תניא חלק א ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

<< · תניא · חלק א · ד · >>

ועוד יש לכל נפש אלהית שלשה לבושים, שהם מחשבה דבור ומעשה של תרי"ג מצוות התורה. שכשהאדם:

  • מקיים במעשה כל מצוות מעשיות,
  • ובדבור הוא עוסק בפירוש כל תרי"ג מצות והלכותיהן,
  • ובמחשבה הוא משיג כל מה שאפשר לו להשיג בפשטי, רמזי, דרשות וסודות התורה,

הרי כללות תרי"ג אברי נפשו מלובשים בתרי"ג מצוות התורה.

ובפרטות:

  • בחינות חכמה בינה ודעת שבנפשו מלובשות בהשגת התורה, שהוא משיג בפשט רמז דרש וסוד כפי יכולת השגתו ושורש נפשו למעלה.
  • והמידות, שהן יראה ואהבה וענפיהן ותולדותיהן, מלובשות בקיום המצוות במעשה, ובדבור שהוא תלמוד תורה שכנגד כולן. כי:
    • האהבה היא שורש כל רמ"ח מצוות עשה, וממנה הן נמשכות, ובלעדה אין להן קיום אמיתי. כי המקיימן באמת, הוא האוהב את שם ה' וחפץ לדבקה בו באמת, ואי אפשר לדבקה בו באמת כי אם בקיום רמ"ח פקודין שהם רמ"ח אברין דמלכא כביכול, כמו שבארנו במקום אחר.
    • והיראה היא שורש לשס"ה לא תעשה, כי ירא למרוד במלך מלכי המלכים הקב"ה. או יראה פנימית מזו, שמתבושש מגדולתו למרות עיני כבודו ולעשות הרע בעיניו, כל תועבת ה' אשר שנא, הם הקליפות וסטרא אחרא, אשר יניקתם מהאדם התחתון ואחיזתם בו הוא בשס"ה מצות לא תעשה.

והנה, שלושה לבושים אלו מהתורה ומצוותיה, אף שנקראים לבושים לנפש רוח ונשמה, עם כל זה גבהה וגדלה מעלתם לאין קץ וסוף על מעלת נפש רוח ונשמה עצמן, כמו שכתב בזהר דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד. פירוש, דאורייתא היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, והקב"ה בכבודו ובעצמו כולא חד, כי הוא היודע והוא המדע וכו', כמו שהבאנו לעיל בשם הרמב"ם.

ואף דהקב"ה נקרא אין סוף, (תהלים קמה ג): "ולגדלתו אין חקר", ולית מחשבה תפיסא ביה כלל. וכן ברצונו וחכמתו, כדכתיב: (ישעיהו מ ח): "אין חקר לתבונתו", וכתיב: (איוב יא ז): "החקר אלוה תמצא"; וכתיב: (ישעיהו נה ח): "כי לא מחשבותי מחשבותיכם", הנה על זה אמרו: במקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו (ילקוט שמעוני פרשת עקב רמז תתנו, ילקוט שמעוני ישעיהו רמז תפח). וצמצם הקב"ה רצונו וחכמתו בתרי"ג מצוות התורה ובהלכותיהן, ובצרופי אותיות תנ"ך, ודרשותיהן שבאגדות ומדרשי חכמינו ז"ל, בכדי שכל הנשמה או רוח ונפש שבגוף האדם תוכל להשיגן בדעתה ולקיימן כל מה שאפשר לקיים מהן במעשה דבור ומחשבה, ועל ידי זה תתלבש בכל עשר בחינותיה בשלשה לבושים אלו.

ולכן נמשלה התורה למים:

  • מה מים יורדים ממקום גבוה למקום נמוך,
  • כך התורה ירדה ממקום כבודה, שהיא רצונו וחכמתו יתברך (ואורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד ולית מחשבה תפיסא ביה כלל), ומשם נסעה וירדה בסתר המדרגות, ממדרגה למדרגה, בהשתלשלות העולמות, עד שנתלבשה בדברים גשמיים ועניני עולם הזה, שהן רוב מצוות התורה ככולם והלכותיהן, ובצרופי אותיות גשמיות בדיו על הספר, עשרים וארבעה ספרים שבתורה נביאים וכתובים; כדי שתהא כל מחשבה תפיסא בהן. ואפילו בחינות דבור ומעשה, שלמטה ממדרגת מחשבה, תפיסא בהן ומתלבשת בהן.

ומאחר שהתורה ומצוותיה מלבישים כל עשר בחינות הנפש וכל תרי"ג אבריה, מראשה ועד רגלה, הרי כולה צרורה בצרור החיים את ה' ממש, ואור ה' ממש מקיפה ומלבישה מראשה ועד רגלה, כמו שכתוב: (שמואל ב כב ג): "צורי אחסה בו", וכתיב: (תהלים ה יג): "כצנה רצון תעטרנו", שהוא רצונו וחכמתו יתברך המלובשים בתורתו ובמצוותיה.

ולכן אמרו: (משנה אבות ד יז): "יפה שעה אחת בתשובה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי (ה)עולם הבא". כי עולם הבא הוא שנהנין מזיו השכינה, שהוא תענוג ההשגה, ואי אפשר לשום נברא, אפילו מהעליונים, להשיג כי אם איזו הארה מאור ה', ולכן נקרא בשם "זיו השכינה". אבל הקב"ה בכבודו ובעצמו, לית מחשבה תפיסא ביה כלל. כי אם כאשר תפיסא ומתלבשת בתורה ובמצוותיה, אזי היא תפיסא ומתלבשת בהקב"ה ממש, דאורייתא וקודשא בריך הוא כולא חד.

ואף שהתורה נתלבשה בדברים תחתונים גשמיים, הרי זה כמחבק את המלך דרך משל, שאין הפרש במעלת התקרבותו ודביקותו במלך בין מחבקו כשהוא לבוש לבוש אחד בין שהוא לבוש כמה לבושים, מאחר שגוף המלך בתוכם. וכן אם המלך מחבקו בזרועו, גם שהיא מלובשת תוך מלבושיו, כמו שכתוב: (שיר השירים ב ו): "וימינו תחבקני", שהיא התורה שנתנה מימין, שהיא בחינת חסד ומים.


<< · תניא · חלק א · ד · >>