שולחן ערוך אורח חיים א א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש


שולחן ערוך אורח חיים · א · א · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה כף החיים

שולחן ערוך

סעיף זה בטור

יתגבר כארי לעמוד בבוקר לעבודת בוראו, שיהא הוא מעורר השחר. הגה: ועל כל פנים לא יאחר זמן התפילה שהציבור מתפללין (טור).

הגה: "שויתי ה' לנגדי תמיד", הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין ישיבת האדם ותנועותיו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כישיבתו ותנועותיו ועסקיו והוא לפני מלך גדול; ולא דיבורו והרחבת פיו כרצונו, והוא עם אנשי ביתו וקרוביו, כדיבורו במושב המלך. כל שכן, כשישים האדם אל ליבו שהמלך הגדול, הקב"ה אשר מלא כל הארץ כבודו, עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר: "אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה'", מיד יגיע אליו היראה וההכנעה בפחד השי"ת ובושתו ממנו תמיד (מורה נבוכים ח"ג פ' נ"ב).
ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת. גם בהצנע לכת ובשכבו על משכבו – ידע לפני מי הוא שוכב. ומיד שיעור משנתו, יקום בזריזות לעבודת בוראו יתברך ויתעלה (טור).

מפרשים

טורי זהב - מגן דוד

(א) יתגבר כארי - עיקר גבורה כנגד היצה"ר שאמרו איזה גבור וכו' ואמר כארי כי טבע הארי אשר אין לו יראה משום בריה כמ"ש מקולם לא יחת כו' כן לא יעלה על האדם מורא יצרו אף שהוא תקיף ממנו:

(ב) שיהא הוא מעורר כו'. - לכאורה אין שייכות זה הענין אלא הוא זריזות בפ"ע אלא הענין הוא שאין דומה העושה מצוה ע"י התעוררות של אחרים לעושה ע"י עצמו. ועפ"ז נ"ל מ"ש רבינו הטור אני מעיר את השחר ואין השחר מעיר אותי דק' סיפא ל"ל. ונראה דמצינו אדם מקדש את עצמו מלמטה מקדשין אותו מלמעלה וכ"ה לענין התעוררות שיש ב' מיני התעוררות שתחלה מתעורר מלמטה ואח"כ בא עליו התעוררות העליון לסייע לו וע"ז שיבח דוד את עצמו שהי' במעלה כ"כ שהתעוררות שלו מלמטה גדול' כ"כ שא"צ לסיוע התעוררות של מעלה וע"כ אמר אני מעיר השחר כמו לקדושת ישראל כמ"ש על אילת השחר ומעלה זאת אינה אלא לדוד וכיוצא בו אבל אנו וכיוצא בנו הלואי שנזכה להתעוררות מלמטה כדי שיבא אח"כ מלמעלה ע"כ לא זכר הש"ע רק שיתגבר לזה שלכל הפחות יהא מעורר השחר אף שלא יזכה למעלה השניה שזכרנו:

מגן אברהם

(א) שיהא הוא מעורר השחר - בשל"ה כתב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפלה הן בבוקר הן בערב.

(ב) מפני - ועל כל פנים לא יתקוטט עמהם (ב"י).

(ג) ומיד - לאו דוקא, אלא ישהא מעט כדאיתא בגיטין דף ע'.

באר היטב

(א) כארי — עיין בהלכות קטנות חלק ב' סימן ג' ובספר בני חייא.

(ב) השחר — בשל"ה כתב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפילה הן בבוקר הן בערב. ומיד כשניעור משנתו יטול ידיו ובזה ינצל מהוצאת ש"ז ← שכבת זרע. ומכל שכן אם אינו רוצה לישן אף שנשאר מושכב. של"ה. כתב בספר תולעת יעקב, איתא בזוהר: ההולך שחרית ד' אמות ולא נטל ידיו חייב כו' עד כאן. ותמה הב"ח על רבינו בית יוסף שלא כתבו. ונראה משום דרובא דרובא אין יכולין ליזהר בכך ומוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, משום הכי לא כתבו. שיורי כנסת הגדולה וכן כתב דרך חיים, ועיין ביד אהרן סימן ד' בהגהת הטור.

(ג) שויתי ה' — שיצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו בניקוד כזה יִהְוָה וזה סוד שויתי ה' לנגדי תמיד, וזה תועלת גדול לעניין היראה. האר"י ז"ל.

(ד) המלעיגים — ועל כל פנים לא יתקוטט עמהם. בית יוסף.

(ה) בזריזות — לאו דווקא אלא ישהה מעט ולא יעמוד פתאום. גיטין דף ע. כתב בסדר היום: ובקומו יאמר: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". ואין צריך לזה נטילת ידיים אף שידיו מטונפות, כי אינו מזכיר השם ולא כינוי. ומכל מקום ללמוד נראה דאסור. אליהו זוטא. ואחר נטילת ידיים יאמר שם של מ"ב אנא בכח וכו'.

שערי תשובה

(א) כארי — עיין באר היטב. ועיין ט"ז שכתב שעיקר הגבורה הוא נגד היצר הרע, ואמר כארי כו'. ויראה שהוא על דרך שאמרו ביומא דף סט: נפק אתא כגוריא דנורא מבית קדש הקדשים, ולזה אמר שיתגבר כארי נגדו.

(ב) השחר — עיין באר היטב. ובברכי יוסף כתב דבזוהר שלפנינו ליתא. אך בזוהר כת"י דף י' איתא, שכתב "ועל דא אתחייב מיתא לשמיא". וכתב שצריך ליטול ידיו אף על פי שאינו רוצה לקום. ואם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקרבם אליו, נהגו קצת מבעלי הנפש שהולכים פחות פחות מד' אמות, עיין שם. ולא נהירא לעניות דעתי, ועדיף שילך במרוצה, שלא להשהות רוח רעה השורה על ידיו. ובשו"ת שבות יעקב חלק ג' סימן א' כתב שאין נזהרים מלילך ד' אמות בלי נטילת ידיים וזה לשונו, שסמכו את עצמם על זה דהרבי שמעון בן אלעזר סבירא ליה בברכות דכולא ביתא כד' אמות דמיא עיין שם. ופשוט שאין לסמוך על זה כי אם בשעת הדחק. ועיין באליה רבה ס"ק ד' ועיין לקמן סימן ד מה שכתב בזה.

(ג) שויתי ה' — עיין באר היטב. וראיתי בכתבי בן דודי זקני הרב החסיד האלהי מוהר"ר זלמן לוקאוור ז"ל על מה שהיו רגילין לעשות מנורות של קלף מצויירים להניח בסידורים וכותבים בשָם שויתי ה' כו' בן ד' אותיות ושארי שמות, והמנורה כזה היתה נקראת בשם "שויתי", והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיחה בטלה בתוך התפילה מאימת השם אשר לנגד עיניו. וכתב על זה בשם דודו אדוני אבי זקני הגאון בעל תבואות שור שאמר במליצתו הצחה, "אם לא שויתי ודוממתי", רוצה לומר שיוכל לגדור שידום אף בלא ה"שויתי". והתרעם מאד על זה, לפי שעל הרוב אינם משמרים כראוי ותשתפכנה בראש כל חוצות, ועל דרך שאמרו בר"ה דף יח ע"ב שעל דבטילת אדכרתא מן שטרייא עשאוהו יום טוב, ולכן גם בזה ראוי לאזור חיל לבטל המנהג, והאריך בדברי נועם. ונראה דבמנורות הגדולים המצויירים על קלף שקובעים בבית הכנסת לפני העמוד או שאר מקומות שקובעים אותה תחת טבלא של זכוכית לית לן בה, ולא קפיד רק על אותן שמניחין בסידורים מטעמא דלעיל, וגם שעל הרוב בא לידי מחיקת השם כאשר עינינו הרואות שהם הולכים לאיבוד ולהימחק, ובפרט שכותבין עליהם שמות אשר לא כדת, והמזהיר והנזהר ישכילו כזוהר.

(ד) המלעיגים — עיין באר היטב. ומה שכתב גם בהצנע לכת — עיין בסוכה דף מט וביד אפרים מה שכתב בזה אחי הגאון מו"ה אפרים זלמן נ"י.

(ה) בזריזות — [עיין באר היטב]. ועיין ביד אפרים סימן ד' שתיבת "בחמלה" יהיה באתנחתא, עיין שם.

משנה ברורה

(א) לעבודת בוראו – כי לכך נברא האדם, כמו שאמר הכתוב: "כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" וגו'.

ואף אם ישיאנו יצרו בחורף לומר: איך תעמוד בבוקר, כי הקור גדול; או ישיאנו בקיץ לומר: איך תעמוד ממיטתך, ועדיין לא שבעת משנתך? יתגבר עליו ואל ישמע לו, ויחשוב בנפשו: אילו היה נצרך לעמוד לשרת לפני מלך בשר ודם, כמה היה זהיר וזריז לעמוד בהשכמה להכין עצמו לעבודתו; כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה.

(ב) השחר – בשל"ה כתב סוד, לחבר יום ולילה בתורה או בתפילה, הן בבוקר הן בערב.

ומיד כשיתעורר משנתו ואינו רוצה לישן, יטול ידיו, אף שנשאר מושכב. ומכל שכן שלא ילך ארבע אמות בלי נטילת ידים. וצריך מאד ליזהר בזה. ובזוהר הקדוש מפליג עבור זה בעונשו למאד, כי הוא משהה על עצמו רוח הטומאה.
ומכל מקום, חלילה לעבור שום איסור עבור חסרון נטילת ידיים, כגון לעצור עצמו מלהשתין על ידי זה, או ליקח מים שהכין חבירו עבור עצמו, אם לא שברור לו שיתן תיכף תמורתם אחרים. ויש שנכשלין בזה.
אם אירע שהמים רחוקים ואין לו מי שיקרבם אליו, נהגו קצת מבעלי הנפש שהולכים פחות פחות מארבע אמות. וכתב השערי תשובה על זה דלא נהירא, דעדיף יותר שילכו במרוצה, שלא להשהות רוח רעה על ידיו.
יש אומרים דלעניין זה אמרינן כולא ביתא כארבע אמות דמי, אבל אין לסמוך על זה כי אם בשעת הדחק.
אם אירע כשמשכים בלילה שאין לו מים ליטול ידיו שלוש פעמים כראוי להעביר רוח הטומאה, אף על פי כן חלילה לו לבטל מדברי תורה משום זה עד שיאיר היום, אלא יטול מעט או ינקה ידיו בכל מידי דמנקי ויברך וילמוד, כדין התלמוד והפוסקים.

(ג) שהציבור מתפללין – היינו אף על פי שלא יעבור זמן תפילה, מכל מקום מצווה עם הציבור. ועיין לקמן סוף ס"ק ט'.

(ד) הצדיקים – דהיינו שיצייר בנפשו תמיד איך שהוא עומד לפני השם יתברך, כי הקב"ה מלא כל הארץ כבודו. וכתבו בשם האר"י ז"ל, שיצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו בניקוד יִרְאָה, כזה יִ-הְ-וָ-ה, וזהו סוד "שויתי ה' לנגדי תמיד", וזה תועלת גדול לענין היראה.

ויש שהיו רגילין מחמת זה לעשות מנורות של קלף מצויירים להניח בסידורים, וכותבים בהם "שויתי ה'" וגו' בן ארבע אותיות ושארי שמות, ומנורה כזה היתה נקראת בשם "שויתי". והטעם הוא בכדי שיהיה נזכר שלא לשיח שיחה בטלה בתוך התפלה מאימת השם. וכתב בשערי תשובה בשם התבואת שור שראוי לאזור חיל לבטל המנהג, כי על פי הרוב אינם משמרים את הקלף כראוי, ותשתפכנה בראש כל חוצות, וגם כמה פעמים בא לידי מחיקת השם.
ונראה דבמנורות הגדולות המצויירות על קלף שקובעים בבית הכנסת לפני העמוד תחת טבלא של זכוכית, שאין שייך בזה טעם הנ"ל, לית לן בה, עד כאן לשונו. והקובעין בעמוד בלא טבלא יש למחות בידם, כי על ידי הנרות שקובעין בעמוד, בא ברוב העיתים לידי מחיקת השם חס ושלום.

(ה) מפני בני אדם – ועל כל פנים לא יתקוטט עמהם, מפני שמידת העזות מגונה מאד, ואין ראוי להשתמש ממנה כלל, אפילו בעבודת השם יתברך, כי יקנה קניין בנפשו להיות עז אפילו שלא במקום עבודתו יתברך (ב"י). ועיין בביאור הלכה.

(ו) המלעיגים עליו – וכן אם הוא אדם בינוני עומד במקום גדולים, לא יתבייש מהם ללמוד ולעשות המצווה. אך אם אפשר לו לעשות המצווה שלא בפניהם, טוב יותר.

ומיהו בפני בינונים שילמדו ממנו, יש לומר, טוב יותר לעשות בפניהם, שילמדו ממנו לעשות כמעשהו. אך יכוין לבו לשם שמים, ולא להתפאר חלילה.

(ז) גם בהצנע לכת – רוצה לומר, אף בשעה שהוא בביתו בהצנע, גם כן יהיה לכתו עם ה' אלהיו, וכמו שמסיים והולך.

(ח) בזריזות – לאו דווקא, אלא ישהה מעט ולא יעמוד פתאום, כי זה מזיק לגוף [גיטין דף ע'].

טוב לומר תיכף בקומו: "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך". ותיבת "בחמלה" יהיה באתנחתא, ו"רבה אמונתך" בלי הפסק. והוא מן הכתוב: "חדשים לבקרים" וגו', שהקב"ה מקיים אמונתו להחזיר נשמות המופקדים בבוקר.
ואין צריך לזה נטילת ידיים, ואף אם ידיו מטונפות, כי אין מזכיר בזה הנוסח לא שם ולא כינוי. ומכל מקום ללמוד נראה דאסור קודם שנטל ידיו, ובלאו הכי אסור קודם ברכת התורה. ועיין לעיל סוף ס"ק ב'.

ביאור הלכה

  • שיהא הוא מעורר השחר - נכון מאד ליזהר לומר קודם כל ג' תפלות הודאת היה"ר המבואר בירושלמי פ' תפלת השחר דהיינו בשחרית מודה אני לפניך ד' או"א שהוצאתני מאפלה לאורה. ובמנחה מודה אני וכו' שכשם שזיכיתני לראות כשהחמה במזרח כך זכיתי לראותה במערב. בערבית יה"ר כו' כשם שהייתי באפילה והוצאתני לאורה כן תוציאני מאפילה לאורה:
  • הוא כלל גדול בתורה וכו' - הרוצה לקיים שויתי כראוי יזדרז לקיים מה שנכתוב בשם ספר החינוך ומפני גודל חביבותם העתיקום כמה גדולים בספריהם וז"ל החינוך [בהקדמתו ובסימן כ"ה כ"ו תי"ז תי"ח תל"ב תפ"ז] שש מצות חיובן תמידי לא יפסקו מעל האדם אפילו רגע אחד כל ימיו וכל זמן וכל רגע שיחשוב בהן קיים מ"ע ואין קץ למתן שכר המצות ואלו הם. א) להאמין שיש אלוה אחד בעולם שהמציא כל הנמצאות ומחפצו ורצונו הוא כל מה שהוא עכשיו ושהיה ושיהיה לעדי עד ושהוא הוציאנו ממצרים ונתן לנו התורה וזהו מ"ע דכתיב אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך וגו' ופירושו תדעו ותאמינו שיש לעולם אלוה המשגיח שהרי הוצאתיך מארץ מצרים. ב) שלא נאמין בשום אלהים זולתו שנאמר לא יהיה לך אלהים אחרים על פני ואפילו מודה שהקב"ה שולט על הכל רק שידמה בדעתו שמסר הנהגת העולם למלאך או לכוכב ה"ז מודה בע"ז ועובר על לא יהיה לך אלהים אחרים על פני אלא יאמין שהקב"ה בעצמו ובכבודו משגיח בכל העולמות ואין לשום נברא כח לעשות דבר בלתי רצונו ולכן נקרא הקב"ה אלהי האלהים. ג) לייחדו שנא' שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ופירושו שמע ישראל ודע כי ה' שהווה את הכל ברצונו והוא אלהינו המשגיח בכל העולמות הוא ה' אחד בלי שום שיתוף. ד). לאהוב המקום ב"ה שנאמר ואהבת את ה' אלהיך וגו' וכיצד יגיע האדם לאהבה הוא ע"י התורה וכדאיתא בספרי לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד לאהוב את המקום ת"ל והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם כלומר שע"י ההתבוננות בתורה יכיר את גדולתו של הקב"ה שאין לו ערך ולא קץ ותתיישב האהבה בלבו בהכרח. וענין המצוה שיראה האדם להשים כל מגמתו וכל מחשבתו אחר אהבת הש"י ויעריך בלבו כי כל מה שיש בעולם מעושר ובנים וכבוד הכל הוא כאין נגד אהבתו ית' וייגע תמיד בבקשת חכמת התורה למען ישיג ידיעה בה'. והקובע את מחשבתו בעניינים הגשמיים ובהבלי העולם שלא לש"ש רק להתענג ולהשיג כבוד ביטל עשה זו ועונשו גדול. ה). להיות יראת הש"י על פניו תמיד לבלתי יחטא וע"ז נאמר את ה' אלהיך תירא ומי שבא דבר עבירה לידו חייב להעיר רוחו ולתת אל לבו באותו הפרק שהקב"ה משגיח בכל מעשי בני אדם אף אם יהיו במחשך מעשיהם וישיב להם נקם לפי רוע המעשה וכדכתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאום ה' וגו'. ו). שלא נתור אחר מחשבת הלב וראיית העינים שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' ואמרו חכמים אחרי לבבכם זו אפיקורסות ואחרי עיניכם זו זנות ובכלל אפיקורסות הוא כל מחשבות זרות שהם היפך דעת התורה ובכלל זנות הוא מי שהוא רודף אחר תאות העולם מבלי שיכוין בהם כלל לכוונה טובה כלומר שלא יעשה אותם כדי שיעמוד בריא ויוכל להשתדל בעבודת בוראו רק כוונתו תמיד להרבות תענוגים גדולים לנפשו. כ"ז לקטתי מלשונו הנחמד בקצרה וקילורין הם לעינים ואשרי המקיימם כראוי ועיין בח"א כלל א' שהאריך ג"כ בהם:
  • ולא יתבייש וכו' - עיין במ"ב בשם הב"י. דע דהב"י לא איירי כ"א במצוה שהוא עושה לעצמו ובני אדם מלעיגים עליו אז בודאי אין לו לחוש כלל ללעגם ולא יתקוטט עמהם אבל אם הוא עומד במקום שיש אפיקורסים המתקוממים על התורה ורוצים לעשות איזה תקנות בעניני העיר ועי"ז יעבירו את העם מרצון ה' ופתח בשלום ולא נשמעו דבריו בכגון זה לא דיבר הב"י מאומה ומצוה לשנאתם ולהתקוטט עמהם ולהפר עצתם בכל מה שיוכל ודהמע"ה אמר הלא משנאיך ד' אשנא ובתקוממיך אתקוטט תכלית שנאה שנאתים וגו':


כף החיים

(א) סעיף א: יתגבר כארי וכו' שיהא הוא מעורר השחר — בשל"ה כתוב סוד לחבר יום ולילה בתורה או בתפילה, הן בבוקר הן בערב. מגן אברהם סע"ק א. אליהו רבה אות א. כסא אליהו אות א. ר' זלמן אות ח.

(ב) שם בהג"ה : שויתי ה' לנגדי תמיד וכו' — יצייר שם הוי"ה תמיד נגד עיניו, שזה תועלת גדול ליראת ה', וגם לזכך הנפש. שער רוח הקדש יחוד כ"א.

(ג) שם בהג"ה : ולא יתבייש מפני בני אדם וכו' — ועל כל פנים לא יתקוטט עמהם. בית יוסף. מגן אברהם סע"ק ב.

(ד) שם בהג"ה : ומיד כשייעור וכו' — לאו דווקא, אלא ישהא מעט, ולא יעמוד פתאום מיד אחר השינה. מגן אברהם סע"ק ג. אליהו רבה שם.

כתב בסדר היום: ובקומו יאמר, מודה אני לפניך מלך חי וקיים, שהחזרת בי נשמתי בחמלה; רבה אמונתך. ואין צריך לזה נטילת ידיים אף שידיו מטונפות, כי אין מזכיר השם ולא כינוי. שלמי ציבור דף י"ז ועוד. חיי אדם כלל א סוף אות א. ר' זלמן אות ה. קיצור שו"ע סי' א אות ב'. ואף על גב דהחיד"א בקשר גודל סימן א' אות א' כתב דבמודה אני יש אומרים שצריך נטילת ידיים, כיוון דרוב הפוסקים כתבו דאין צריך, הכי נקטינן.

(ה) [ו]יאמר נוסח זה בין בעודו שוכב או יושב. ר' זלמן שם. ויפסיק מעט בין תיבת בחמלה לתיבת רבה. קיצור ש"ע שם. אבל להוציא דברי תורה מפיו בידיים מטונפות אסור. אליהו זוטא. שלמי ציבור שם. ר' זלמן שם. ועיין לקמן סי' ד' אות ק"ו.

(ו) מיד כשייעור משנתו יטול ידיו כראוי, אם אינו רוצה לישן, אף שנשאר מושכב. אליהו רבה אות ד' בשם של"ה. עטרת זהב. וכן כתב ברכי יוסף אות א' בשם דרך חיים.


ביאור הגר"א

יתגבר כו' לעבודת כו' - כמ"ש בפרק ה' דאבות: הוי כו' וגבור כארי לעשות כו':
כארי לעמוד - מ"ר פ' בלק, הן עם כלביא יקום וגו' (במדבר כג, כד), עומדים משנתם – עומדים כאריות, חוטפים ק"ש וממליכים להקב"ה, ומעשיהן כאריות כו':
שיהא כו' - ירושלמי פ"ק דברכות מ"מ לא הוה שחרא אתיו ומשכח לדוד דמיך. הוא שדוד אומר: "עורה כבודי עורה הנבל וכנור אעירה שחר", אתער יקרי מן קדם יקריה דמארי, יקרי לא חשיב כלום מן קדם אייקרי דבריי. "אעירה שחר" – אנא הוינא מעורר שחרא, שחרא לא הוה מעורר לי, והיה יצרו מקטרגו. וזהו שאמר יתגבר כו'. ועיין ט"ז:
ועכ"פ כו' - כמ"ש בפ"ק דברכות דף ח' אימתי עת רצון כו' וכן באבות שינה של שחרית כו' מוציאין את האדם מן העולם ובאבות דר"נ פ' כ"א שינה של שחרית כיצד מלמד שלא יתכוין אדם לישן עד שתעבור זמן ק"ש כו' וכן פירש"י שם באבות:
שויתי כו' כלל גדול בתורה – כמ"ש בברכות ס"ג א' דרש בר קפרא כו':
ובמעלת הצדיקים אשר כו' - כמ"ש איש צדיק תמים את האלהים התהלך נח וכן בחנוך וכן באבות אשר התהלכו אבותי לפניו (בראשית מ"ח) וזהו כל מעלת הצדיקים:
כי אין כו' מיד יגיע – כמ"ש בברכות כ"ח ב' יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כו' ולואי תדעו כו':
ולא דבורו - בברכות ס"א א' לעולם יהא דבריו של אדם מועטין לפני הקב"ה כו':
כ"ש כשישים - כמ"ש בפ"ב דאבות והסתכל בג' דברים כו' ואין אתה בא כו' ובפ"ב דחגיגה ט"ז א' רי"א זה העובר כו' ובקדושין ל"א א' ועיין רש"י שם ד"ה (ולא) [מלא] כו' וזהו שאמר עומד עליו ובבא קמא ע"ט ב':
ומיד כו' ובושתו כו' – כמ"ש בפ"ב דנדרים כ' א' תניא בעבור תהיה יראתו כו' לבלתי תחטאו אחרים אומרים כו':
תמיד - כנ"ל שויתי כו':
ולא יתבייש - כמ"ש הוי עז כנמר ועיין טור ואמר בעבודת הש"י אבל בלא"ה אמרו ועז פנים לגיהנם ובפ"ב דחגיגה והן הן עזי פנים שבדור ובמס' כלה עז פנים וכו' ושארי מקומות:
גם כו' - סוכה מ"ט ב'. הגיד לך אדם כו' והלא דברים ק"ו וכו'. ור"ל אף שלא יבוש מ"מ כל מה שיעשה בהצנע עדיף:
ובשכבו - ר"ל גם בזה יהא בצניעות כמ"ש בשבת קי"ח ב' מימי לא ראו כו' וריש פ"ה דיומא:
ומיד כשיעור כו' יקום - כמ"ש וקל כנשר לעשות רצון כו':
▲ חזור לראש