שולחן ערוך יורה דעה רסח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קיצור דרך: SHA:YD268

סימן זה בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו

השולחן ערוך בויקיטקסט עדיין בתהליכי בנייה. לחץ כאן כדי לראות דוגמה לעיצובו של סימן בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו. וראה גם ויקיטקסט:שולחן ערוך

אורח חיים · יורה דעה · אבן העזר · חושן משפט

<< | שולחן ערוך · יורה דעה · סימן רסח | >>

סימן זה בטור יורה דעה · לבוש · ערוך השולחן · שולחן ערוך הרב
ראה גם: מפרשים על שו"ע יורה דעה

כיצד מגיירין הגר והגיורת, ודיני קדושת הגר
ובו שנים עשר סעיפים:
אבגדהוזחטייאיב

סעיף א[עריכה]

גר שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחילה ואם מל כשהיה עובד כוכבים (או שנולד מהול) (טור בשם הרא"ש) צריך להטיף ממנו דם ברית ואין מברכין עליו ואם נכרת הגיד אין מילתו מעכבת מלהתגייר וסגי ליה בטבילה.

(טבל קודם שמל מועיל דבדיעבד הוי טבילה) (ב"י בשם הרמב"ן וכ"כ המ"מ פי"ד מהל' א"ב) (וי"א דלא הוי טבילה) (נ"י פרק החולץ בשם הרא"ה):

סעיף ב[עריכה]

כשבא להתגייר אומרים לו מה ראית שבאת להתגייר או אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים סחופים (פי' אבודים וסחופים מן מדוע נסחף אביריך) ומטורפים ויסורים באים עליהם אם אמר יודע אני ואיני כדאי להתחבר עמהם מקבלין אותו מיד.

ומודיעים אותו עיקרי הדת שהוא יחוד ה' ואיסור עבודת כוכבים ומאריכין עמו בדבר זה ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ומודיעים אותו מקצת עונשין של מצות שאומרים לו קודם שבאת למדה זו אכלת חלב אי אתה ענוש כרת חללת שבת אי אתה חייב סקילה ועכשיו אכלת חלב אתה ענוש כרת חללת שבת אתה חייב סקילה ואין מרבין עליו ואין מדקדקין עליו.

וכשם שמודיעים אותו ענשן של מצות כך מודיעים אותו שכרן של מצות ומודיעים אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העוה"ב ושאין שום צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודעם ואומרים לו הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים והם ישראל וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה טובה היא צפונה להם שאינם יכולים לקבל רוב טובה בעוה"ז כעובדי כוכבים שמא ירום לבם ויתעו ויפסידו שכר עולם הבא ואין הקב"ה מביא עליהם רוב פורענות כדי שלא יאבדו אלא כל העובדי כוכבים כלים והם עומדים ומאריכין בדבר זה כדי לחבבן.

אם קבל מלין אותו מיד וממתינים לו עד שיתרפא רפואה שלימה ואח"כ מטבילין אותו טבילה הוגנת בלא חציצה (וי"א שיגלח שערותיו ויטול צפרני ידיו ורגליו קודם טבילה) (טור ורי"ף ורא"ש) ושלשה (תלמידי חכמים) (ג"ז טור) עומדים על גביו ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות פעם שניה והוא עומד במים.

ואם היתה אשה נשים מושיבות אותה במים עד צוארה והדיינים מבחוץ ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורו' והיא יושבת במים ואח"כ טובלת בפניהם והם מחזירים פניהם ויוצאים כדי שלא יראו אותה כשתעלה מהמים.

ויברך על הטבילה אחר שיעלה מן המים וכיון שטבל הרי הוא כישראל שאם חזר לסורו הרי הוא כישראל מומר שאם קדש קדושיו קדושין:

סעיף ג[עריכה]

כל ענייני הגר בין להודיעו המצות לקבלם בין המילה בין הטבילה צריך שיהיו בג' הכשרים לדון וביום (תוס' ורא"ש פ' החולץ).

מיהו דוקא לכתחלה אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני ב' (או קרובים) (הגהות מרדכי) ובלילה אפילו לא טבל לשם גרות אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה הוי גר ומותר בישראלית חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלשה.

ולהרי"ף ולהרמב"ם אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או בלילה מעכב ואסור בישראלית אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן לא פסלינן ליה:

סעיף ד[עריכה]

הואיל וטבילת גר צריך בית דין של ג' אין מטבילין אותו בשבת ולא בי"ט ולא בלילה ואם טבל הרי זה גר:

סעיף ה[עריכה]

המל את הגרים מברך "ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים".

ואח"כ מברך "ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית", שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ שנאמר "אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי":

סעיף ו[עריכה]

כותית שנתגיירה והיא מעוברת -- בנה אין צריך טבילה:

סעיף ז[עריכה]

עובד כוכבים קטן, אם יש לו אב -- יכול לגייר אותו. ואם אין לו אב ובא להתגייר או אמו מביאתו להתגייר -- בית דין מגיירין אותו, שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו.

בין קטן שגיירו אביו בין שגיירוהו ב"ד -- יכול למחות משיגדיל, ואין דינו כישראל מומר אלא כעובד כוכבים:

סעיף ח[עריכה]

במה דברים אמורים? כשלא נהג מנהג יהדות משהגדיל. אבל נהג מנהג יהדות משהגדיל -- שוב אינו יכול למחות:

סעיף ט[עריכה]

עובד כוכבים שבא לחתוך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד לו בה -- אסור לישראל לחתכם מפני שלא נתכוון העובד כוכבים למצוה לפיכך אם נתכוון העובד כוכבים למילה -- מצוה לישראל למול אותו.

(ובמקום שמותר לרפאות העובד כוכבים מותר בכל ענין) (נ"י פ' נושאין על האנוסה ורמב"ם ורש"י. ועיין לעיל סימן קנ"ח):

סעיף י[עריכה]

כותי או כותית שבא ואמר "נתגיירתי בבית דינו של פלוני כראוי" -- אינו נאמן לבא בקהל עד שיביא עדים ואם ראינום נוהגין כדרכי ישראל ועושים כל המצות -- הרי אלו בחזקת גרי צדק ואע"פ שאין שם עדים שמעידים בפני מי נתגיירו ואעפ"כ אם באו להתערב בישראל -- אין משיאין אותם עד שיביאו עדים או עד שיטבלו בפנינו הואיל והוחזקו עובדי כוכבים.

אבל מי שבא ואמר שהוא עובד כוכבים ונתגייר בב"ד -- נאמן שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.

וכתב הרמב"ם במה דברים אמורים בארץ ישראל באותן הימים שחזקת הכל שם בחזקת ישראל, אבל בח"ל צריך להביא ראיה ואח"כ ישא ישראלית שמעלה עשו ביוחסין:

סעיף יא[עריכה]

מי שהיה מוחזק בישראל שאמר "נתגיירתי ביני לבין עצמי" ויש לו בנים -- אינו נאמן על הבנים אבל נאמן על עצמו לשוויה נפשיה חתיכא דאיסורא ליאסר בבת ישראל עד שיטבול בפני בית דין:

סעיף יב[עריכה]

כשיבא הגר להתגייר בודקים אחריו שמא בגלל ממון שיטול או בשביל שררה שיזכה לה או מפני הפחד בא ליכנס לדת ואם איש הוא בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית ואם אשה היא בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל.

ואם לא נמצאת להם עילה -- מודיעים להם כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות כדי שיפרשו. אם קיבלו ולא פירשו וראו אותם שחזרו מאהבה -- מקבלים אותם.

ואם לא בדקו אחריו או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן ומל וטבל בפני ג' הדיוטות -- הרי זה גר אפי' נודע שבשביל דבר הוא מתגייר הואיל ומל וטבל יצא מכלל העובדי כוכבים וחוששים לו עד שתתברר צדקתו ואפילו חזר ועבד אלילים הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קדושים.

(ישראל מומר שעשה תשובה א"צ לטבול רק מדרבנן יש לו לטבול ולקבל עליו דברי חבירות בפני ג') (נ"י פ' החולץ):


סימן זה בשולחן ערוך יחד עם נושאי כליו

שולחן ערוך (סעיפים): א | ב | ג | ד | ה | ו | ז | ח | ט | י | יא | יב

טורי זהב · שפתי כהן · באר הגולה · דגול מרבבה · כנסת הגדולה · באר היטב · ביאור הגר"א · פתחי תשובה · חידושי רע"ק


סעיף א[עריכה]

באה"ג-א גר שנכנס לקהל ישראל חייב מילה תחילה. ט"ז-א גר"א-א באה"ג-ב ואם מל כשהיה עובד כוכבים גר"א-ב או שנולד מהול (טור בשם הרא"ש) – ש"ך-א ט"ז-ב צריך להטיף ממנו דם ברית, גר"א-ג ואין מברכין עליו. גר"א-ד באה"ג-ג ואם נכרת הגיד – אין מילתו מעכבת מלהתגייר, וסגי ליה בטבילה.

גר"א-ה טבל קודם שמל – מועיל דבדיעבד הוי טבילה (בית יוסף בשם הרמב"ן, וכן כתב המגיד משנה פרק ארבעה עשר מהלכות איסורי ביאה). ש"ך-ב ויש אומרים דלא הוי טבילה (נימוקי יוסף פרק "החולץ" בשם הרא"ה).

סעיף ב[עריכה]

כשבא להתגייר אומרים לו: "מה ראית שבאת להתגייר? אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים, סחופים (פירוש: אבודים וסחופים מן "מדוע נסחף אביריך") ומטורפים, ויסורים באים עליהם?" אם אמר: "יודע אני ואיני כדאי להתחבר עמהם" – מקבלין אותו מיד.

ומודיעים אותו עיקרי הדת שהוא יחוד ה' ואיסור עבודת כוכבים, ומאריכין עמו בדבר זה. ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות. ומודיעים אותו מקצת עונשין של מצות, שאומרים לו: "קודם שבאת למידה זו אכלת חלב – אי אתה ענוש כרת, חללת שבת – אי אתה חייב סקילה. ועכשיו אכלת חלב אתה ענוש כרת, חללת שבת אתה חייב סקילה." ואין מרבין עליו, ואין מדקדקין עליו.

וכשם שמודיעים אותו ענשן של מצות, כך מודיעים אותו שכרן של מצות. ומודיעים אותו שבעשיית מצות אלו יזכה לחיי העולם הבא, ושאין שום צדיק גמור אלא בעל החכמה שעושה מצות אלו ויודעם. ואומרים לו: "הוי יודע שהעולם הבא אינו צפון אלא לצדיקים, והם ישראל. וזה שתראה ישראל בצער בעולם הזה – טובה היא צפונה להם, שאינם יכולים לקבל רוב טובה בעולם הזה כעובדי כוכבים, שמא ירום לבם ויתעו, ויפסידו שכר עולם הבא. ואין הקדוש ברוך הוא מביא עליהם רוב פורענות כדי שלא יאבדו. אלא כל העובדי כוכבים כלים והם עומדים." ומאריכין בדבר זה כדי לחבבן.

אם קבל – מלין אותו מיד. וממתינים לו עד שיתרפא רפואה שלימה, ואחר כך מטבילין אותו טבילה הוגנת בלא חציצה. ויש אומרים שיגלח שערותיו ויטול צפורני ידיו ורגליו קודם טבילה (טור ורי"ף ורא"ש). ושלושה תלמידי חכמים (גם זה טור) עומדים על גביו, ומודיעים אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות פעם שניה, והוא עומד במים.

ואם היתה אשה – נשים מושיבות אותה במים עד צוארה, והדיינים מבחוץ, ומודיעין אותה מקצת מצות קלות וחמורות, והיא יושבת במים. ואחר כך טובלת בפניהם, והם מחזירים פניהם ויוצאין, כדי שלא יראו אותה כשתעלה מהמים.

ויברך "על הטבילה" אחר שיעלה מן המים. וכיון שטבל – הרי הוא כישראל. שאם חזר לסורו – הרי הוא כישראל מומר, שאם קידש – קידושיו קידושין.

סעיף ג[עריכה]

כל ענייני הגר, בין להודיעו המצות לקבלם, בין המילה, בין הטבילה – צריך שיהיו בשלושה הכשרים לדון, וביום (תוספות ורא"ש פרק "החולץ").

מיהו דוקא לכתחילה, אבל בדיעבד אם לא מל או טבל אלא בפני שנים או קרובים (הגהות מרדכי) ובלילה, אפילו לא טבל לשם גרות אלא איש שטבל לקריו ואשה שטבלה לנדתה – הוי גר, ומותר בישראלית. חוץ מקבלת המצות שמעכבת אם אינה ביום ובשלושה.

ולהרי"ף ולהרמב"ם אפילו בדיעבד שטבל או מל בפני שנים או בלילה מעכב, ואסור בישראלית. אבל אם נשא ישראלית והוליד ממנה בן – לא פסלינן ליה.

סעיף ד[עריכה]

הואיל וטבילת גר צריך בית דין של שלושה – אין מטבילין אותו בשבת, ולא ביום טוב, ולא בלילה. ואם טבל – הרי זה גר.

סעיף ה[עריכה]

המל את הגרים מברך: "ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים".

ואחר כך מברך: "ברוך אתה יי אלהינו מלך העולם, אשר קדשנו במצותיו וצונו למול את הגרים ולהטיף מהם דם ברית. שאלמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ, שנאמר: אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".

סעיף ו[עריכה]

עובדת כוכבים שנתגיירה והיא מעוברת – בנה אין צריך טבילה.

סעיף ז[עריכה]

עובד כוכבים קטן, אם יש לו אב – יכול לגייר (אותו). ואם אין לו אב ובא להתגייר, או אמו מביאתו להתגייר – בית דין מגיירין אותו, שזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו.

בין קטן שגיירו אביו, בין שגיירוהו בית דין – יכול למחות משיגדיל, ואין דינו כישראל מומר אלא כעובד כוכבים.

סעיף ח[עריכה]

במה דברים אמורים? כשלא נהג מנהג יהדות משהגדיל. אבל נהג מנהג יהדות משהגדיל – שוב אינו יכול למחות.

סעיף ט[עריכה]

עובד כוכבים שבא לחתוך ערלתו מפני מכה או מפני שחין שנולד לו בה – אסור לישראל לחתכם, מפני שלא נתכוון העובד כוכבים למצוה. לפיכך אם נתכוון העובד כוכבים למילה – מצוה לישראל למול אותו.

ובמקום שמותר לרפאות העובד כוכבים – מותר בכל ענין (נ"י פ' נושאין על האנוסה ורמב"ם ורש"י; ועיין לעיל סימן קנ"ח).

סעיף י[עריכה]

עובד כוכבים או עובדת כוכבים שבא ואמר: "נתגיירתי בבית דינו של פלוני כראוי" – אינו נאמן לבא בקהל עד שיביא עדים. ואם ראינום נוהגין כדרכי ישראל ועושים כל המצות – הרי אלו בחזקת גרי צדק, ואף על פי שאין שם עדים שמעידים בפני מי נתגיירו. ואף על פי כן, אם באו להתערב בישראל – אין משיאין אותם עד שיביאו עדים, או עד שיטבלו בפנינו, הואיל והוחזקו עובדי כוכבים.

אבל מי שבא ואמר שהוא עובד כוכבים ונתגייר בבית דין – נאמן, שהפה שאסר הוא הפה שהתיר.

וכתב הרמב"ם: במה דברים אמורים? בארץ ישראל באותן הימים, שחזקת הכל שם בחזקת ישראל. אבל בחוץ לארץ צריך להביא ראיה ואחר כך ישא ישראלית, שמעלה עשו ביוחסין.

סעיף יא[עריכה]

מי שהיה מוחזק בישראל שאמר "נתגיירתי ביני לבין עצמי", ויש לו בנים – אינו נאמן על הבנים. אבל נאמן על עצמו לשוויה נפשיה חתיכא דאיסורא, ליאסר בבת ישראל עד שיטבול בפני בית דין.

סעיף יב[עריכה]

כשיבא הגר להתגייר בודקים אחריו, שמא בגלל ממון שיטול, או בשביל שררה שיזכה לה, או מפני הפחד בא ליכנס לדת. ואם איש הוא, בודקין אחריו שמא עיניו נתן באשה יהודית. ואם אשה היא, בודקין אחריה שמא עיניה נתנה בבחורי ישראל.

ואם לא נמצאת להם עילה – מודיעים להם כובד עול התורה וטורח שיש בעשייתה על עמי הארצות, כדי שיפרשו. אם קיבלו ולא פירשו, וראו אותם שחזרו מאהבה – מקבלים אותם.

ואם לא בדקו אחריו, או שלא הודיעוהו שכר המצות ועונשן, ומל וטבל בפני שלושה הדיוטות – הרי זה גר. אפילו נודע שבשביל דבר הוא מתגייר – הואיל ומל וטבל יצא מכלל העובדי כוכבים, וחוששים לו עד שתתברר צדקתו. ואפילו חזר ועבד עבודת כוכבים – הרי הוא כישראל מומר שקידושיו קידושין.

ישראל מומר שעשה תשובה – אינו צריך לטבול. רק מדרבנן יש לו לטבול ולקבל עליו דברי חבירות בפני שלושה (נ"י פרק "החולץ").

טורי זהב[עריכה]

(א) ואם מל כשהיה עובד כוכבים... – בטור כתב בשם רבינו חננאל שאין לו תקנה, אבל בניו נימולים ונכנסים בקהל... והקשו רבים דעל כרחך לא מיירי בנשא עובדת כוכבים, דבעובדת כוכבים אפילו מישראל הולד כמוה, אלא פשיטא בנשא ישראלית. אם כן מאי קא משמע לן? הא אפילו בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר, כמו שכתבתי באבן עזר סימן ז. ויש אומרים דמיירי כאן לענין שכשר לכהונה, לאפוקי מבת עובד כוכבים. וזה אינו, דהא נקט כאן בנו, ובבנו אין איסור. ונראה דקא משמע לן דנכנס לקדושת הקהל, לענין שלא יקראוהו "בר ארמאי" כההיא דאיתא בפרק (הערל) "החולץ": ההוא דהוה קרי ליה "בר ארמאי...". וכן מבואר בהדיא ברי"ף שם שכתב דבדיעבד לא פסלינן ליה..., משמע לענין קריאת שם "בר ארמאי". ועיין מה שכתבתי סעיף ג. ובפרישה כתב דנפקא מינה לענין אם הוליד בכור מכהנת שחייב בפדיון, משאין כן בעובד כוכבים, כמו שכתבתי סימן ש"ה.

(ב) צריך להטיף ממנו... – כן כתוב בטור בשם בעל הלכות. ואף על גב דבסימן רס"ו כתב הטור: משמע דאינן צריכין הטפת דם בישראל שנולד מהול – יש חילוק בין ישראל לגר (בית יוסף).

(ג) מה ראית שבאת... – דאי פריש – יפרוש. דאמר רבי חלבו: קשים גרים לישראל כספחת.

(ד) וממתינים לו... – הקשה הרמב"ן: למה משהינן מצות טבילה ולא טבלינן אותו קודם המילה? ותירץ: כיון שהמילה קשה עליו מלין תחילה, דאי פריש – יפרוש. מיהו אם טבל תחילה – הרי זה גר. עד כאן לשונו.

(ה) עד שיתרפא – מפרש בגמרא דהמים מקלקלים המכה קודם שנתרפאית כראוי.

(ו) שאם חזר לסורו – בפרישה הביא דברי רש"י פרק שני דהוריות (דף י"ג) פירוש של תיבת "סורו", דהיינו: "סר שלו הוא רע", דהיינו היצר הרע.

(ז) בשלושה הכשרים לדון – דכתיב: "משפט אחד יהיה לכם ולגר".

(ח) שטבל לקריו – פירוש: שידענו בבירור דבר זה, וכן באשה. ואז סלקה טבילה זאת אפילו לשם גירות, אף על פי שלא הזכיר בפירוש כן. וכן כתב הרי"ף, וזה לשונו: דאי לאו גיורא הוא – לא הוה טבל. פירוש: דאם לא היה בדעתו אז להיות גר – לא היה טובל גם לקרי. ומה שכתב בסעיף יא שאינו נאמן לומר "נתגיירתי ביני לבין עצמי" עד שיטבול בפני בית דין – התם לא ראינו ממנו שום טבילה לקרי. ועכשיו רוצה לטבול לשם גירות – ודאי צריך לכתחילה שלושה. ומורי ורבי חמי ז"ל כתב דנראה לו שהרי"ף הכי קאמר: מדטבל לקרי – שמע מינה שכבר טבל בפני שלושה, ולא משמע כן כלל. גם מדברי רש"י ור"ן מבואר כן בהדיא, דההיא טבילה לחוד סגי ליה אף אם לא היתה אחרת, וכמשמעות דברי הטור ושולחן ערוך.

(ט) חוץ מקבלת המצות... – שזהו גוף הדבר והתחלתו. אבל מילה וטבילה הוה כגמר דין, דמן התורה הוה אף בלילה (אשר"י).

(י) לא פסלינן ליה – בגמרא אמר: ההוא דקרי ליה "בר ארמיאתא" לפי שלא טבלה אמו לשם גרות. כן כתב ר"ן. אמר רב אסי: מי לא טבלה לנדותה? פירוש רש"י ור"ן: וסלקא לה ההיא טבילה לשם גרות, דעובדת כוכבים לא טבלה לנדותה, וכן באיש לטבילת קרי? וכתב על זה הרי"ף דזהו בדיעבד, דאם הוליד בן מישראלית דלא פסלינן ליה. והיינו לענין שלא להזכירו בשם "בן עובד כוכבים". כי מיוחסים שבישראל לא יתחתנו עמו אף על גב דכשר, דהא אפילו בעובד כוכבים ועבד הבא על בת ישראל דהולד כשר, מכל מקום אין מתחתנים עמו המיוחסים, כי ההיא דאיתא בפרק "החולץ" דהכשירו רב, ורצה שיתן לו בתו. וענשו רב שנעשה גל של עצמות. ועל זה אמר רי"ף כאן דאין כאן פסול גיות כלל. וכן כוונת רבינו חננאל בטור בתחילת הסימן, שכתב שנכנסים הבנים לקהל.

(יא) הואיל וטבילת גר... – בגמרא יהיב טעמא שאין מטבילין גר בשבת, דהוה כמתקן גברא. מכל מקום הוצרך הרמב"ם לטעם זה, דאם לא כן לא הוה כמתקן דנראה כמיקר, כדמצינו לענין טבילה מטומאה בשבת. וכן כתבו התוספות בפרק "החולץ". ותימה על הבית יוסף שלא כתב כן.

(יב) לא שמתי – וחותם: "ברוך אתה ה', כורת הברית". כן הגיה בפרישה.

(יג) בין קטן שגיירו... – כן צריך להיות.

(יד) אלא כעובד כוכבים – פירוש לענין: שאין קידושיו קידושין.

(טו) שלא נתכוין למצוה – פירוש: שאסור לעשות לו רפואה. ואי משום מצוה – הא לא נתכוין לה.

(טז) חזר לסורו – בטור כתוב בשם בעל הלכות דאם חזר לסורו – יינו יין נסך... וכתוב בפרישה שיש מקשים: פשיטא, וכי עדיף מישראל מומר שכתב בית יוסף סימן קכ"ד דיינו יין נסך? ומתרצים דכאן אסרינן יינו שלו אפילו למפרע, קודם שחזר לסורו. עד כאן. וזה דבר שאינו אמת, כיון שבא לכלל ישראל – הוחזק לכל דבר כישראל, ואין לך לפסלו עד שיודע לך שהוא פסול, משם ולהבא. וכוונת בעל הלכות נראה לי דקא משמע לן דיוקא: דדוקא להני מילי שהם לחומרא הוה כעובד כוכבים, ועל כן נקט קצת מהם. וסיים: ובשאר דברים דינו כעובד כוכבים – היינו לחומרא. אבל לקולא לא, וכדמסיק הטור לענין קידושין שלו דהוה קידושין.

שפתי כהן[עריכה]

(א) צריך להטיף... ואין מברכין... – לפי דמספקא לן אי מטיפין אי לא. הלכך מספק יש להחמיר ולהטיף, אבל אין מברכין מספק, דקיימא לן ספק ברכות להקל. ועיין לעיל סיימן רס"ה סעיף ג.

(ב) ויש אומרים דלא הוי טבילה – הלכך יש לקיים ולטבול אחר שמל. וכן כתב העט"ז.

(ג) אומרים לו מה ראית... – שאם ירצה לפרש – יפרוש, שקשים גרים לישראל כספחת. גם שלא יאמר לאחר מכאן: אילו ידעתי – לא הייתי מתגייר. וכתב הבית יוסף שאם לא הודיעוהו – אינו מעכב. והביאוהו האחרונים.

(ד) ואין מרבים עליו – הזכרת העונשים.

(ה) ואין מדקדקין עליו – כלומר: אף באותן מקצת עונשין – אין להודיעו כל דקדוקי עונשין. אלא מודיעין אותו דרך כלל: "קודם שבאת למידה זו אכלת חלב – אי אתה ענוש כרת. חיללת שבת – אי אתה ענוש סקילה. ועכשיו אכלת חלב...". ואין להודיעו כל הדקדוקים והחומרות שיש באיסור חלב ואיסור שבת, דשמא כוונתו לשמים. כן כתב הב"ח.

(ו) בלא חציצה... – ואמרינן בש"ס: כל דבר שחוצץ בטבילה – חוצץ בגר. ועיין לעיל סימן קצ"ח דבר החוצץ בטבילה. וכן צריך מקוה הכשר לטבילת נידה, כדלעיל סימן ר"ח כדאיתא בש"ס, וכן כתב הרמב"ם פרק שלושה עשר מהלכות איסורי ביאה דין י"ג. ובמקוה הכשר לטבילת נידה – שם מטבילין את הגרים, ואת העבדים, ואת המשוחררים. וכל דבר שחוצץ בנידה – חוצץ בגרים ועבדים ובמשוחררים. עד כאן.

(ז) ויש אומרים שיגלח... – משמע אפילו אין חציצה בשערותיו, כגון שיחוף ויסרוק היטב, או יגוז מקצת שערותיו הקשורים וחוצצין. אף על פי כן יגלח כל שערותיו משום שנכנס לכלל יהדות. וכן כתב הב"ח, דאפשר דנטילת שער בגר הוא על פי דברי ר"מ דרשן שהביא רש"י בפרשת "בהעלותך". וכן המנהג במומרים כשחוזרים לדת ישראל. עד כאן. מיהו נראה דבדיעבד אם לא גילח שערו, רק שאין דבר חוצץ – הרי טבילה.

(ח) צריך שיהיו בשלושה הכשרים – דכתיב גבי גר "משפט אחד יהיה לכם", ואין "משפט" בפחות משלושה כשרים.

(ט) אבל בדיעבד אם לא מל או טבל... – אבל בקבלת המצות אם לא קיבל בפני שלושה אפילו בדיעבד מעכב, כמו שכתבו התוספות והרא"ש, דקבלת מצות הוי כתחילת דין שנתבאר בחושן משפט סימן ה. אבל טבילה ומילה הוי כגמר דין, שנתבאר שם דגומרין בלילה. וצריך עיון קצת, דהא כתב הרב שם סעיף ב דיש אומרים אם עברו ודנו בלילה – דיניהם דין. אם כן לפי זה ודאי דאפילו בקבלת מצות סגי בדיעבד בלילה, ולא הוה ליה להרב למיסתם סתומי. ואפשר דדוקא לענין דיני ממונות חשש הרב לסברת ההיש אומרים משום דהפקר בית דין הפקר. וכן כתב הב"ח בח"מ סימן ה, דאף על גב דלגבי חליצה יש לפסוק לחומרא, דאפילו דיעבד החליצה פסולה בלילה, מכל מקום כדאי הן היש אומרים לסמוך עליהם. עד כאן לשונו. והוא הדין הכא דכחליצה דמי.

(י) אלא בפני שנים – לאו דוקא שנים אלא בפני אחד. וכן מוכח בהתוספות פרק "החולץ" בדיבור המתחיל "יש לך עדים" (דף מ"ד). מיהו יש לומר דנקט "שנים" כיון דאם מכירין היינו אותו שהיה עובד כוכבים – אינו נאמן לומר "גיירתי עצמי", כדלקמן. ואם כן צריכין שיהיו שנים לפחות שידעו שנתגייר כראוי. ואף באשה נראה בשעה שטבלה נפשה – היו צריכין לאנשים רואים אותה שטבלה להיות עדים בדבר (פרישה).

(יא) אבל אם נשא ישראלית... – ואף על גב דקיימא לן דאפילו עובד כוכבים שבא על בת ישראל הולד כשר, מכל מקום נפקא מינה דהולד כשר לכהונה. מה שאין כן בנולד מן העובד כוכבים, כמו שנתבאר באבן העזר סימן ז. אי נמי נפקא מינה לענין פדיון הבן, כדלקמן סימן ס"ה סעיף י"ח.

(יב) לא פסלינן ליה – עיין לקמן סעיף י"א.

(יג) בשבת... – וסמ"ג כתב בשם בה"ג דמטבילים אותו בשבת ויום טוב. ועיין ב"ח.

(יד) ולא בלילה... – כבר נתבאר דין טבילת גר בלילה בסעיף הקודם.

(טו) המל... – עיין לעיל סימן רס"ז סעיף י"ב.

(טז) ובא להתגייר – משמע מדעתו. וקא משמע לן דאף על גב דאין לו דעת – שומעין לו, דזכות הוא לו וזכין לאדם שלא בפניו. אבל אם אינו רוצה – אינו גר אפילו בזמן שיד ישראל תקיפה עליהם, כמו שכתבתי. וכן כתב הבית חדש.

(יז) יכול למחות משיגדיל – והר"נ כתב דנהי דמחאת קטנים לאו מחאה היא, לענין שאם נתרצה אחר כך אין מחאתו כלום, אפילו הכי מהני לענין דלאחר שהגדיל אם עמד במחאתו – מהני. וכן כתב בהגהת דרישה.

(יח) אינו יכול למחות – ואם חזר בו דינו כישראל מומר.

(יט) אסור לישראל לחתכה – שהעובדי כוכבים אין מעלין אותם מידי מיתה, ולא מורידין אותם אליה. אבל אם אין רפואה בדבר – שרי. וכן במקום שמותר לרפאותן, כגון משום איבה או בשכר – שרי. ועיין לעיל סוף סימן רס"ג.

(כ) אבל מי שבא... – כלומר דוקא במי שהוחזק עובד כוכבים, ואמר "נתגיירתי..." – הוא שנאמרו דברים הללו. אבל במי שלא הוחזק עובד כוכבים ונתגייר בבית דין – נאמן במיגו, דאי בעי אמר ישראל הוא.

(כא) וכתב הרמב"ם... – וכתב הב"ח: ומיהו נוהגין להקל, להאמינו אף להשיאו ישראלית. ואפשר דאף הרמב"ם מודה באורחים שבאים, והם בחזקת ישראלים שנאמנים אף עכשיו שרובן עובדי כוכבים, אף להשיאו ישראלית. שכל המשפחות בחזקת כשרות הם, כמו שנתבאר באבן העזר סימן ב. ולא אמר הרמב"ם אלא במי שלא הכרנוהו בעובד כוכבים, ואמר נתגיירתי בבית דין פלוני, דנאמן מדין מיגו – התם הוא דקאמר הרמב"ם דאפילו הכי מעלה עשו ביוחסין, שאין משיאין אותו ישראלית מדין מגו עד שיביא ראיה.

(כב) אבל נאמן... – לשון הרא"ש: והא דקאמר שנאמן לפסול את עצמו, לא לענין זה שאם בא על בת ישראל פסלה, דקיימא לן אין אדם משים את עצמו רשע. ועוד: מלתא דתמיהה היא, דאיהו פסול ובניו כשרים. הלכך אין עדותו כלום אפילו לענין עצמו. ואם בא על בת ישראל – לא יפסלנה. אלא לענין זה מהני עדותו לעצמו, דשויה חתיכה דאיסורא, ואסור בבת ישראל. עד כאן. ועיין בב"ח, ועיין לעיל סעיף ג.

(כג) כשיבוא הגר... – וכתבו התוספות דההיא דפרק קמא דשבת, דאתא לקמיה דהלל ואמר לו "גיירני על מנת שאהיה כהן גדול" – בטוח היה דסופו לעשות לשם שמים... ומכאן יש ללמוד דהכל לפי ראות עיני הבית דין. עד כאן לשון בית יוסף, וכן כתב בהגהת דרישה.

(כד) ישראל מומר... – עיין לעיל סימן רס"ו סעיף ח.

באר הגולה[עריכה]

(א) ברייתא יבמות דף מ"ו ע"א וכחכמים.

(ב) טור בשם הלכות גדולות, ואביו הרא"ש כרשב"א בברייתא שבת דף קל"ה ע"א. וכן כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות מילה (ופ"ב מהלכות עבדים).

(ג) שם בשם אביו הרא"ש (ובשם גאון), וכן כתבו התוספות ביבמות דף מ"ז ע"א.

(ד) ברייתא שם.

(ה) לשון הרמב"ם שם בפרק י"ד מאיסורי ביאה.

(ו) ברייתא שם.

(ז) לשון הרמב"ם שם.

(ח) מברייתא שם.

(ט) שם ע"ב.

(י) שם בגמרא.

(יא) מימרא דרבי חייא אמר רבי יוחנן וכו' שם, ומעובדא דההוא גר דאמר ליה שהי כאן עד למחר וכו', שם דף כ"ו ע"ב.

(יב) שם בההוא עובדא.

(יג) כן כתבו התוספות אהא דאמר רב אסי: מי לא טבלה לנידותה, שם דף מ"ה ע"ב.

(יד) מימרא דריב"ל שם.

(טו) מימרא דרב אסי דלעיל.

(טז) שם בתוספות, וכן כתב הרא"ש.

(יז) שם ביבמות.

(יח) פרק י"ג מהלכות איסורי ביאה.

(יט) לשון הרמב"ם שם דין ו'.

(כ) בר' יוסי בברייתא שם דף מ"ו ע"ב. וסבירא ליה דעיקר טעמא משום שאין דנין בשבת, וגר "משפט" כתיב ביה. וכן אין דנין בלילה.

(כא) שםץ וכן הכריע הרשב"א דטבילה בדיעבד כגמר דין דמיא.

(כב) ברייתא שבת דף קל"ז ע"ב, וכדעת הרמב"ם דמילת הגר מועלת על כל ישראל.

(כג) טור לדעת בעל העיטור והרא"ש ורב יהודאי גאון.

(כד) מימרא דרבא דף ע"ה ע"א.

(כה) מימרא דרב הונא כתובות דף י"א, וכפירוש רש"י שם.

(^) (פירוש: אם קידש אשה – אינה צריכה גט ממנו.)

(כו) מימרא דרב יוסף שם, וכפירוש התוספות בם ר"י, וכן כתבו הרא"ש שם והר"ן.

(כז) טור בשם הרמב"ם בסוף הלכות מילה מברייתא: ישראל מל את הגר לשם גר וכו' דף כ"ו ע"ב.

(כח) ברייתא יבמות דף מ"ז ע"א וכחכמים.

(כט) רמב"ם בפרק י"ג מהלכות איסורי ביאה דין ט'-י', מההוא דקרו ליה ארמיאתא, ואמר רב אסי: מי לא טבלה לנידותה וכו' שם דף מ"ה ע"ב. וכפי פירושו שמפרש דלהכשיר הבנים שכבר נולדו או להחזיקן בתורת גרים קאמר.

(ל) שם. ועיין במה שכתבתי בסוף הסעיף.

(לא) שם. הואיל ולא היו יודעין שהיה עובד כוכבים מעיקרו, והפה שאסר וכו'. וכמו שכתבו התוספות בעובדא דההוא כותי פסחים דף מ"ה סוף ע"א.

(לב) שם משום דההוא עובדא בארץ ישראל הוה, והיו כולם ישראלים.

(לג) ברייתא: מעשה באחד שבא לפני רבי יהודה וכו' יבמות דף מ"ז ע"א.

(לד) הרמב"ם שם בפרק י"ג, ממסקנת הגמרא שם דף כ"ד ע"ב וכפירוש התוספות.

(לה) ציינתיו לעיל בסעיף ב'.

(לו) שם וכרב יצחק וכו' משמיה דרב וכו'. וכהא דתניא: טבל ועלה – הרי הוא כישראל וכו' יבמות דף מ"ז ע"ב.

(^) (עיין במה שכתבתי לעיל בסימן רס"ז סעיף ח'.)

דגול מרבבה[עריכה]

(ט"ז) סעיף קטן א. לענין אם הוליד בכור מכהנת שחייב בפדיון. צריך לומר: לענין אם הוליד בכור מכהנת שאינו חייב בפדיון.

(מחבר) סעיף ג. "אבל בדיעבד..." – היינו בגר גדול, שאצלו קבלת המצות עיקר. ולכך המילה והטבילה אינו אלא גמר הדבר, וסגי בלא שלושה ואפילו בלילה. אבל גר קטן שלא שייך בו קבלת מצות, והטבילה היא עיקר שמטבילין אותו על דעת בית דין – לכולי עלמא צריך להיות ביום ובפני שלושה.

(מחבר) סעיף ו. "נכרית שנתגיירה..." – אם ידעו הבית דין בשעת טבילה שהיא מעוברת, הדין פשוט. אבל אם לא ידעו הבית דין שהיא מעוברת, יש לי בזה אריכות דברים ותליא באשלי רברבי, ואין כאן מקום להאריך.

כנסת הגדולה[עריכה]

(אין)

באר היטב[עריכה]

ביאור הגר"א[עריכה]

פתחי תשובה[עריכה]

חידושי רע"ק[עריכה]

הערות[עריכה]