שמות רבה א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

שמות רבה · א · א · >>

הוסף ביאור

א. [עריכה]

"וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַבָּאִים מִצְרַיְמָה, אֵת יַעֲקֹב אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ"

הדא הוא דכתיב: "חושך שבטו שונא בנו, ואוהבו שחרו מוסר" (משלי יג, כד) - בנוהג שבעולם אדם שאומר לו חברו פלוני 'הכה לבנך' יורד עמו עד לחייו, ומה תלמוד לומר "חושך שבטו שונא בנו"? ללמדך שכל המונע בנו מן המרדות סוף בא לתרבות רעה ושונאהו.

שכן מצינו בישמעאל שהיו לו געגועים על אברהם אביו ולא רדהו ויצא לתרבות רעה ושנאהו והוציאו מביתו ריקם. מה עשה ישמעאל כשהיה בן חמש עשרה שנה? התחיל להביא צלם מן השוק והיה מצחק בו ועובדו כמו שראה מאחרים.

  • מיד "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק" וגו' (בראשית כא, ט) ואין מצחק אלא עבודת כוכבים, כמה דאת אמר "ויקומו לצחק" (שמות לב, ו). מיד "ותאמר לאברהם: גרש האמה הזאת ואת בנה" (בראשית כא, י), שמא ילמד בני אורחותיו. מיד "וירע הדבר מאד בעיני אברהם" וגו' (בראשית כא, יא) על שיצא לתרבות רעה.
  • "ויאמר אלהים אל אברהם: אל ירע בעיניך" וגו' (בראשית כא, יב) מכאן אתה למד שהיה אברהם טפל לשרה בנביאות.
  • מיד "וישכם אברהם בבקר, ויקח לחם וחמת מים" (בראשית כא, יד) ללמדך שהיה שונא לישמעאל על שיצא לתרבות רעה, ושלחו הוא ואמו הגר ריקם, וטרדו מביתו על כך. וכי תעלה על דעתך שאברהם שכתוב בו "ואברהם כבד מאד במקנה" וגו' (בראשית יג, ב) היה משלח אשתו ובנו מביתו ריקם, בלא כסות ובלא מחיה? אלא ללמדך, כיון שיצא לתרבות רעה לא נפנה עליו.
  • מה היה סופו כשגרשו? ישב בפרשת דרכים והיה מלסטם את הבריות, שנאמר "והוא יהיה פרא אדם" (בראשית טז, יב).

כיוצא בו "ויאהב יצחק את עשו" (בראשית כה, כח), לפיכך יצא לתרבות רעה על אשר לא רדהו. כמו ששנינו: חמש עברות עבר עשו הרשע באותו היום:

  • בא על נערה המאורסה
  • והרג את הנפש
  • וכפר בתחית המתים
  • וכפר בעיקר
  • וביזה את הבכורה

ועוד:

  • שתאב מיתת אביו,
  • וביקש להרוג את אחיו, שנאמר "יקרבו ימי אבל אבי" וגו' (בראשית כז, מא),
  • וגרם ליעקב לברוח מאבותיו,
  • והלך אף הוא אצל ישמעאל ללמוד ממנו תרבות רעה ולהוסיף על נשיו, שנאמר "וילך עשו אל ישמעאל" (בראשית כח, ט).

כיוצא בו דוד, שלא יסר לאבשלום בנו ולא רדהו, יצא לתרבות רעה, ובקש להרוג את אביו, ושכב עם פילגשיו, וגרם לו לילך יחף והוא בוכה, ונפלו מישראל כמה אלפים וכמה רבבות, וגרם לו דברים קשים הרבה שאין להם סוף, דכתיב "מזמור לדוד בברחו מפני אבשלום בנו" (תהלים ג, א). מה כתיב אחריו? "ה', מה רבו צרי" וגו' (תהלים ג, ב). וקשה תרבות רעה בתוך ביתו של אדם ממלחמת גוג ומגוג, דאילו במלחמת גוג ומגוג כתיב: (תהלים ב א): "למה רגשו גוים", ולהלן כתיב "ה' מה רבו צרי".

וכיוצא בו עשה דוד באדוניה, שלא רדהו ביסורין ולא גער בו, ולפיכך יצא לתרבות רעה, דכתיב (מלכים א א ו): "ולא עצבו אביו מימיו... ואותו ילדה אחרי אבשלום", והלוא אבשלום בן מעכה ואדוניהו בן חגית, מהו "ואותו ילדה אחרי אבשלום"? אלא מתוך שיצא לתרבות רעה ולא רדהו אביו, וכתיב באדוניהו ולא עצבו אביו מימיו, אף הוא יצא לתרבות רעה, לפיכך כתיב "ואותו ילדה אחרי אבשלום".

"ואוהבו שחרו מוסר" - זה הקדוש ברוך הוא, על שאהב את ישראל, דכתיב (מלאכי א ב): "אהבתי אתכם אמר ה'", שהוא מרבה אותן ביסורין.

אתה מוצא, שלוש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולם לא נתנם להם אלא על ידי יסורין: התורה, וארץ ישראל, וחיי העולם הבא:

  • התורה, דכתיב (תהלים צד יב): "אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו";
  • ארץ ישראל, דכתיב (דברים ח ה): "וידעת עם לבבך" וגו', מה כתיב אחריו? "כי ה' אלהיך מביאך" וגו'.
  • העולם הבא, דכתיב (משלי ו כג): "כי נר מצוה ותורה אור" וגו'.

וכל המיסר את בנו, מוסיף הבן אהבה על אביו והוא מכבדו, שנאמר (משלי כט יז): "יסר בנך וינחך" וגו', ואומר (משלי יט יח): "יסר בנך כי יש תקוה", ומוסיף עליו אהבה, שנאמר "ואוהבו שחרו מוסר", לפי ששחרו מוסר לכך אוהבו.

אתה מוצא שאברהם יסר את יצחק בנו ולמדו תורה והדריכו בדרכיו, דכתיב באברהם (בראשית כו ה): "עקב אשר שמע אברהם בקולי", וכתיב (בראשית כה ט): "ואלה תולדות יצחק בן אברהם", ללמדך שהיה דומה לאביו בכל דבר, בנוי בחכמה בעושר ובמעשים טובים. תדע לך, שבן שלושים ושבע שנה היה כשעקדו אביו, וכתיב (בראשית כד א): "ואברהם זקן בא בימים", ועקדו וכפתו כשה ולא נמנע, לפיכך (בראשית כה ה): "ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק", הוי: ואוהבו שחרו מוסר.

כיוצא בו היה יצחק משחר מוסר ליעקב, שלמדו יצחק תורה ויסרו בבית תלמודו, שנאמר (בראשית כה כז): "ויעקב איש תם" וגו', ולמד מה שלמדו אביו, ואחר כך פרש מאביו ונטמן בבית עבר ללמוד תורה, לפיכך זכה לברכה וירש את הארץ, שנאמר (בראשית לז א): "וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען".

ואף יעקב אבינו יסר את בניו ורדה אותם ולמדם דרכיו שלא היה בהם פסולת, שכן כתיב "ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה" וגו', השוון כולם ליעקב, שכולם צדיקים כיוצא בו היו. הוי: "ואוהבו שחרו מוסר":