רי"ף ברכות מהדורת ש"ס ווילנא דף ב ע"א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמוד קודם - רי"ף - רי"ף מסכת ברכות - עמוד הבא


הלכות רב אלפס[עריכה]

שמואל, הלכה כרבן גמליאל. תניא: רבי שמעון בן יוחאי אומר, פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים בלילה, אחת קודם שיעלה עמוד השחר ואחת לאחר שיעלה עמוד השחר, ויצא בהן ידי חובתו, אחת של לילה ואחת של יום. אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי, הלכה כרבי שמעון בן יוחאי. ואיכא דמתני לה להא דרבי אחא בר חנינא אהא, דתניא: רבי שמעון בן יוחאי אומר משום רבי עקיבא, פעמים שאדם קורא קריאת שמע שתי פעמים ביום, אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה, ויוצא בהם ידי חובתו, אחת של יום ואחת של לילה. אמר רבי אחא בר חנינא אמר רבי יהושע בן לוי, הלכה כרבי שמעון בן יוחאי. אמר רבי זירא, ובלבד שלא יאמר השכיבנו.

והני כולהו הלכתא נינהו. מיהו, הא דאמר רבן גמליאל ודאמר רבי שמעון בן יוחאי: עד שיעלה עמוד השחר – בדיעבד הוא. ואפילו אי עביד הכי במזיד, וקרא קריאת שמע קודם שיעלה עמוד השחר, נפיק ידי חובתיה. ואף על פי שאינו רשאי לעשות כן, דתניא: חכמים עשו סייג לדבריהם, כדי שלא יהא אדם בא מן השדה בערב ואומר: אלך לביתי ואוכל קימעא ואשתה קימעא ואישן קימעא, ואחר כך אקרא קריאת שמע ואתפלל; ואם חוטפתו שינה, נמצא ישן כל הלילה. אלא אדם בא מן השדה, בערב ילך לבית הכנסת או לבית המדרש; אם רגיל לקרות – קורא, ואם רגיל לשנות – שונה, ואחר כך קורא קריאת שמע ומתפלל. וכל העובר על דברי חכמים, חייב מיתה.

והא דרבי שמעון, דאמר: פעמים שאדם קורא קריאת שמע של ערבית קודם הנץ החמה - דווקא בשעת הדחק, כגון שהיה שיכור או חולה; אבל אם עשה כן

רש"י (ליקוטים)[עריכה]

... לאו רבי אליעזר.

ויוצא ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה - כלומר, אחת בשביל קריאת שמע שחייבין לקרוא ביום, ואחת בשביל קריאת שמע שחייבין לקרוא בלילה. וטעמא מפרש בגמרא, משום (דאף שעלה) [דעד שיעלה]1 עמוד השחר, לילה הוא. והא דיוצא בה משום קריאת שמע דיום, היינו משום דאיכא אינשי דמקדמי, שהן מקדימין לעמוד קודם היום2, ולכך קרינן ביה "בקומך", דחשיב נמי זמן קימה.

אחת קודם הנץ החמה ואחת אחר הנץ החמה - וטעמא נמי מפרש בגמרא, משום דבהנץ החמה3 יממא הוא, והא דיוצא בה משום קריאת שמע של לילה, היינו משום דאיכא אינשי דגנו, שישנים עד הנץ החמה, ולכך קרינן ביה "ובשכבך", דהוו זמן שכיבה עד ההיא שעתא.

ובלבד שלא יאמר השכיבנו - 4 דלאו זמן תחילת שכיבה הוי, אלא סוף זמן שכיבה הוי.

קימעא - מעט.

אם חוטפתו - אונסתו.


הערה 1: נראה דהגירסא הראשונה ("דאף שעלה") היא הנכונה, עיין בגמרא. והיינו דלהאי לישנא קמא, בין עלות השחר להנץ החמה לילה הוא.

הערה 2: היינו קודם הנץ החמה.

הערה 3: נראה דצ"ל "משום דמעלות השחר יממא הוא", דהכי סבירא להאי לישנא בתרא, כדמוכח בגמרא.

הערה 4: הב"ח מוסיף: "הקורא קריאת שמע של לילה שחרית סמוך לעמוד השחר לא יאמר השכיבנו" וכו'. ונראה לענ"ד דלאו דווקא נקט הב"ח "סמוך", אלא כוונתו בין עלות השחר להנץ החמה. המעתיק.

תלמיד רבינו יונה[עריכה]

... אותה חתיכה שאכלתי אולי היתה מותרת, ולא ישית אל ליבו לשוב; ולזה החמירו בו יותר.

פעמים שאדם קורא קריאת שמע שני פעמים בלילה - אף על פי שאחר שעלה עמוד השחר יוצא ידי חובה מקריאת שמע של יום, קורא אותו "לילה", מפני שעיקר היום אינו אלא אחר הנץ החמה ואילך, וכל דבר שמצוותו ביום, לכתחילה צריך לעשותו מהנץ החמה ואילך. וכיוון שלכתחילה אינו יום, אף על פי שבדיעבד5 יוצא מקריאת שמע של יום, קורא אותו לילה.

אחת קודם הנץ החמה ואחת לאחר הנץ החמה - דסבירא ליה להאי לישנא, דאף על פי שכבר עלה עמוד השחר, עדיין זמן שכיבה הוא אצל קצת בני אדם.

ואית דבעו מימר, דמהכא שמעינן שזמן קריאת שמע אינו אלא לאחר הנץ החמה, דהא חזינן דקודם הנץ החמה יוצא מקריאת שמע של לילה.

ואין זה כלום, דבוודאי זה הלשון אינו חולק על (המשנה) [הברייתא] ששנינו בפירוש (ברכות ט ב) דזמן קריאת שמע של שחרית - משיראה את חבירו בריחוק ארבע אמות, וזהו קודם הנץ החמה. וגם אינו חולק על מה שאמרו (שם): "ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה", שלא היו ממתינין עד לאחר הנץ, אלא מתחילין אותה קודם, בעניין שהיו גומרין אותה בהתחלת הנץ.

הלכך ודאי אפילו לכתחילה יכול לקרותה קודם הנץ. ומה שאמר בכאן "לאחר הנץ החמה", לאו דווקא, אלא איידי דמעיקרא איצטריך למימר "קודם הנץ החמה", לאשמעינן שאפילו אחר שעלה עמוד השחר יוצא ידי חובתו משל לילה, הוצרך לומר בהכרח גבי של יום "לאחר הנץ"; ולא בא אלא למעט דאחר הנץ אינו יוצא משל לילה. מפי מורי הרב.6

וכתב רבינו אלפס ז"ל, דלא פליגי הני לישני אהדדי, דתרווייהו הלכתא נינהו. וההפרש שיש ביניהם, דקודם הנץ החמה, כיוון שכבר עלה עמוד השחר, אינו פוטר7 כלל אלא בשעת הדחק, כגון שיכור, אבל לא במזיד. אבל קודם שיעלה עמוד השחר פוטר בדיעבד אפילו לעושה במזיד. אבל אחר שעלה עמוד השחר, אינו פוטר אותו, הואיל ועשה במזיד, כדמפרש ואזיל.

וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה - יש לתמוה, למה אמרו בזה "חייב מיתה" יותר משאר מקומות שאסרו חכמים כמה דברים? ויש לומר, מפני שבזה אפילו חכמים מודים, דמן הדין זמנה כל הלילה; אלא שעשו סייג, כדי להרחיק האדם מן העבירה. ואולי יאמר בליבו: כיוון שאין זה אלא סייג בעלמא, לא


הערה 5: "בדיעבד" לאו דווקא, דהא "משיכיר" הוי לכתחילה, כבדברי רבינו יונה דלהלן. ונקט "דיעבד" משום קודם הזמן ד"משיכיר", דהוי נמי לאחר עמוד השחר.

הערה 6: משמע כאן דסבירא ליה לרבינו יונה אליבא דהאי לישנא בתרא, דיכול לקרוא קריאת שמע של לילה ומיד אחר כך של יום, שניהם בין עלות השחר להנץ החמה, ויוצא ידי חובתו בשתיהן זו אחר זו באותו פרק זמן.

ואין כן דעת הרא"ש, שכתב: "ולהכי הוצרך לומר באותו של ערבית 'קודם שיעלה עמוד השחר', דאם ארעו אונס, שלא היה יכול לקרות בלילה, וגם צריך להחזיק בדרך ואינו יכול לקרות בזמנו, לא מסתברא שיקרא של ערבית ושל שחרית אחר שיעלה עמוד השחר, אף על פי שיכול לקרות של ערבית לבדה אחר שיעלה עמוד השחר. ולהכי תני: 'אחת קודם שיעלה עמוד השחר'". עד כאן לשונו. והיינו דהוו תרתי דסתרי אהדדי.

הערה 7: היינו מקריאת שמע של לילה.

המאור הקטן[עריכה]

תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר פעמים שאדם קורא את שמע שתי פעמים בלילה וכו', איכא דמתני להא דרבי אחא בר חנינא אהא דתניא רבי שמעון בר יוחאי אומר משום רבי עקיבא פעמים שאדם קורא את שמע שתי פעמים ביום – כתב עלה הרי"ף: [הני כולהו הלכתא נינהו וכולהו, כדכתיבא בהלכות. ואנן קשיא לן בדברי הר"ב ז"ל], היכי מזכי שטרא לבי תרי? דהא אילין תרתין ברייתין דרבי שמעון פליגי אהדדי, והיכי אפשר לן למפסק הלכתא כתרווייהו, דסתרי אהדדי?

ואנן לא חזינן הכי, ובין ברייתא קמייתא ובין ברייתא בתרייתא איכא בינייהו בין עמוד השחר להנץ החמה: לקמייתא, חזי לשל יום; לבתרייתא, לשל לילה. וזמנה של קריאת שמע זו אינה זמנה של זו לדברי הכל, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה. וזמנה של קריאת שמע דערבית סוף לשל שחרית, בין לברייתא קמייתא בין לבתרייתא. וכברייתא בתרייתא קיימא לן, משום דפסק אביי לקריאת שמע כוותיקין8.

ויש מי שמפרש: לקריאת שמע כוותיקין, כלומר: זמן קריאת שמע של יום לדידן, כזמן תפילה לוותיקין, שהוא משעת הנץ החמה; כי עיקר דברי ותיקין משום תפילה. והיו מביאין ראיה לזה הפירוש מדאביי גופיה, דאמר: "לתפילין כאחרים"; אף על פי שאין דברי אחרים בתפילין אלא בקריאת שמע, סמך אביי זמן תפילין לזמן קריאת שמע של אחרים. וכך הוא פירוש "לקריאת שמע כוותיקין": זמן קריאת שמע של יום לדידן, כזמן התפילה לוותיקין.

וזה הפירוש אינו מחוור אצלי; אף על פי שהוא עולה בידינו לעניין פסק הלכה, אבל לעניין הפירוש אינו נכון אצלי. ונראה לי ששלושה שיעורין הם: אחד קודם הנץ החמה, ואחד בהנץ (החמה), ואחד לאחר הנץ החמה. ותמצא שלושה שיעורין הללו מפורשין בפסחים פרק ראשון: אחד אומר קודם הנץ החמה ואחד אומר בתוך הנץ ואחד אומר לאחר הנץ החמה, למדנו משם לפי השלוש מחלוקות שנאמרו שם, כי שלושה זמנים הם. וקודם הנץ החמה, חזי לקריאת שמע של לילה, ולא לשל יום. ואף לשל לילה נמי לאו שפיר דמי למיעבד הכי לכתחילה, אלא כדתניא בברייתא9: "אדם בא מן השדה בערב והולך לבית הכנסת" וכו'.

ואם עביד הכי אפילו במזיד, יצא ידי חובתו. והא דתנן במתניתין: "אמר להם אם לא עלה עמוד השחר מותרים אתם לקרות", דשמעת מינה: הא אם עלה עמוד השחר – אסורין לקרות, ואף על פי שלא הגיע עדיין הנץ החמה, לא קיימא לן כוותיה. ואף על גב דפסק רב יהודה אמר שמואל כרבן גמליאל, אנן אדרבי שמעון בר יוחאי משום רבי עקיבא סמכינן, משום דמסייע ליה דאביי, דאמר לקריאת שמע כוותיקין. ואיצטריך כרבי שמעון בר יוחאי משום רבי עקיבא, ואיצטריך נמי כוותיקין: דאי מרבי שמעון בר יוחאי, הוי אמינא דווקא לאחר הנץ החמה הוא דחזי לשל יום, אבל בשעת הנץ החמה לא. קא משמע לן כוותיקין, שהיו גומרין אותה עם הנץ החמה, ללמדך ששעת נץ החמה כאחר הנץ החמה לקריאת שמע של יום; ועוד, שעיקר מצוותה מן המובחר – בשעת הנץ החמה הוא.

והא דתנן: "אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תנץ החמה", תרגמה, עד שלא יגמור הנץ


הערה 8: ברכות ט ב.

הערה 8א: פסחים יב ב.

הערה 9: ברכות ד ב.

השגות הראב"ד[עריכה]

והקולא שמצא בה, ממה שאמרו בירושלמי: שנייא היא, שהיא שנויה לשינון – אינו נראה, שלא נאמר בה כדי להקל בה, אלא כמי שאמר: 'ומה הפסיד אם קרא אחר חצות? או10 אלא שינון הוא', ואין פחות ממי שקורא בתורה; ורבן גמליאל מחמיר היה ולא היה מקל. זה פירוש הדבר בלי ספק.

והיכי אפשר וכו' – אמר אברהם, חלק להם: רבי שמעון משמיה דנפשיה – בדיעבד, ולרבי שמעון משמיה דרביה – במקום אונס, כמו שמפורש בגמרא; והכל יודעים שיש מחלוקת ביניהם. ולא כמו שסובר זה החכם; דלעניין קריאת שמע של שחרית – תרווייהו מודו דזמנה מן המובחר כוותיקין, ומפני התפילה, כמו שכתבנו. ולכולי עלמא כדי שיכיר בין תכלת ללבן, לכתחילה; ובדיעבד – אחר עלות השחר מיד, וכל שכן מאונס. אבל יש מחלוקת ביניהם בקריאת שמע של ערבית: דלרבי שמעון משמיה דנפשיה, אם קרא אחר עלות השחר מיד – לא יצא; ולרבי שמעון משמיה דרביה, יצא (עם) [עד] הנץ החמה בדיעבד, ואפילו שלא מאונס. מיהו אנן לא תפסינן מיניה אלא מן האונס; וזה שאמר הרב: תרווייהו הלכתא נינהו – האי כדוכתיה, והאי כדוכתיה. וזה שהקשה עליו, הלא נראה מה שאמר רבי יהושע בן לוי (ברכות ט א): כדאי הוא רבי שמעון לסמוך עליו בשעת הדחק, ואין שעת הדחק בכל מקום אלא אונס ולא פשיעה.

ומה שאמר: מניין לנו לבטל לבטל ממנו קריאת שמע אף על פי ששהה אותו במזיד – זה אינו; ומי אמר לבטל ממנו? והלא שינון הוא! ועוד, שלא הפסיד בברכות, אבל יקרא ויברך לפניה ולאחריה ויתפלל אם לא התפלל; אלא שלא יצא ידי קריאת שמע. (לא) [אלו] הם דברי אמת, והגאונים הסכימו עליהם, ולא שלושת השיעורין שתיקן זה בהנץ החמה, והם "כעור מן אדרי קיט"11, שלא הוזכרו בגמרא אלא לוותיקין, ומשום תפילה. ועוד, כי אפילו לוותיקין עצמן – קודם הנץ החמה היו קורין, כדי שישלימו אותה וברכותיה בהנץ החמה, ויתפללו ביום, היינו אחר הנץ החמה מיד, כדכתיב "עם שמש".

ואל יקשה עליך על רבי שמעון משום רבי עקיבא, כיוון דמודה דזמן קריאת שמע של שחרית קודם הנץ החמה נמי משכחת לה, ומאי טעמא אמר "אחד קודם הנץ החמה ואחד לאחר הנץ החמה", תרוייהו קודם הנץ החמה נמי משכחת לה, של שחרית ושל ערבית? לא היא, דלא דמי להדדי; דהאי דיעבד, והאי לכתחילה: של לילה – בדיעבד, ונקרא פושע; ושל יום – אפילו לכתחילה, והיינו כמצוותה. אבל השתא דאמר אחר הנץ החמה, הך נמי לאו כמצוותה היא, מפני שהיא מאוחרת, כדפרישנא.


הערה 10: כנראה צ"ל: או אינו אלא שינון, או: או לא יהא אלא שינון, או כיוצא בזה.

הערה 11: כמו מוץ הנידף מגורן הקיץ, דניאל ב לה.


מלחמת ה'[עריכה]

כתוב בספר המאור: תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר פעמים שאדם קורא את שמע שתי פעמים בלילה וכו'. איכא דמתני לה להא דרבי אחא בר חנינא אהא דתניא: רבי שמעון בר יוחאי אומר משום רבי עקיבא: פעמים שאדם קורא את שמע שתי פעמים ביום. כתב עלה הרב אלפסי ז"ל: הני כולהו הלכתא נינהו וכולהו, כדכתיבא בהלכות. ואנן קשיא לן בדברי הרב ז"ל, היכי מזכי שטרא לבי תרי? דהא הלין תרתי ברייתא דרבי שמעון פליגי אהדדי... עד וכברייתא בתרייתא קיימא לן, משום דפסק אביי לקריאת שמע כוותיקין.

אמר הכותב: ותמה על עצמך, אי הכי, היכי לא רמינן דרבי שמעון אדרבי שמעון, ואי איכא לדחויא – לקשי ולפרוק: הא דידיה, הא דרביה! דהכי הוא אורחיה דתלמודא בכל דוכתא12. ותו, תיקשי דרבי עקיבא אדרבי עקיבא. דהכא תניא, לאחר הנץ החמה; ולקמן13 תניא, רבי עקיבא אומר: כדי שיכיר בין חמור לערוד.

ועוד, מה זו סמיכה שסמך על דברי אביי, שלא לצאת בקריאת שמע של יום קודם לזמן הזה? הא ודאי טעמא דאביי כטעמא דברייתא, דקתני: "כדי שיהא סומך גאולה לתפילה, ונמצא מתפלל ביום", והכא14 קאמר: לתפילה15 מאימתי זמנן בשחרית? כאחרים, דהא פסקינן כוותייהו, אבל בקריאת שמע עדיין צריך לאחר עד כדי שיהא גומרה עם הנץ החמה, ויתפלל ביום; דשמעת מינה בהדיא, דמשום דבעינן תפילה ביום הוא. וקרא נמי דרבי זירא – לתפילה הוא; וכדמוכח נמי בפרק תפילת השחר16. והא ליתא אלא בלכתחילה, אבל אם התפלל משעלה עמוד השחר – אין צריך לחזור ולהתפלל, דתנן17: "תפילת השחר עד חצות", וכדתניא18: "השכים לצאת לדרך, מביאין לו שופר ותוקע, ועומד ומתפלל". ואפילו לרבי שמעון בן אלעזר דפליג עלה, הא פירשו בגמרא, משום דמסמך גאולה לתפילה עדיף ליה; הא לאו הכי, זמן תפילה הוא. מעתה, אם קרא קריאת שמע והתפלל קודם הנץ החמה, יצא. ועוד, שהדבר ידוע מכמה מקומות בגמרא, שאם לא סמך גאולה לתפילה – יצא, ובין שביטל בשוגג ובין שביטל במזיד.

וכיוון שכן, לאביי, שאין זמן הנץ החמה לקריאת שמע אלא משום שיסמוך גאולה לתפילה ויתפלל עם השמש, אם קרא קריאת שמע קודם הנץ החמה, ולא התפלל עד לאחר הנץ החמה, דבר ברור הוא שיצא, אלא שלא קיים מצווה, כלומר סמיכת גאולה לתפילה. ולא עוד, אלא שצורת הגמ' מוכחת שכך היה מנהג חכמים שלא לסמוך גאולה לתפילה, שהרי אמרו: אדם גדול הוא ושמח במצוות הוא, זימנא חדא סמך גאולה לתפילה ולא פסק חוכא מפומיה. ועוד אמרו: אינו ניזוק כל אותו היום, אמר רבי זירא: אנא סמכי. והרי דבר גדול הוא אפילו לאדם גדול, שהרי המלך חזקיה התפאר בעצמו ותלה בזכותו19. מפני זה הוא נראה שהוא שבח גדול, ודבר שאי אפשר לקיימו בכל יום, לפי שאין אדם יכול לכווין ולקרות בכדי שיגמור עם הנץ, ולהתפלל מיד ביום; והיו מקדימין וקורין קריאת שמע, ולא היו רוצים להתפלל אלא עם השמש. לפיכך לא היו סומכין גאולה לתפילה. והיו משבחין "הסומך גאולה לתפילה", ולא אמרו: "הקורא קריאת שמע בעונתה", או "המתפלל בעונתה", משמע שהכל היו עושין כהלכה, אלא שלא היו סומכין. וכן כתב רבינו הגאון ז"ל.

אלא ודאי לא נאמרו דברי ותיקין אלא למצווה מן המובחר, והרי לא אמר: "מאימתי קורין שמע בשחרית? ותיקין אומרים: משעת הנץ החמה" או "עם הנץ החמה"; ואי סלקא דעתך לעיכוב, לא משתמיט תנא דתני כולהו זמנין בערבין ובשחרין, דניתני הנץ החמה ב"מאימתי"! אלא בשבחן של ותיקין דיברו חכמים. ובא אביי לומר שלעולם יעשו כל אדם עצמן כוותיקין כל שאפשר, משום הכי אמר: "לקריאת שמע כוותיקין"; דבעי סמיכת גאולה לתפילה, ובעי תפילה עם השמש, כלומר: סמוך להנץ מאחריו מיד, והלכך הוותיקין גומרין עם הנץ. ושאינו יכול לכוון כן – מתחיל עם הנץ וסומך תפילה להנץ בכל כוחו, וזהו סימן של נברשת של הלני לשאר עמא דבירושלים, דכשניצוצין נתזין הימנה אחר הנץ החמה הוי. וכן אמרו בירושלמי אפיסקא דמתניתין: עד הנץ החמה – כדי שתהא החמה מטפטפת על ראשי ההרים.

העריכה בעיצומה
שימו לב! דף זה (או קטע זה) עדיין לא גמור והוא לא מציג את היצירה בשלמותה.

דף זה (או קטע זה) נמצא כעת בשלבי הקלדה. אם יש באפשרותכם להמשיך את ההקלדה - אתם מוזמנים.



הערה 12: ראה ערובין יא ב; ערובין לה ב; ראש השנה לד ב; בבא קמא ל א; בבא בתרא קטז א; מכות טז א; חולין קיג ב.

הערה 13: ברכות ט ב.

הערה 14: נראה דצ"ל: והכי. ועל אביי קאי.

הערה 15: לפנינו הגירסא: לתפילין. ואפשר שהרמב"ן גרס "לתפילה". אמנם מדקאמר "זמנן" בלשון רבים נראה דט"ס היא בדברי הרמב"ן וצ"ל "לתפילין", כלפנינו.

הערה 16: ברכות כו א.

הערה 17: שם; ולא ברור מה ראייה מביא ממשנה זו. ואפשר דהכי קאמר: כשם שמבואר שם שאין לתפילת השחר שיעור למטה, ואף אם איחר ולא התפלל מיד לאחר הנץ החמה כוותיקין – מתפלל עד חצות ויוצא ידי חובתו, ממילא הוא הדין שאין לה שיעור למעלה, שאין זמן הוותיקין מונע מלצאת ידי חובתו אם התפלל קודם לכן.

הערה 18: ברכות ל א.

הערה 19: מימרא דרב יהודה אמר רב, ברכות י ב.

שלטי הגבורים[עריכה]

הלכה כרבן גמליאל — לשון ריא"ז: אם רוצה אדם להקיץ כל הלילה, ואינו אוכל ואינו ישן, יכול לאחר קריאתו לכתחילה כל הלילה, ובלבד שיקרא קודם שיעלה עמוד השחר, עד כאן לשונו, כמבואר בקונטרס הראיות.

ובלבד שלא יאמר השכיבנו — פירש רבי יצחק ן' גיאת: ודאי צריך לומר שתים לפניה ושתים לאחריה; אלא לא יאמר נוסח הברכה כמו שהיא, אלא יתחיל "תקננו בעצה טובה מלפניך", עד כאן. והרא"ש כתב, שלא יאמר ברכת השכיבנו כל עיקר.

לשון ריא"ז: אבל לא יאמר ברכת השכיבנו אחר עלות השחר, שהרי כבר מתחילין בני אדם לעמוד ממיטותיהן. עד כאן לשונו.

מיהו הא דאמר רבן גמליאל וכו' עד בדיעבד הוא — כתב הטור: והלכתא כרבן גמליאל, דאיפסקא הלכתא כוותיה, ואפילו לכתחילה יכול להמתין לקרות עד שיעלה עמוד השחר; ומכל מקום אין לו לאכול ולישן עד שיקרא, דתניא וכו', עד כאן, וכלשון ריא"ז דלעיל.

אם רגיל לקרות קורא — לשון ריא"ז: אם היה רגיל לקרות קורא, ואם לשנות – שונה, וקורא קריאת שמע מתוך דברי תורה, ומתפלל. ויש מקומות שקורין איזה מזמור קודם שיפתחו בברכות של קריאת שמע, ויש מקומות שנוהגין לומר "והוא רחום" כמו שאנו נוהגין, עד כאן לשונו. ואפשר שלזה נהגו בקצת המקומות לומר: "שיר המעלות הנה ברכו" וגו' (תהלים קלד).

ואחר כך קורא קריאת שמע ומתפלל — דייק הטור מדקאמר בגמרא: "ואחר כך אוכל פתו", אלמא כשהגיע זמן קריאת שמע דערבית אסור לקבוע סעודתו עד שיתפלל.

בשעת הדחק — סמ"ג עשין י"ח וזה לשונו: מתוך כך מדקדק רבינו יעקב21, שעיקר קריאת שמע של שחרית – אחר הנץ החמה, שקודם לכן נחשב לילה לכל הפחות לגבי אונס. ובירושלמי דברכות גרסינן: משיאיר המזרח עד הנץ החמה – ארבעה מילין. ועוד מביא ראיה, מדתנן ביומא פרק אמר להם הממונה (לז:): אף היא עשתה נברשת של זהב בירושלים, בשעה שהחמה זורחת היו ניצוצות יוצאות ממנה, וידעו כל העם שהגיע זמן קריאת שמע. פירוש: נברשת – זו מנורה, וכן בדניאל: "לקבל נברשתא". ועוד ראיה מדתנן במסכת מגילה: אין מוהלין ולא טובלין ואין מזין וכו' עד שתנץ החמה; משמע שהדברים שמצותן ביום, עיקר זמנן מהנץ החמה, עד כאן לשונו. ועיין בהגהות דף ה משנה מאימתי.


הערה 21: רבינו תם. ראה גם תוס' יומא לז: ד"ה אמר, "מיהו רבינו תם פי'" וכו'.