קיצור שולחן ערוך קג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סימן קודםלתוכן הענייניםסימן הבא

(א)[עריכה]

  • כשם שמצוה לכבד את השבת ולענגו, כך מצוה לכבד כל ימים טובים ולענגן שנאמר לקדוש ה' מכובד. וכל ימים טובים נאמר בהם מקרא קודש.

(ב)[עריכה]

  • איזהו כבוד, זה שאמרו רבותינו זכרונם לברכה שמצוה על האדם לגלח בערב יום טוב כדי שלא יכנס לרגל כשהוא מנוול, וכן מצוה לרחוץ בחמין ולחוף ראשו וליטול צפרניו, בערב יום טוב כמו בערב שבת. וכן מצוה ללוש פת בביתו בערב יום טוב לכבוד יום טוב כמו בערב שבת. וכן אסור לאכול ביום טוב מן המנחה ולמעלה כמו בערב שבת כדי שיאכל סעודת יום טוב לתיאבון. ואם חל ערב יום טוב בשבת יאכל סעודה שלישית קודם מנחה קטנה. וכן הדין ביום טוב ראשון שהוא ערב יום טוב שני.

(ג)[עריכה]

  • איזהו עונג, זה שאמרו זכרונם לברכה, שחייב לאכול ביום טוב בכל יום שתי סעודות אחת בלילה ואחת ביום אבל סעודה שלישית אין נוהגין בו. וחייב לקדש על היין קודם סעודה ויבצע על שתי ככרות שלימות כמו בשבת וירבה בבשר ויין ומגדנות כפי יכלתו.

(ד)[עריכה]

  • בכל יום טוב בקידוש שבלילה אומרים לאחריו ברכת שהחיינו על שמחת החג, חוץ מליל שביעי של פסח וליל שמיני שאין מברכין שהחיינו כיון שאינו רגל בפני עצמו. והנשים בשעת הדלקת הנרות אין להן לברך שהחיינו בשום יום טוב. וקצתן נוהגות לברך שהחיינו (חוץ מליל שביעי וליל שמיני של פסח) ולא מחינן להו.

(ה)[עריכה]

  • חייב לשמח את אשתו ובניו וכל הנלוים אליו, כל אחד כראוי לו, הקטנים נותן להם אגוזים ומגדנות והנשים בבגדים ותכשיטים כפי יכלתו. והאנשים בבשר ויין. ונוהגין להרבות במיני מאכלים ביום טוב יותר מבשבת. כי ביום טוב נאמר בו שמחה ולא בשבת. וגם בגדי יום טוב יהיו יקרים יותר משל שבת.

(ו)[עריכה]

  • ביום שני של פסח יש לעשות בסעודה איזה דבר לזכר סעודת אסתר שהיתה ביום זה, שבו ביום נתלה המן.

(ז)[עריכה]

  • ביום ראשון של שבועות נוהגין לאכול מאכלי חלב. ויש בזה כמה טעמים ורמז, מנחה חדשה לה' בשבועותיכם ראשי תיבות מחלב. ויש לאכול גם מאכלי דבש מפני שהתורה נמשלה להם שנאמר דבש וחלב תחת לשונך וכיון שאוכלים מאכלי חלב וצריכין גם כן לאכול בשר שהרי מצוה לאכול בשר בכל יום טוב, צריכין ליזהר שלא יבאו לידי איסור.

(ח)[עריכה]

  • אף על פי שהאכילה והשתיה במועדות היא מצות עשה, לא יהא אוכל ושותה כל היום כולו, שהרי כבר נאמר עצרת לה' אלהיך. ואף על פי שנאמר עצרת תהיה לכם, כבר פירשו רבותינו זכרונם לברכה חציו לה' וחציו לכם. לפיכך צריכין לעסוק גם בתורה.

(ט)[עריכה]

  • וכשהוא אוכל ושותה, חייב להאכיל גם ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האמללים שנאמר והלוי והגר והיתום וגו'. אבל מי שנועל דלתי חצרו, ואוכל ושותה הוא ואשתו ובניו, ואינו מאכיל ומשקה לעניים ולמרי נפש, אין זו שמחת מצוה אלא שמחת כרסו, ועל אלו נאמר זבחיהם כלחם אונים להם כל אוכליו יטמאו כי לחמם לנפשם. ושמחה כזאת קלון הוא להם, שנאמר וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם.

(י)[עריכה]

  • כשאדם אוכל ושותה ושמח ברגל, לא ימשוך ביין ובשחוק ובקלות ראש ויאמר כל מה שיוסיף בזה ירבה במצות שמחה. כי השכרות והשחוק וקלות הראש אינה שמחה אלא הוללות וסכלות. ולא נצטוינו על ההוללות והסכלות אלא על השמחה שיש בה עבודת יוצר הכל. שנאמר תחת אשר לא עבדת את ה' אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל. הא למדת שהעבודה היא בשמחה, ואי אפשר לעבוד את ה' לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך שכרות.

(יא)[עריכה]

  • מדת החסידים אשר ה' לנגדם תמיד, ובכל דרכיהם ידעוהו, בעת שמחתם אז יותר ויותר מברכין ומשבחין להקדוש ברוך הוא אשר שמח אותם, ויאמר האדם בלבו בעת שמחתו והנאתו אם כך הוא שמחת העולם הזה אשר היא הבל, כי יש אחריה תוגה וצער, מה תהיה שמחת העולם הבא התמידית שאין אחריה תוגה ויתפלל להקדוש ברוך הוא שיטה לבו לעבדו ולעשות רצונו בלב שלם, ושישמחנו בשמחת עולם ויזכנו לחיי העולם הבא לאור באור פני מלך חיים.

(יב)[עריכה]

  • חייב אדם להשגיח על בני ביתו שלא יטיילו במקום שיבאו חס ושלום לידי קלות ראש בהתערבם עם קלי הדעת, רק יהיו קדושים כי קדוש היום.

(יג)[עריכה]

  • במוצאי יום טוב לחול או לחול המועד אומר בתפלה אתה חוננתנו ומבדיל על הכוס אבל לא על הנר ולא על הבשמים.

(יד)[עריכה]

  • נוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום שלאחר החג בכל שלש רגלים והוא אסרו חג, ונוהגין שאין מתענין בו אפילו חתן וכלה ביום חופתן ולא יום זכרון. ובאסרו חג שלאחר חג השבועות גם מצד הדין אסור להתענות בו, לפי שבזמן שבית המקדש היה קיים אם חל שבועות בשבת היה יום טבוח הקרבנות ביום שלאחריו, אבל של פסח ושל סוכות היו מקריבין ביום ראשון דחול המועד.