שערי תשובה (מרגליות)/אורח חיים/ד
סעיף א[עריכה]
(א) נטילת ידיים — עיין באר היטב. במחזיק ברכה בשם אור צדיקים למהר"מ פאפרש שכתב בשם מהר"מ ניגרין שאין רוח רעה סרה מהידים שחרית עד אחר הניגוב, ולפי זה לא יברך עד שינגב, דלא כמו שכתב בשם סדר היום הכנסת הגדולה (הביאו המגן אברהם כמו שכתב הבאר היטב), וגם ינגב הידים תחלה ואחר כך ירחץ הפנים. ולפי מה שכתוב בזוהר דרוחא חדא איכא בבית הכסא כו', אם ניגב ידיו ולא רחץ פניו והלך לבית הכסא ורחץ ידיו, צריך שינגבם ואחר כך ירחץ הפנים עיין שם. ומנהגינו לרחוץ הפנים בלא ניגוב ידים. ומי שרוצה להחמיר בזה, מכל מקום יכול לילך ליקח מטפחת לנגב ידיו אף שהוא רחוק ממנו יותר מד' אמות, דלעניין זה אין להחמיר כל כך וכמ"ש בסימן א' ע"ש:
(ב) צרכיו — עיין באר היטב. ובברכי יוסף סימן ו' כתב דאם לא עשה צרכיו בבוקר לא יברך "אשר יצר", ואם עשה צרכיו ועבר זמן מה שלא בירך שוב לא יברך, עיין שם. ועיין לקמן סימן ו' בזה:
(ג) לקמן — עיין באר היטב. ועיין ביד אפרים שנראה שהבאר היטב הגיה בדברי המגן אברהם שס"ק ג' וס"ק ד' שבמגן אברהם הם ס"ק אחד, ויפה כוון, ודלא כיש מגיהין בעניין אחר עיין שם. וכתב בשלמי ציבור: מים שבחביות שהוציאו בהם שכר או מי וורדים הנגרים דרך הסימפון מן הדוד, ובמים שבחביות בתוכה מצנים את הסמפון (והוא כמו במדינתינו במלאכת היין שרף), לפי מה שכתב הרמ"א דאף בשחרית לא יברך על מים שנשתנו מראיהן או נעשה בהם מלאכה, ומים אלו נעשה בהם מלאכה כמבואר בסימן ק"ס, לכן יש ליטול בהם אם אין לו אחרים ולא יברך על נטילת ידיים, עיין שם. ועיין לקמן ס"ק ה', שדעת אחרונים במים שנעשה בהם מלאכה שיטול ויברך גם כן, אם כן בשעת הדחק שאין לו אחרים כי אם המים הללו הנגרים, יכול ליטול ולברך עליהם גם כן. ועיין לקמן ס"ק ז'. ועיין שם בש"צ שכתב שמים הנותרים מכלי תשמיש הבית יכול ליטול בהם ידיו בשעת הדחק, אבל לא ידיח פיו משום דמאיס, עיין שם, ועיין בסימן ק"ס. מים שהדיח בהם כלים שאינם מודחים פסולים לנטילת ידיים, אם כן לדעת רמ"א יטול ולא יברך. ושם בסימן ק"ס מבואר שהב"ח ושאר אחרונים מחמירין בנטילת ידיים לסעודה במים ששתה מהם כלב או חזיר דהוו להו כשופכין, ויש להחמיר גם בזה שלא ליטול מהם גם כן שחרית כי אם בשעת הדחק. ולעניין ברכה, מי שנוהג כרמ"א גם בזה לא יברך. ועיין שם עוד כמה חילוקי דינים שיש ללמוד משם לכאן:
(ד) עלייהו — עיין באר היטב. ומי שנוהג כהשולחן ערוך ונטל מאלו בלא ברכה, אם אחר כך נזדמנו לו מים כשרים יחזור ויטול מהם בלא ברכה, דהוה ליה ספק ברכות, דשמא יצא ידי חובת נטילה בראשונים. ואף על גב דלא בירך אז, מכל מקום כיון שכבר סרה הרוח רעה על ידי נטילה הראשונה שוב לא יכול לברך על נטילה זו "וציוונו", ועל נטילה ראשונה חלף שעתא. ועיין באליה רבה סימן קכ"ח ס"ק י"ב, ועיין לקמן סימן קנ"ח לעניין נטילת ידיים לסעודה אם יברך אחר הניגוב, דעת הט"ז שלא יברך, ומכל שכן כאן:
סעיף ב[עריכה]
(ה) ג' פעמים — עיין באר היטב שצריך ליטול עד פרק הזרוע. וכתב בשלמי ציבור: אם לא הכינו לו רק מעט שאין בהם כשיעור ליטול בהו עד הפרק ג' פעמים כל יד, יכול ליטול רק עד קשרי אצבעותיו דומיא דיום הכיפורים ומברך "על נטילת ידיים". וכן יש להקל להולכי דרכים בזמן שהמים לחץ. ועיין באליה רבה סימן ד' ס"ק ה' ובסימן קכ"ח ס"ק ח' עיין שם:
סעיף ג[עריכה]
(ו) לא יגע — וכתב במחזיק ברכה, שמה שכתוב: לא יגע לפה או לחוטם, אפילו מבחוץ איכא קפידא, ודלא כמו שכתב מור וקציעה, וכן נראה מהפרישה עיין שם. ובשלמי צבור כתב גם כן בשם מאמר מרדכי סימן מ"ו:
סעיף ז[עריכה]
(ז) כח גברא — עיין באר היטב. כתוב בשלמי ציבור, שלנטילת ידיים שחרית אין להקפיד על מים מגולין אפילו במקום דשכיחי נחשים, שלא אסור אלא לשתיה. אך ביורה דעה סימן קט"ז כתב בבאר היטב שם בשם הגאון מוהר"ר שעפטיל ז"ל, שאין לרחוץ כי אם במים מכוסים כל הלילה אפילו הידיים, כל שכן הדחת פיו, ועיין שם בהג"ה שכן משמע מסדר היום שהביא בכנסת הגדולה. אך במדינתינו לא קפדי אגלויא כלל ואפילו להדחת פיו, וכל שכן לנטילת ידיים:
סעיף ח[עריכה]
(ח) קרקע — עיין באר היטב. וכתב בברכי יוסף שמנהג החרדים אל דבר ה' שלא לקרות ולברך נגד המים שנטלו בהם שחרית, וכן היה נוהג הגאון מופת הדור מוהר"ר חיים אבולעפיא ז"ל:
סעיף יג[עריכה]
(ט) נעור — בברכי יוסף כתב שדעת מהר"ח כהן, כשניעור כל הלילה אין רוח רעה שורה, וכן אם נטל ידיו קודם עלות השחר, וכן כתב בספר דרך חיים בשם האר"י והרמ"ז. אך שיורי ברכה הביא בשם ספר תרומה חדשה כתב יד דיש לו ליטול שנית, דלינה פוסלת בנטילת ידיים כדרך שפוסלת בקידוש ידים ורגלים עיין שם. לכן נראה לנהוג כמו שכתב הרמ"א, שיטלם בלא ברכה, וכן כתב לקמן סימן תצ"ד לעניין הנעורים בליל שבועות. ובמגן אברהם שם יש ט"ס שכתוב "ועבי"ד", וצ"ל "בסימן ד' סעיף י"ג", עיין שם:
סעיף טו[עריכה]
(י) ישן ביום — עיין באר היטב. וכתב בשו"ת נודע ביהודה מהדורא תניינא סימן כ', שנשאל מהגאון מהר"י ברלין ז"ל במה שכתב רש"י בסוכה דף כ"ו: "אביי הוי ניים כמבי כובי לפומבדיתא", ופירש רש"י, דאמרינן בעלמא דהוי שית פרסי, ולא מצינו כן, ובקידושין דף ע' משמע להיפך. והשיב, שאולי נמצא כן במדרש, ומקידושין אין ראיה, דאיכא נמי בי כובי אחרינא עיין שם. ובתפארת צבי סימן א' רצה להגיה שתי פרסי, עיין שם, וגם זה לא נמצא בשום מקום. ועיין בגיטין דף ד', דאמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי האי אתרא והוי כמבי כובי לפומבדיתא, עיין שם דקאי אמכפר לודים ללוד, דחשיב ליה התם מובלעת, ורש"י שם פירש שיש שבולטת ד' וה' פרסאות, ועיירות העומדים לפנים מן הבליטה קרי להו מובלעת בתוך התחום עיין שם. ולפי מה שכתב רש"י בסוכה דהוי שית פרסי צריך לומר דלאו דוקא נקט ד' וה' פרסאות וצריך עיון. ועיין שם בתפארת צבי, שכתב דלענין שתין נשמי אין לחלק בין חול לשבת. ואם כן, מהא שכתבו שהאר"י היה ישן ב' וג' שעות, מכלל דג' שעות אינו יותר משיתין נשמי, ויותר מג' שעות הוא מדת חסידות שלא לישן ביום, ולכן קרי ר"י עליה דאביי מתי תקום כו' עיין שם. ולדבריו צריך לומר דמכל מקום שבת עדיף, דכיון דשינה בשבת תענוג, אף מידת חסידות ליכא אם יהיה ישן יותר מב' שעות. אך באמת מה שכתב בשם האר"י אינו מוכרח כלל לענין שיתין נשמי, דשמא היה ניעור כמה פעמים בתוך שינתו ולא היה ישן שיתין נשמי בפעם אחת. ובקונטרס אחרון שבסוף מחזיק ברכה כתב וזה לשונו: שמעתי מתלמיד חכם ירא ה' מערי מערב הפנימי שהיה בא זמן רב בדרך, ודקדק כמה פעמים בשינת הסוס והיה מונה נ"ט נשמי ומתעורר הסוס, והנ"ט נשמי דסוס היה יותר מחצי שעה. אך עתה ראיתי להגאון הרמ"ע מפאנו בספר אלפסי זוטא פרק הישן שכתב וזה לשונו: שיתין נשמי. ושיעור נשימה אחד מתתר"ף בשעה, עד כאן לשונו, ולפי דברי הרמ"ע הוא זוטר בשיעוריה טובא, שאינו רק חלק י"ח משעה שהוא שיעור שלשה מינוטין ושליש, ולא משמע הכי בסוכה שם, ולקמן סימן רל"א בטור ובשולחן ערוך שם. וכתב בברכי יוסף שמהרח"ו הוכיח מהזוהר דהישן ביום רוח רעה שורה, וכן כתב מהר"מ דילנזאנו:
סעיף יח[עריכה]
(יא) במים — באליה רבה כתב דדווקא במים. ובספר לחם יהודה דף ט' ע"ב כתב דמהני אף בכל מידי דמנקי, רק ביש לו מים מזומנים יטול במים, עיין שם:
(יב) מבית הכסא — עיין באר היטב. וכתב במחזיק ברכה, שאלו הדברים דקא חשיב אינם מטעם אחד, דקם מהמיטה ויוצא מבית הכסא ורוחץ ונוטל צפרניו הוא משום רוח רעה. ומכל מקום דווקא קם מהמטה צריך ג' פעמים אל כלי אבל אינך לא, כי אין שליטת רוח רעה כל כך באלו. והולך בין המתים ונוגע במת צריך ג' פעמים, וכן בתשמיש המטה מפני הטומאה. אבל חולץ מנעליו ונוגע בראשו משום נקיות הוא, וכן כתב מהר"ח כהן במקור חיים עיין שם באורך. וביציאה מבית הכסא חזינן לרבנן קשישאי שרחצו ג' פעמים, וגם רחצו פעם אחת אם חלצו בתי רגלים של עור, עיין שם. וראיתי מי שכתב: נראה שהנוגע בפרעוש אין צריך נטילת ידיים, לפי שאינה באה מזוהמת אדם, ועיין סימן שי"ו. ונראה דמכל מקום יש לו לנקות במידי דמנקי כדלקמן סעיף כ"ב, עיין שם:
סעיף כב[עריכה]
(יג) בצרור — עיין באר היטב. ועיין לקמן סימן ס"ב, שהט"ז כתב במי שצמא לשתות ואינו יכול לקום לרחוץ בלילה יהרהר הברכה, והאליה רבה חולק עליו עיין שם, ובברכי יוסף שם כתב: הניעור בלילה וצמא לשתות ואינו יכול לקום לרחוץ ידיו, יקנח ידיו בכותל או בכל מידי דמנקי ויברך וישתה, מהר"י זיי"ן. ולפי דעת מהרח"ו ומהר"ח לונזאני שאסור לברך כשרוח רעה שורה עליו, ולזה לא מהני נקיון כפיו כי אם נטילה במים ג' פעמים, אסור לברך. ולכן אם הוא אנוס ואינו יכול לרחוץ, יהרהר בליבו, דכמה פוסקים מתירין באנוס לברך על ידי הרהור. וירא שמים יאנוס עצמו לעמוד ולרחוץ ידיו ג' פעמים ויברך כתיקונה, עיין שם. ונפלאתי שלא הזכיר מדברי הט"ז, ועיין בסימן ס"ב במג"א בשם תלמידי רבינו יונה שאף הברכה אין להרהר כו' ובאליה רבה שם:
(יד) נקיות ידים — עיין באר היטב. ועיין ביד אפרים מה שכתב לפרש דברי המגן אברהם בזה:
סעיף כג[עריכה]
(טו) ערום — ובברכי יוסף בשם מהרח"ו ומהר"ח דילונזאנו, שבזוהר אוסר לברך ברכת השחר קודם נטילה, עיין שם: