שולחן ערוך אורח חיים מז יג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

שולחן ערוך

המשכים קודם אור היום ללמוד מברך ברכת התורה ואינו צריך לחזור ולברך כשילך לבית הכנסת המשכים קודם אור היום מברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה ופרשת התמיד (עיין לעיל סימן א' סעיף ו') שימתין מלאומרה עד שיאור היום. הגה: ולכתחילה יטול ידיו קודם שיברך ללמוד ואם לא היה לו מים יכול ללמוד ולברך בלא נטילה כמו בשאר ברכות שמברך קודם נטילה כדלעיל סימן מ"ו (אגור):

מפרשים

 

מגן אברהם

(יג) חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה:    ובכתבים איתא שיוכל לומר הנותן לשכוי מיד אחר חצות לילה וכ"מ בזוהר ויקהל ע' שמ"ב ונ"ל דוקא אם שמע קול תרנגול ע"ס מ"ו ס"ח ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה:
 

ביאור הגר"א

סי"ג המשכים כו'. גמרא שם השכים לשנות כו':

ואין צריך כו'. ר"ל ול"ד לקורא בתורה כמו שתקנו שם ברכה לאחריה וברכה למפטיר דאינו אלא בציבור:

המשכים כו'. כמ"ש בגמ' כד מיתער כו' אלא משום ידים שאינם נקיות כנ"ל:

ואם כו'. דלא תקנו נטילת ידים אלא לק"ש ותפלה כמ"ש לעיל ססי"ד ולכן אין מברך ענ"י לתורה כמש"ל ר"ס ז' אבל לכתחילה יטול ידיו משום הכון כמש"ש סעי' ב' וסי' ד' סעי' י"ח:

כדלעיל כו'. שבסעי' א' שם כתב כל הברכות ואח"כ כשיטול ידיו. הרא"ש:
 

באר היטב

(יג) בינה:    ובכתבים ובזוהר איתא שיכול לומר הנותן לשכוי בינה מיד אחר חצות. וכ' המ"א ונ"ל דוקא אם שמע קול תרנגול ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה וכתב ע"ת דבדיעבד יצא וא"צ לחזור ולברך ביום.
 

משנה ברורה

(כט) מברך בה"ת - ואף אם חזר וישן אח"כ שינת קבע קודם אור היום או ביום א"צ לחזור ולברך כי מסתמא דעתו של אדם לפטור בברכה זו עד שינת הלילה שאחריו וכ"ז לפי הי"א שבסעיף י"א אבל לפי מה שכתבנו שם דאף בשינת קבע ביום המברך לא הפסיד כ"ש בזה שהיה ישן שינת קבע קודם אור היום דהמברך לא הפסיד:

(ל) קודם אור היום - ואפילו במשכים אחר חצות לילה לאיזה ענין ודעתו לחזור ולישן עוד אח"כ שינת קבע אפ"ה יוכל לברך כל אלו הברכות ושוב לא יצטרך לברך אותם כשיקום בבוקר לבד ברכת אלקי נשמה יאמר בלי חתימה והמעביר שינה יאמר בלי הזכרת השם ואח"כ כשיקום בבוקר יאמר אותן בהזכרת שם ומלכות כראוי. ועיין בביאור הלכה:

(לא) בינה - והאחרונים הסכימו שגם ברכה זו יכול לברך אפילו קודם שיאיר היום אך י"א שלכתחלה יש ליזהר שלא לברך אותה קודם שיאיר היום אם לא ששמע קול תרנגול ובדיעבד יצא אפילו לא שמע קול תרנגול ודוקא שיברך אותה מחצות לילה ואילך אבל קודם חצות אפילו בדיעבד יחזור ויברך ואפילו אם שמע קול תרנגול ועיין בביאור הלכה:

(לב) ופרשת התמיד - וכל משניות הקרבנות שאחריה כי הם במקום הקרבתן ואין הקרבתן אלא ביום:

(לג) ללמוד ולברך - ויקנח ידיו בכל מידי דמנקי:
 

ביאור הלכה

(*) המשכים וכו' מברך בה"ת:    עיין במ"ב במה שכתב דאם חזר וישן וכו'. הוא נובע מהדה"ח שכתב דאם חזר וישן אח"כ בין ביום ובין בלילה א"צ לחזור ולברך וכונתו בזה היינו אפילו אם חזר וישן שינת קבע קודם אור הבקר וכמו שמסיים בעצמו לאפוקי מפר"ח דמצריך בזה לחזור ולברך אבל אין כונתו לפטור בזה אפילו חזר וישן שינת קבע בתחלת הלילה שאחר זה וכמו שמשמע לכאורה מלשון הפמ"ג בזה סוף אות י"ב בא"א מדמסיים הדה"ח עד שינת הלילה שאחריו ויותר נראה לומר דגם דעת הפמ"ג הוא כן ומה שכתב הפמ"ג דאפשר דדעתו לפטור מעל"ע שאחריו כונתו רק לאפוקי מדעת הפר"ח דדעתו הוא רק עד שיקום משינה בבוקר ולזה קאמר דאינו כן אבל פשוט דגם הוא מודה דשינת קבע אפילו בתחלת הלילה הוי הפסק וכדמשמע גם מלשון הב"י בסוף ד"ה וכתב עוד האגור עי"ש. ועוד לא שבקינן כל הני פשיטותא דהרבה גדולים שפוסקין דצריך לחזור ולברך משום ספיקא דפמ"ג דהלא הב"י בעצמו והפר"ח והגר"א וא"ר מצריכין אפילו בשינת קבע ביום לחזור ולברך ונהי דשם אנו מחמירין כדעת יחידאה עכ"פ בשינת קבע בלילה שאחר זה בודאי יש לברך:

(*) המשכים קודם אור היום וכו':    עיין במ"ב בסק"ל ובדיעבד אם בירך גם ברכת אלהי נשמה והמעביר שינה כראוי בפעם הראשון דעת הפר"ח דחוזר ומברך אלו השתי ברכות כשקם בפעם שנית ממטתו והסכים עמו הח"א לענין ברכת המעביר שינה ומש"ת בסימן ו' משמע דלא יחזור ויברך וכן משמע מדה"ה וספק ברכות להקל. ואם תקפה עליו שינה לכו"ע אין לו לחזור ולברך אותם [פר"ח בסי' מ"ו]:

(*) מברך כל סדר הברכות חוץ כו':    עיין במ"ב במה שכתב והאחרונים וכו' היינו המגן אברהם בשם הזוהר והגר"א והפר"ח והח"א ומה שכתבתי אך י"א וכו' הוא מדברי הח"א ובשע"ת אית' דיש מקילין בזה ג"כ ולפי הבאר היטב והדה"ח יש להחמיר לכתחילה אפילו בשמע קול תרנגול ולא רציתי לסתום כמותם משום דהפר"ח והגר"א עבדו עובדא להתיר כמו שכתב בפר"ח ובספר מעשה רב. וביותר שמדברי הפמ"ג משמע דקודם שיאיר היום מותר לברך אפילו לא שמע קול תרנגול דדוקא בלאחר חצות צריכין לשמיעת קול תרנגול אך דברי הח"א לכאורה סתורים מדברי המגן אברהם ממה שסיים לסוף סקי"ג ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה ומזה נובע דברי הדה"ח אמנם כד נעיין היטיב נראה שהוא מפרש דברי המגן אברהם כפשטיה דמה שכתב המגן אברהם עיין סימן מ"ו ס"ח ר"ל דשם היקל רמ"א אפילו בלא שמע קול תרנגול דכונת הגמרא על מנהגו של עולם וא"כ אפשר לומר דכונת הזוהר ג"כ מה שאמר כד קרא גברא הוא כעין זה וע"ז סיים המגן אברהם ומ"מ טוב ליזהר לכתחלה ר"ל להחמיר בדלא שמע אבל בדשמע יש להקל אפילו לכתחלה:
 

כף החיים

(כט2) סעיף י"ג: המשכים קודם אור היום ללמוד מברך ברכת התורה וכו'. המשכים קודם אור היום מברך כל סדר הברכות וכו' — זמן ברכות השחר הוא מחצות הלילה ואילך, אבל לא קודם חצות, כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ו אות מ"ט בשם המקובלים, יעו"ש, וכן כתב בן איש חי פרשת וישב אות י"ג, וכתב שכן נראה מדברי זוהר הקדוש בראשית דף יו"ד ע"ב, ועיין מקדש מלך שם. ואם כן, מכל זה משמע, כיון דברכת השחר זמנה היא מחצות הלילה ואילך, אם טעה ובירך ברכות השחר קודם חצות הלילה, צריך לומר ברוך שם כבוד וכו' כמו שכתבנו באות הקודם, ואחר כך אחר שיגיע חצות צריך לחזור ולברכם. מיהו על צד היותר טוב, אם אפשר יחפש אחר אדם שלא ברך עדיין ויאמר לו שיתכוין להוציאו. אמנם ברכת התורה, דיכול לברך קודם חצות אם רוצה ללמוד בעת ההיא, כיון דישן שינת קבע על מיטתו ושינת הלילה בקבע על מיטתו חשובה הפסק לסברת מרן ז"ל ודעימיה, דלא קיימא לן כר"ח והר"ם ור"י שכתבו דברכת התורה של אתמול פוטרת עד שחרית אחר, כמו שכתבו בבית יוסף ובאחרונים. אך אם ניעור סמוך לחצות, נכון להמתין מלברך ברכת התורה עד שיהיה חצות, כדי שיהיו סמוכים לברכת השחר ויהיה התיקון על נכון, כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ו אות ח"י יעו"ש, וכן כתב הבן איש חי שם. וכתב עוד בן איש חי שם בשם הרב החסיד מהר"א מני ז"ל וזה לשונו: בין הפשטנים בין המקובלים כולי עלמא מודו שאם ישן שינת קבע חייב לברך ויכול לברך, וכנראה מלשון זוהר הקדוש חלק א דף יו"ד ע"ב, ועיין מקדש מלך. אמנם יש ב' כוונות בברכת התורה: אחת פרטית, והיא הנזכרת בנהר שלום דף צ"ב ע"א, וזו שיכא גם קודם חצות; ואחת כללית בכלל הי"ח ברכות, והיא הנזכרת בשער הכוונות דפוס ירושלים דף א' ע"ג. ועיין נהר שלום דף ט"ל ע"ב ודף פ"ז ע"ב ביאורם. ובוודאי המברך קודם חצות לא יתוקן זה התיקון, כיון שעליונים לא נתקנו, האיך יתוקנו התחתונים? ומכל מקום המנהג בבית אל יכב"ץ, בזמן שהוא קרוב לחצות ממתינים עד חצות; אבל אם יש זמן הרבה לחצות, יש מברכין ברכת התורה ולומדים, ובחצות יברכו שאר הברכות. ויש חסידים שאף על פי כן ממתינים עד חצות, בעבור תיקון סדר הי"ח ברכות, עכ"ל. כבר כתבנו לעיל סימן מ"ו אות מ"ט, דהקם בחצות ומברך ברכות השחר וברכת התורה, אפילו היה דעתו לחזור ולישן וישן אחר כך שוב, לא יברך שנית אחרי שניעור שום ברכה, דהוה ליה כישן ביום; ודלא כמו שכתב הפרי חדש בסימן מ"ו אות ח', ובזה הסימן אות י"ג, והביאו מטה יהודה אות ט"ז, יעו"ש.

(ל) שם: חוץ מברכת הנותן לשכוי וכו' — שימתין מלאומרה עד שיאור היום. והפרי חדש אות י"ג כתב דמגמרא וזוהר משמע דזמנה מחצות הלילה אם שמע קול תרנגול, וגם הרא"ש יודה לזה. אלא מילתא פסיקתא נקט הרא"ש, שבבוקר ודאי יברך ברכה זו; ואין הכי נמי שכל ששמע קול התרנגול מחצות הלילה ואילך ולא היו ידיו נקיות, שיכול לברך ברכה זו כל שעה שירצה, אפילו קודם אור היום, יעו"ש. וכן כתב המחזיק ברכה אות ו', וזה לשונו: בזוהר מפורש דאחר חצות היו מברכין אותם. ובספר הפרדס לרש"י כתב יד כתב דכך היה מנהגו של רש"י זצ"ל, לברך כל הברכות וגם ברכת הנותן לשכוי בקומו באשמורת. וכן כתב האר"י ז"ל וכן נהגו שלמים וכן רבים, עכ"ל. והביאו דבריו ש"ץ דף מ"ז וסידור בית עובד אות ג' ושערי תשובה אות י"ג. וכן כתב בספרו קשר גודל סימן ה' אות י"א וזה לשונו: הנותן לשכוי יש לברכה אחר חצות כשקם באשמורת, אף שלא שמע קול התרנגול, עם שאר הברכות, אף שלא נתחייב בהן; מחזיק ברכה סימן מ"ז. וכן מצאתי בספר הפרדס כתב יד, שהשיבו מן השמים לרבינו ממרויש, שאפילו לא שמע קול תרנגול וכיוצא יברך, עכ"ל. וכן כתבנו אנן לעיל בס"ד סימן מ"ו אות יו"ד ואות י"א, יעו"ש, ומה שכתב המטה יהודה אות י"ז דעדיף טפי להניחה עד אור היום ואינו מפסיד, יעו"ש, אינו כן לדעת המקובלים, אלא הוא מפסיד אם מאחרה, כמו שכתבנו לעיל סימן מ"ו אות מ"ט, יעו"ש. ועיין עוד בדברינו לשם אות ח"י ואות ן':

(לא) שם: ופרשת התמיד שימתין וכו' — ואם אמרה קודם אור היום, לא יצא ידי חובת תקנת חכמים, וצריך לחזור ולאומרה כשיאיר היום. סידור בית עובד אות ב'. וכתב: ודלא כמהר"י חזן ז"ל בספר חק"ל חלק אורח חיים סימן ן', יעו"ש:

(לב) שם בהגהה: ואם לא היה לו מים יכול ללמוד ולברך בלא נטילה וכו' — עיין בדברינו לסימן ד' אות ק"ז מה שכתבנו בזה בס"ד:

פירושים נוספים