שולחן ערוך יורה דעה צ א
שולחן ערוך יורה דעה · צ · א · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · שפתי כהן (ש"ך) · באר היטב · באר הגולה · פתחי תשובה
שולחן ערוך
הכחל (פירוש הדד של הבהמה) אסור מדברי סופרים; שאין בשר שנתבשל בחלב שחוטה אסור מן התורה. לפיכך אם קרעו ומירק החלב שבו -- מותר לצלותו ולאוכלו. ואם קרעו שתי וערב וטחו בכותל עד שלא נשארה בו לחלוחית חלב -- מותר לבשלו עם הבשר.
וכחל שלא קרעו -- בין של קטנה שלא הניקה בין של גדולה -- אסור לבשלו. ואם עבר ובשלו בפני עצמו (וכל שכן אם צלאו) -- מותר לאכלו. ואם בשלו עם בשר אחר -- משערין אותו בששים וכחל מן המנין. כיצד? אם היה הכל עם הכחל כמו ששים בכחל -- הכחל אסור והשאר מותר. ואם היה בפחות מששים -- הכל אסור. בין כך ובין כך אם נפל לקדירה אחרת אוסר אותה ומשערין בו בששים כבראשונה שהכחל עצמו שנתבשל נעשה כחתיכה האסורה ואין משערין בו אלא כמו שהוא בעת שנתבשל, לא כמו שהיה בשעה שנפל:
- הגה: ויש אומרים דאם נפל תחילה לקדירה שאין בה ששים ונאסר הכחל, אם נפל אחר כך לקדירה אחרת -- אין הכחל מצטרף לששים (טור בשם הרשב"א וד"ע לר"ן דלא כב"י לר"ן). וכן עיקר:
מפרשים
ש"ך - שפתי כהן
(א) הכחל כו'. עד סוף הסעיף הוא לשון הרמב"ם פ"ט מהמ"א והרב בהג"ה סעיף ב' חולק בהרבה דינים ולא כתב בלשון י"א אלא סידר סברתו הכל ביחד כדי לקצר:
(ב) בין של קטנה שלא הניקה. וכן בכל דיני כחל אין חילוק בין של גדולה או של קטנה שלא הניקה וכ"כ הפוסקים:
(ג) בפני עצמו. פי' בלא בשר אבל פשיטא דבמים וירקות ושאר דברים חשיב כבישול בפני עצמו וק"ל:
(ד) משערין אותו בס'. ואיתא בש"ס ומוסכם מכל הפוסקים דבעינן ס' נגד כל הכחל ולא משערינן במאי דנפק מיניה דלא ידעינן כמה נפק והמחבר לא כתבו מפני שהוא פשוט מעצמו וכבר כתב כיוצא בזה בסי' ס"ט סי"א גבי בשר שנתבשל בלא מליחה שצריך ס' נגד אותו בשר ולא סגי נגד דם שבתוכו וכן בכמה דוכתי א"נ הוא בכלל מ"ש שמשערין אותו בס' שמשמע שמשערין הכחל עצמו בס':
(ה) וי"א דאם נפל תחלה לקדירה כו'. כלומר לקדרה של בשר שאין בה ס' אפילו עם הכחל דהיינו שנפל לפחות מחמשים ותשעה שאז החלב היוצא ממנה לא נתבטל א"כ נאסר הכחל מדינא אבל כשנפל בס' שאז החלב היוצא ממנה נתבטל ולא נאסר הכחל אלא מפני מראית העין אף בקדרה שנית מצטרף הכחל לס' דלא גרע מפני שנאסר דהא בקדירה הראשונה מצטרף. הכחל לס' אע"פ שהוא עצמו אסור וטעמא הסכימו הפוסקים מפני שאין איסור של הכחל מפני שיש בו טעם חלב יותר משאר בשר אלא מפני שיש בו גומות בכחל שהחלב כנוס בתוכן ויש באותו חלב טעם מן הבשר שנתבשל עמה ואותו חלב שבגומות א"א להפרישו מן הבשר דלא מהני קריעה לאחר בישול ואף על גב דבגמר בישולו יוצא כל חלב מ"מ קודם גמר בישולו נאסר בשביל חלב שבגומות ותו לא משתרי משום דחיישינן שמא יאכלנו קודם גמר בישולו א"נ משום מראית העין והרב המגיד כתב שהטעם שהכחל מן המנין מפני שהוא מותר בפני עצמו וגם הראב"ד בהשגות כתב טעם זה ומביאו בת"ח כלל כ"ט ד"ב ונראה שגם זה הוא מכוון למ"ש הפוסקים והכל הולך למקום אחד ודוק ועמ"ש הב"ח דכחל הוי בריה כמו גיד הנשה והוא תמוה כדאיתא בש"ס ופוסקים לקמן סימן ק' דלא הוי בריה אלא מה שנאסר מתחלת ברייתו וכן מבואר ברמב"ם פט"ו מהמ"א דין י"ז דגיד הנשה הוי בריה וכחל לא הוי בריה ע"ש:
ט"ז - טורי זהב
מותר לאוכלו. בגמרא מפרש הטעם לפי שאין החלב כנוס במיעיו ופירש"י שלא יצא מדדי הבהמה בחייה ולא נאסף אלא מובלע בבשר הוא ולא בא לכלל חלב ומיהו לכתחלה בעי קריעה מדרבנן עכ"ל:
עם הכחל כמו ס' בכחל כו'. הרשב"א כ' בת"ה הארוך שהרמב"ם נתן טעם לזה לפי שאיסור הכחל מדרבנן ועשו בו היכר והקילו בו ואע"פ ששומן הגיד בס' אע"פ שהוא מדבריהם הואיל וגיד הנשה הוא מן התורה החמירו גם בשומנו ודחה הרשב"א טעם זה דהא כמה איסורין מדבריהם צריכים ס' וכתב הוא הטעם משום דהוא עצמו בשר ומצטרף עם הבשר לבטל החלב שבו וביאר דבריו הוא עצמו בספר משמרת הבית על מה שהקשה עליו ספר בדק הבית שהרי הכחל נעשה נבילה וכתב הוא דכחל זה לא נעשה מעונם בתוך קדירה זו חתיכה דאסורא שהרי נתבטל החלב בס' בתוך מה שבקדירה ובשר הכחל עצמו וכשנפל בתוך הקדירה עדיין היה באפשר לסוחטו ממש בקריעה וטיחה לבשלו אפי' בקדירה של בשר אלא שאם נפל לקדירה אחרת חוזר ואוסר לפי שלא נודע בבירור שנסחט כל חלבו בקדירה הא' והרי נעשה לגבי קדירה הב' כחתיכת נבילה לפי שחוששין שמא נתבשל חלבו בתוכו עכ"ל הרי שלא הקילו כאן משום איסור דרבנן אלא גם אם היה איסור דאורייתא מצטרף בשר הכחל עם שאר הבשר כיון שאין על הבשר עצמו שם איסור רק שמחובר בו איסור וכשיש כדי לבטלו אזיל ליה החיבור. והר"ן כתב ג"כ כמו רשב"א ובת"ח כלל ל' הביא דבריו וכ' עליו ול"ד לדם הבלוע בחתיכה שהוא איסור דאוריי' משא"כ בכחל שהוא איסור דרבנן עכ"ל הרי שהצריך גם לטעם דרשב"א ור"ן לומר שהכחל מדרבנן ולא נהירא לע"ד מטעם שכתבתי ותו תמוהין דברי הת"ח לפי סברתו שהקילו משום כחל דרבנן מ"ש מדם שבחתיכה שגם הוא מדרבנן אחר שנתבשל או נמלח כמ"ש בסי' ס"ט וא"ל על הרשב"א והר"ן מ"ש מדם אפשר שלטעם זה אה"נ גם בחתיכה שנתבשלה בלא מליחה עם שאר תבשיל ה"נ דמצטרף הבשר עם התבשיל לבטל הדם שבתוכו דחד טעם הוא עם כחל ואף על פי שבסימן ס"ט לא משמע כן מדברי הרא"ש והטור מ"מ אין קושיא על הרשב"א והר"ן בזה ואפשר שהרא"ש והטור ס"ל כאן כמו טעם הרמב"ם דדוקא גבי כחל הקילו ולא הצריכו רק נ"ט של היתר בלא כחל:
בין כך ובין כך. פי' בין שהיה שם ס' עם הכחל בין פחות מס' אסורה הכחל מ"מ וכתב בת"ה הארוך הטעם שאסורה כשהיה ס' לפי שאנו חוששין שמא לא פלט כל חלבו בקדירה ראשונה ועדיין נשאר קצת חלבו בתוך הכחל לפיכך חוזר ואוסר כבתחילה וק"ל א"כ למה הוצרך בגמרא לומר כיון דאמר ר' יצחק וכחל עצמו אסור כחתיכת נבילה שוויוה רבנן הא יש טעם לאיסור בשנייה כמו בראשונה ולפי דברי הר"ן שכתב שאין כאן איסור בכחל אחר שנתבטל ואסור משום מראית עין אתי שפיר וכן הוא בתו' שגזרו אחר שנצטמק ונתבטל משום קודם שנצטמק ואיסורו בתוכו וצ"ל לדעת הרשב"א דזהו באמת עיקר התירוץ בגמ' דשוויוה כנבילה בשביל זה דשמא לא נפלט לגמרי החמירו בו רבנן:
ומשערין בו בס' כבראשונה. משמע אפי' אם נפל תחילה בפחות מס' הוי כבתחילה לצרף גם הכחל וכ"כ בס' בדק הבית להרא"ה דכל הנאסר מאותו כחל הוי דינא הכי שהוא מצטרף אח"כ לס' שלא יהא סופו חמור מתחילתו והי"א של רמ"א שהוא הרשב"א ס"ל דכל שנפלה בפחות מס' נעשה גם ההיתר חתיכת נבילה דהא עשאוהו רבנן כבשר בחלב ובשר בחלב לדברי הכל נעשה נבילה ע"כ צריך אח"כ ס' נגד הכחל והכחל אינו מצטרף כ"כ בת"ה הארוך שער ראשון בבית תערובות וכ' הב"י שהר"ן ס"ל כרמב"ם ובת"ח חולק עליו דאדרבה מדנתן הר"ן טעם כיון שאין אסור הכחל רק משום מראית עין ע"כ אינו אוסר בשנייה יותר מבראשונה משמע דלא מיירי רק בנפל לס' דאז אין הכחל אסורה רק משום מראית עין אבל אם נפל בפחות מס' דנאסר מדינא מכח הבישול בחלב שאח"כ נעשה כנבילה ואינה מצטרפת וכרשב"א מש"ה פסק ת"ח וכאן בש"ע כרשב"א ובלבוש הביא הי"א להחמיר אפי' בהיה בו ס' להצריך אח"כ ס' בלא הכחל ואין זה עיקר דבזה מודה רמ"א דהכחל מצטרף כיון שלא נאסר רק מחמת מראית עין. ומעכשיו נולד לנו מחלוקת חדשה בין רמב"ם לרשב"א מה שלא הוזכר בפוסקים דהיינו להרמב"ם לא אמרינן אפי' בבשר בחלב שהוא מדרבנן חתיכה עצמה נעשה נבילה וכן כתב ב"י בשמו בסי' צ"ט בד"ה כתב הרמב"ם בפט"ו מהל' מ"א כו' כיצד חלב שנפל לקדירה שיש בה בשר עוף ונתן טעם בקדירה מרבה עליה בשר עוף כו' עכ"ל הרי אפי' להרבות בידים התיר ולהרשב"א אפי' אם נפל ממילא אח"כ בשר עוף לא מהני דחתיכ' עצמה נעשה נבילה תחילה ולפי מה שפסק רמ"א כאן כרשב"א נמצא לדידן דלא קי"ל כרבינו אפרים אמרינן בכל האיסורין נעשה נבילה אפי' באיסור דרבנן וע' סי' צ"ב סעיף ד':
באר היטב
(א) עצמו: פי' הש"ך היינו בלא בשר אבל פשיטא דבמים וירקות ושאר דברים חשוב כבישול בפני עצמו.
(ב) בששים: כתב הש"ך ולא משערינן במאי דנפיק מיניה דלא ידעינן כמה נפק וע"ל סי' ס"ט סי"א.
(ג) האסורה: כתב הט"ז בשם הרשב"א הטעם שאסורה הכחל כשיהיה ס' לפי שאנו חוששין שמא לא פלט כל חלבו בקדרה ראשונה ועדיין נשאר קצת חלב בתוך הכחל לפיכך חוזר ואוסר כבתחלה והר"ן כתב שאינה אסורה אלא משום מראית עין ולזה נוטה דעת הט"ז ע"ש (עוד כ' שם דלדידן דקי"ל בכל האיסורים חנ"נ כן אפילו באיסור דרבנן וראייתו מרמ"א כאן).
(ד) הכחל: כתב הש"ך מ"ש הב"ח דכחל הוי בריה כמו ג"ה הוא תמוה דאיתא בש"ס ופוסקים דלא הוי בריה אלא מה שנאסר מתחלת ברייתו וכן מבואר ברמב"ם דג"ה הוי בריה וכחל לא הוי בריה ע"ש.