שולחן ערוך אורח חיים ח ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · ח · ט · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה כף החיים

שולחן ערוך

קודם שיברך יעיין בחוטי הציצית אם הם כשרים, כדי שלא יברך לבטלה.

מפרשים

טורי זהב - מגן דוד

(ח) כדי שלא יברך לבטלה — אף על גב דבלאו הכי יש חשש שילבש בגד של ד' כנפות בלא ציצית, מכל מקום אוקמי ליה אחזקתו שהיה כשר; רק משום חומרא דלא תשא וגו' החמירו דוקא לבודקו. ועיין לקמן סימן יג סעיף א. ואין להקשות, הא אין סומכין על החזקה כל שיש לפנינו לבודקו, כמו שכתב השולחן ערוך ביורה דעה סימן א? יש לומר הכא שאני, דכבר בדק הטלית, רק דחיישינן לקלקול, על כן שפיר סומכין מדינא אחזקה. ועל פי זה, מה שכתב הטור ושולחן ערוך הטעם משום ברכה לבטלה, מי שיש לו הרבה בגדים של ד' כנפות זה על זה, אין צריך לבדוק רק אחד מהם, כיון שברכה אחת לכולם. אלא דמכל מקום יש לעשות כמו שכתב נימוקי יוסף, שהוותיקין כל זמן שמתעטפים מעיינים בחוטים ומפרידים אותה יפה, ורואין אם לא נעקר חוט אחד מעיקרו. גם צריך לעיין באותו חלק של ציצית שהוא בתוך נקב הטלית עד הקשירה, שרגיל גם כן להתקלקל, כנ"ל. ועיין מה שכתבתי סימן יג סעיף ב.

מגן אברהם

(יא) יעיין — הרא"ש כתב דנהגו שלא לבדקן, דאוקי אחזקתייהו, אלא שהחרד על דבר ה' יש לו לבדוק. והב"ח כתב דלא אוקמינן אחזקתיה, כיון שאין החזקה בטבע ממילא, אלא מכוח אדם שתיקן הציצית [ורובא עדיף מחזקה] כדאמרינן ריש פרק האשה בתרא, [ובבכורות מסקינן] דרובא דתליא במעשה לא חשיב רוב, עד כאן. ולא ידענא מאי קאמר, דהתם אמרינן שמא לא בא עליה זכר, ואם תמצי לומר בא עליה, שמא לא נתעברה; מה שאין כן כאן דנתקנו הציציות כהלכתן, אוקמיה אחזקתייהו, כמו מקוה שהמשיכו לתוכה מ' סאה שאין צריך לבודקה בכל עת שטובל בה. אך נראה לי דמכל מקום חייב לבודקן, משום דאין סומכין על החזקה במקום דיכולים לבררו, כמו שכתב ביורה דעה סימן א. ולפי טעם זה, אם בתוך שיתעסק בבדיקתו לא יוכל להתפלל עם הציבור, רשאי ללובשו בלא בדיקה. אך נראה לי טעם אחר דלא מקרי חזקה, דעשויה ליפסק בכל שעה, וכמו שכתב ביורה דעה סימן רא סוף סעיף ה בשם תשובת הר"ן. ומהאי טעמא לא נהגו לבדוק החוטין שלמעלה מן הגדיל שמונחין על הבגד, משום דאין עשוין ליפסק. ואף על גב דכתב הבית יוסף סימן יג בשם הרא"ש דלא חיישינן כל כך, דאף אם יפסקו אין נפסלין מיד, לשיטתיה אזיל, דסבירא ליה דלא מיפסלו עד שיפסקו כולן; אבל לדידן חיישינן, ועיין סימן יב. ומכל מקום יש לסמוך על זה בשעת הדחק, אם יודע שהיו כל החוטין שלמים מאתמול, וכן משמע בב"ח כאן. ובסימן יז כתב, דאם בדקו כשגנזו, אין צריך לבדוק בשעת הברכה, וכמו שכתב ביורה דעה סימן יח עיין שם.


משנה ברורה

(כ) יעיין – משמע מדברי הב"ח ואליהו רבא דגם בשבת יש לבדוק הטלית. ועיין בסימן י"ג בביאור הלכה[4].

(כא) בחוטי הציצית – גם צריך לבודקן למעלה במקום נקב הטלית עד הקשירה, דשם פסול אפילו בנפסק חוט אחד. ועיין בביאור הלכה[5].

(כב) לבטלה – אף על גב דבלאו הכי יש חשש איסור, שילבש בגד של ארבע כנפות בלי ציצית, מכל מקום מוקמי ליה אחזקתיה שהיה כשר; רק משום חומר ד"לא תשא" שיש על ברכה לבטלה, החמירו לבודקו. ולפי זה, מי שלובש כמה בגדים של ציצית, אין צריך לבדוק אלא אחד מהם, כיוון דברכה אחת לכולם.

אבל האחרונים כתבו דצריך לבדוק כולם: אחד, דלא סמכינן אחזקה במקום דיכולין לבררו; וגם דחזקה גרועה היא, דעשויין החוטין ליפסק. ולכן צריך לבדוק בכל יום בבוקר כשלובשן, ואז אף שהסירן והסיח דעתו מהם, אף דצריך ברכה כשחוזר ולובש, אפילו הכי אין צריך לחזור ולבדוק, דבזמן מועט כזה אינו רגיל ליפסק וסמכינן אחזקה.
ואפילו בבוקר, אם על ידי הבדיקה יתבטל מתפילה בציבור, או שקראוהו לעלות לתורה, יכול ללבוש טליתו בלי בדיקה. והוא שיודע שהיו החוטין שלמים אתמול. ומכל מקום נכון לעיין קצת מאי דאפשר.
ואם שאל טלית מאחֵר לעלות לתורה, דמנהגינו שלא לברך עליו, אין צריך לבודקו כלל [ועיין בביאור הלכה[6]].
ואם בדק הטלית כשהסיר אותו מעליו והניחו בכיסו שלו, אין צריך לחזור ולבודקו למחר כשמתעטף בו.

כף החיים

(לד) סעיף ט: קודם שיברך יעיין וכו' — והא דלא סמכינן אחזקה, כתב הב"ח דדוקא היכא דהחזקה קבוע ואתיא ממילא מצד טבע העולם, כמו בהמה דהויא בחזקת כשרות משעה שנולדה. אבל הכא חזקה אינה ממילא, אלא תליא במעשה האדם שתיקן הציצית, לא סמכינן אחזקה, דשמא נתקלקל אחר כך, עיין שם. והעו"ת כתב הטעם, משום כיון דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה. וכן כתב מגן אברהם ס"ק יא. וכתב עוד מגן אברהם טעם אחר, מפני שעשויה ליפסק בכל שעה, וכן כתב ביאורי הגר"א אות י"ז, וכן כתב ר' זלמן אות י"ג. ונפקא מינה בין הטעמים, דלטעם הב"ח לא סגי דלא בדיק, אלא אם כן בדק טליתו והניחו במקום ידוע ומצאו כמו שהניחו, כמו שכתב הוא ז"ל. ולטעם משום דאפשר לברורי, אם בתוך שיתעסק בבדיקתו לא יוכל להתפלל עם הציבור, רשאי ללובשו בלא בדיקה, כמו שכתב המגן אברהם שם, ובסולת בלולה אות ב. ולטעם הב' שכתב המגן אברהם, שעשויים ליפסק בכל שעה, כתב ר' זלמן שם וחיי אדם כלל י"ב אות א' דאין צריך לבדוק אלא בכל יום ויום, אבל באותו היום שכבר בדקן פעם אחת, שוב אינו צריך לבודקן אפילו אם הסיר טליתו מעליו והסיח דעתו מללבוש עוד, ואחר כך באמצע היום נמלך ללובשו, אין צריך לבודקן. ואם תאמר: מאי איכא בין טעם מגן אברהם להב"ח? משום דהב"ח כתב דמדינא צריך בדיקה, אם כן אין חילוק בין באותו היום עצמו ליום אחר, שבכל פעם שלובשו צריך בדיקה. אבל לטעם ב' של מגן אברהם, דהחששא משום שעשויים ליפסק, תקנת חכמים היא שצריך לבודקן בכל יום, דאם לא יבדקם בכל יום, לא יבדקם לעולם, ובודאי אי אפשר להעמידן לעולם בחזקת כשרות, כיון שדרכם ליפסק על ידי דריסת הרגלים או מחמת סיבות אחרות, כמו שכתב ר' זלמן שם. אבל באותו היום שכבר בדקן וקיים תקנת חכמים, אם חזר ולבשם, אינו צריך לבודקן. ולעניין הלכה, יש להחמיר כהב"ח, וצריך לבודקו בכל שעה שלובשו. ואפילו אם בדק טליתו והניחו במקום ידוע ומצאו כמו שניחו, כתב שיורי כנסת הגדולה בהגהות בית יוסף אות א': ראיתי להמדקדקים, שאף על פי שמניחים את הטלית בכיסן, בודקין אותו בכל שעה שמניחים אותו. ואולי טעמם שמא יארע שום מקרה שהוציאוהו מן הכיס שלא מדעתם, עד כאן לשונו. אמנם אם על ידי הבדיקה יתבטל מתפילה בציבור, או שקראוהו לעלות לתורה, יכול ללבוש הטלית בלא בדיקה, והוא כשיודע שאתמול היו החוטים שלמים, וכמו שכתב מגן אברהם. וכן כתב ר' זלמן אות ט"ו, וכן כתב מסגרת זהב על קיצור השולחן ערוך סימן ט' אות ג'. ועיין לקמן אות ד"ן.

(לה) שם: קודם שיברך יעיין וכו' — כתב הרב בית יעקב בתשובה סימן פ"ד, דאם היה בדרך, ומתיירא לבדוק הציצית של טליתו שמא יהיה פסול, ואין לו טלית אחר, מותר להעלים עיניו ולברך בלא בדיקה. והביאו אליה רבה ס"ק י', באר היטב ס"ק ט'. אמנם האחרונים דחו דבריו, דמה לי בדרך מה לי בביתו, שהבדיקה באה להצילו מאיסור לבישת טלית בלא ציצית וברכה לבטלה, ומה מרויח בזה אם לא יבדקנו? דבמה שמעלים עיניו לא ינצל מב רכה לבטלה ומביטול מצות עשה אם הוא פסול. ערוך השולחן אות ה', ר' זלמן בשולי היריעה אות ב', שערי תשובה אות ט'. אמנם אם הוא שעת הדחק שאין לו פנאי לבדוק, בזה יש לסמוך על החזקה, והוא שבדקו אתמול קודם יציאתו לדרך, כמו שכתבנו באות הקודם. וכן כתב מחצית השקל ס"ק י"א.

(לו) שם: קודם שיברך יעיין וכו' — ואין חילוק בין שבת לחול, דגם בשבת צריך לעיין בחוטי הציצית. מאמר מרדכי אות ט', ר' זלמן שם. וכן כתב יפה ללב נר"ו אות י"ח בשם ספר כף החיים סימן יו"ד אות ג' ו', וכן כתב בן איש חי נר"ו שם אות ג', ודלא כספר קהלת שלמה (הביאו עמודי השולחן על קיצור השולחן ערוך שם אות י"ב), שכתב דבשבת ויום טוב אין בודקין ומותר לסמוך על חזקתן.

(לז) שם: קודם שיברך יעיין וכו' — גם צריך לעיין באותו חלק של ציצית שהוא בתוך הנקב הטלית עד הקשירה, דשם נפסל אפילו נפסק חוט אחד. קיצור של"ה דף ל"ה עמוד ג'. וכן כתב עולת תמיד אות י"ב בשם הנזכר. וכן כתב ט"ז ס"ק ד. וכן כתב אליה רבה ס"ק י, וכתב דלא כמגן אברהם. וכן כתב פרי מגדים במשבצות זהב ס"ק ח. סולת בלולה אות ב'. ר' זלמן אות י"ג. ש"צ דף כ"ט עמוד ג'. בית יעקב אות כ'. חסד לאברהם אות ט'. קיצור שולחן ערוך שם אות ז'. בן איש חי שם אות ג'. וכן בגדיל. אליה רבה שם. סולת בלולה שם. שלמי צבור שם.

(לח) שם: כדי שלא יברך לבטלה — כתב הט"ז ס"ק ח: לפי טעם זה, מי שיש לו הרבה בגדים של ד' כנפות זה על גבי זה, אינו צריך לבדוק רק אחד מהם, כיון שהברכה אחת לכולם, עד כאן לשונו. אבל מהב"ח מוכח דנמי הטעם משום שלובש בלא ציצית, וכן משמע בלבוש סימן י"ג סעיף ב. אליה רבה שם. וכן כתב מחצית השקל ס"ק י"א, דכמו שחששו לברכה לבטלה כן חששו שלא לעבור על "גדילים תעשה לך", ואם כן, אפילו לובש כמה בגדים ופוטרן בברכה אחת, מכל מקום צריך לבדוק כולם, עיין שם. וכן כתב ר' זלמן ס"ק י"ד. וזה לשון מסגרת זהב אות ג' על קיצור השולחן ערוך סימן ט': דעת הבית לוי על התורה, באם יש לו איזה מלבושים, אינו צריך לבדוק אלא אחת קודם הברכה, רק אחר כך צריך לבדוק כולם. אבל דעת האחרונים דצריך לבדוק כולם קודם הברכה, עד כאן לשונו.

(לט) שם: כדי שלא יברך לבטלה — מי שלקח הטלית ובירך עליו, והניחו על ראשו ועל קומתו, אך לא נתעטף כעטיפת הישמעאלים כסברת הגאונים שהביא הטור, להשליך הציציות על כתפו, וענה אמן או סח, אי צריך לברך פעם ב', בדבר זה עלה ונסתפק הרב הפרד"ס ז"ל בספר אות היא לעולם מערכת הה"א אות ס"ז, והעלה דבדיעבד אין צריך לברך פעם ב'. והביאו הפתח הדביר בקונטרס אחרון, וחיים שנים ישלם אות ה', והרב זכרנו לחיים חלק אורח חיים מערכת הטי"ת אות ד'.

ונראה, היינו דווקא להנוהגים להניח הטלית תחילה על ראשם ועל קומתם, ומתעטפים כעטיפת הישמעאלים, ואחר כך מורידים הטלית על גופם. אבל להנוהגים כמו שכתב השלמי צבור, דבתחילה מורידים הטלית על כל גופם, ואחר כך חוזרים ומעלים אותו על צווארם ועל קומתם ומתעטפים כעטיפת הישמעאלים, כמו שכתבתי לעיל אות ג', יכול לענות אמן או כל דבר שבקדושה אפילו לכתחילה קודם שנתעטף כעטיפת הישמעאלים, מפני שעיקר המצוה היא כסוי הגוף, ועטיפת ישמעאלים היא חומרא, לחוש לסברת הגאונים, כמו שכתבתי לעיל אות ט', וכמו שכתב השלמי צבור שם, וכיון שעשה עיקר המצוה יכול לענות. אבל קודם שהורידו על גופו, דעדיין לא קיים המצוה לגמרי, ד"כסותך" אמר רחמנא ולא כסוי הראש, כמו שכתב השלמי צבור שם, אינו יכול לענות, אלא בדיעבד אם ענה אינו חוזר ומברך.


ביאור הגר"א

קודם כו' — אף על גב דאזלינן בתר חזקה, כמו שכתוב בחולין יב א, מכל מקום כיון דאפשר לברורי, כמו שכתוב בפרק קמא דפסחים: חזקתו בדוק כו' למאי נפקא מינה כו', ובפרק ג דיום טוב לענין הבדיקה של בהמה, ואף על גב דאזלינן בתר חזקה, כמו שכתוב לענין הגבינות כמו שכתוב ביורה דעה סימן פא. והיינו במיעוט המצוי, כמו שכתוב ביורה דעה סימן א; וכל שכן כהאי גוונא דרגיל לפסוק – לא אזלינן, כמו שכתב מגן אברהם. אלא דראייתו ממקוה בסימן רא סוף סעיף ה אינו מוכרח, דשם יש לומר דהעמד טמא על חזקתו כמו שכתוב בר"ן שם; אבל ראייתו מקדושין עט ב עיין תוס' שם בד"ה מי ור"י פירש כו', ואמרינן שם עד כאן לא קאמר רבי נתן כו', ורבי יעקב סבירא ליה דלא הוי חזקה כיון דהחולי מצוי אף לרב, דאם לא כן ליפרך אדרבה העמד הגוף על חזקתו, כמו שפריך שם א'. וגם לר' נתן אלימא חזקת הגוף מממון. וקימא לן כרבי יעקב, כמו שכתוב בחשן משפט סימן רנא סעיף ב בהג"ה, וכן קיימא לן כרב שם:


הערות

  1. שם כתב רבינו דעדיף לבדוק ביום שישי לאחר פשיטת הטלית לפני שמניחו בתיק, ואז אין צריך לבדוק בשבת לכולי עלמא.
  2. כתב שנכון לבדוק החוטים, וגם במקום הנקב לפרקים, בכל אחד מהבגדים שלובש שיש בהם ציצית, ולא רק בזה שמברך עליו.
  3. כתב דווקא בטלית של אחר, אך בטלית של קהל חייב לבדוק, דמצוי שהציציות מתקלקלים.
  4. שם כתב רבינו דעדיף לבדוק ביום שישי לאחר פשיטת הטלית לפני שמניחו בתיק, ואז אין צריך לבדוק בשבת לכולי עלמא.
  5. כתב שנכון לבדוק החוטים, וגם במקום הנקב לפרקים, בכל אחד מהבגדים שלובש שיש בהם ציצית, ולא רק בזה שמברך עליו.
  6. כתב דווקא בטלית של אחר, אך בטלית של קהל חייב לבדוק, דמצוי שהציציות מתקלקלים.

▲ חזור לראש