המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וישרנה הפרות בדרך על דרך בית שמש במסלה אחת הלכו הלך וגעו ולא סרו ימין ושמאול וסרני פלשתים הלכים אחריהם עד גבול בית שמש
"וישרנה" - הרי תיבה זו אנדרוגינוס מלמד שאף הוולדות היו אומרים שירה רוני רוני השיטה התנופפי וכו' כדאיתא במסכת עבודה זרה (כד ב) ולפי פשוטו וישרנה לשון ישר דרך ישר היו הולכות
השאלות (יב) למה כפל לשונו וישרנה בדרך במסלה אחת הלכו, ולא סרו וכו', שכ"ז ענינו אחד:
"וישרנה". ספר שהיו בזה כמה פלאים, א] "וישרנה". כי המקום שעמדו שם הפרות היה אצל הבית רחוק מן הדרך, והיו יכולים לפנות במהלכתם אל צד הבתים או השדות, והם הישירו
מהלכם אל הדרך: ב] "על דרך בית שמש". כי אחר שהגיעו אל הדרך היה להם ברירה ללכת לפנים או לאחור אל צד פלשתים, והם בחרו ללכת אל צד בית שמש למזרח: ג]
"במסלה אחת הלכו". כי על הדרך יש בו כמה מסלות כבושות להולכי רגל, ודרך הבהמה ללכת פעם בצד זה ופעם בצד זה, והם הלכו במסלה אחת: ד] "הלך וגעו". מרוב השמחה.
וחז"ל (שוחר טוב שמואל יב) אמרו ע"ז שאמרו שירה, כי הדבר הפלאיי המעיד על השגחת ה' הוא השיר העולה מבריותיו, שעל ידו יוכרו עלילותיו ונפלאותיו: ה] "ולא סרו ימין ושמאול". כי הדרך מתעקם לפעמים במקום סלעים ורכסים, והם לא סרו בעקמימות רק הלכו בקו הישר שגדרו הקו היותר קצר בין שתי נקודות מונחות: ו] "וסרני פלשתים הלכים אחריהם". כי לא היה זה פלא אם היו הולכים לפניהם שדרך הבהמה להמשך אחרי בעליה, לא כן בשהלכו אחריהם. וזה התמיד "עד גבול בית שמש":
