ראש השנה ג ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
למנינא אחרינא הוא אמר רב פפא שנת עשרים שנת עשרים לגזירה שוה מה התם לארתחשסתא אף הכא לארתחשסתא וממאי דמעשה דכסליו קדים דילמא מעשה דניסן קדים לא ס"ד דתניא דברים שאמר חנני לנחמיה בכסליו אמרן נחמיה למלך בניסן דברים שאמר חנני לנחמיה בכסליו שנאמר (נחמיה א, א) דברי נחמיה בן חכליה ויהי בחדש כסליו שנת עשרים ואני הייתי בשושן הבירה ויבא חנני אחד מאחי הוא ואנשים מיהודה ואשאלם על היהודים הפליטה אשר נשארו מן השבי ועל ירושלם ויאמרו לי הנשארים אשר נשארו מן השבי שם במדינה ברעה גדולה ובחרפה וחומת ירושלם מפורצת ושעריה נצתו באש אמרן נחמיה למלך בניסן שנאמר (נחמיה ב, א) ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו ואשא את היין ואתנה למלך ולא הייתי רע לפניו ויאמר לי המלך מדוע פניך רעים ואתה אינך חולה אין זה כי אם רע לב ואירא הרבה מאד ואומר למלך המלך לעולם יחיה מדוע לא ירעו פני אשר העיר בית קברות אבותי חרבה ושעריה אוכלו באש ויאמר לי המלך על מה זה אתה מבקש ואתפלל אל אלהי השמים ואומר למלך אם על המלך טוב ואם ייטב עבדך לפניך אשר תשלחני אל יהודה [אל עיר קברות אבותי ואבננה ויאמר לי המלך והשגל יושבת אצלו עד מתי יהיה מהלכך ומתי תשוב וייטב לפני המלך וישלחני ואתנה לו זמן מתיב רב יוסף (חגי א, טו) ביום עשרים וארבעה לחדש בששי בשנת שתים לדריוש וכתיב (חגי ב, א) בשביעי (בשנת שתים) בעשרים ואחד לחדש ואם איתא בשביעי בשנת ג' מיבעי ליה אמר ר' אבהו כורש מלך כשר היה לפיכך מנו לו כמלכי ישראל מתקיף לה רב יוסף חדא דא"כ קשו קראי אהדדי דכתיב (עזרא ו, טו) ושיציא ביתא דנא עד יום תלתא לירח אדר די היא שנת שית למלכות דריוש מלכא ותניא באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמו וכתיב (עזרא ז, ח) ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך ואם איתא שנת השמינית מיבעי ליה ועוד מי דמי התם כורש הכא דריוש תנא הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא כורש שמלך כשר היה ארתחשסתא על שם מלכותו ומה שמו דריוש שמו מ"מ קשיא א"ר יצחק לא קשיא כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ מתקיף לה רב כהנא ומי החמיץ והכתיב
רש"י[עריכה]
ויבא חנני - מירושלים בא שכבר עלו בני הגולה מימות כורש והיו שם בימיו ובימי אחשורוש וארתחשסתא זהו דריוש שאחר אחשורוש שנבנה הבית בשנת שתים לדריוש והרבה נשארו בבבל ונחמיה בן חכליה היה שר המשקים למלך בשושן הבירה:
בששי בשנת שתים - שניהם בנבואת חגי נבדק במקרא ולא נמצא כתוב בפסוק שני בשנת שתים אך י"ל שלפסוק של מעלה הימנו קאי שכתוב בו בשנת שתים:
כורש מלך כשר היה - כלומר על שם שהיה כשר קראוהו כורש ושמו מעיד עליו לפיכך מנו לו כמלכי ישראל:
חדא - דאם מניסן מנינן קשו קראי אהדדי:
באותו זמן לשנה הבאה - ע"כ שביעית היא לו ממה נפשך:
וכתיב בעזרא ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך - ואי מנו לו מניסן שמינית היא:
ועוד - אנן בדריוש קיימינן ואת אמרת כורש מלך כשר היה:
הוא כורש כו' - אף דריוש שאחר אחשורוש נקרא כורש:
החמיץ - נעשה רשע כשעלה עזרא כבר החמיץ:
ומי החמיץ - כשעלה עזרא:
והכתיב - באגרת ששלח ביד עזרא לפחות שהיו לו בארץ יהודה:
תוספות[עריכה]
למנינא אחרינא. לשום מעשה שהיה ובירושלמי דוחה דלעולם מניסן מנינן והאי דקאי בכסליו וקרי ליה שנת עשרים וקאי בניסן כו' בירושלמי גרס התיב ר' יצחק והכתיב ויהי באחת ושש מאות שנה וגו' (בראשית ח) ותני עלה שנת המבול אינה עולה מן המנין תפתר כר"א דאמר בתשרי נברא העולם והכתיב (נחמיה ב) ויהי בחדש ניסן שנת עשרים ונאמר (שם א) ויהי בחדש כסליו שנת עשרים תפתר כר"א דאמר כל שנה שלא נכנסו לה ל' יום אין מונין אותה שנה שלימה ופריך והא כתיב (שמות מ) ויהי בחדש הראשון בשנה השנית באחד לחדש הוקם המשכן וא"ת שנה שלישית היא ולא מנאה אלא שניה ע"י שלא נכנסו לה שלשים יום דאין מונין אותה שנה שלימה כלומר אם תרצה לדחות ששנה שלישית היתה ולא מנאה אלא שניה שלא נכנסו לה ל' יום והכתיב (במדבר י) ויהי בשנה השנית בחדש השני [בעשרים בחדש] נעלה הענן מעל משכן והא איתא בשתא חמשין יומין ואין מונין אותה שנה שלימה:
שנת עשרים לארתחשסתא המלך יין לפניו. פשטיה דקרא משמע דהאי עובדא דנחמיה בפני ארתחשסתא המלך היה דהוא דריוש בן אסתר שנבנה הבית בימיו אבל אי אפשר לומר כן דהא בשנת שיתא למלכות דריוש נבנה הבית כדכתיב ושיציא ביתא דנא ובסמוך מייתי לה והך עובדא דהכא בשנת עשרים הוה [דכבר היו ישראל בהשקט ובבטחה] ועוד דבסמוך פריך רב יוסף לר' אבהו דאמר מניסן מנינן למלכי ישראל א"כ קשו קראי אהדדי הוה ליה לאקשויי מהאי קרא גופיה דשנת עשרים לחדש תשרי קא חשיב וצריך לפרש דהכי קאמר קרא שנת עשרים לארתחשסתא דהוא כורש ראשון של פקידת המלך דריוש הביא יין לפניו דהוא דריוש בן אסתר ומעשה הזה בשנה שלישית למלכותו כדכתיב (עזרא ד) באדין בטלת עבידת בית אלהא וגו' עד שנת תרתין לדריוש מלך פרס ובשנת שלש למלכו דבר נחמיה לפני המלך על חומת ירושלים המפורצת כדכתיב בעזרא והיא היתה שנת עשרים לכורש הראשון כדאי' במגילה פרק קמא (דף יא:) תלת דכורש וארביסר דאחשורוש ושתים דדריוש בן אסתר ובשלישית בקש נחמיה על בנין העיר ומיהו יש לפרש דקרא כפשטיה דבשנת שתים לדריוש התחילו לבנות הבית ונגמר הבנין בשנת שש למלכותו ולא בנו חומת העיר ושעריה כי אם בנין בית המקדש לבדו והיו נתונים ברעה גדולה ובחרפה לפי שהעכו"ם שוללים אותם עד שנת עשרים לדריוש שבקש על חומת העיר עד שעלתה ארוכה לחומת ירושלים כדמוכחי קראי אך בבנין הבית לא נתעסקו שכבר היו בנוי: ביום עשרים וארבעה לחדש בששי בשנת שתים לדריוש ובשביעית בעשרים ואחד לחדש היה דבר ה'. תרי קראי נינהו זה אחר זה מיד בנבואה של חגי ואין מפורש שם מה היה בעשרים וארבעה לחודש בששי ואע"פ שהוא תחלת פרשה צ"ל דקאי אפרשה קמייתא דכתיב לעיל מינה ויבאו ויעשו מלאכה בבית ה' אלהיהם כלומר ביום עשרים וארבעה לחודש בששי דבאותו יום התחילו לסתת באבנים ולנסר בעצים ובשביעית בעשרים ואחד לחדש היה דבר ה' אל חגי לזרזם להתחזק על המלאכה:
באותו זמן לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמו. דהכי מוכחי קראי כדכתיב (עזרא ו) ושיציא ביתא דנא לירח אדר וכתיב בתריה דעבדו חנוכת הבית ואחר כך עבדו פסח (ואמר) [ואי מניסן מנינן] כשעשה פסח היה שנה שביעית וכתיב בתריה אחר הדברים האלה במלכות ארתחשסתא וכתיב (שם ז) הוא עזרא עלה מבבל וכתיב ויבא ירושלם בחודש החמישי היא שנת השביעית למלך וכתיב (שם) באחד לחדש הראשון הוא יסוד המעלה מבבל והיינו באותו הזמן לשנה הבאה וסמוך לאדר היה ואי מניסן מנינן על כרחך היה שנה שמינית:
הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא. שלשתן כתובים בחד קרא לעיל מקרא דושיציא ביתא דנא והכי כתיב ושבי יהודאי בנין ומצלחין בנבואת חגי נביאה וזכריה בר עדוא ובנו ושכללו מן טעם אלהא ישראל ומטעם כורש ודריוש וארתחשסתא מלך פרס וכתיב ושיציא ביתא דנא עד יום תלתא לירח אדר דהיא שנת שית לדריוש מלכא:
וארתחשסתא על שם מלכותו. ואף כורש הראשון שנקרא ארתחשסתא כדפרישית לעיל כמו כן היינו על שם מלכותו:
ראשונים נוספים
רבינו חננאל
וכתיב ויהי בחדש ניסן שנת עשרים לארתחשסתא המלך וגמר שנת עשרים שנת עשרים לג"ש מה זה שנת עשרים לארתחשס' אף זה שנת עשרים לארתחשסתא ומדקאי בכסליו וקרי לה שנת עשרים וקאי בניסן וקרי לה שנת עשרים מכלל דר"ה שלהם לא ניסן דאי לא שנת עשרים ואחת הוה ליה למכתב י"ב ופשוטה היא.
מותיב רב יוסף ביום כ"ד לחדש בששי בשנת שתים לדריוש המלך. [וכתיב] בשביעי בעשרים ואחד לחדש היה דבר ה' אל חגי וגו' ואם איתא דמתשרי מנינן להו בשביעי בשנת שלש מיבעי ליה למימר ופריק ר' אבהו כורש מלך כשר הוה ומנו לו כמלכי ישראל מניסן.
ואתקיף רב יוסף על הא דר' אבהו חדא דא"כ מפני שהיה מלך כשר מנו לו כמלכי ישראל מניסן קשו קראי אהדדי' וכי פעם מונין לו מניסן ופעם מונין לו מתשרי דהא הני קראי דקא מפרש רב חסדא מראין כי מתשרי מנו לארתחשסתא והוא דריוש והכא קא אמרת מניסן מנו ליה וקשו קראי אהדדי ועוד כתיב לגבי דריוש עצמו ושיציא בית' דנא עד יום תלתא לירח אדר דהיא שנת שית למלכו' דריוש מלכא. ותני עלה באותו הזמן כלומר באדר לשנה הבאה עלה עזרא מבבל וגלותו עמו. וכתיב ויבא ירושלם בחדש החמישי היא שנת השביעית למלך ואם איתא דמניסן מנינן ליה קאי באדר בשנת שית הגיע ניסן הנה נכנסה שנה שביעית בניסן אחר עוד נכנסה שנה שמינית ואם איתא דמניסן מנינן לדריוש עצמו בחדש החמישי שנה שמינית הוה ליה למכתב ועוד מי דמי התם כורש כלומר הוא היה מלך כשר ולו לכורש מנו (לא) מניסן כמלכי ישראל הכא דריוש.
ופרקינן תנא הוא כורש הוא דריוש הוא ארתחשסתא. מ"מ קשו קראי אהדדי ופריק ר' יצחק ל"ק כאן קודם שהחמיץ כלומר שלש [או] ארבע שנים מנו לו מניסן ומשנה ששית ולמעלה כיון שהחמיץ מנו לו מתשרי.
חידושי הרשב"א
גרס הבעל המאור ז"ל מתקיף לה רב יוסף חדא דאם כן קשי קראי אהדדי, ועוד כתיב "ושיצי ביתא דנא..." ותניא באותו הזמן עלה עזרא וגלותו עמו שנאמר "ויבא ירושלם בחדש החמישי וגומר". מי דמי, הכא כורש, הכא דריוש, הכא ארתחשסתא. וזו היא הגירסא הנכונה שבגרסאות. ופירוש השמועה לפי גירסה הזו דרב יוסף מיפשט הוה פשיט ליה דדריוש וכורש וארתחשסתא חד מלך ניהו, וכדתניא בברייתא, ומשום דכתיב ושבי יהודה בניין ומצלחין בנבואת חגי נביאה וזכריה בר עדוא ובנו ושכלילו מטעם אלה ישראל ומטעם כורש ודריוש וארתחשסתא מלך מדכתיב "מלך" ולא כתיב "מלכי" משמע שמלך אחד היה והיו לו כל השמות הללו. וארתחשסתא זה לא זהו ארתחשסתא הראשון שמלך אחר אחשורוש מיד כי אותו חומץ היה מתחלתו ועד סופו והוא ששלח אגרות הראשונות להשבית, אלא אחר היה. והקשה רב יוסף אם כן דכורש משום דמלך כשר היה מנו לו כמלכי ישראל קשו אהדדי דהא קראי דלעיל דלגבי ארתחשסתא משמע דלא מניסן מנינן והכא משמע דמניסן מנינן. ועוד דהא כתיב "ושיצי בית דנא.." - דאלמא משמע דלאו מניסן מנינן דאם כן שנה שמינית היא. ואקשינן עליה דרב יוסף "מי דמי", כלומר מה אתה מרכיב את המקראות ומקשה מהם דהכא דריוש והכא ארתחשסתא והכא כורש. והשיב הכל אחד וכתניא. ואם תאמר ולרב יוסף גופיה מי ניחא, הא כיון שהכל אחד קשו קראי אהדדי. יש להשיב דרב יוסף היה סבור דלמלדי האומות לא קבעו זמן כלל אלא מיום עמדו מנינן, והלכך קראי שפיר כתיבן דדילמא יום שעמד בו מלך זה מרחשון היה והילכך משכחת כסלו ואחריו ניסן בשנת העשרים למלכותו. וכן החדש הששי והשביעי בשנה אחת. וכן אדר ואב. ואהדרי' לפרוקא לקושיא דרב יוסף "מכל מקום קשיא" - כלומר כיון ששלשת השמות על מלך אחד נאמרו וכדתניא בברייתא. ופרקינן "לא קשיא, כאן קודם שהחמיץ כאן לאחר שהחמיץ". זה פירוש השמועה לפי גירסת הרב בעל המאור ז"ל אף על פי שיש קצת דברים דלא פירש הוא כן. והם נראין לי כמו שכתבתי.
חידושי הריטב"א
א"ר אבוהו כרש וכו': פי' דסבר ר' אבוהו דדריוש היינו כורש כדאמרינן לקמן ואפשר דגמרא גמיר לה דאלו קראי לא מוכחי הכי:
גרש"י ז"ל מתקיף לה רב יוסף חדא דא"כ קשו קראי אהדדי דכתיב ושיציא ביתא דנא וכו' ותניא באותו זמן וכו' ואם איתא שנה ח' מבעי ליה ועוד מי דמי התם (כמו) [כורש] הכא דריוש: וה"פ מתקיף לה וכו' להא פירוקא דר' אבוהו חדא דא"כ קשו קראי אהדדי דהשתא אמרת דמנו לדריוש מניסן ואלו מהני קראי דבעינן לאתויי משמע דלא מנו ליה מניסן דכתיב ושיציא וכו' ואם איתא דמניסן מנינן בשמינית מבעי ליה שהרי בנין הבית בשנת ו' בירח אדר וישראל עשו את הפסח בניסן הסמוך לו ועזרא עדין בבבל שלא עלה אלא בא' בניסן הסמוך לו לשנה האחרת כדכתיב כי בא' לחודש הראשון הוא יסוד המעלה מבבל ובא' לחודש החמישי של אחרון בא לירושלם כמפורש בעזרא הרי שמחודש אדר שנבנה הבית עד חודש אב שבא עזרא לירושלם עברו שני ניסן דכיון דאדר דבנין הבית בשנת ו' ה"ל אב בשנת ח' אם איתא דמניסן מנינן ויותר י"ל דמתשרי מנינן דהא ליכא ביניהו אלא תשרי א' ועוד מי דמי אנן מותבינן לעיל מדריוש ואת מתרצת מכרש שהי' מלך כשר ומפרקינן תנא וכו' והדרינן לקושיא קמייתא דמ"מ קשו קראי אהדדי ומהדרינן כאן קודם שהחמיץ הא דבשנת שתים מנו לו כמלכות ישראל ולבתר דהחמיץ בשנת שית ואח"כ מנו לו כמלכי או"ה מתשרי ולהאי שיטה הא דפריך לר' אבוהו ולא פריך מהנהו קראי דארתחשסתא דלעיל משום דקס"ד דדילמא דריוש או כורש לאו היינו ארתחשסתא ואע"ג דהכא בקראי דקמייתי רב יוסף גופי' חשיב דריוש וארתחשסתא כחד דילמא תרי ארתחשסתא הוי.
מיהו ק"ל מאי האי דפריך מי דמי הכא כרש התם דריוש דמשמע דלא ידע מה דתניא הוא דריוש הוא כרש הוא ארתחשסתא ואלו לדידיה נמי חזינן דחשיב דריוש וארתחשסתא אחד דהא קראי דמייתי חד מני לדריוש וחד מני לארתחשסתא ואמאי קשי' ליה טפי כרש ודריוש טפי מדריוש וארתחשסתא ורבינו זרחיה הלוי ז"ל גרס וכן בנוסחי עתיקי מתקיף לה רב יוסף חדא דא"כ קשו קראי אהדדי ועוד דכתיב ושיציא ביתא וכו' ותניא וכו' עד השנה השמינית מבעי ליה מי דמי התם כרש וכו' וה"פ דרב יוסף נמי יודע היה דכרש ודריוש וארתחשסתא חדא נינהו ולהכי מקשה דא"כ דלכרש מנו כמלכי ישראל קשו קראי אהדדי דהא לעיל מההיא דנחמיה בן חכליה שמעינן שמנו לארתחשסתא שהוא דריוש מתשרי ואלו בהני קראי דשנת שתים לדריוש משמע דלא מנו לו מתשרי ועוד קושי' דש"מ דלא מנו לדריוש מניסן וקשו קראי דדריוש לקראי דדריוש דכתיב ושיציא ביתא וכו' ואם איתא ח' מבעי ליה כדפי' לעיל וכי סיים רב יוסף פירכא דידיה מתמה תלמודא בין אדרבי אבוהו בין אדרב יוסף מי דמי וכו' כלומר מהו זה בשמועתינו דפרכינן מדריוש ומשני מכרש והדר פרכינן לדריוש מקראי דארתחשסתא ומהדרינן דהוא כורש וכו' והדרינן לפרכי דרב יוסף מ"מ קשה דקשו קראי אהדדי ופרקינן כאן קודם שהחמיץ וכו' וא"ת לרב יוסף גופיה היכא מתרצי ליה קראי וי"ל דאיהו סבר דלמלכי או"ה אין מונין אלא מיום שעמד בו ודריוש זה עמד באלול או בכסליו או מרחשון ואתו כולהו קראי שפיר אבל בשאר חדשים ליכא למימר דאלו מכסליו ועד ניסן לא מלך כדמוכחי הני קראי בתראי דמייתי רב יוסף ושיציא ביתא דנא וא"ת מנ"ל דכרש הוא דריוש הוא ארתחשסתא וי"ל דגמרא גמירי ליה וי"א דנפקא להו מדכתיב וסבי יחודאי בנין ומצלחין וכו' עד מטעם כרש ודריוש וארתחשסתא מלך פרס מדקאמר מלך ולא אמר מלכי ותו דאלו בימי כרש קמא לא אצלח בנינא בידיהון וכן בימי ארתחשסתא ועל כרחנו יש לנו לומר דאיכא תרי כרש הראשון שלא עשה אלא פקידה בלבד ועליו אמר הנביא כה אמר ה' למשיחו לכרש וכו' ודרשינן במס' מגילה וכי כרש משיח הוא ואמרי' דה"ק כה אמר ה' למשיח קובלני על כרש אני אמרתי הוא יבנה ביתי והוא אמר מי בכם יהי אלהיו עמו ויעל ואידך כרש בתרא דאשכחן דאתבני מקדשא ביומוהי (וכן איכא תרי ארתחשסתא חד דבטיל עבידתא ואידך בתרא דבנה מקדשא) ותרי דריוש חד דריוש מדאה שעמד אחרי בלשצר וחד דריוש הפרסי בן אסתר הוא שבנה ב"ה וכן תרי ארתחשסתא חד בטיל עבידתא ואידך בתרא בני מקדשא וא"כ הני בתראי דאתבני מקדשא ביומיהון כולהו חד נינהו.
ואכתי איכא למידק כיון דדריוש וארתחשסתא חד נינהו דהכי אמרינן דבשנת שית לדריוש אתבני מקדשא ואלו בפסוקי נחמיה בן חכליה אמרינן ששלחו ארתחשסתא לבנין בשנת כ' וי"ל דההיא לבנין חומת ירושלים אשר היו פרוצים הוא שהלך וכדמוכחי קראי התם בהדיא אבל המקדש כבר היה בנוי משנת ו' למלכותו ואפשר דאידך ארתחשסתא דשנת כ' אחריני ותלתא ארתחשסתא הוי אבל אין צריך כי האמת כמו שכתבנו דהשתא אנן לאו ממלכות למלכות בלחוד מקשינן אלא מבנין לבנין:
מתקיף לה רב כהנא וכו': קשה מאי קושיא דההוא בתחלת דבריו היה קודם שהחמיץ וי"ל דהכי פרכינן ומי החמיץ מאי דעבד כולי האי הא ודאי הכתוב מספר בשבחו והאומר שהחמיץ עליו להביא ראי' מן הכתוב:
תוספות רי"ד
מהדורא תנינא:
מתוך: תוספות רי"ד/ראש השנה (עריכה)
אותיב רב יוסף ביום עשרים וארבעה לחדש בששי כו' מה דקשיא לי במהדורא קמא אמאי לא אותבי' מקראי אחרינא דכתיב בחגי בחודש התשיעי בשנת שתים לדריוש יש לתרץ דאיכא למימר ממאי דמעשה דאלול קדים דילמא דכסליו קדים מש"ה דייק מהנך תרי קראי דסמיכי אהדדי וליכא למימר התם ולעשה דחדש שביעי קדים דקרא קמא דחודש שישי קאי אדלעיל דכתיב ויער ה' את רוח זרובבל בן שאלתיאל וגו' ויבאו ויעשו מלחמה בבית ד' צבאות אלהיהם והתם קאי ביום כ"ד לחדש השביעי בששי שבכ"ד באלול התחילו לבנות ובכ"א לתשרי צוהו השם שיאמר להם מי בכם הנשאר אשר ראה אותו בכבודו הראשון וגומר שהיו רואים שאין זה הבנין כלום לפני בנין הראשון ואמר להם גדול יהיה כבוד הבית האחרון מן הראשון ואין לומר שנתנבא זו הנבואה קודם שהתחילו לבנות א"ו קודם התחילו לבנות בחדש הששי ואח"כ נתנבא בחדש השביעי:
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה