קטגוריה:שמות כב ט

<< | ספר שמות • פרק כ"ב • פסוק ט' | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב: כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר ומת או נשבר או נשבה אין ראה

המהדורה המנוקדת: כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וְכָל בְּהֵמָה לִשְׁמֹר וּמֵת אוֹ נִשְׁבַּר אוֹ נִשְׁבָּה אֵין רֹאֶה.

המהדורה המוטעמת:

כִּֽי־יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜הוּ חֲמ֨וֹר אוֹ־שׁ֥וֹר אוֹ־שֶׂ֛ה וְכׇל־בְּהֵמָ֖ה לִשְׁמֹ֑ר וּמֵ֛ת אוֹ־נִשְׁבַּ֥ר אוֹ־נִשְׁבָּ֖ה אֵ֥ין רֹאֶֽה׃

המהדורה הדקדוקית:

כִּֽי־יִתֵּן֩ אִ֨ישׁ אֶל־רֵעֵ֜/הוּ חֲמ֨וֹר אוֹ־שׁ֥וֹר אוֹ־שֶׂ֛ה וְ/כָל־בְּהֵמָ֖ה לִ/שְׁמֹ֑ר וּ/מֵ֛ת אוֹ־נִשְׁבַּ֥ר אוֹ־נִשְׁבָּ֖ה אֵ֥ין רֹאֶֽה׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשני המקרא

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	אֲרֵי יִתֵּין גְּבַר לְחַבְרֵיהּ חֲמָר אוֹ תוֹר אוֹ אִמַּר וְכָל בְּעִירָא לְמִטַּר וּמִית אוֹ אִתְּבַר אוֹ אִשְׁתְּבִי לֵית דְּחָזֵי׃
ירושלמי (יונתן):	אֲרוּם יִתֵּן גְּבַר לְחַבְרֵיהּ חֲמוֹר אוֹ תּוֹר אוֹ אִימַר וְכָל בְּעִירָא לְמִנְטוֹר בְּלָא אֲגַר נְטִיר וִימוּת אוֹ אִיתְבִיר מִן חֵיוָא אוֹ אִישְׁתְּבֵי וְלֵית סָהִיד חָמֵי וּמַסְהִיד:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"כי יתן איש אל רעהו חמור או שור" - (ב"מ צד) פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם לפיכך פטר בו את הגנבה כמו שכתוב וגונב מבית האיש אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית לשבועה למדת שפוטר עצמו בשבועה זו ופרשה זו אמורה בש"ש לפיכך אינו פטור אם נגנבה כמו שכתוב ואם גנוב יגנב מעמו ישלם אבל על האונס כמו מת מעצמו או נשבר או נשבה בחזקה ע"י לסטים

"אין רואה" - שיעיד בדבר

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[טז] פרשה ראשונה נאמרה בשומר חנם. אבל אין לומר אדרבא, מפני שפטר בו הגניבה יוכל לבא לידי כפל בטענת 'נגנבה הימני' ונמצא שהוא עצמו גנבה, אבל בשומר שכר לא תמצא שחייב כפל, דהא לא פטר נפשיה בגניבה, על זה קאמר בגמרא (בבא מציעא דף צד:) 'אפילו הכי קרנא בלא שבועה עדיפא מכפילא בשבועה', דהא לא מחייב כפל רק אם נשבע, יותר טוב להיות חייב הקרן בלא שבועה מן הכפל בשבועה:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

כִּי יִתֵּן אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ חֲמוֹר אוֹ שׁוֹר – פָּרָשָׁה רִאשׁוֹנָה נֶאֶמְרָה בְּשׁוֹמֵר חִנָּם; לְפִיכָךְ פָּטַר בּוֹ אֶת הַגְּנֵבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְגֻנַּב מִבֵּית הָאִישׁ... אִם לֹא יִמָּצֵא הַגַּנָּב וְנִקְרַב בַּעַל הַבַּיִת" לִשְׁבוּעָה (פסוקים ו-ז), לָמַדְתָּ שֶׁפּוֹטֵר עַצְמוֹ בִּשְׁבוּעָה זוֹ. וּפָרָשָׁה זוֹ אֲמוּרָה בְּשׁוֹמֵר שָׂכָר; לְפִיכָךְ אֵינוֹ פּוֹטֵר אִם נִגְנְבָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וְאִם גָּנֹב יִגָּנֵב מֵעִמּוֹ יְשַׁלֵּם" (פסוק יא). אֲבָל עַל הָאֹנֶס, כְּמוֹ מֵת מֵעַצְמוֹ אוֹ נִשְׁבַּר, אוֹ נִשְׁבָּה בְּחָזְקָה עַל יְדֵי לִסְטִים, וְאֵין רוֹאֶה שֶׁיָּעִיד בַּדָּבָר –^[2]

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

(שמות כב ט): "ומת או נשבר" - שטרפו ארי או חיה רעה; שכשם שמת או נשבה מדבר שאבדה כל הבהמה, הוא הדין לנשבר, שכל הבהמה הופסדה, שהרגה ארי או חיה רעה. שכן מצינו בנביא שהרגו הארי, (מלכים א יג כח): "וחמור והאריה עמדים אצל הנבלה, לא אכל האריה את הנבלה ולא שבר את החמור". "אין רואה שבועת ה'" - ופטור באונסים.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"חמור או שור או שה" סתם אלה ישמרו אותם עניי עם בשכר:

מדרש מכילתא

עריכה

• לפירוש "מדרש מכילתא" על כל הפרק •

קנד. כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה ר' ישמעאל אומר, שיפקיד אצלו ויאמר לו הילך שמור לי זה. אבל אם אמר לו עיניך בו, הרי זה פטור.

חמור או שור או שה אין לי אלא חמור או שה, שאר כל בהמה מנין -תלמוד לומר וכל בהמה לשמור. אקרא אני כל בהמה, ומה תלמוד לומר חמור או שור או שה. אם נאמר כך, שומע אני לא יהיה חייב עד שיפקיד אצלו כל בהמה. תלמוד לומר חמור או שור או שה, לחייב על זה בפני עצמו ועל זה בפני עצמו. (ומה תלמוד לומר כל בהמה, אלא) (בא הכתוב ללמדך שכל הכלל שהוא מוסיף על (הכלל) [הפרט] הכל בכללו

קנה. ומת (שתהא מיתתו) בידי שמים.

או נשבר ששברתו חיה.

או נשבה ששבוהו לסטים. (עדיין) אני אומר, השבר והשבי בין שיכול להציל בין שאין יכול להציל. תלמוד לומר, ומת. מה מיתה מיוחדת שאי אפשר לו להצילה פטור מלשלם, אף כל דבר שאי אפשר להצילו פטור מלשלם, דברי רבי אליעזר. רבי עקיבא אומר, הרי אתה דן אפשר (מי) [משאי אפשר] שאי אפשר למיתה אלא להיות בידי שמים. אבל השבר והשבי אפשר להיות בין בידי שמים בין בידי אדם. חזר ודנן (כמין) גנבה. רבי שמעון אומר, הטרפה לא ישלם, יש טרפה שאינו משלם.

קנו. אין רואה . בעדים הכתוב מדבר.

אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם . הא יש רואה, בעל הבית פטור מכל דבר.

מלבי"ם - התורה והמצוה - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מלבי"ם - התורה והמצוה

עריכה

קנד. כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכו' דעת המכלתא כבריתא די"ג מדות, שדריש לה בפרט וכלל. ולא כסוגית הגמ' בבא מציעא (דף נז ע"ב) שדריש כי יתן כלל, שהוא כלל שאינו מלא. כמה שאמרו בזבחים (דף ד ע"ב). וכן לא כסוגיא דנזיר (דף לה) שדריש לה פרט וכלל ופרט. דסבירא ליה דלשמור פרט, שע"ו הקדים שצ"ל לשמור שיאמר לו הלך שמור לי זה.

ושואל שיכתוב הכלל לבד וכל בהמה, ול"ל הפרט. ומשיב שאז נטעה שצריך שיפקוד כל מיני בהמות. לכן אמר חמור או שור, לחייב על כל זא' בפני עצמו. ושואל, שלא יכתוב כל בהמה, רק כי יתן בהמה לשמור. ומשיב שאם יכתוב הכלל, נוכל לטעות שבהמה דוקא, לא חיה. אבל כשבא הכלל מוסיף על הפרוש. וכתב שכל בהמה כולל הכל אף חיות. ואין כאן מקום להאריך בזה יותר.

קנה. ומת או נשבר או נשבה. המיתה הוא בידי שמים והשבירה הוא בידי חיה טורפת, כמו ולא שבר את החמור (מלכים א' יג). והשבי הוא על ידי שודדים מזוינים. וסבירא ליה לר' אליעזר שלמדנו שבר ושבי ממיתה שאין בידו להציל. ורבי עקיבא השיב, שאין דנין אפשר משאי אפשר. ואזלי לשיטתם, שביבמות (דף מו) ומנחות (דף פ”ב), סבירא ליה לר' אליעזר דנין אפשר משאי אפשר. ורבי עקיבא סבירא ליה, שאין דנין אפשר משאי אפשר. ולמד רבי עקיבא מן גנבה, כי בשאפשר להציל לא עדיף מנגגב שחייב. ורבי שמעון למד לה, ממה שאמרו הטרפה לא ישלם כמו שיתבאר בסימן משפטים קסב .

קנו. אין רואה , ואם הוא במקום שיש עדים מצוים, צריך להביא עדים אם לא ישלם. כמו שאמר בח"מ (סי' רצד) ואם מביא עדים פטור משבועה שלא שלח בה יד, וכמו שאמר ההגהות מימוניות [בפ”ו מה' שאלה ופקדון דין ג'] ושכן נראה ממה שאמרו בבבא מציעא (דף פג) הא יש רואה, יביא ראיה ויפטר.

בעל הטורים

עריכה

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •

וכל בהמה. ג' הכא ואידך החיה וכל בהמה וכל בהמה מפרסת פרסה לומר שהחיה בכלל בהמה כמו התם דכתיב החיה וכל בהמה ואפילו עובר דכתיב וכל בהמה מפרסת וגו' בבהמה אותה תאכלו לרבות את העובר: