב הֽוּא׃
א הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָהראה בנבואה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן אָמוֹץ, עַל יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָםעל אנשי יהודה ויושבי ירושלים. ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִיםבסוף הימים, בימי המשיח נָכוֹןמוכן ומתוקן יִהְיֶה הַר בֵּית יְהוָההר המוריה שעליו עומד בית המקדש בְּרֹאשׁ הֶהָרִיםהראשון בחשיבות לכל ההרים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹתינשא במעלה וחשיבות יותר מכל הגבעות, וְנָהֲרוּ אֵלָיוימשכו אליו כנהר כָּל הַגּוֹיִםלעבוד עליו את ה'. ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ: לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל הַר יְהוָה אֶל בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר יְהוָה מִירוּשָׁלִָם. ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים, וְכִתְּתוּוישברו חַרְבוֹתָם לְאִתִּיםויעשו מהם כלי חפירה שנקרא אתים (ביחיד אֵת) וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹתמהחניתות יעשו מזמרות (מזמרה היא מכשיר כעין מספריים שבה חותכים ענפי שיחים אילנות), לֹא יִשָּׂא גוֹי אֶל גּוֹי חֶרֶב וְלֹא יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה. {פ}
ה בֵּית יַעֲקֹב הנביא אומר לעם ישראל: בית יעקב, כיון שכך יהיה בימי המשיח, לכן בואו כבר עכשיו לכו ונלכה באור ה' לְכוּ וְנֵלְכָה בְּאוֹר יְהוָה. ו כִּי נָטַשְׁתָּה עַמְּךָהנביא אומר: אתה ה' עזבת את עמך בֵּית יַעֲקֹב, כִּי מָלְאוּ מִקֶּדֶםמלאו כשפים יותר מבני קדם (תושבי המזרח הרחוק שהרבו לעסוק בכשפים) וְעֹנְנִיםמגידי עתידות על פי העננים, או מגידי עתידות שאומרים עונה וזמן פלוני טוב או לא טוב לעבוד בו (עונן משמעותו כמו מעונן) כַּפְּלִשְׁתִּיםכמו הפלישתים שיושבים בצד מערב (על שפת ים תיכון) וּבְיַלְדֵי נָכְרִיםבפילוסופיה ועצות של הגויים (מחשבות האדם משולים לילדיו) יַשְׂפִּיקוּיסתפקו. ז וַתִּמָּלֵאוהסיבה שהתעסקתם בכל הנ"ל היא כיון שהיה לכם שפע, בגלל ש"וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ" וכו' אַרְצוֹ כֶּסֶף וְזָהָב וְאֵין קֵצֶהקץ, סוף לְאֹצְרֹתָיו, וַתִּמָּלֵא אַרְצוֹ סוּסִים וְאֵין קֵצֶה לְמַרְכְּבֹתָיו. ח וַתִּמָּלֵאכיון שהיה להם שפע וכנ"ל, לכן "ותמלא ארצו אלילים" וכו' אַרְצוֹ אֱלִילִים, לְמַעֲשֵׂה יָדָיולפסלים שאותם עשו במו ידיהם יִשְׁתַּחֲווּ, לַאֲשֶׁר עָשׂוּ אֶצְבְּעֹתָיו. ט וַיִּשַּׁח אָדָםיגיע זמן (בסוף הימים, בימי המשיח) שה' יכפוף את האנשים הפשוטים וַיִּשְׁפַּל אִישׁישפיל את האנשים התקיפים, וְאַל תִּשָּׂא לָהֶםהנביא אומר: אני יודע שאתה לא תמחול להם. י בּוֹא בַצּוּרואז יאמרו אחד לחבירו: בא נתחבא בנקיקי הצור, במערות שבסלעים החזקים (צור הוא סוג של סלע חזק) וְהִטָּמֵן בֶּעָפָרבמחילות שבעפר., מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאֹנוֹכבודו. יא עֵינֵי גַּבְהוּת אָדָם שָׁפֵלאז ישפיל ה' את הרגשת העיניים גבוהות, הרגשת הגאווה, של האנשים הפשוטים וְשַׁח רוּם אֲנָשִׁיםויכפוף את הרגשת הרוממות של האנשים הרמים, התקיפים, וְנִשְׂגַּביהיה גדול, תקיף יְהוָה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּאבאחרית הימים. {ס}
יב כִּי יוֹםכי יום מוכן, מתוכנן לַיהוָה צְבָאוֹת עַל כָּלעל תשלום כגמולו לכל איש גֵּאֶה וָרָם, וְעַל כָּלועל תשלום כגמולו לכל נִשָּׂא וְשָׁפֵלהתשלום לנשא יהיה שיושפל. יג וְעַל כָּלועל תשלום כגמולם לכל אַרְזֵי הַלְּבָנוֹןעצי ארז הגודלים בלבנון - משל לשרי העמים הָרָמִים וְהַנִּשָּׂאִים, וְעַל כָּלועל תשלום כגמולם לכל אַלּוֹנֵי הַבָּשָׁןעצי אלון הגודלים בבשן - משל למדינות התקיפות. יד וְעַל כָּלועל תשלום כגמולם לכל היושבים והבוטחים בחוזק הֶהָרִים הָרָמִים, וְעַל כָּלועל תשלום כגמולם לכל היושבים והבוטחים בחוזק הַגְּבָעוֹת הַנִּשָּׂאוֹת. טו וְעַל כָּלועל תשלום כגמולם לכל היושבים והבוטחים בחוזק מִגְדָּל גָּבֹהַ, וְעַל כָּלועל תשלום כגמולם לכל היושבים והבוטחים בחוזק חוֹמָה בְצוּרָה. טז וְעַל כָּלועל תשלום ככגמולם לכל יורדי הים שבוטחים בעושרם שמביאות אֳנִיּוֹת תַּרְשִׁישׁיבשת אפריקה או מקום ביבשת אפריקה. משם הביא שלמה המלך (מלכים א י כב תרגום ורש"י שם) "זָהָב וָכֶסֶף, שֶׁנְהַבִּים וְקֹפִים וְתֻכִּיִּים", וְעַל כָּלועל תשלום כגמולם לכל היושבים ובוטחים בעושר של ארמונותיהם, בעלי הרצפות היפות שְׂכִיּוֹת הַחֶמְדָּהרצפות שיש יקרות שנחמד להסתכל עליהם. יז וְשַׁח גַּבְהוּת הָאָדָםויכפוף את הרגשת הגאווה של האנשים הפשוטים וְשָׁפֵל רוּם אֲנָשִׁיםוישפיל את הרגשת הרוממות של האנשים הרמים, התקיפים, וְנִשְׂגַּביהיה גדול, תקיף יְהוָה לְבַדּוֹ בַּיּוֹם הַהוּאבאחרית הימים. יח וְהָאֱלִילִים כָּלִיללגמרי יַחֲלֹף. יט וּבָאוּ בִּמְעָרוֹת צֻרִיםסוג סלע מאד קשה וּבִמְחִלּוֹת עָפָר, מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץלשבור רשעי הארץ. כ בַּיּוֹם הַהוּאבאחרית הימים יַשְׁלִיךְ הָאָדָם אֵת אֱלִילֵי כַסְפּוֹאת הפסלים שהכין מהכסף שלו וְאֵת אֱלִילֵי זְהָבוֹ, אֲשֶׁר עָשׂוּ לוֹ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַחְפֹּר פֵּרוֹת וְלָעֲטַלֵּפִיםישליכו לחפירות של חפרפות ועטלפים . כא לָבוֹא בְּנִקְרוֹת הַצֻּרִיםבשקעים ובמערות שבסלעים וּבִסְעִפֵי הַסְּלָעִיםיאחזו בשיני הסלעים הגבוהים, מִפְּנֵי פַּחַד יְהוָה וּמֵהֲדַר גְּאוֹנוֹ, בְּקוּמוֹ לַעֲרֹץ הָאָרֶץלשבור רשעי הארץ. כב חִדְלוּ לָכֶם מִן הָאָדָםאז יאמר איש לחבירו תעזבו את האדם, אל תפחדו ממנו אֲשֶׁר נְשָׁמָה בְּאַפּוֹשהוא תלוי במה שיש לו נשמה, כִּי בַמֶּה נֶחְשָׁב הוּאוכיון שכך במה הוא נחשב, שכשהנשמה יוצאת לא נשאר ממנו כלום. {פ}
