מקראות גדולות שמות

תרגום

אונקלוס:

ירושלמי - יונתן:

ירושלמי (קטעים):

"לא תבערו אש" - (סנהדרין לה יבמות ו) יש מרבותינו אומרים הבערה ללאו יצאת וי"א לחלק יצאת "לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת" - ענין הכתוב הזה ודאי לאסור בשבת גם מלאכת אוכל נפש כי אמר כל העושה בו מלאכה יומת ופירש שלא יבערו גם אש לאפות לחם ולבשל בשר כי האש צורך כל מאכל והוצרך לומר כן מפני שלא אמר "העושה בו כל מלאכה" כאשר אמר בעשרת הדברות (לעיל כ י) לא תעשה כל מלאכה ואמר מלאכה סתם והיה אפשר שנוציא מן הכלל מלאכת אוכל נפש כי כן נאמר בחג המצות (דברים טז ח) לא תעשה מלאכה ואין אוכל נפש בכללו ולכך הזכיר בפירוש שאף אוכל נפש אסור בו וכלשון הזה מצאתי במדרש (מכילתא כאן) רבי נתן אומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת למה נאמר לפי שהוא אומר ויקהל משה את כל עדת בני ישראל שומע אני יהא רשאי להדליק לו את הנר להטמין לו את החמין ולעשות לו מדורה בשבת ת"ל לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת וזה קרוב למה שאמרנו שלא היו מלאכות הללו שהן הנאה לגופו בכלל איסור הראשון ורצה רבי נתן לומר שלא הוצרך הכתוב לאסור אפייה ובשול ושאר צרכי אוכל נפש שכבר אמר להם את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו (לעיל טז כג) אבל עדיין כל מלאכות שאדם נהנה בהן ואינן עושין אלא הנאה לגוף כגון הדלקת הנר ומדורה ורחיצת גופו בחמין יהיו מותרות כי זה מעונג שבת לכך נאמר לא תבערו אש לאסור הכל ולרבותינו עוד בו מדרש בתלמוד (שבת ע) מפני שלא אמר כל העושה בו כל מלאכה יומת או שיאמר כל המבעיר אש בכל מושבותיכם יומת אמרו שיצאת להקל בה להיותה בלאו ויש אומר שיצאה לחלק לפי שהיתה בכלל לא תעשה כל מלאכה (לעיל כ י)

ה. לא תבערו אש וגו' [למה נאמר] לפי שהוא אומר בחריש ובקציר תשבות (שמות לד). שבות מחריש בשעת הקציר (שבות מערב שביעית לשביעית. אין לי אלא) שהוא שובת מערב שביעית לשביעית. יכול כן ישבות מערב שבת (לערב שבת) [לשבת]. ועוד קל וחומר, ימה שביעית שאין חייבים עליה לא כרת ולא מיתת בית דין הרי הוא שובת מערב שביעית לשביעית. שבת שחייב עליו כרת ומיתת בית דין, דין הוא שישבות מערב שבת שבת. (או)[ולא] יהיה רשאי להדליק לו נר או להטמין לו את החמין או לעשות לו מדורה. תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מושבותכים ביום השבת. ביום השבת אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר מערב שבת לשבת.

ו. דבר אחר לא תבערו אש בכל מושבותיכם [למה נאמר] לפי שנאמר אש תמיד וגו' (ויקרא ו). שומע אני בין בחול בין בשבת. ומה אני מקים מחלליה מות יומת, בשאר כל מלאכות חוץ מן המערכה. [או אינו אלא אף המערכה.] ומה אני מקים לא תכבה כל הימים, חוץ מן שבת. תלמוד לומר לא תבערו אש בכל מושבותיכם [בכל מושבותיבם] אי אתה מבעיר, אבל אתה מבעיר בבהמ"ק. אמר אחד מתלמידי רבי ישמעאל, הרי הוא אומר לא תבערו. למה נאמר, לפי שהוא אומר וכי יהיה באיש חטא וגו' (דברים כא). שומע אני בין בחול בין בשבת. ומה אני מקיים מחלליה מות יומת, בשאר (כל המיתות) [המלאכות] חוץ ממיתת בית דין. או אינו אפילו במיתת בית דין, ומה אני מקיים (ותלית אותו על עץ) בשאר כל הימים חוץ מן השבת. תלמוד לומר לא תבערו אש (וגו). שרפה בכלל היתה ויצאת ללמד. מה שרפה שהיא אחת ממיתות בית דין, אינה דוחה את השבת. אף כל שאר מיתות בית דין לא ידחו את השבת.

ז. רבי (יונתן) [נתן] אומר , לא תבערו אש למה נאמר. לפי שנאמר ויקהל משה, שומע אני לא יהא חייב עד שיעבור על שלשים ותשע אבות מלאכות. תלמוד לומר בחריש ובקציר. עד שיעבור על שתים, ואם לאו אינו חייב. תלמוד לומר לא תבערו, הבערה היתה בכלל ויצאת ללמד. אלא מה הבערה מיוחדת שהיא אחת משלשים ותשע אבות מלאכות חייב עליה, אף כל שאר שלשים ותשע אבות מלאכות חייב עליה בפני עצמה.

ח. רבי (נתן) [יונתן] אומר , לא תבערו אש למה נאמר. לפי שהוא אומר (ויקהל משה) שומע אני יהא רשאי להדליק (לו) את הנר (ולהטמין לו את החמין) לעשות (לו) מדורה. תלמוד לומר לא תבערו אש ביום השבת. ביום השבת אי אתה מבעיר אבל אתה מבעיר ביום טוב.

לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת

(שמות לה ג): "לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת"

1. על-פי הפשט, הפסוק מתייחס לאש ממש - אסור להצית אש ביום שבת.

הצתת אש היא אחת מ-39 אבות המלאכה; אם כך, מדוע יש צורך להזכיר אותה בנפרד? בדברי חז"ל יש שתי דעות:

• " "הבערה לחלק יצאת" " - כדי להדגיש שלכל מלאכה יש משמעות וחשיבות בפני עצמה, כך שאם מישהו עשה שתי מלאכות שונות בשוגג, הוא צריך להביא שני קרבנות חטאת שונים.
• " "הבערה ללאו יצאת" " - כדי ללמדנו שמלאכת ההבערה פחות חמורה ממלאכות אחרות, ומי שעושה אותה עבר רק על "לאו", מצוות לא-תעשה, ולא על איסור סקילה.

הסברים נוספים:

• ייתכן שהמושג "מלאכה", שנזכר בקשר לשבת, אינו כולל הבערת אש. לפי זה, יש בשבת שני איסורים נפרדים: אסור לעשות מלאכה, וחוץ מזה גם אסור להבעיר אש.
• איסור הבערת אש חל רק בשבת, אבל בחג שאינו שבת מותר להדליק אש (ע"פ ההלכה מותר לעשות זאת רק ע"י העברה מאש קיימת שהוכנה לפני החג). איסור מלאכה חל גם בשבת וגם בחג, אבל איסור הבערת אש חל רק בשבת.
• הדגש על הבערת אש נובע מכך שזו היתה המלאכה הראשונה שה' עשה בבריאת העולם - בריאת האור ביום הראשון. השבת היא זכר לשביתה ממלאכת בריאת העולם, ולכן יש חשיבות מיוחדת לשביתה מהמלאכה הראשונה.

2. חז"ל למדו מכאן גם שאסור להעניש בשבת:

• " "זו אזהרה לבית דין, שלא ישרפו בשבת מי שנתחייב שריפה; והוא הדין, לשאר עונשין" " (רמב"ם, הלכות שבת כד ז ), כלומר הבערת אש היא דוגמה לעונש, וממנה למדים על כל שאר העונשים.
• אפשר גם לפרש, שהבערת אש היא משל לביעור הרע, כמו למשל בפסוק (דברים יט יט): "וַעֲשִׂיתֶם לוֹֹֹֹֹֹֹ כַּאֲשֶׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו, וּבִעַרְתָּ הָרָע מִקִּרְבֶּךָ"ועוד; בשבת אסור לעשות פעולות מעשיות של ביעור הרע מעם ישראל, כמו הענשת חוטאים.

3. ואפשר גם לפרש, על-דרך הדרש, שהכוונה לאש המחלוקת: בשבת מתאספים לבתי הכנסת, לאנשים יש זמן לדבר ולחוות דעתם על ענייני הציבור, וזה עלול לגרום למריבות ולמחלוקת. לכן נאמר: " לא תבערו את אש המחלוקת בכל מושבותיכם ביום השבת... " ("הפרשה לדורותיה", הרב אברהם קורמן בשם הרב יצחק עראמה) .

תגובות

מאת: סולם יעקב

מהו לא תבערו? מהי בעירה? מהו " וביערת הרע מקרבך "? מהו " איש בער (נטול שכל) לא ידע "? מהו " ביעור חמץ "?

הכל מורה על סילוק או הוצאה מתחום!

ומכאן " לא תבערו אש... " - אל תוציאו את האש ממושבותיכם ביום השבת!

לכאורה התורה מצווה אותנו על הדלקת אש בשבת! מתוך שאסור לבערה, דהיינו להוציאה, או לחלופין לכבותה.