קיצור שולחן ערוך לו

<< | קיצור שולחן ערוך · סימן לו | במהדורה המנוקדת | >>

הלכות מליחה
ובו כ"ח סעיפים:

סעיף א – ב – ג – ד – ה – ו – ז – ח – ט – י – יא – יב – יג – יד – טו – טז – יז – יח – יט – כ – כא – כב – כג – כד – כה – כו – כז – כח

(א)

קודם שמולחין את הבשר, צריכין להדיח אותו יפה יפה במים.

שורין אותו במים לערך חצי שעה. וצריך שהמים יכסו כל הבשר. במקום שיש דם בעין על הבשר, צריכין לשפשפו במי השרייה ולהסירו. וכן בעופות, צריכין לשפשף היטב במקום השחיטה, וכן מבפנים במקום שיש דם בעין. ולפעמים נמצא בבשר או בעוף מקום שנצרר בו דם מחמת מכה, צריכין לחתוך המקום הזה ולהסירו קודם השרייה.

כשהמים קרים מאוד, יניחם תחלה במקום חם קצת להפיג צינתן קודם ששורין בהן את הבשר, כי מחמת הקרירות שבמים יתקשה הבשר ולא יצא אחר כך הדם במליחה (ב"י).

(ב)

אם שכחו ונשרה הבשר במים מעת לעת, הבשר וגם הכלי אסור. וכבד שנשרה במים מעת לעת, יעשה שאלת חכם.

(ג)

בערב שבת שאין לו פנאי, או בעניין אחר שהשעה רחוקה, די לשפשף היטב את הבשר במים, וישרה אך מעט במים; וכשאין אדמומית במים, יכולין למלוח אותו.

(ד)

אם לאחר השריה חתכו חתיכה אחת לשתיים, צריכין להדיח היטב מקום החתך, מפני הדם שישנו שם.

(ה)

בשר שנקרש מחמת הקור, צריכין להשגיח שיפשר. אבל לא יניחוהו אצל תנור שהוסק. ובשעת הדחק, יכולין לשרותו במים פושרין.

(ו)

הכלי המיוחד לשריית בשר, אין להשתמש בו דבר אחר של מאכל.

(ז)

לאחר שנשרה הבשר, צריכין להטיף ממנו המים, כדי שלא ימס המלח מן המים ולא יוציא את הדם. וצריכין להשגיח שלא יתייבש הבשר לגמרי, בכדי שלא יפול המלח מעליו.

(ח)

המלח לא יהא דק מאוד כקמח, דאם כן נמס מיד על הבשר ואינו מוציא דם. וגם לא יהא גס מאוד, שמא יפול מעל הבשר; אלא יהא בינוני, כמו המלח שנעשה על ידי בישול. ויהא יבש, שיתפזר היטב.

(ט)

צריכין לפזר המלח על הבשר בכל הצדדין, שלא ישאר שום מקום בלי מלח. ולכן העופות – צריכין לפתוח אותן היטב, כדי שיוכל למולחן היטב גם מבפנים.

(י)

הבשר במלחו צריך להניח במקום שיוכל הדם לזוב ממנו היטב. ולכן לא יעמיד את הסל עם הבשר על גבי קרקע, כי לא יוכל הדם לזוב היטב. ואפילו לאחר שכבר שהה הבשר במלחו שיעור מליחה קודם הדחה, לא יתנהו במקום שאין הדם יכול לזוב היטב.

וכשמולחין על גבי דף, צריכין להניחו בשיפוע, כדי שיזוב היטב, ושלא יהיה בו גומא שיתקבץ בו ציר. והמולח עופות או דופן שלמה שיש לו תוך ובית קיבול, צריך להפוך צד החלל למטה, כדי שיוכל הדם לזוב היטב.

(יא)

יהא הבשר מונח במלחו שיעור שעה. ובשעת הדחק, די כ"ד מינוטין (24 דקות).

(יב)

לאחר שהיה הבשר מונח במלחו כשיעורו, ינפץ ממנו המלח היטב. ומדיחין אותו שלוש פעמים במים היטב היטב.

• ואשה יראת ה' יש לה להשגיח בעצמה על הדחת הבשר, כי לפעמים המשרתת – אשר בכתף תשא את המים – תצמצם, ויכולין לבא חס ושלום לאיסור דם.

וצריכין ליזהר שלא להניח את הבשר בתוך כלי בלי מים קודם שהודח.

(יג)

צריכין ליזהר בעופות להסיר את הראש קודם השריה. ואם נמלח העוף עם הראש, יעשה שאלת חכם. וכן צריכין ליזהר בזה בבהמה.

(יד)

בשר שלא נמלח עדיין, לא יניחו אותו במקום שלפעמים יש שם מלח. ויש לייחד כלי לבשר לחוד, שלא להניח בבלי זה ירקות או פירות וכיוצא בו, דברים שדרכן לאכול בלא הדחה, כי דם מן הבשר נדבק בכלי, ומן הכלי נדבק בהם.

(טו)

הראש – צריכין לחתכו קודם שריה, וליקח את המוח, ולקרוע את הקרום שעליו, ולשרותו ולמולחו בפני עצמו. ואת הראש צריכין למולחו מבפנים ומבחוץ. ויכולין למלחו גם על השערות.

(טז)

עצמות שיש בהן מוח, אם עדיין הן דבוקות בבשר, מולחן עם הבשר ביחד כמו שהן. אבל אם נפרדו מן הבשר, ימלחם בפני עצמם, ולא יונחו במלחן אצל הבשר.

(יז)

רגלי בהמות, צריכין לחתוך ראשי הטלפיים קודם השרִיה, למען יוכל הדם לזוב מהן. וצריכין להניח אותן באופן שיוכל הדם לזוב. ויכולין למולחן גם על השערות.

(יח)

הלב – צריבין לקרוע קודם השרִיה, שיצא הדם ממנו.

(יט)

הריאה, נוהגין גם כן לחתכה ולפתוח הקנוקנות הגדולות שבה קודם השרִיה.

(כ)

הכבד – יש בו הרבה דם. לפיכך לכתחילה אין לו תקנה לבשלו על ידי מליחה, אלא צריכין לצלותו על האש. אבל צריכין מקודם לחתכו היטב, ולהניחו בחיתוכו על האש, למען ישאב האש היטב כל הדם שבו. ומדיחין אותו קודם שמניחין אותו על האש, וכשמונח על האש – מולחין אותו שם קצת, וצולין אותו עד שיהא ראוי לאכילה. ואחר כך מדיחין אותו יפה מן הדם שפלט, ויש ליזהר להדיחו שלוש פעמים. ואחר כך יכולין לבשלו.

(כא)

צריכין ליזהר לצלותו דווקא על האש, ולא בתנור גרוף. וכן לא יכרכו אותו בנייר לצלותו כך, ואפילו בנייר גרוע (פלים פאפיר) (עיין בספר פתחי תשובה).

(כב)

אבל אין למלוח כבד קודם צליה כדרך שמולחין בשר. ומכל שכן שאין למלוח כבד עם בשר ביחד.

(כג)

הטחול, דינו כשאר בשר; רק צריכין להסיר ממנו קודם שריה את הקרום שעליו, שאסור משום חֵלֶב. גם צריכין לנקרו משום הגידין. נוטל ראש הגיד ומושך אותו, ונמשכין עמו שלושה חוטין שבתוכו. וצריך ליזהר שלא יפסק שום חוט. ואם נפסק, צריך לשרש אחריו.

(כד)

החלחולת ושאר מעיים, מולחין בצד החיצון שהשומן דבוק שם.

(כה)

קיבה של עגל שנמצא בה חָלב, שופכין את החלב קודם שריה, והרי היא כשאר בשר.

(כו)

ביצים שנמצאו בתוך עופות, בין שהם קטנים מאוד, בין שנגמרו לגמרי עם קליפתן, צריכין שריה ומליחה והדחה. אבל לא ימלחן אצל הבשר, אלא יניחן במקום שלא יזוב עליהם הדם מן הבשר. וביצים אלו, אפילו נגמרו לגמרי, אסור לאכלן בחָלב.

(כז)

בשר ששהה שלושה מעת לעת, אסור לבישול, אלא אם כן נשרה בינתיים.

(כח)

נוהגין בעופות, שלאחר שהסירו הנוצות – מהבהבין אותן באור להסיר את הנשאר. וצריכין ליזהר שלא להבהבן כי אם בשלהבת של קש ותבן, ולא יעשו שלהבת גדולה. ויזהרו להוליך העופות אנה ואנה, לבל יתחממו.