רמב"ם הלכות ביכורים ושאר מתנות כהונה שבגבולין ב
ספר המצוות עשה קכה: "המצוה להביא ביכורים למקדש"
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
מצות עשה להביא בכורים למקדש ואינם נוהגין אלא בפני הבית ובארץ ישראל בלבד שנאמר ראשית בכורי אדמתך תביא בית י"י אלהיך ומביאין בכורים של דבריהם מערי סיחון ועוג ומסוריא שהקונה בסוריא כקונה בירושלים [אבל עמון ומואב ובבל] אף על פי שהן חייבין בתרומה ובמעשרות מדבריהם אין מביאין מהן בכורים ואם הביא בכורים מחוץ לארץ אינן בכורים.
הלכה ב[עריכה]
אין מביאין בכורים אלא משבעת המינין האמורים בשבח הארץ והם החטים והשעורים והענבים והתאנים והרמונים והזיתים והתמרים ואם הביא חוץ משבעת המינין לא נתקדשו.
הלכה ג[עריכה]
אין מביאין לא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים ולא מזיתי שמן שאינן מן המובחר אלא מתמרים שבעמקים ומפירות שבהרים לפי שהן מן המובחר [ואם הביא שלא מן המבחר] כגון תמרים שבהרים ותאנים סורות ומרוקבות וענבים מאובקות ומעושנות לא נתקדשו.
הלכה ד[עריכה]
אין מביאין בכורים משקין חוץ מזיתים וענבים בלבד שנאמר פרי האדמה [ולא משקה] ואם הביא משקין אין מקבלין ממנו.
הלכה ה[עריכה]
הקרובים לירושלים מביאין תאנים וענבים לחים והרחוקין מביאין אותן גרוגרות וצמוקין.
הלכה ו[עריכה]
אין מביאין בכורים קודם לעצרת שנאמר וחג הקציר בכורי מעשיך ואם הביא אין מקבלין ממנו אלא יניחם שם עד שתבוא עצרת ויקרא עליהן וכן אין מביאין בכורים אחר חנוכה שהבכורים שבכרו אחר חנוכה הן חשובין משנה הבאה ויניחם עד אחר עצרת.
הלכה ז[עריכה]
אין מביאין בכורים לא מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש כיצד לא יביא מפירות שחנטו קודם ט"ו בשבט על פירות שחנטו אחר ט"ו בו אחד הנטוע ואחד העולה מאליו שנאמר בכורי כל אשר בארצם.
הלכה ח[עריכה]
הפירות של שותפין חייבים בבכורים שנאמר בכורי כל אשר בארצ' [אשר יביאו] .
הלכה ט[עריכה]
הגדל בעציץ אע"פ שהוא נקוב והגדל בספינה אינו מביא ממנו כל עיקר שנאמר בארצם אבל מביא מן הגדל בגג או בחורבה.
הלכה י[עריכה]
הנוטע אילן בתוך שדהו והבריכו לתוך שדה חבירו או לרשות הרבים או שהיה נוטע בשדה חבירו או ברשות הרבים והבריכו בתוך שדהו או שהיה עיקרו בתוך שדהו והבריך קצתו בתוך שדהו ודרך הרבים או דרך היחיד מפסקת באמצע בין העיקר והצד המוברך אינו מביא בכורים לא ממה שהוציא ברשות זו ולא מן הצד שברשות האחרון שנאמר בכורי אדמתך עד שיהיו כל הגידולין מאדמתך.
הלכה יא[עריכה]
נתן לו חבירו רשות להבריך בתוך שלו אפילו לשעה הרי זה מביא בכורים ואם היה האילן סמוך למצר חבירו או נוטה לשדה חבירו אף על פי שחייב להרחיק הרי זה מביא ממנו וקורא שעל מנת כן הנחיל יהושע את הארץ.
הלכה יב[עריכה]
האריסין והחכירין ובעלי זרוע שאונסין את הבעלים ולוקחין מהן ארצותם בפחות והגזלנין אינן מביאין בכורים ואפילו נתייאשו הבעלים שנאמר בכורי אדמתך.
הלכה יג[עריכה]
הקונה אילן בתוך שדה חבירו אינו מביא לפי שאין לו קרקע שלשה יש לו קרקע ואע"פשאין לו אלא אילנות בלבד הרי הוא כמי שקנה קרקע קנה אילן אחד וקרקעו ה"ז מביא.
הלכה יד[עריכה]
הלוקח פירות תלושין ולקח הקרקע הרי זה מביא בכורים שהרי יש לו קרקע ופירותיה מכר לו פירות חוץ מן הקרקע אפילו מחוברים מוכר אינו מביא שהרי אין לו פירות ולוקח אינו מביא שהרי אין לו קרקע חזר המוכר ולקח הפירות מן הלוקח הרי זה מביא שהרי יש לו קרקע ופירותיה.
הלכה טו[עריכה]
המוכר שדהו לעכו"ם וחזר ולקחה ממנו הרי זה מביא ממנה בכורים מן התורה שאינה נפקעת מן המצוה בקנין העכו"ם כמו שביארנו.
הלכה טז[עריכה]
אשרה שבטלה אין מביאין ממנה בכורים שהבכורים כקדשי מקדש הן.
הלכה יז[עריכה]
הבכורים אין להם שיעור מן התורה אבל מדבריהם צריך להפריש אחד מששים והרוצה לעשות כל שדהו בכורים עושהו.
הלכה יח[עריכה]
הפריש בכוריו וחזר והוסיף עליהן או עטרן הרי התוספת כבכורים במה דברים אמורים כשהביא מא"י אבל אם הביא מעבר הירדן או מסוריא אינה כבכורים ואף על פי שאינה כבכורים אינה נאכלת אלא בטהרה ואין מעטרין את הבכורים בכ"מ אלא משבעת המינים.
הלכה יט[עריכה]
כיצד מפרישין הבכורים יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שבכרה אשכול ענבים שבכרו רמון שבכר קושרן בגמי ואומר הרי אלו בכורים והם נעשים בכורים במחובר משקרא להן שם ואע"פ שעדיין לא בשלו כל צרכן ומשיגמרו ויתלשם מן הקרקע אינו צריך לחזור ולקרות להם שם לא הפרישן במחובר ולא קרא להם שם ותלשם ה"ז מפרישם אחר שנתלשו ואם נטמאו הפירות כולן אינו מפריש בכורים בטומאה אלא מפריש מן הטהור על הטמא לכתחילה ואם אין לו פירות אחרות להפריש מהן יראה לי שאינו מפריש בטומאה שאין מפרישין לאבוד וכן יראה לי שהבכורים שנטמאו אינו מסיק בהן התנור כתרומה טמאה מפני שהן כקדשי מקדש.
הלכה כ[עריכה]
המפריש בכוריו ונמקו או נבזזו או אבדו או שנגנבו או שנטמאו חייב להפריש אחרים תחתיהם שנאמר תביא בית י"י אלהיך מלמד שהוא חייב באחריותן עד שיביאם להר הבית.
הלכה כא[עריכה]
המפריש בכוריו להעלותן בידו לירושלים לא ישלחם ביד שליח ואם לקטן מתחלה על מנת לשלחם ביד שליח ה"ז מותר לשלחם.
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.