קטגוריה:שיר השירים ח
מתוך ויקיטקסט
לחץ כאן להצגת התוכן ↓
א מי יתנך כאח לי יונק שדי אמי אמצאך בחוץ אשקך גם לא יבוזו לי ב אנהגך אביאך אל בית אמי תלמדני אשקך מיין הרקח מעסיס רמני ג שמאלו תחת ראשי וימינו תחבקני ד השבעתי אתכם בנות ירושלם מה תעירו ומה תעררו את האהבה עד שתחפץ ה מי זאת עלה מן המדבר מתרפקת על דודה תחת התפוח עוררתיך שמה חבלתך אמך שמה חבלה ילדתך ו שימני כחותם על לבך כחותם על זרועך כי עזה כמות אהבה קשה כשאול קנאה רשפיה רשפי אש שלהבתיה ז מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה אם יתן איש את כל הון ביתו באהבה בוז יבוזו לו ח אחות לנו קטנה ושדים אין לה מה נעשה לאחתנו ביום שידבר בה ט אם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ואם דלת היא נצור עליה לוח ארז י אני חומה ושדי כמגדלות אז הייתי בעיניו כמוצאת שלום
יא כרם היה לשלמה בבעל המון נתן את הכרם לנטרים איש יבא בפריו אלף כסף יב כרמי שלי לפני האלף לך שלמה ומאתים לנטרים את פריו יג היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעיני יד ברח דודי ודמה לך לצבי או לעפר האילים על הרי בשמים
א מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ גַּם לֹא יָבוּזוּ לִי. ב אֶנְהָגֲךָ אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִי אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַח מֵעֲסִיס רִמֹּנִי. ג שְׂמֹאלוֹ תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. ד הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם מַה תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. ה מִי זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ תַּחַת הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָ שָׁמָּה חִבְּלַתְךָ אִמֶּךָ שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָ. ו שִׂימֵנִי כַחוֹתָם עַל לִבֶּךָ כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה רְשָׁפֶיהָ רִשְׁפֵּי אֵשׁ שַׁלְהֶבֶתְיָה. ז מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ אִם יִתֵּן אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָה בּוֹז יָבוּזוּ לוֹ. ח אָחוֹת לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּ מַה נַּעֲשֶׂה לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּ. ט אִם חוֹמָה הִיא נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף וְאִם דֶּלֶת הִיא נָצוּר עָלֶיהָ לוּחַ אָרֶז. י אֲנִי חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹת אָז הָיִיתִי בְעֵינָיו כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם.
יא כֶּרֶם הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹן נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִים אִישׁ יָבִא בְּפִרְיוֹ אֶלֶף כָּסֶף. יב כַּרְמִי שֶׁלִּי לְפָנָי הָאֶלֶף לְךָ שְׁלֹמֹה וּמָאתַיִם לְנֹטְרִים אֶת פִּרְיוֹ. יג הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים חֲבֵרִים מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ הַשְׁמִיעִינִי. יד בְּרַח דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים.
א מִ֤י יִתֶּנְךָ֙ כְּאָ֣ח לִ֔י יוֹנֵ֖ק שְׁדֵ֣י אִמִּ֑י אֶֽמְצָאֲךָ֤ בַחוּץ֙ אֶשָּׁ֣קְךָ֔ גַּ֖ם לֹא־יָב֥וּזוּ לִֽי׃ ב אֶנְהָֽגֲךָ֗ אֲבִֽיאֲךָ֛ אֶל־בֵּ֥ית אִמִּ֖י תְּלַמְּדֵ֑נִי אַשְׁקְךָ֙ מִיַּ֣יִן הָרֶ֔קַח מֵעֲסִ֖יס רִמֹּנִֽי׃ ג שְׂמֹאלוֹ֙ תַּ֣חַת רֹאשִׁ֔י וִֽימִינ֖וֹ תְּחַבְּקֵֽנִי׃ ד הִשְׁבַּ֥עְתִּי אֶתְכֶ֖ם בְּנ֣וֹת יְרוּשָׁלִָ֑ם מַה־תָּעִ֧ירוּ׀ וּֽמַה־תְּעֹֽרְר֛וּ אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ׃ ה מִ֣י זֹ֗את עֹלָה֙ מִן־הַמִּדְבָּ֔ר מִתְרַפֶּ֖קֶת עַל־דּוֹדָ֑הּ תַּ֤חַת הַתַּפּ֙וּחַ֙ עֽוֹרַרְתִּ֔יךָ שָׁ֚מָּה חִבְּלַ֣תְךָ אִמֶּ֔ךָ שָׁ֖מָּה חִבְּלָ֥ה יְלָדַֽתְךָ׃ ו שִׂימֵ֨נִי כַֽחוֹתָ֜ם עַל־לִבֶּ֗ךָ כַּֽחוֹתָם֙ עַל־זְרוֹעֶ֔ךָ כִּֽי־עַזָּ֤ה כַמָּ֙וֶת֙ אַהֲבָ֔ה קָשָׁ֥ה כִשְׁא֖וֹל קִנְאָ֑ה רְשָׁפֶ֕יהָ רִשְׁפֵּ֕י אֵ֖שׁ שַׁלְהֶ֥בֶתְיָֽה׃ ז מַ֣יִם רַבִּ֗ים לֹ֤א יֽוּכְלוּ֙ לְכַבּ֣וֹת אֶת־הָֽאַהֲבָ֔ה וּנְהָר֖וֹת לֹ֣א יִשְׁטְפ֑וּהָ אִם־יִתֵּ֨ן אִ֜ישׁ אֶת־כָּל־ה֤וֹן בֵּיתוֹ֙ בָּאַהֲבָ֔ה בּ֖וֹז יָב֥וּזוּ לֽוֹ׃ ח אָח֥וֹת לָ֙נוּ֙ קְטַנָּ֔ה וְשָׁדַ֖יִם אֵ֣ין לָ֑הּ מַֽה־נַּעֲשֶׂה֙ לַאֲחֹתֵ֔נוּ בַּיּ֖וֹם שֶׁיְּדֻבַּר־בָּֽהּ׃ ט אִם־חוֹמָ֣ה הִ֔יא נִבְנֶ֥ה עָלֶ֖יהָ טִ֣ירַת כָּ֑סֶף וְאִם־דֶּ֣לֶת הִ֔יא נָצ֥וּר עָלֶ֖יהָ ל֥וּחַ אָֽרֶז׃ י אֲנִ֣י חוֹמָ֔ה וְשָׁדַ֖י כַּמִּגְדָּל֑וֹת אָ֛ז הָיִ֥יתִי בְעֵינָ֖יו כְּמוֹצְאֵ֥ת שָׁלֽוֹם׃
יא כֶּ֣רֶם הָיָ֤ה לִשְׁלֹמֹה֙ בְּבַ֣עַל הָמ֔וֹן נָתַ֥ן אֶת־הַכֶּ֖רֶם לַנֹּטְרִ֑ים אִ֛ישׁ יָבִ֥א בְּפִרְי֖וֹ אֶ֥לֶף כָּֽסֶף׃ יב כַּרְמִ֥י שֶׁלִּ֖י לְפָנָ֑י הָאֶ֤לֶף לְךָ֙ שְׁלֹמֹ֔ה וּמָאתַ֖יִם לְנֹטְרִ֥ים אֶת־פִּרְיֽוֹ׃ יג הַיּוֹשֶׁ֣בֶת בַּגַּנִּ֗ים חֲבֵרִ֛ים מַקְשִׁיבִ֥ים לְקוֹלֵ֖ךְ הַשְׁמִיעִֽינִי׃ יד בְּרַ֣ח׀ דּוֹדִ֗י וּֽדְמֵה־לְךָ֤ לִצְבִי֙ א֚וֹ לְעֹ֣פֶר הָֽאַיָּלִ֔ים עַ֖ל הָרֵ֥י בְשָׂמִֽים׃
א מִי יִתֶּנְךָ כְּאָח לִי, יוֹנֵק שְׁדֵי אִמִּי, אֶמְצָאֲךָ בַחוּץ אֶשָּׁקְךָ גַּםאף על פי שזה לא מקובל להתנשק ברחוב, בגלל שאתה תהיה אחי, אז לֹא יָבוּזוּ לִי. ב אֶנְהָגֲךָאוביל אותך אֲבִיאֲךָ אֶל בֵּית אִמִּי תְּלַמְּדֵנִימורתי, אַשְׁקְךָ מִיַּיִן הָרֶקַחששמו בו מרקחת בשמים מֵעֲסִיסממשקה שיוצא מפירות רִמֹּנִישל הרימונים שלי. ג שְׂמֹאלוֹואז תניח את ידך השמאלית (היא מתארת לבנות ירושלים כאילו הדבר כבר נעשה) תַּחַת רֹאשִׁי וִימִינוֹ תְּחַבְּקֵנִי. ד הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלִָם, מַהשלא (ראה לעיל ב, ז) תָּעִירוּ וּמַה תְּעֹרְרוּ אֶת הָאַהֲבָה עַד שֶׁתֶּחְפָּץ. {ס}
ה מִיבנות ירושלים שואלות: זֹאת עֹלָה מִן הַמִּדְבָּר מִתְרַפֶּקֶת עַל דּוֹדָהּ? תַּחַתהרעיה אומרת לדודה: הַתַּפּוּחַ עוֹרַרְתִּיךָהערתי אותך משנתך, שָׁמָּה חִבְּלַתְךָהולידה אותך אִמֶּךָ, שָׁמָּה חִבְּלָה יְלָדַתְךָזאת אשר ילדה אותך (אימך). ו שִׂימֵנִי כַחוֹתָםכמו חותמת המוצמדת עַל לִבֶּךָ, כַּחוֹתָם עַל זְרוֹעֶךָ, כִּי עַזָּהחזקה, מכניעה, לא מרפה כַמָּוֶתכמו מלאך המוות אַהֲבָה, קָשָׁה כִשְׁאוֹלכמו המוות קִנְאָההתשוקה, הנאמנות החזקה, רְשָׁפֶיהָהרשפים שלה, הזיקים רִשְׁפֵּי אֵשׁהם כמו רשפים היוצאים מתוך האש שַׁלְהֶבֶתְיָהמשלהבת גדולה. ז מַיִם רַבִּים לֹא יוּכְלוּ לְכַבּוֹת אֶת הָאַהֲבָה וּנְהָרוֹת לֹא יִשְׁטְפוּהָ, אִם יִתֵּןיציע אִישׁ אֶת כָּל הוֹן בֵּיתוֹ בָּאַהֲבָהכדי לקבל את אהבתו של מישהו אחר בּוֹז יָבוּזוּילעגו, ולא יתנו לוֹ. {ס}
ח אָחוֹתדברי האחים של הרעיה: לָנוּ קְטַנָּה וְשָׁדַיִם אֵין לָהּעדיין אין לה, כלומר היא עדיין קטנה, מַה נַּעֲשֶׂהאילו מתנות נכין לַאֲחֹתֵנוּ בַּיּוֹם שֶׁיְּדֻבַּר בָּהּשיתחילו הבחורים לבקש להנשא לה? ט אִם חוֹמָה הִיא - נִבְנֶה עָלֶיהָ טִירַת כָּסֶף, וְאִם דֶּלֶת הִיא - נָצוּר עָלֶיהָנקיף אותה במשקוף העשוי מ לוּחַ אָרֶז. י אֲנִיהיא עונה לאחיה: חוֹמָה וְשָׁדַי כַּמִּגְדָּלוֹתכמגדלים שעל החומה, ולא כפי שאמרתם 'שדים אין לה', אָזעדו ממזמן הָיִיתִי בְעֵינָיובעיני האהוב שלי כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹםשלוה ואושר, ותכונה זאת בי מצאה חן בעיניו. {פ}
יא כֶּרֶםעכשיו שהיא מתחתנת אין היא מוכנה לשמור על הכרמים של אחיה (לעיל א, ו), אלא רק על שלה הָיָה לִשְׁלֹמֹה בְּבַעַל הָמוֹןשם של מקום, נָתַן אֶת הַכֶּרֶם לַנֹּטְרִיםלשומרים (שגם היו אחראים למכור את הפירות), אִישׁכל אחד מהשומרים יָבִא בְּפִרְיוֹתמורת הפירות שמכר אֶלֶף כָּסֶף. יב כַּרְמִיאך לעומת עושרו הרב של המלך שלמה, היא מסתפקת בכרם הצנוע שלה שֶׁלִּי לְפָנָי, הָאֶלֶףאלף שקלי הכסף שהביא לך כל נוטר, יהיו לְךָ שְׁלֹמֹה, וּמָאתַיִםומאתים שקלי הכסף שאתה נותן להם כשכר (חמישית) לְנֹטְרִיםיהיו לנוטרים, ובכל זאת (למרות שזה שכר רב), אני מעדיפה לשמור על הכרם שלי אֶת פִּרְיוֹ. יג הַיּוֹשֶׁבֶתהדוד מטייל עם חבריו ואומר לה בַּגַּנִּים! חֲבֵרִיםהחברים שלי היו רוצים לשמוע את קולך מַקְשִׁיבִים לְקוֹלֵךְ, הַשְׁמִיעִינִי. יד בְּרַחאין היא מוכנה לשיר לפני חבריו, ולכן אומרת לו: דּוֹדִי וּדְמֵה לְךָ לִצְבִי אוֹ לְעֹפֶר הָאַיָּלִים עַל הָרֵי בְשָׂמִים.
מאמרים בקטגוריה "שיר השירים ח"
דף קטגוריה זה כולל את 2 הדפים הבאים, מתוך 2 בקטגוריה כולה.
