קטגוריה:רות א יב

תרגום (כל הפרק)

יֶשׁ לִי תִקְוָה גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ, וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים

כִּי זָקַנְתִּי מִהְיוֹת לְאִישׁ

נעמי יכולה למצוא בעל ולחיות איתו, אבל היא מודה שהיא כבר זקנה מדי ללדת ילד לבעל החדש. זה קשה להודות אבל האמת היא ברורה ואי אפשר לסטור את חוקי הטבע.

כִּי אָמַרְתִּי

למעשה היה צריך להיות 'כי אמרתן' - כאילו שהכלות אומרות זאת, אבל נעמי לוקחת את האמירה על עצמה, אפילו אם היא היתה אומרת זאת ...

יָלַדְתִּי בָנִים

בָנִים - ברבים. נעמי מודעת שהכלות לא כל כך אוהבות אחת את השניה, כפי שנראה בפרדתם, לכן היא מסבירה שהיא תצטרך ללדת יותר מבן אחד, חתן לכל כלה. אם היא תלד רק בן אחד שתי הכלות יתחרו על אהבת התינוק, ואחר כך תיהיינה נשואות ביחד לבן הזה, וחייהן יהיו גיהינום. כך יקרה גם אם שתי הכלות ישובו ליהודה, וימצאו גואל אחד שישא את שתיהן. יש כאן רמז שאחת חייבת לוותר ולנטוש אותה ואת התקווה לגאולה. ייתכן שנעמי ידעה שיש רק גואל אחד אפשרי שאינו נשוי, וגם הוא מאוד קפדן ובררן.

ייתכן שנעמי רומזת לתמר שילדה תאומים (ביאור:בראשית לח כז), וכך בלידה אחת זכה יהודה לייבום לער ואונן בניו. כך אלוהים הביא תאומים לרבקה (ביאור:בראשית כה כד), כדי לפתור את הניגוד בין יצחק שרצה לגדל עובד אדמה, לרבקה שרצתה לגדל רועה צאן (ביאור:בראשית כה כח).

יֶשׁ לִי תִקְוָה גַּם הָיִיתִי הַלַּיְלָה לְאִישׁ, וְגַם יָלַדְתִּי בָנִים

ייתכן שנעמי סיפרה להן את סיפור הלידה המופלאה של שרה, ושל רבקה אחרי עשרים שנות נשואין.
ייתכן שהכלות שמעו איך לוט אביהן יבם בנים מבנותיו, ויהודה מכלתו.
הם ידעו שמלאך אלוהים אמר: "הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה דָּבָר" (ביאור:בראשית יח יד), ואכן ליוסף היו פלאים רבים, ובמצרים אלוהים הראה אותות ומופתים.

אולם אפילו אם יקרה לי נס, אומרת נעמי, ובן תינוק יוולד ולא בת, גם אז היא ממשיכה: "הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה עַד אֲשֶׁר יִגְדָּלוּ, הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה לְבִלְתִּי הֱיוֹת לְאִישׁ" (ביאור:רות א יג), כלומר, גם אז אתם תצטרכו להשאר עגונות בלי בעל עד שהתינוק יגדל, בתקווה שהמחזור שלכן לא יגמר לפני שהתינוק יתבגר. את כל חייכן תבזבזו על התקווה הקלושה הזאת.