שרשים אות האלף

מתוך ויקיטקסט

כדי לראות ערך בספרים אחרים - לחץ על הערך עם העכבר

אות האלף

אבב

• "לראות בְּאִבֵּי הנחל" (שיר השירים ו יא). הדגש לחסרון הבי"ת הכפולה, ופירושו: בעצי הנחל. וכן "עודנו בְּאִבּוֹ לא יקטף" (איוב ח יב). פירוש: שהגמא בעצו שעדיין אינו נקטף ייבש. ואיו לתמוה שכנה הגמא בלשון עץ, ואף על פי שהוא ממין הדשא כי כל דבר שיעלה בקנה יקרא בלשון עץ. וכן הפשתה, "ותטמנם בפשתי העץ" (יהושע ב, א). וכן בדברי רבותינו ז"ל (חולין נח, א): "קישות שהתליעה באביה אסורה, כלומר: בעציה, שלא נקטפה עדיין. ^[1]"אָבִיב קלי באש" (ויקרא ב יד). "בחדש הָאָבִיב" (שמות יג ד). השבולת עם הקנה שלה תיקרא אביב על שם הקנה שהוא העץ. וקרוב אני לומר שענין זה מענין אב המצטרף אל הבן, ש'אב' משרש אָבָה ואלו שרשם אָבַב, ענינם אחד. כי העץ כמו האב המוליד הענפים והפרי, ולפיכך יקרא גם הענף בן, "בן פורת יוסף" (בראשית מט, כב) "בנות צעדה עלי שור".
  

ויש מפרשים "בְּאִבֵּי הנחל" הפרי, והדגש לחסרון נו"ן, ושרשו אנב בלשון ארמי "וְאִנְבֵּהּ שגיא" (דניאל ד ט). וכן בתרגום בחסרון נון, תרגום פרי: אִיבָּא.

אבד

• "הצדיק אָבַד" (ישעיהו נו א). "הן גוענו אָבָדְנוּ" (במדבר יז כז). "ארמי אֹבֵד אבי" (דברים כו ה).
• "כי גוי אֹבַד עצות המה" (דברים לב כח). כמו אוֹבֵד בצֵרי.
• "אל נא נֹאבְדָה בנפש האיש הזה" (יונה א יד).
• "בְּאָבְדַן מולדתי" (אסתר ח ו). מקור בתוספת נו"ן, ענינו ידוע.
• והוא בודדפועל עומד, פעולה שאדם עושה על עצמו בלבד ←פועל עומד, פעולה שאדם עושה על עצמו בלבד  כשהוא מן הקל, כי פירוש פסוק "ארמי אבד אבי" יעקב אבי היה אובד, וקראו ארמי, לפי שגר בארם ושם היה אובד, כי בצער גדול היה שם עשרים שנה, כמו שהתרעם על לבן ואמר "הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה".
• וכאשר הפעל הזה מן הכבדים הוא עוברפועל יוצא, פעולה שאדם עושה בקשר לדברים אחרים ←פועל יוצא, פעולה שאדם עושה בקשר לדברים אחרים , כמו "וְהֶאֱבִיד שריד מעיר" (במדבר כד יט). "אֹבִידָה עיר" (ירמיהו מו ח).
• וכבד אחר: "אִבַּד ושבר בריחיה" (איכה ב ט). "ואחללך ההר אלהים וָאַבֶּדְךָ" (יחזקאל כח טז). וככר כתבנו דקדוקו בחלק הדקדוק.
• והשם: "או מצא אֲבֵדָה" (ויקרא ה כב). ובסמוך: "לכל אֲבֵדַת אחיך" (דברים כב ג).
• ומשקל אחר בתוספת נו"ן,"אֲבַדּוֹן ומות" (איוב כח כב). והפילו הנו"ן ואמרו "שאול וַאֲבַדֹּה לא תשבענה" (משלי כז כ).
• ומשקל אחר: "והרג וְאַבְדָן" (אסתר ט ה). או יהיה מקור בתוספת נו"ן, ונפל הדגש כמו רבים שהוקלו.
• והביא החכם רבי יעקב בן אלעזר במשקל אחר: "ואחריתו עדי אוֹבֵד" (במדבר כד כ). בפלס: "ואת יוֹתֵר החרמנו" (שמואל א טו, טו). "נטעתיך שׂוֹרֵק" (ירמיהו ב, כא).

אגז

• "אל גנת אֳגוֹז ירדתי" (שיר השירים ו יא). ענינו ידוע.

אהה

נכתבנו בשרש הה.

אמר

"כה אָמַר י"י" (שמות יא ד). "ולחם אָמַר לו" (מלכים א יא יח). פירוש אמר לו לתת. "אתה אֹמֵר אלי" (שמות לב יב). "הָאֹמְרָה בלבבה" (צפניה ב טו). "זאת אֹמֶרֶת" (מלכים א ג כב). "וידבר י"י אל משה לֵאמֹר" (שמות ו י). פירושו לאמר לישראל. אבל "אמש אמר אלי לֵאמֹר" (בראשית לא כט). הוא כפל המקור על הפועל לחזק הדבר ובבאו אחרון יותר. וכן "אֹמְרִים אָמוֹר למנאצי" (ירמיהו כג יז)*. הכל כמו שכתבנו בחלק הדקדוק. "הֶאָמוּר בית יעקב" (מיכה ב ז). שיאמרו לו בית יעקב ויקראו אותו כן. "יֹאמַר נא ישראל" (תהלים קיח ב). "ולעמא תֹּמְרוּ" (שמואל ב יט יד). חסר אל"ף. וכן: "יֹמְרוּךָ למזמה" (תהלים קלט כ). כלומר יאמרו איש לאחיו וידברו עליך. "אֱמֹר אל הכהנים" (ויקרא כא א). "אִמְרוּ לאחיכם עמי ולאחתיכם רחמה" (הושע ב ג). "אָמוֹר להם" (במדבר ו כג). "וְיֹאמְרוּ לך הננו" (איוב לח לה). והנפעל: "אשר נֶאֱמַר אמת הוא" (דניאל ח כו). "יֵאָמַר ליעקב" (במדבר כג כג). והשם: "אין אֹמֶר ואין דברים בלי נשמע" (תהלים יט ד). "אֹמֶר סלה" (חבקוק ג ח). "אם אָמְרִי אשכחה שיחי" (איוב ט כז). ומשקל אחר: "ונחלת אִמְרוֹ מאל" (איוב כ כט). והקבוץ "להשיב אֲמָרִים אמת" (משלי כב כא). "אִמְרֵי נואש" (איוב ו כו). "אֲמָרַי האזינה" (תהלים ה ב). ובתוספת מ"ם "ואת מַאֲמַר מרדכי" (אסתר ב כ). ומשקל אחר: אִמְרָה "אִמְרַת י"י" (תהלים קה יט) "השלח אִמְרָתוֹ ארץ" (תהלים קמז טו). ובסגול: "בצע אֶמְרָתוֹ" (איכה ב יז). והקבוץ: "אִמְרוֹת י"י אֲמָרוֹת טהורות" (תהלים יב ז) ענינם ידוע.

ויש מהם אמירת הלב: "הלהרגני אתה אֹמֵר" (שמות ב יד) כלומר אתה חושב, "הָאֹמְרָה בלבבה" (ישעיהו מז ח) "וַיֹּאמֶר להכות את דוד" (שמואל ב כא טו) כלומר: יזם להרגו. וכן "אָמַרְתִּי אני בלבי" (קהלת ב א).

וענין אחר: "בראש אָמִיר" (ישעיהו יז ו). והוא הסעיף העליון. ומזה הענין "את י"י הֶאֱמַרְתָּ" (דברים כו יח). "וי"י הֶאֱמִירְךָ היום" (דברים כו יז). כלומר: רוממת והגדלת אותו. וכן "יִתְאַמְּרוּ כל פועלי און" (תהלים צד ד). יתרוממו ויתגאו. ויתכן היות מזה "ובכבודם תִּתְיַמָּרוּ" (ישעיהו סא ו), בחלוף האלף ביוד.

ויש מפרשים מזה הענין "אִמְרוּ צדיק כי טוב" (ישעיהו ג י). ונכון הוא היותו מענין אמירה. ויתכן לפרש גם כן "את י"י הֶאֱמַרְתָּ, וי"י הֶאֱמִירְךָ" מענין אמירה, כלומר סבבת שיאמר להיות לך לאלהים, והוא סבב שתאמר לו להיות לו לעם וללכת בדרכיו^[2].

אמש

• "אֶמֶשׁ אמר אלי" (בראשית לא כט). "הן שכבתי אֶמֶשׁ" (בראשית יט לד). בשש נקודות. "ויכח אָמֶשׁ" (בראשית לא מב). הלילה שעבר יקרא אמש^[3].

אפס

• "אָפֵס המץ" (ישעיהו טז ד). "כי אָפֵס כסף" (בראשית מז טו). פועל עבר בשקל "חָפֵץ בבת יעקב" (בראשית לד, יט). וכן "הֶאָפֵס לנצח חסדו" (תהלים עז ט). ענינים ידוע, - כלה המץ, - כלה הכסף, וכן כלם.
• והשם "בְּאֶפֶס עצים תכבה אש" (משלי כו כ). בשש נקודות - בלא עצים. "הַאֶפֶס עוד איש" (שמואל ב ט ג) - הלא עוד איש. "עד אֶפֶס מקום" (ישעיהו ה ח) - עד לא מקום. "בְּאֶפֶס עשקו" (ישעיהו נב ד) - בחנם בלא משפט.
• ויבא במקום בלתי, "אֶפֶס כי נאץ נאצת" (שמואל ב יב יד), "אֶפֶס מאותי" (ישעיהו נד טו), "וְאֶפֶס את הדבר אשר אדבר אליך" (במדבר כב לה), "אפס כי עז העם" (במדבר יג כט), "ואין עוד אֶפֶס אלהים" (ישעיהו מה יד),"אני וְאַפְסִי עוד" (צפניה ב טו) - אני ואין בלתי עוד.
• "אַפְסֵי ארץ" (שמואל א ב י).

וכולם קרובים לענין אחד שהוא כליון ודבר שאינו, אלא שכל אחד יתפרש לפי ענינו הקרוב לו.

• "מי אָפְסָיִם" (יחזקאל מז ג) - מי כליון שאין בהם אלא מעט. ורבי יונה פירש מי פסים והאלף נוסף, פירוש מי כפים כי הכף בלשון ארמית נקרא פס ידא, ורצונו לומר כי המים לא היו מכסים כי אם כפות רגליו. ורבותינו פירשוהו (שקלים פ"ו ה"ג) שאדם עובר בהם עד קרסוליו, וכן תרגם יונתן מי קרסולין.

ארש

• "וַאֲרֶשֶׁת שפתיו בל מנעת" (תהלים כא ג). מבטא שפתיו.

אתן

• "ותראני הָאָתוֹן" (במדבר כב לג). "אֲתֹנוֹת צְחֹרוֹת" (שופטים ה י).

אחשדרפנים

• "ואל הָאֲחַשְׁדַּרְפְּנִים והפחות" (אסתר ח ט). אדני אבי ע"ה פירש כי הוא מילה מורכבת, כי אחש הוא שם הגדול בלשון ארמית, וכן אחשורוש - אחש ורוש, ותכן מלת אחשדרפנים - אחש דרי פנים, פירוש השרים הגדולים העומדים תמיד בפנים, כלומר הרואים פני המלך תמיד, וכן: (המשך בערך האחשתרנים)

אחשתרנים

• "הָאֲחַשְׁתְּרָנִים בני הרמכים" (אסתר ח י). מלה מורכבת. ותכן המלה: אחשי תרין, והיו"ד והמ"ם סימן הרבים. ופירוש המלה: בהמות גדולות ונכבדות משני מינים מסוס ומחמור, והוא מה שאמר "בני הרמכים" - בני הסוסיות, כי הסוסיא בלשון ערבי: רמכ"א.

אלגביש

• "ואבני אֶלְגָּבִישׁ" (יחזקאל יג יא). הם אבני הברד הגדולות, ועוד נכתבנו בשרש גבש.

ארגמן

• הוא צבע אדום הנקרא [קְרִימֵ"ז] כרמז. ובא בו"ו במקום המ"ם "וּבָאַרְגְּוָן וכרמיל ותכלת" (דברי הימים ב ב ו)*. ותרגום ארגמן ארגוונא. והגאון רבינו סעדיה ז"ל פירש, כי תולעת שני הוא הנקרא כרמ"ז, אם כן הוא ארגמן צבע אדום אחר, ואומרים שהוא הצבע שקורין לַקַ"א ובערבי נקראת ארגוא"ן, כן כתב רבי יונה.

נימוקים מרבי אליהו הלוי

1. ↑ אמר אליה המדקדק, נראה לי שאין בכל שרשי הספר הזה פירוש יותר זר מדרך ההיקש כזה. ומה שהביא ראיה מדברי רבותינו ז"ל "שהתליע באביה", נראה לי כי אינה ראיה גמורה, כי בעל הערוך מפרש באיביה בקרקע שהיא מגדלת שם. וכן משמע פירוש רש"י בפרק כל הכלים (שבת קכה, ב) עיי"ש. ולפי פירושו יהיה פתרון "בחדש האביב" חדש העץ או הצמח, ולפי דעת כל המפרשים אינו אלא לשון בִּכּוּר. וכן תרגם אונקלוס "בירחא אביבא", שהוא לשון בִּכּוּר. וכן יונתן תרגם " כְּבִכּוּרָה בתאנה בראשיתה" (הושע ט י) "כְּבִכּוּרָה בְתֵינָתָא [דִי] בַאֲוַל מְאַבְּבָא". פירוש מבכרת.
2. ↑ "את י"י הֶאֱמַרְתָּ" והתימה על רבי שלמה יצחקי ז"ל שכתב הֶאֱמַרְתָּ והֶאֱמִירְךָ אין להם עד מוכיח במקרא וכתב על "יִתְאַמְּרוּ", ישתבחו כמו הֶאֱמַרְתָּ והֶאֱמִירְךָ.
3. ↑ יש לתמוה איך לא הביא ופירש "אֶמֶשׁ שואה ומשֹׁאה" (איוב ל ג) שהוא לשון חשך.