מקראות גדולות שמות

תרגום

אונקלוס:

ירושלמי - יונתן:

ירושלמי (קטעים):

"בעבור זה" - בעבור שאקיים מצותיו כגון פסח מצה ומרור הללו

"עשה ה' לי" - רמז תשובה לבן רשע לומר עשה ה' לי ולא לך שאלו היית שם לא היית כדאי ליגאל (מכילתא) "זה עשה ה' לי בעבור זה שעשה ה' לי בצאתי ממצרים" - וכן והודעת להם את הדרך ילכו בה (להלן יח כ) ורבים כן יאמר כי בעבור זה שעשה ה' לי בצאתי ממצרים אני עובד את העבודה הזאת כענין שאמר למטה (בפסוק טו) על כן אני זובח לה' כל פטר רחם ואמר " זה " כלומר תגיד לו זה שאתה רואה בעיניך שעשה ה' לך בצאתך ממצרים ורבותינו דרשו (במכילתא כאן) כי על מצה ומרור שמונחים לפניו ירמוז ויתכן שיהיה שיעורו והגדת לבנך בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים כאומר כך וכך עשה ה' לי כי מלת בעבור תשמש גם "בעצם ענין" כמו בעבור הילד חי צמת ותבך ( יב כא) אינו בגלל ורבי אברהם אמר כי בעבור זה שאני עושה ועובד לפניו באכילת הפסח והמצה עשה ה' לי אותות עד שהוציאני ממצרים ואינו נכון ועוד אפרש הכתוב (להלן בפסוק טז)

קח. והגדת לבנך . שומע אני מראש חדש תלמוד לומר ביום ההוא. אי ביום ההוא יכול מבעוד יום, תלמוד לומר בעבור זה- בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך (על שולחנך). בעבור זה למה נאמר- לפי שהוא אומר מה העבודה הזאת לכם, אלא זה בן רשע הוא שהוציא את עצמו מן הכלל, ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל אף אתה הוציאהו מן הכלל בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים, לי ולא לך, ולפי שהוצאת את עצמך מן הכלל אלו היית שם לא היית נגאל.

בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים

(שמות יג ח): "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר: בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה ה' לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם".

והגדת לבנך ביום ההוא לאמור

זהו אחד הפסוקים המצווים עלינו לספר לבנים על יציאת מצרים. אולם, בפסוקים שלפניו לא נזכרה כל שאלה שהבן שואל (בניגוד לפסוקים אחרים, בהם הסיפור על יציאת מצרים הוא תשובה לשאלה שהבן שואל - ראו למשל פרשת המצות ופרשת הבכורות ).

מכאן אמרו חז"ל (בהגדה של פסח) : " "שאינו יודע לשאול - את פתח לו" ", כלומר, אפילו אם הבן אינו יודע לשאול, הוריו צריכים לפתוח איתו בשיחה על יציאת מצרים. כלומר, ההורים חייבים לספר ביציאת מצרים לכל הילדים, בין אם הם שואלים ובין אם לא.

מכאן באה המילה הגדה - זו פשוט צורת שם הפעולה של הפועל הגיד הנזכר בפסוק (כמו שהמילה הסעה היא שם הפעולה של הסיע ).

מהמילים ביום ההוא למדו חז"ל, שהמצוה לספר ביציאת מצרים חלה באותו יום שנזכר בתחילת הפרשה - היום שבו היתה יציאת מצרים: "זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים...".

בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים

ניתן לפרש את הפסוק על-פי משמעויות שונות של המילה "בעבור" (ראו בעבור ):

1. בעבור = כדי ש-; תיאור תכלית עתידית של פעולה. לפי זה, משמעות הפסוק היא " ה' עשה לי ניסים בצאתי ממצרים , כדי שאעשה את זה , כדי שאעשה את מה שאני עושה עכשיו, כדי שאקיים את מצוותיו" (ע"פ רש"י) . הפרשה כולה עוסקת במצוות אכילת מצה בליל פסח, שהיא אחת המצוות הראשונות שנצטוו בני ישראל, ומסמלת את כל המצוות.

2. בעבור = בגלל; תיאור סיבה של פעולה. לפי זה, משמעות הפסוק היא " ה' עשה לי ניסים בצאתי ממצרים בגלל שעשיתי את זה , בגלל שקיימתי את מצוותיו ואכלתי מצות במצרים, כמו שאנחנו עושים עכשיו" (ע"פ ראב"ע) ;

ה"שפת אמת" שילב את שני הפירושים, ופירש שהכוונה "בגלל שאני אקיים מצוות בעתיד": בני ישראל במצרים לא היו ראויים להיגאל, אבל ה' ידע שבעתיד הם יקיימו מצוות, ובגלל הידיעה הזאת הוציא אותם ממצרים; מכאן, שכל אדם שמקיים מצוות בימינו למעשה מצדיק למפרע את יציאת מצרים, וכאילו הוא יוצא ממצרים באותו רגע (שמעתי מהרב משה פליקס) .

3. ניתן גם לפרש: בעבור = בגלל, זה = אשר (כמו בפסוק: (תהלים עד ב): "זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶּדֶם, גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ, הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ"= אשר שכנת בו). לפי זה, משמעות הפסוק היא "אני אוכל מצות בגלל הניסים אשר עשה ה' לי בצאתי ממצרים " (שד"ל ע"פ רשב"ם ורמב"ן) .

4. בעבור = ב-עבור = בתבואה (עבור = תבואה, כמו בפסוק (יהושע ה יא): "וַיֹּאכְלוּ מֵעֲבוּר הָאָרֶץ מִמָּחֳרַת הַפֶּסַח מַצּוֹת וְקָלוּי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה"). לפי זה, משמעות הפסוק היא " ה' עשה לי ניסים בצאתי ממצרים בעבור הזה שאתה רואה כאן, בתבואה זו; הוא הוציא אותי כל כך מהר, עד שהתבואה לא הספיקה להחמיץ ונאפתה כמצה" (ראו ולא ייאכל חמץ = ביטוי למהירות היציאה ממצרים ). וייתכן שלפירוש זה כיוונו חז"ל (בהגדה של פסח) כשאמרו " "בעבור זה - בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך" ": מצוה לספר ביציאת מצרים בזמן שהעבור, התבואה, נמצאים לפנינו, ואפשר להצביע עליהם ולהגיד לילדים "בעבור זה " = "בתבואה הזאת" (ראו זה = דבר מוחשי שאפשר להצביע עליו ; ראו גם מכילתא ומלבי"ם על הפסוק ). 

5. התורה מדויקת ומדיקת. אם כן מדוע להשתמש במילה הכללית זה ? כדי שכל אחד יוכל להראות לבנו דבר טוב שבו, ובעבורו היה זוכה לצאת ממצרים, או שזוכה בכל יום לצאת ממצרים שלו. ומכיון שהמעשים אינם שוים, כשם שהאנשים אינם שוים, הגדירה התורה את מעשה הדוגמא האישית הפרטית לכל אב במילה "זה" (ד"ר שוקי שיינמן, ערב פסח ה'תשע"ב).

חז"ל ראו במילה לי כמה רמזים:

1. לי = רמז של תשובה לבן הרשע השואל שאלות שמוציאות את עצמו מן הכלל - "ה' עשה ניסים רק לי ולא לך" ( הסבר ).

2. לי = רמז שאדם צריך לראות את עצמו בכל דור ודור כאילו הוא יצא ממצרים - האב צריך להגיד לבנו "ה' עשה ניסים גם לי ולא רק לאבותיי".